http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862My shadow's the only one that walks beside meheCopyright 2026 Mystery_Man. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=10145057<div align="right" dir="rtl">החשיפה שלי לגעגועים הייתה מוזרה - פשוט לא האמנתי שזה קורה לי. חשבתי שזה לא יפריע לי, חשבתי שהידיעה שבסוף אחזור והם יהיו שם, כאילו אף פעם לא הלכתי, תגרום לכך שזה יעבור על פני. אך זו הייתה טעות - יותר משאני רציתי להיות שם, רציתי עמוק בתוכי, אפילו שזה אנוכי בצורה מטורפת -שהם יהיו פה איתי. דווקא באותו הרגע כמובן שאף אחד לא זמין, ויש לך עוד כמה דקות של מחשבותעמוקות והערכה עד שהטלפון מצלצל.</div>Sat, 08 Nov 2008 09:49:00 +0200mysteryman_6@hotmail.com (Mystery_Man)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=10145057http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68862&blog=10145057http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9880910<div align="right" dir="rtl">שנינו, שקועים בטרנס לצלילי מוזיקה אמריקאית ישנה.זזים ביחד כמו גוף אחד, כאילו הכרנו שנים.לאט לאט, החיוכים הבישניים הופכים לחיוכים הענקיים האלה, אלה שאתה עוטה כשאתהפשוט שמחואפילו לא יודע.בנתייםהם הוחלפו במבטים מלאים תשוקה.אני בוהה עמוק לתוך עיניים היפות והכחולות שלך,אני מנסה להבין מה בדיוק את חושבת, ואני רואה אותך עושה אותו דבר. כולם מסתכלים עלינו, חברים שלי רומזים לי בעדינות שצריך ללכת,ושאם לא נלך יהיה מאוד קשה להגיע הביתה.אני מנשק אותך לשלום, ופתאום אני מבין למדתי כל כך הרבה עלייך בלי לדבר אבל שכחתי לשאול את שמך. </div>Wed, 10 Sep 2008 18:41:00 +0200mysteryman_6@hotmail.com (Mystery_Man)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9880910http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68862&blog=9880910http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9672385<div align="right" dir="rtl">אושר הוא דבר רגעי, והוא בדרך כלל נרשם בתודעה חלקיק שניה אחרי שהוא נעלם.אבל מה קורה כאשר לאושר יש מגבלה נוספת - המקור שלו עומד להגמר?באחד מהשיטוטים שלך נתקלת במעיין, נפלא יפה וקצוב.בכל ביס, אתה רואה את הסוף קרב. אתה מנסה לא לבזבז אותו יותר מהר ונוצר מצב מעניין - כשעצוב לך, והצ'יפים עומדים להגמר כמו שאומרים, פתאום זה לא נוראאתה חושב שעוד רגע זה נגמר, ותוכל ללכת אליה והכל ישכח.מעמידה על סף הדיכאון פתאום אתה שמח כמעט כמו להיות שם. אני מקווה שזה לא יגמר, אבל אני יודע שזה בדרך.כל פעם זה יותר קשה, כל פעם הסיכויים יורדים.שוב ושוב אתה לא בטוח אם אולי הפעם הכל יעלם.אבל אולי זה סוד הקסם - לחיות על זמן שאול ולגלות שנתנו לך הארכה.</div>Thu, 31 Jul 2008 21:14:00 +0200mysteryman_6@hotmail.com (Mystery_Man)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9672385http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68862&blog=9672385http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9547959<div align="right" dir="rtl">מדהים מה הזמן יכול לעשות לבן אדם. אני זכרתי אותה בצורה מסויימת, אני השתנתי, תמיד ידעתי שגם היא תשתנה, אבל שנפגשנו זה היה מוזר.לרגע חשבתי שמולי עומדת מישהי אחרת - היא הרבה יותר בוגרת, ורואים עליה שהיא עברה כמה גלגולים בחיים.מנגד, הדברים הקטנים האלה, הדברים שלעד יהיו קשורים בזיכרון שלי אליה פתאום צצים, אחד אחרי השני, כאילו כלום לא השתנה. לא לוקח הרבה זמן ופתאום עולה בי שאלה מאוד פשוטה - איך זה שאף פעם לא עלה בדעתנו לנסות להיות ביחד?מצד שני, אולי אני לא רואה את הדברים נכון? אולי זה סתם צירוף מקרים? אני נמצא בתקופה די לא מוגדרת בחיים שלי בכל מה שנוגע ללדעת מה אני מחפש בקשר כרגע, בעיקר בגלל שכל פעם שאיך שהוא הגדרתי את זה גיליתי שאני טועה. אולי ללכת עליה עכשיו יהיה סוג של וויתור, או התפשרות? אולי עכשיו אני רואה מה שלא ראיתי פעם? עד פה הכל די מסובך, אבל זה לא הכל - בדרך אגב (כהרגלה בדברים שהם סופר חשובים) היא מספרת באותה נשימה שפעם היו לה רגשות מאוד חזקים כלפי, ועכשיו יש לה חבר כבר חצי שנה. מה עכשיו? לצאת למלחמה, לחכות לרגע הנכון, או פשוט להמשיך הלאה?אני ממש לא יודע. </div>Thu, 10 Jul 2008 18:39:00 +0200mysteryman_6@hotmail.com (Mystery_Man)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9547959http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68862&blog=9547959http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9410395<div align="right" dir="rtl">playing against the entire world, all alone. without any notice the rules get flipped around on you. going in to the match u are not prepared, everything is brand new again. falling in to the abyss, sourdning by closed doors.</div>Fri, 20 Jun 2008 20:47:00 +0200mysteryman_6@hotmail.com (Mystery_Man)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9410395http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68862&blog=9410395http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9297570<div align="right" dir="rtl"> עלילה:תלמיד מתבודד עובר דירה ממזרח ארה"ב ונרשם לאחד מהתיכונים הנחשבים במערב ארה"ב. בחשאי הוא מנהל תחנת רדיו פיראטית שמאיימת לערער את הסדר בתיכון. משחק:רמת המשחק בסרט היא לא קבועה ומשתנה די הרבה, לא בצורה קיצונית אבל איפה שהוא באמצע יש קצת הליכה לאיבוד אבל בסוף כולם מוצאים את עצמם. הבעיה העיקרית בקטעים האלה לדעתי זה שקצת קשה לראות מה בדיוק מניע את הדמויות, כנראה שזו אשמת הבימאי.לרעה אני אציין את "הגיבורה" (סמנתה מטיס) על המשחק המאוד מוזר ולא החליטי שלה. היא מתחילה חזק אבל ברגע שהיא מתחילה להופיע יותר היא די חלשה. לטובה אפשר לציין את רוב שחקני המשנה ששיחקו את ה"בריונים" וגם את ה"חנונים". השחקן שהכי הרשים אותי היה קריסטיאן, אבל דווקא בקטעים שהוא מחוץ לתא הרדיו שלו והוא משחק את האיש הביישן והמופנם, שכן לדעתי הוא עושה זו בצורה טובה למרות שלא נראה עליו שהילדות שלו ו\או האישיות שלו הייתה כזאת. קהל מומלץ:חברים - קצת חברים כן, הרבה לא ממשידידה - מתאים בהחלטחברה - מתאים בהחלט בחורה שיש לך עניין רומנטי בה - יכול להתאים, לא לגמרי אבל יכולמשפחה - יכול להתאים בלחץ סיכום:שם: רדיו</div>Mon, 02 Jun 2008 19:54:00 +0200mysteryman_6@hotmail.com (Mystery_Man)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9297570http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68862&blog=9297570http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9235521<div align="right" dir="rtl">Endless line of faces, different but practically the same.Mixed with feelings, empty gestures.No purpose, rooling along out of habit.Useless attempt, at running with the herd.</div>Fri, 23 May 2008 15:23:00 +0200mysteryman_6@hotmail.com (Mystery_Man)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9235521http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68862&blog=9235521http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9131971<div align="right" dir="rtl">תקופה לחוצה קצת, אפילו הרבה, עוברת עלי בזמן האחרון. זה מתחיל בעבודה, וממשיך בכל מיני דברים מסביב, ומגיע לחיים עצמם. את חברים שלי פחות קריטי אם אני רואה קצת יותר או קצת פחות, אבל (ואני מאוד מקווה שהיא לא רואה את זה) היא צודקת, אני באמת לא מקדיש לה מספיק זמן:| אין לי זמן ממש כדי לסדר את כל המחשבות שיש לי בראש לפוסטים הטובים שהם יכולים להיות, פשוט כי ברגע שהמחשבות מסיימות לרוץ עוקבות אחריהן עוד ועוד מחשבות. מה שנחמד, וקצת מפתיע אותי זה שהכל הדברים האלה שרובצים עלי לא מפריעים לי יותר מידי, יותר מפריעה לי ההרגשה שמתי שהוא אני פשוט לא אעמוד בנטל:\. ליתר דיוק, אני באמת מרגיש את הלחץ שאני מתעורר באוטובוס בדרך הביתה ומבין שהשעה 9 ואני עדיין על מדים ועדיין לא בבית, או שאני על אזרחי אפילו באיזה "מקום בילוי", אבל השעה כבר 2 בלילה ואין לי שום מושג איך אני לא מאחר מחר. אבל...טוב נו...יהיה טוב... זה קצת מוקדם, אבל אם בצבא אפשר לעשות טקס יום העצמאות ביום ראשון אז לי מותר להגיד לכולכם חג שמח כבר מעכשיו:) נ.ב למישהו יש הצעה למשהו מעניין לעשות באזור המרכז בעצמאות?</div>Mon, 05 May 2008 21:21:00 +0200mysteryman_6@hotmail.com (Mystery_Man)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9131971http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68862&blog=9131971http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9048529<div align="right" dir="rtl">כן, הגיע כבר אמצע החופש. כמו תמיד בחופש כל הזמן הזה שאני יכול להרשות לעצמי לא לעשות כלום ולהיות לבד עם המחשבות שלי גורם למצב רוח שלי להיות די קיצוני. מהשראה בלתי מוגבלת (שהתבטאה בעיקר בגיטרה ובקטעים אחרים, ולא בקטע המסריח הזה), ועד לדיכאון ושבירה של רוב הלכאורה עקרונות שעומדים בבסיס של התודעה שלי ושל הלך הרוח. אני לא רואה מספיק סרטים, בטח לא כמו פעם. אבל אני מניח שזה לא כזה נורא, הסרטים הטובים יחכו על המדף... זהו. לקחתי הפסקה קטנה מכל שאר הדברים בשביל לכתוב את הפוסט הזה, גם כי לא כתבתי הרבה זמן וגם כי היה לי מין רצון כזה לסכם את מה שקרה עד עכשיו ולראות מה יקרה כשיגיע סוף החופש. בנתיים, אני באמת מרגיש שאני מנצל אותו. המשך חופש נעים וחג שמח לכולם:) {עשר נקודות למי שמכיר את המשפט המקורי אותו עיוותתי כדי ליצור את הכותרת של הפוסט}</div>Tue, 22 Apr 2008 15:42:00 +0200mysteryman_6@hotmail.com (Mystery_Man)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=9048529http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68862&blog=9048529http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=8954430<div align="right" dir="rtl">אני מרגיש ריק לגמרי.בלי אנרגיה, בלי כוח, השרירים כואבים, הבטן תפוסה, אבל יותר מכל החולשה הכללית מפריעה לי. ניסיתי לאכול, ניסיתי לנוח, אפילו נרדמתי לאיזה שעה שעתיים, אבל ההרגשה לא עברה.לא לקח לי יותר מידי זמן להבין את הסיבה.נתתי לעצמי שוב ליפול לאותה מלכודת, אותה מלכודת שלקח לי שנים להכחיש סופית את קיומה.חשבתי שהפעם זה יהיה שונה, חשבתי שזהו, הפעם את תהיי שלי.אני די בטוח שטעיתי, אני רוצה לחשוב שלא לגמרי, אבל אני לא בטוח, לא בטוח יותר בכלום.כנראה שלא חזרת לחיי כדי להשאר, את לא תיהיה שחקנית קבועה בסדרה.את פה רק לפרק אחד שניים, את דמות משנית, ואת לא אמורה להשתנות יחד איתי. המטרה שלך היא לעשות שינוי קטן, אפילו מבלי לדעת.את פה רק כדי להוות ניגוד, וכך לעזור לי לראות את מה שעומד מולי באור חדש, אמיתי.ועכשיו שהתפקיד שלך הסתיים, את יכולה ללכת.למרות שטענת שהשתנית, לא שכחת את הקוד הסודי וחזרת להופיע לי בחלומות.בעצם כן השתנית, עשית את זה הרבה יותר מהר, כנראה שניצלת את הזמן שעבר להתאמן.השארת את הלב שלי מדמם מאחוריך, כמו אדמה חרוכה מקרבות, ולא הסתכלת לאחור. {התמונה נגנבה מפה - http://www.nol</div>Mon, 07 Apr 2008 19:16:00 +0200mysteryman_6@hotmail.com (Mystery_Man)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68862&blogcode=8954430http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68862&blog=8954430