http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212זה לא כאילו אני מתכוונת לגרום לכל האנשים המקיפים אותי סבל, אבל מסתבר שזה מצרך הכרחי על מנת להיות בחברתי.heCopyright 2026 WonderLand Girl. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14334404<div align="right" dir="rtl">פעם הייתי בן אדם שקט, נעים ושלו. היום אני כלבה פסיכופתית שאחרי שלושה שוטים של טובי היא כמו מפלצת מזדיינת ואלוהים, היא רעבה לנקמה. כשאני רגועה וסאחית, כיף להיות לידי. אני שנונה ומצחיקה, מחייכת לעוברי אורח וחברותית גם לאנשים שאינני מכירה היטב. מספרת הלצות, מפיגה לחץ בהמון שמחה ואהבה. וכשאני שותה אני נהנת נרקומנית של תשומת לב ומגע. מתגבר בתוכי מן צורך משונה בהעלאת אגו. וזה עוד בסדר. זה עוד יום טוב שלי אחרי ששתיתי טובי. כדי להרגע בלילות כאלה, כל מה שאני צריכה זה להתחכך בכמה בחורים ואני בסדר גמור. אני אמשיך לחייך ואעבור בין בחור לבחור, ארקוד עליהם בפתיינות תמוהה. אבל כשהוא שם, או ההוא השני, אז מישהו חייב להרחיק ממני את הטובי. בבקשה. אני כמו סערת הוריקן משתוללת, וכולם נפגעים. בהתחלה זה יראה שגרתי. אני אתעלם מקיומם בהפגנתיות שמתאימה לכוסיות עם מכנסיים קצרים ואני בטח אהיה עם שמלה והשיער שלי פרוע מדי, אבל הטובי יגרום לי להרגיש כאילו אני מסוגלת להיות כוסית לערב אחד. ואז באמצע המסיבה, אחרי עוד כמה שוטים של טובי, כי לראות אותם במסיבה הזאת, כי לראות אותם בכללי פשוט יהיה יותר מדי עבורי אז אני אש</div>Sun, 31 May 2015 18:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (WonderLand Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14334404http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687212&blog=14334404http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14322639<div align="right" dir="rtl">ברגע שהיא נכנסה לא הייתי מסוגל להסיט את עיניי ממנה. לא הייתי מיוחד, כל המסיבה הזיזה את הראש בתנועה חדה, מביטים בה. אולי זה היה אפקט האיחור האופנתי, אולי זה כי בדיוק היה מעבר בין השירים. אולי זאת פשוט הייתה היא. השיער הכהה שלה היה פזור, ואילו הקצוות שבדרך כלל הסתירו את פניה היו שזורות בשתי צמות מסביב לראשה. עיניה, נקיות מאיפור זהרו בגוון המיוחד שלהן, הירוק צהבהב משונה. בדרך כלל לא הייתי מצליח לאמוד את הצבע שלהן מרחוק, אבל הערב, מיקי זהרה. הלחיים שלה, האף שלה, הכול היה אדום. היא הייתה צלויה, שרופה ואדומה לחלוטין. השפתיים שלה היו צבועות באדום בוהק, והשיניים שלה נצצו בתוך החיוך המבויש שלה. היא לבשה שמלה צמודה מאד, מחמיאה מאד, נדיבה מאד. שמלת גופייה דקה, שנתנה הצצה נאה אל הכתפיים הצרות שלה, אל המחשוף הנעים. השמלה התקמרה סביב גופה, מדגישה את כל מה שצריך. כשעיניה פגשו בשלי, נדמה היה כי עבר רטט בקהל. המבט שלה ערער אותי, חזק וטעון. עיניה הבוהקות הסתכלו הישר אליי, והיא לא חייכה הפעם. היא פסעה באיטיות, והאנשים מפנים את דרכה, חוזרים אט אט לריקוד הארור שלהם. אבל היא לא נדחקה בינהם,</div>Wed, 06 May 2015 21:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (WonderLand Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14322639http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687212&blog=14322639http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14310217<div align="right" dir="rtl">אני שונאת שיחות עידוד. שונאת. כי זה לא ממש מעודד ונוטה הרבה יותר למשביז. אני דבר שמכניס אותך לבור אכזרי של דיכאון מאשר שיחת עידוד. "את יפה, את כל כך שווה. ואת מצחיקה. ואם לא הייתה לי חברה אני ואת היינו כבר מתנשקים ואת היית שלי." וזה מרגיש כמו ערמת גדושה של זיוני שכל עם ריח מהביל של אלכוהול ועיניים אדומות. בכל פעם שאומרים לי שאני שווה יותר זה לא גורם לי להאמין. זה גורם לי לרצות לבכות כי אם אני כל כך "שווה" וכזאת מוצלחת, יפה, אינטלגנטית, מצחיקה, מושכת, חכמה ועוד עשרות מחמאות ששוות לכלום בסוף היום. כי את בחורה שאומרת לי את זה, או בחור תפוס. ואף אחד רלוונטי לא מרגיש ככה. אז נחמד מאד לקבל שיחת עידוד כשכל מה שאני מנסה לעשות זה להנות ממימונה אשכנזית מזדיינת. נחמד מאד שאני יוצאת לטלפן אל האחד שאסור שיידע איך אני מרגישה אליו, לספר לו שאני עדיין מרגישה אליו. נחמד מאד שהוא אוכל עליי סרטים קשים כי אני מתנהגת מאז שנפרדנו כאילו הכל בסדר גמור. נחמד מאד שאני מנתקת במהירות ומתחילה לבכות. ולא מפסיקה. והגשם מתחיל מעליי לפול בטיפות דוקרות והוא מתערבב עם הדמעות שעל פניי ולא אכפת לי. לא אכפת לי מכלום. א</div>Sun, 12 Apr 2015 14:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (WonderLand Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14310217http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687212&blog=14310217http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14307731<div align="right" dir="rtl">יקירי, תמיד ראיתי את עצמי כבן אדם אמיץ, אבל ישנן מילים מסוימות שאפילו אני לא מסוגלת לומר בקול רם. אני לא מסוגלת לומר לך שאני מתגעגעת אלייך, ושהימים בלעדיך ארוכים ונצחיים. ואני לא מסוגלת לספר לך שהתקופה אחרי הפרידה שלנו הייתה התקופה האיומה והבודדה ביותר בחיי. אני לא מסוגלת לשתף אותך בכלום יותר. אני בקושי מסוגלת להסתכל עלייך בלי לראות בעיני רוחי אותך איתי. הזיכרונות שלנו רודפים אותי כרוחות רפאים. אני כמו בית קברות מקולל. אני באמת מרגישה לעיתים מקוללת, בקללת האהבה האיומה. אני לא יכולה להעלות על דעתי מדוע אנשים נהנים מההורמונים המטופשים הללו. לי הם רק גרמו עצב, צער ויגון. או בעצם זה היית אתה? אתה לא הוגן. מבקש ממני את המוזיקה שלי, כשאתה עם מישהי אחרת. נוכח ההיסטוריה שלנו עם מוזיקה, איך אין לך בושה? היינו מקשיבים לשירים כאלה בזמן שהיינו שוכבים, בזמן שהיינו מחובקים, בזמן שהיינו ביחד. מכורבלים נגד העולם. היינו מקשיבים למוזיקה הזאת כשהיינו רחוקים ורוצים נואשות את האחר. אולי זאת הייתי רק אני. שטופת זימה במערבולת האהבה האיומה שלך, מלווה במוזיקת רקע אימתנית ורגועה. כזאת של שיר</div>Tue, 07 Apr 2015 21:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (WonderLand Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14307731http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687212&blog=14307731http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14301310<div align="right" dir="rtl">עבר חודש, וכבר עברתי על שלושה בנים שונים, והשתדלתילהעסיק את עצמי בלימודים, ובתאטרון ובצופים ובכל דבר שיגזול לי את הזמן, כל דברכדי שלא אצטרך לחשוב עליו. ובכל זאת, לפני שהלכתי לישון כל ערב, הדמיון המטופש שליהשתלט. לפתע זרועותיו היו מקיפות אותי, והבל פיו החמים צמרר את צווארי. יכולתילהרגיש את שפתיו על שלי, עדינות כפרפר המניד את כנפיו. ואני יושבת עכשיו בבית, עם עיניים בוהקות מדמעות עצורות ומנסה לחשוב איך אני אי פעם אהיה מסוגלת לעבור הלאה. זה נדמה בלתי אפשרי. אז כתבתי בגוגל וכל השיטות מטופשות. כל ההנחיות אידיוטיות. תמחקי את המספר שלו. לא להיות סטוקרית. למחוק אותו מהפייסבוק. לזרוק חפצים ומזכרות. לחפש ריבאונד. ערכתי רשימה של סיבות למה הוא לא טוב לי: "אני רוצה להיותאקטיבי החודש. ולא אכפת לי לעבוד בשביל זה." דחף אותי לסקס כשהיה שיכור ולא הייתי מוכנה. הבריז לי עשרותפעמים. כשהייתי ממש חרמניתאחרי 50 גוונים של אפור לא רצה להפגש. לא היה לו אכפת כשהייתי עם בנים אחרים. לא רצה להיות איתי בקשר רציני כי הייתי עם "הרבה" בנים אחרים. לא אכפת לו בכלל. מנותק ריגשית. אבל כשאני מנסה להמשיך</div>Tue, 24 Mar 2015 16:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (WonderLand Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14301310http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687212&blog=14301310http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14284218<div align="right" dir="rtl">אז אמרנו יאללה יולו, וניסינו. ניסינו להית יחד. שני אנשים מנותקים ריגשית כמעט לחלוטין, עם רמת אינטלגנציה גבוהה ולוח זמנים צפוף מאד כיאה לתלמידי י"ב עם שתי מגמות אינטנסיביות ותנועות נוער. וזה לא עבד אפילו לרגע. תחושת החרדה האוימה שעטפה אותי במשך השבועיים הללו הייתה נוראית. אף פעם לא הרגשתי ככה. ההגדרה המזעזעת של לנסות להיות זוג רשמי, להכנס באופן כל כך עיוור לקטגוריזציה האכזרית של החברה, של התואר בני זוג, האיבה עליי (ולימים גיליתי שגם עליו). כשהייתי רואה אותו בהפסקות הייתי רצה לכיוון השני, הייתי נמנעת מלכתוב לו כי לא ידעתי מה מותר ומה אסור, ונפגשנו פעמיים בהן הגוף שלי לא תפקד מינית. חרדה אימתית. וברגע שהחלטנו להפסיק, חזרתי להיות עצמי. לחייך ולחלום עליו בהקיץ. לראות את פניו מחייכות אליי רגע לפני שאני שוקעת בחלומות מתוקים. וכשפגשתי בו בבית הספר ליבי פעם מתשקה ושמחה, ולא מפחד של סכנה. ושנינו, מכורים לטעם אחד של השני מצאנו את עצמנו שוב בזרועות האחר, וכשהוא שואל מה עכשיו אני מתנתקת במהירות ומכריחה אותו להפסיק, ולהבטיח שלא ישאל אותי לעולם על הגדרה או תשובה. פשוט נהיה אנחנו. אני והוא, מושלמי</div>Mon, 16 Feb 2015 22:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (WonderLand Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14284218http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687212&blog=14284218http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14263510<div align="right" dir="rtl">הפכתי להיות בובת זומבי מהלכת. דמות שנראת כמוני רק עם שיער פחות מסודר וריח קלוש של זיעה. למצוא זמן להתקלח דורש פינוי רציני בלו"ז, בעיקר אם מדובר בחפיפה. אני בקושי מצליחה לתמרן בין כל עיסוקי. זה הדברים הרגילים, הבנאליים, שכל שנה הופכים להיות לו"ז צפוף ולא נעים. לדחוס חזרות לתאטרון, וישיבות של הצופים, וללמוד לבגרות באנגלית, ולהכין את העבודה בסוציולוגיה, ולארגן את המסיבה הזאת, ולנסות להתקבל למכינה השנייה, ולערער פה ולהתקשר כאן, ולהגיע למיון הזה בצבא ולא לשכוח ימי הולדת, ודקות חטופות אך חשובות עם חברים. גלגל ההצלה שלי בתקופה כה לחוצה ומלחיצה הם החברים. מקום המפלט המוכר, החמים ומקיף האהבה. בסוף כל יום ארוך יש שיחה ארוכה. ובצהריים שיש חלון במערכת השעות העמוסה הולכים לאכול. ובמקום ללמוד למבחן מעדיפה להתבכיין איתו. יחסי האנוש שלי גורמים לי לחיות. לא יודעת מה הייתי עושה אילו הייתי מהאנשים הבודדים.</div>Tue, 06 Jan 2015 23:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (WonderLand Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14263510http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687212&blog=14263510http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14257737<div align="right" dir="rtl">אתמול ישבתי עם חברים לראות סרט. בחרנו לראות דרמה מטלטלת; הסרט הישראלי שש פעמים. קשה לי להמליץ על הסרט הזה לאחרים כי אני לא מאחלת לאף אחד להרגיש את התחושות שהרגשתי כשראיתי אותו, אבל הוא מעניין ומכניס פרספקטיבה שונה לעולם הנוער שלך. אני קצת גילי אני ממש לא גילי. אני לא מתביישת במקום המגורים שלי, ואני לא מתלבשת כמו שהיא מתלבשת, או מתאפרת כמו שהיא. יש לי חברות בנות שאני יכולה לפנות אליהן. אבל נקלעתי לסיטואציות שגילי נקלעה לתוכן. ובנים דיברו אליי בגסויות כפי שדיברו אל גילי. גם אני התקשתי לומר לא, בדיוק כמו גילי. מעולם לא ראיתי את עצמי כמנוצלת מינית, אבל לאחר הצפייה בשש פעמים אני תוהה האם אני חלק מהסטטיסטיקה. גם אני אמרתי לא, וגם לי לא הקשיבו. אני חושבת שנאנסתי</div>Sat, 27 Dec 2014 15:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (WonderLand Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14257737http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687212&blog=14257737http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14252169<div align="right" dir="rtl">בדרך כלל אני בן אדם מלא ביטחון עצמי. הדימוי העצמי שלי תמיד היה די גבוה. חשבתי שאני בן אדם איכותי, אינטלגנטי ומוצלחת. חשבתי שיש לי המון פוטנציאל שאני פשוט לא מממשת אותו. הימים האחרונים גורמים לי להרגיש ככישלון. כישלון בתאטרון- אני מביימת מחזה לבגרות ואני פשוט מאבדת את עצמי בתוך התהליך הזה. אני לא יודעת איך לביים, לא למדתי איך לעשות את זה. וכל דבר שאני עושה פשוט לא מספיק טוב. היה לי חזון בתחילת התהליך, עכשיו אני קצת חסרת מוטיבציה ועצוב לי. כישלון בלימודים- עד כדי כך כישלון שבחרתי לא להגיע ליום הורים כי ידעתי כמה רע יהיה. ההורים שלי נזפו בי. בעיקר על הציון שלי באנגלית, והמתכונת השבוע ולא התחלתי ללמוד. כישלון בצופים- אחראית טיול ולא מוצאת את הזמן להספיק כלום. דוחה הכל לרגע האחרון. כישלון בשנת שירות- נרשמתי לשתי שנות שירות, ולשתיהן לא התקבלתי ואני רוצה בכל כולי שנת שירות. כישלון בחיי האהבה- גמרתי עם האחד שאני די אוהבת אותו אבל מפחדת להגיד את זה בקול רם כי זה נגמר. כי הוא לא רצה משהו רציני ומחייב, ועכשיו שמועות זדוניות שיש לו מישהי מגיעות אליי ואני לא יכולה שלא לחשוב מה יש בה שאין בי. </div>Tue, 16 Dec 2014 16:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (WonderLand Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14252169http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687212&blog=14252169http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14247361<div align="right" dir="rtl">אז החלטתי לוותר. וזאת הייתה דווקא החלטה מאד בוגרת מצידי. לא המשכתי להיות פתטית לאורך זמן, ואמרתי לו את האמת. שאני מחבבת אותו יותר מדי כדי לתת לדברים להתקדם באופן שהם מתקדמים. הוא כמובן ניסה לגרום לי לדבוק בתוכנית המקורית שלו, יחסים מזדמנים, לא מחייבים, מהנים ותו לא. אני התנגדתי. הוא אפילו הציע שנשאר ידידים ודחיתי את ההצעה בכלבתיות מוגזמת, בטענה שיש לי מספיק ידידים. וברגע שסגרתי את הפינה איתו, כל הרגשות התפוגגו. וזה היה משונה מאד. כי חשבתי שייקח לי לפחות שני גלוני גלידה כדי לחשוב על משהו אחר בכלל. אבל בעיקר אבן נגולה מליבי, הקלה גדולה מאד שלא להרגיש את הלחץ הזה. זה נשמע מפגר, ועכשיו ככל שאני מפשפשת במוחי אני מתקשה להבין, אבל אני חושבת שבעיקר חיפשתי להרגיש מאוהבת. הכנסתי את עצמי למין סרט אמריקאי עלוב, בו אני מנסה לגרום לגבר הפתיין ורודף השמלות להתאהב בי. ומשך תקופה ארוכה נסיתי את כל הקלישאות, ודבר לא עבד עליו. ועכשיו אני באמת ובתמים כבר לא מרגישה כלפיו ככה. כלומר אני לא חושבת עליו באובססיביות, וכשהייתי שיכורה (שיכורה מאד) בשישי, אפילו לא שקלתי להתקשר אליו. הודתי בתבוסה, ועכשיו עברתי ה</div>Sun, 07 Dec 2014 22:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (WonderLand Girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687212&blogcode=14247361http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=687212&blog=14247361