http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571heCopyright 2026 L - ad. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14434508<div align="right" dir="rtl">הגיע הזמן לומר שלום, הפעם בצורה סופית. אני לא מוצא שום טעם לחזור לכאן יותר, שום טעם לכתוב כאן יותר. אחרי הכל... הבנתי שאין לי שום דבר בלב ששווה בדיקה. שום דבר בנפש ששווה לשתף. אני לא מאמין שאני, אלעד, כותב את המילים האלו- אבל כל זה ... לא בשבילי יותר. לא אהבה, לא קשרים, לא מערכות יחסים... כלום. זה פשוט לא בשבילי. אני לא בנוי לזה. כשאני מתאהב או כשאני במערכת יחסים.. כל המערכות הרגשיות שלי קורסות. כל החשיבה שלי מתעווטת, וכל הדעות שלי משתנות. לא משנה כמה אתאמץ ולא משנה כמה אגיד לעצמי ש"הפעם אהיה חזק, הפעם זה לא יהיה ככה" אני רואה את עצמי נופל שוב ושוב באותן נקודות. באותן טעויות קריטיות. ולא משנה איך אני מסתכל על הדברים בצורה אובייקטיבית אני פשוט יודע שאם אכנס למערכת יחסים זה יהרוס אותי. הרי כל קשר שהיה לי הרס אותי עוד קצת ועוד קצת. ולא בגלל הפרטנרים, ממש לא. זה דווקא מה שהחזיק אותי בחלק מהמערכות יחסים. ליאן הייתה המיוחדת מכולן. אבל אני זה שהרסתי לעצמי. בכל אחד מהרגעים הקטנים האלה שחוויתי, התאהבות, שברון לב, שוב התאהבות, שוב שברון לב... וכן הלאה וכן הלאה. משהו בי פשוט הלך יחד</div>Sun, 13 Dec 2015 22:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (L - ad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14434508http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682571&blog=14434508http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14420824<div align="right" dir="rtl">הי אתם, כן אתם! וגם אתן! כל אותם גברים ונשים שמורידים את אפליקציות ההיכרויות האלו למיניהם.... פיקס, טינדר, אוקיופיד... כל החרא הזה. גם הפייסבוק שאותו הפכתם לאתר כזה... כל זה. משהו אחד אנשים כנראה שוכחים&mdash; יש אדם מאחורי המסך! מאחורי תמונה של בחורה יפה יש מישהי שכבר איבדה תקווה, ונכנסת לאפליקציה הזו רק כדי לחייך מהטמטום שלכם, הגברים, מידי פעם! מאחורי כל פרופיל של בחורה שאולי לא נראית הכי מושכת&mdash; יש מישהי עם לב מלא רצון טוב כנראה אבל היא כל כך נפגעת מהאמירות הנוראיות שיוצאות לאנשים מהפה. ואתן? אל תחשבו שאתן יוצאות מזה בקלות. מאחורי כל תמונה של גבר, יש בן אדם. וכשאתן מתעלמות ממנו&mdash; זו תחושה נוראית. מאחורי כל ניסיון ליצור שיחה נורמאלית מסתתר גבר שכנראה לא איבד תקווה, ואתן רק נותנות לו חומה קרה ואטימות מוחלטת. כי "כולם רוצים גם ככה דבר אחד לא?". אבל זה בולשיט. כי כל מי שנמצא שם באיזשהו מקום מרים ידיים, מי שנמצא שם באיזשהו מקום לא באמת משתמש באפליקציה הזו באמת למה שהיא נועדה&mdash; להיכרות. למה כל כך קשה לזכור שיש אדם מאחורי כל זה? גם בחיים... אנחנו משתמשים בפלאפונים</div>Mon, 07 Dec 2015 23:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (L - ad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14420824http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682571&blog=14420824http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14420362<div align="right" dir="rtl">משום מה... כל הסיפור שקשור בזה מצחיק אותי.</div>Mon, 07 Dec 2015 17:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (L - ad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14420362http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682571&blog=14420362http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14418970<div align="right" dir="rtl">למה אני מפגר? למה אני מחפש תקווה בשקט הזה? כאילו אם זה מה שיש, אז עם זה נחיה לא? הבעיה היא שאני רגיל. או שזו לא בעיה בכלל? אולי זה החסינות הגבוהה ביותר? אבל מצד שני... אני מרגיש שאני יותר מידי רגיל. יותר מידי רגיל ללבד. יותר מידי רגיל לשקט. מה יקרה ביום שכל זה יגמר? מה יקרה ביום שכבר לא אהיה לבד? איך אתמודד אז? אני כבר לא זוכר.</div>Sun, 06 Dec 2015 15:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (L - ad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14418970http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682571&blog=14418970http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14413438<div align="right" dir="rtl">יש לי הרבה חלומות, הקפיצות מחלום לחלום קורות בטווח של חודשים. אני יודע בדיוק מה אני רוצה להגשים , ומקפיצה לקפיצה מגשים עוד חלום קטן, ועוד חלום קטן נוסף. אבל יש חלום אחד שאני לא יודע איך להגשים אותו. הוא בנוי מלפחות עשרה חלומות קטנים יותר בדרך. והם ענקיים לעומת כל חלום אחר.</div>Tue, 01 Dec 2015 13:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (L - ad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14413438http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682571&blog=14413438http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14411287<div align="right" dir="rtl">החלק הכי קשה בלנסות תמיד להיות חזק, להרים את עצמך למרות הכל ותמיד להיות שם בשביל אחרים מכל הלב&mdash; זה שאף אחד לא באמת שואל מה איתך. ואם כבר שואלים לא תמיד אפשר לשתף ולספר הכל. ואם כבר פורקים הכל&mdash; זה גדול עליהם. כי לא רגילים לראות אותך ככה. ואז אין מי שבאמת יהיה שם בשבילך, ויתן לך את מה שאתה באמת צריך. אתה שם בשביל כולם, אבל בעצם... אתה לגמרי לבד. יקום האדם שיכול להכיל אותי לגמרי. כנראה שאין...</div>Sun, 29 Nov 2015 00:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (L - ad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14411287http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682571&blog=14411287http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14410597<div align="right" dir="rtl">לא יודע מה חזק יותר, הגעגוע או הלבד?</div>Fri, 27 Nov 2015 11:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (L - ad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14410597http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682571&blog=14410597http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14406062<div align="right" dir="rtl">ואולי אני בעצם עצוב, עוטה מסכה של גיבור אבל בתוך תוכי שבור ועצוברודף אחר חלום שרודף אחר עצמו, פשוט ילד קטן שמחפש משמעויות.נמצא לבדי, שותה לשוכרה אבל החדר מלא סביבשקט בחוץ, בפנים סערה או שאולי זה בעצם הפוך אני לבד וטוב לי, או שאולי לאבכל רגע נתון, מחפש תחליף למה שידעתי עד לא מזמן, לא מזמן את יודעת שלא ניסיתי לפגוע בכלל,אני סתם פשוט אידיוט שמחפש את עצמו, רץ בתוך מעגל.אגואיסט וילדותי, דואג רק לעצמו, חיי בעולם משלואבל ככה אני והצלחת לקבל, אבל אני הצלחתי פחות אומנם פגעתי בך, אבל גם את פגעת ביזה דרכו של עולם, רגע אוהבים ורגע שני אנשים זרים.תראי כתבתי לך שיר, אומנם איחרתי קצת את המועדזה לא שיר אהבה, ולא שיר כאב, פשוט שיר כי לך זה מגיע לקבל. דקויות קטנות, שלא באמת משנות, כי בסוף נשארים לבד.או שאולי את כבר לא, שמעתי סיפורים, האם את באמת כבר איתו? אם כן, אז לכי תזדייני, כנראה את כבר עושה את זה איתו.מצטער על המילים הלא כל כך יפות הן יוצאות ואיתן הדמעותתראי כתבתי לך שיר, אומנם איחרתי קצת את המועדזה לא שיר אהבה, ולא שיר כאב, פשוט שיר כי לך זה מגיע לקבל.</div>Sun, 15 Nov 2015 17:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (L - ad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14406062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682571&blog=14406062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14402387<div align="right" dir="rtl">הדממה בבסיס בין שישי לשבת... אף מטוס לא ממריא, אף נפש לא נמצאת כאן. זה רק אני, המחשב והטלפונים שגם לא תמיד מצלצלים. הכוח הזה של השקט הוא כוח עצום. הדממה האין סופית הזו, במקום הבטוח והמבודד הזה. הצליל היחיד שנשמע הוא טיפות הגשם, שיורדות וגורמות לי לרוגע ושלווה. והשקט... הקול של הדממה. שקט לפעמים יכול להיות דבר מפחיד. שקט יכול להיות מזעזע. לפעמים יש מצבים שהדבר האחרון שאתה רוצה לשמוע זו שתיקה... ולפעמים- זה כל מה שאתה צריך לשמוע. "השקט שלי" כמו שאני נוהג לקרוא לזה- הוא דבר משתנה. לפעמים השקט שלי זה הבסיס, ולפעמים זה הבית. לפעמים השקט שלי זו היא ולפעמים זה אני. לפעמים השקט שלי הוא רעש אחד גדול של מוזיקה מחרישת אוזניים- ולפעמים זה קול הגלים בים. לפעמים השקט שלי זו העבודה, העומס, ההתעסקות. ולפעמים... זה השיעמום, והחוסר מעש. לפעמים השקט שלי זה החיבוק החם. ולפעמים- זה העצבים והכעס שיוצאים על מי שמגיע לו. ולפעמים? שקט זה רק שקט. כי איך שלא נסתכל על זה, כל יום מתחיל בשקט ונגמר בשקט. וכל החיים האלה נגמרים בשקט אחד גדול. כי כשהכל נגמר- העולם שותק. יותר נכון... העולם שלך שותק. והש</div>Fri, 06 Nov 2015 13:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (L - ad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14402387http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682571&blog=14402387http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14387506<div align="right" dir="rtl">ליאן. הסיכוי שאי פעם תקראי את זה, הוא קלוש. הרי זה גם ככה לא שמך האמיתי. אבל אני חושב שזה המקום הטוב ביותר לכתוב את כל מה שאני מרגיש. הרי המקום הכי טוב לפרוק- זה כאן. המקום הזה נטוש כבר שנים, ואני לא רואה סיבה שתראי את זה. וגם אם כן... זה כנראה לטובה. את זוכרת שכשנפרדנו, אמרת לי... שאת מאמינה שנמצא את דרכנו אחד לשניה שוב בעתיד? כי אנחנו מתאימים. כי אנחנו זה אנחנו. אני זוכר את הבכי בעינייך כשנפרדנו, את ההסכמה הכללית מצד שנינו ואת הכבוד שרחשתי ועדיין רוחש לך עד היום. יודעת ליאן? איכשהו תמיד היית שם בשבילי בשלוש שנים האלו. נשבע לך שלא יודע איך הייתי שורד את השלוש שנים האלה בלעדייך. אני מאמין שהכל היה אחרת פשוט. תמיד אומרים שזוכרים את הדברים הרעים, וככה קל יותר. ולאחרונה אני נזכר בדברים הטובים. אני זוכר את העדינות שלך, את הרכות שלך. את הלב הטוב ואת הנאמות עד אין קץ. את האהבה הענקית שנתת לי ואת החברות שהייתה ביננו. אז אני רוצה לספר לך משהו ליאן. אני רוצה לספר לך שאחרי שנפרדנו, בערך חודשיים, הלך לי טוב. אפילו ממש טוב. הכרתי שתי בנות שכל אחת מהן נראתה לי נחמדה, ובחרתי לנסות ולהת</div>Thu, 01 Oct 2015 21:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (L - ad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682571&blogcode=14387506http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682571&blog=14387506