<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>רציתי רק לאהוב, אבל שנאתי את כולם.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682239</link><description>אחרי שחייתי בעולם הזה, באור יום, בחושך הליל, 21 שנה, אחרי ששיקרתי לעצמי, לסובבים אותי, אחרי שהכחשתי, התעלמתי, ושוב נפלתי, אני מעלה כאן את סיפור חיי. מי שלא יעניין אותי - שידלג הלאה.</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 אני האומץ להתמודד עם האמת. All Rights Reserved.</copyright><image><title>רציתי רק לאהוב, אבל שנאתי את כולם.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682239</link><url></url></image><item><title>HEY THERE</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682239&amp;blogcode=11697629</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הייתי בחו&quot;ל, טיול, עם אמא, לאלו שטועים לאן נעלמתי, או מתי יעלה המשך.
טסנו לפורטוגל, היה לנו מדריך צמוד בקבוצה, והיה ממש ניפלא. הקשר עם אמא התחזק כמובן, וביום האחרון היתה לנו שיחה נפשית מאוד עמוקה, על כל מה שאי פעם הרגשנו אחת כלפי השניה, ושתינו בכינו.

נחזור לאיפה שעצרנו? הפוסט הזה יהיה יותר אופטימי, כי הכל מתחיל להתבהר, אך לא ולא, זה לא הסוף המר.
סיום הפוסט הקודם:
&quot;
עד סוף כיתה ט&apos; הספקתי:
1. לעבור הטרדה מינית.
2. לשכב עם אדם שזר לי לחלוטין, לראשונה:S
3. להכנס להריון.
4. לעבור הפלה.
5. לאבד את הורי לחלוטין.
6. כתוצאה מכך, ניסיתי לראשונה, ביום הסיום של כיתה ט&apos;, ניסיון התאבדות.
סכין, אני, וחושך. לא אפרט.


&quot;
אחרי שהכל היה ניראה אבוד, כמו שאמרתי, לחלוטין, ההורים ויתרו, וכך כל העולם יחד נדם. חלל ריק מילא אותי, כי הבנתי שמשהו בי לא בסדר. הלכתי לפסיכולוג קבוע, עקב הניסיון ההוא, ועברתי המון בחינות ובדיקות אם אני צריכה להתאשפז בבית משוגעים. אבל הכל יצא נקי לחלוטין, בלי שום בעיות שהיו בי.
והיו המון.

אבל כגודל החסרונות שבי, כך גודל היתרונות, ובזה ידידי הקוראים כאן - אני שונה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 05 Apr 2010 15:59:00 +0200</pubDate><author>michal.koretsky@gmail.com (אני האומץ להתמודד עם האמת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682239&amp;blogcode=11697629</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682239&amp;blog=11697629</comments></item><item><title>אחרי שעברתי הטרדה מינית בכיתה ג&apos;, החיים שלי המשיכו במסלול השחור.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682239&amp;blogcode=11648545</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;היי, מ&apos;מניינים ? (:
כבר יש לי כמה קוראים קבועים כאן ברשימות, אז כל מי שירצה מוזמן רק לבקש ואני אוסיף אותו לשם.
כבדרך אגב, המון ביקשו &quot;תודיעי לי כשעולה המשך..&quot; זה קצת מרגיז בכל פעם להכנס לבלוגים ולכתוב &quot;עלה המשך.&quot; אשמח אם פשוט תעשו מנוי, וכך כל פעם שיעלה המשך תוכלו לדעת זאת בעצמכם.

תזכורת מסיום הקטע הקודם:
&quot;
הוא הביט בי עוד מספר רגעים, ונעלם מעבר לביניין, ומעולם, אבל מעולם, לא שבתי לראותו.
את כל הסיפור המזוויע הזה, העזתי לספר להורי רק אחרי שנתיים.
ותארו לעצמכם, אלו מחשבות הספיקה לטוות בראשה ילדה בכיתה ג&apos;, במשך שנתיים שאיש לא ידע מן המקרה.&quot;

שנתיים שלמות אכלתי הלב, בריגשי אשמה איומים, שמה שקרה שם, אפילו שלא ידעתי לקרוא לזה בשם, היה באשמתי. איכשהו, לא ברור לי איך, לא הבנתי בכלל בשום מימד שהייתה זו ע-ב-ר-ה פלילית חמורה[!]. נהגתי לבכות המון, כשראיתי מישהו מתנשק משהו בתוכי נלחץ, הסתחרר, נשרף, וכאב.
לא הבנתי את ההקשר הישיר, שבין מגע מיני למה שהלך שם באותו יום שהכל קרה. לא היו לי ממש סיוטי לילה, אבל כשהיו לי חלומות רעים, לא היה חלום שלא הופיעו בוא פניו השטניות של אותו גבר, מהפוסט ה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 14 Mar 2010 16:55:00 +0200</pubDate><author>michal.koretsky@gmail.com (אני האומץ להתמודד עם האמת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682239&amp;blogcode=11648545</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682239&amp;blog=11648545</comments></item><item><title>נעים מאוד, אור.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682239&amp;blogcode=11645631</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אור הוא שם בדוי. כי כאן בבלוג, אני מעלה את סיפור חיי. מא&apos; ועד ת&apos;, מאז שהכל התחיל, ועד הימים של היום...
קודם כל חשוב לי לציין: אני גרה במרכז הארץ, סיימתי שירות של שנתיים בצבא בחייל האוויר, חזרתי לפני כשבוע מטיול של חודש וחצי בהודו - תאילנד.
יכול להיות שהטיול זה מה שניקה לי את הראש, ודחף אותי לעשות את הצעד הזה. והוא קשה, והוא כואב, ומפחיד.
לראשונה במשך כל חיי, אני חושפת לכל העולם, ובעצם גם לעצמי, את מה שניסיתי תמיד להסתיר. את עצמי. את האני שאני באמת, את כל מה שעבר עלי.
&quot;ילדה מסכנה&quot; הרבה יחשבו בראשם כשיסימו לקרוא את סיפור חיי. אבל זו לא מטרת הבלוג, אני לא רוצה שירחמו עלי. אני רוצה שיראו, שידעו, שגם שהיה לי הכי קשה בעולם, שגם שהייתי טיפשה והכל היה מסובך, ונורא, אני חייה, עומדת על שתי רגלי, אני מתקדמת הלאה...

אז מאיפה להתחיל? אני חושבת שנתחיל מכיתה ג&apos;. כן כן, זה יהיה בהמשכים, כי אי אשר לספר הכל במכה.
הייתי בכיתה ג&apos;, ילדה תמימה, תלמידה טובה, בלי יותר מידי בעיות התנהגות. הייתי ילדה שקיבלה כ-ל דבר שרצתה, מפונקת מידי, לטעמי, בקיצור.
הייתי הולכת לבית הספר לבד תמיד, בערך מאמצע כיתה ב&apos;. ה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 13 Mar 2010 11:46:00 +0200</pubDate><author>michal.koretsky@gmail.com (אני האומץ להתמודד עם האמת)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682239&amp;blogcode=11645631</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682239&amp;blog=11645631</comments></item></channel></rss>