<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Mama, we all go to hell</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682832</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Thank GOD I&apos;m an atheist. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Mama, we all go to hell</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682832</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682832&amp;blogcode=13303606</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;רציתי ללכת למצעד הגאווה. אני וחברה חשבנו על ללכת, אבל לא היה לנו איך ועם מי; מה שתי בנות חמש עשרה יעשו במקום כזה המוני, אמצע ת&quot;א, בהפגנה של דבר שכל כך ראוי שפיגינו בשבילו? הרבה. כל המצעד הזה, מבחינתי, נוצר כדי ליצור יותר מודעות.ולמרות שנדמה שאנחנו מדינה פתוחה וליברלית הרבה יותר משהיינו - וזו אמת - זה לא מספיק. וגם אם היה, אני בספק אם המצעד היה נפסק לאורך השנים.אז אני לא הולכת למצעד מחר, וחבל לי, כי כבר כמה זמן שרציתי ללכת אליו. חשבתי על זה הרבה, על כל העניין הזה. יישבתי כמה דברים בראש.החלטתי שאם אני לא הולכת למצעד השנה, אז בשנה הבאה, כשאהיה בת שש עשרה, אלך.אני לא רוצה לתייג שום דבר; אותי, את הנטייה המינית שלי, וואטאבר. לא בגלל זה אני הולכת.אני הולכת כי זה אנושי.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 08 Jun 2012 03:29:00 +0200</pubDate><author>noa.love.sp@gmail.com (Thank GOD I&apos;m an atheist)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682832&amp;blogcode=13303606</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682832&amp;blog=13303606</comments></item><item><title>וואו, אוקיי. עברו כמה חודשים מהעידכון האחרון.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682832&amp;blogcode=13248759</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;נפגשנו.בת&quot;א. בפורים. לפני חודשיים. ואני כל כך אוהבת אותו. ואני כבר מתגעגעת.ואיך אפשר שלא, בעצם, אם זו הייתה הפגישה היחידה שלנו?היה כל כך, כל כך כיף. לא רק איתו, עם כולם.ובטח ניפגש שוב. אולי בשבועות. ואני לא יכולה כבר לחכות.ובכללי, יש לא מעט מכשולים בדרך שלי עכשיו. מתמטיקה היא מפלצת בוגדנית שמציצה מעבר לפינה ודורשת ממני הסברים וחישובים שקשה לי לתת לה.אבל אני אעבור את זה.בכלל, יש לא מעט לחץ בבית הספר מבחינת מבחנים וציונים אחרונים שחייבים לדחוף לתעודה, וגם אם אני לא אדם שמתרגש מכל העניין הזה (בלשון המעטה של המעטה, אפילו) עדיין אני מרגישה את המתח באוויר לקראת סוף השנה.אבל אני אעבור את זה.והתכונות המנוגדות ששורצות לי בנשמה, גם הן לא תורמות לכל זה. קשה לי לשלוט בכעס, ואז אני בסדר ואני צוחקת, ואז אני יכולה לבכות. (אפשר להגיד שזה טוב שאני אבחן למגמת תיאטרון...)אבל אני תמיד עוברת את זה.היה לי יום הולדת לפני חודש. האמת היא שחוץ משינוי המספר לא קרה משהו מיוחד.בת 15.כבר.השתדלתי לא להיזכר מה קרה ביום ההולדת שלי בשנה שעברה (אימא של חברות טובות שלי נפטרה מסרטן, בכיתי כל היום ואת ההרגשה הנוראה לא הצלח&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 06 May 2012 20:47:00 +0200</pubDate><author>noa.love.sp@gmail.com (Thank GOD I&apos;m an atheist)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682832&amp;blogcode=13248759</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682832&amp;blog=13248759</comments></item><item><title>Is someone getting the best of you?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682832&amp;blogcode=13009410</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;[Best Of You - Foo Fighters]עוד לא פגשתי אותו אפילו. כל השיחות שלנו מקוונות או דרך אסמסים.בהתחלה זה היה סתם, נחמד. כמו כל בנאדם אחר שדיברתי איתו באינטרנט.אבל הוא שונה. בזכותו הכרתי את תוכנית הטלוויזיה שהיא עכשיו האהובה עליי וחלק גדול מהחיים שלי.מסתבר שיש לנו הרבה במשותף, לו ולי. יש לנו דרך חשיבה דומה, חוש הומור דומה.בעיקר מפתיע כשאנחנו מתכתבים, והוא כותב לי בדיוק מה שרציתי הרגע לכתוב לו, או ההפך. זה כבר קורה לעיתים די קרובות, אנחנו קוראים לזה &quot;הטלפתיה&quot;.ההתכתבויוות נעשו עניין ששגרה, ולא אחד משעמם, אלא קבוע וטוב.איכשהו, הוא הבנאדם לו אמרתי הרבה דברים שלא הייתי אומרת לאף אחד אחר. לאף אחד אחר אף פעם לא נפתחתי, לא ככה.אני לא אוהבת לדבר על סודות או רגשות עם אנשים אחרים, גם לא עם אימא שלי, שהיא טכנית הבנאדם הקרוב ביותר אליי.ואילו איתו זה נראה טבעי. אני מדברת והוא מדבר. אני גורמת לו לצחוק והוא גורם לי לצחוק. כמו יחסי גומלין.עוד חודש, ואנחנו מכירים כבר שנה. זה נראה לא ממש הגיוני, האמת.נצברו כבר כמה בדיחות פרטיות בין שנינו שאף אחד מבחוץ לא יבין בלי הסבר.בפורום בו נפגשנו, מישהי אחרת שאני מדברת אי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 21 Jan 2012 12:08:00 +0200</pubDate><author>noa.love.sp@gmail.com (Thank GOD I&apos;m an atheist)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682832&amp;blogcode=13009410</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682832&amp;blog=13009410</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682832&amp;blogcode=13006188</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;פתחתי את הבלוג מחדש, איזה התקף געגועים!כל הפוסטים הלכו לטיוטות, הרשימות והעיצוב נמחקו. התחלה חדשה P:&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 19 Jan 2012 19:33:00 +0200</pubDate><author>noa.love.sp@gmail.com (Thank GOD I&apos;m an atheist)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682832&amp;blogcode=13006188</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682832&amp;blog=13006188</comments></item></channel></rss>