<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>sometimes</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687577</link><description>Can&apos;t see the lie</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 אנטון.. All Rights Reserved.</copyright><image><title>sometimes</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687577</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687577&amp;blogcode=11918862</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מכירים את זה שרק ממילה אחת קטנה של מישהו,
רק ממעשה אחד קטן שלו,
רקמחיוך אחד קטן שלו,
פתאום אתם הופכים למאושרים באדם?

אז ילדונת, תודה על כל חיוך, על כל מילה טובה.
תודה שאת שלי, אני אסיר תודה על כך מאוד.
אולי הכרנו עוד קודם, בחטיבה, אבל אז רבנו. הייתי חוזר הביתה ומתלונן
לאחי שאני לא מבין בנות. הוא היה קם וזורק עליי איזה משהו שנקלע בדרכו
והיה אומר לי &quot;שמע, מתישהו אחת מהבנות האלו תיהיה איתך. אז תפסיק להתלונן
ותעיף את עצמך מהחדר שלי!&quot;. ואז הכל התהפך, בתיכון. התקרבנו מאוד והיית ידידה ממש טובה
שלי. אפילו מעבר לזה. הכל התחיל לזוז מהר יותר ויותר... עד היום.
והיום אני האדם הכי מאושר שיש בזכותך.
ילדה שלי, אני אוהב אותך.

וואו, איך ששנה עוברת מהר.
בעוד שנתיים, אם עדיין תהיי שלי,
אולי אציע לך להתחתן.
מה את אומרת?&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 17 Jul 2010 10:37:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (אנטון.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687577&amp;blogcode=11918862</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687577&amp;blog=11918862</comments></item><item><title>מוות של מריונטה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687577&amp;blogcode=11897967</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כתבתי מעט מאוד פה וכבר צברתי מעריצים.
מה זה אומר עליי?


יד ענקית קשורה בחוטים אדומים.
אל החוטים קשורה בובה לבושה סמרטוטים אדומים וסרט בשיערה.
היד שולטת בבובה, לא מניחה לה לרגע.
הבובה רוקדת, קופצת והולכת לפי היד, תמיד לפי היד.
הבובה רוצה חופש, חופש נטו.
אבל היא קשורה בחוטים אדומים.
אדום כמו דם, כמו מוות.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 07 Jul 2010 12:53:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (אנטון.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687577&amp;blogcode=11897967</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687577&amp;blog=11897967</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687577&amp;blogcode=11756881</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לפעמים אין מה לכתוב.
אני יושב מול המסך, מקליד מילים שלא מצליחות להתחבר אחת עם השנייה.
וזה לא שאין לה מה להגיד, ההפך הוא הנכון.
אבל עד כמה שארצה להוציא דברים החוצה, הם לא ייצאו.
בעיה.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 02 May 2010 11:04:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (אנטון.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687577&amp;blogcode=11756881</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687577&amp;blog=11756881</comments></item><item><title>בנים כותבים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687577&amp;blogcode=11751408</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני רוצה לשאול משהו.
בנים כותבים; עם שעדיף לדחות או עם נחמד?
וכן, אני כותב.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 29 Apr 2010 19:56:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (אנטון.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687577&amp;blogcode=11751408</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687577&amp;blog=11751408</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687577&amp;blogcode=11739647</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בעקבות כמה פוסטים שלו ושיחה איתו,
גיליתי כמה עובדות מעניינות על טבע האדם.
מובן שלא אכתוב אותן כאן עד שלא אהיה בטוח בהן.
אבל יש כמה דברים שאני מוכן לשתף אתכם בהם:

1. אנשים מעודדים פוסטים הכוללים משפט אחד בעל מילים מעורפלות.
אבל תדעו לכם שאם עניתם בהסכמה, בעל הבלוג ככל הנראה שונא אתכם.
2. וויכוחים על דעתו של אדם לא יכולים להימשך ערב אחד ואז להסתיים באותו ערב.
צריך לרדת לסוף דעתו, להבין מאיפה זה הגיע ואז לנסות לשכנע אותו שדעתו שגויה.
זה לא קורה בערב אחד.
3. אנשים מוכנים לקבל תמיכה ואהבה, כל עוד הם יודעים שהם זקוקים לה.
וגם זה תלוי באופי של האדם.
4. הכאב יכול לחבר בין אנשים, לא משנה בני כמה הם או מאיפה הם.
5. להיות מודע לעצמי, זה לא להיות מודע רקלדברים הרעים שבי או להיפך.
להיות מודע לעצמי זה לדעת שאני פוגע, אנוכי וקמצן, אבל גם אדיב, אופטימי ופזרן.
ושתדעו, אנשים מאופיינים בניגודים. זה שאתה קמצן לא אומר שאתה לא פזרן
(טעות בסיסית של סימס 3).

*הערה: סעיף מס&apos; 5 הוא רק דוגמה. התכונות משתנות מאדם לאדם.
**עוד הערה כי משעמם לי: אני לא מבקר אף אחד ולא מטיף לאף אחד.
אני מציג את&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 24 Apr 2010 09:55:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (אנטון.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687577&amp;blogcode=11739647</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687577&amp;blog=11739647</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687577&amp;blogcode=11737611</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;נמאס לי לשמוע דברים שחוזרים על עצמם.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 23 Apr 2010 13:54:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (אנטון.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687577&amp;blogcode=11737611</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687577&amp;blog=11737611</comments></item></channel></rss>