http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645heCopyright 2026 החתול החייכן. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=12006511<div align="right" dir="rtl">עוד כמה ימים יגמר החופש הגדול, והשנה קשה לי עם זה יותר מתמיד.יש לי מצד אחד הרבה ציפיות, אבל גם הרבה מאוד חששות.אני מצפה מאוד ללמוד מקצועות שאני בחרתי ללמוד, ולא כאלה שמכריחים אותי.אני מצפה מאוד להיות בכיתה החדשה, מתוך מחשבה שאולי, לראשונה בחיי, יהיה לי חבר אמיתי.אבל יש לי גם הרבה חששות:מה אם שוב אף אחד לא יאהב אותי? מה עם המורים שלי יהיו רעים? והכי גרוע - אני אתחיל את כיתה י', מה שאומר תחילת הבגרויות.כן, כל אלה עושים את התקופה האחרונה לא קלה בכלל.ובנוסף לכך - כן, כואב לי להיפרד מהחופש. נמאס לי מהצביעות - אף אחד לא באמת מתגעגע לבית הספר. לחלק מהאנשים נמאס מהחופש באיזשהו שלב - אבל אף אחד לא באמת רוצה לחזור לבית הספר. פעם, כשחזרתי ללימודים בכיתה ה' או משהו כזה, המורה נתנה לנו שיר שהתחיל ככה: "שלום לך מר חופש/שלום ואל תכעס/אך להיות בחופש/כבר טיפ טיפה נמאס". איזה שקר!באמת עצוב לי שאצטרך לחזור למקום הזה, עם כל הילדים שהציקו לי במשך השנה הקודמת, המורים, המבחנים, הלחץ הנוראי הזה. כל כך לא בא לי על כל זה, לא עוד פעם.אולי טיפה מוקדם להגיד את זה בגילי הצעיר, אבל באמת שנשחקתי במהלך השנים. כן, השנה</div>Sat, 28 Aug 2010 22:58:00 +0200amit02020@gmail.com (החתול החייכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=12006511http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=679645&blog=12006511http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11955547<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון אני מקנא באחרים, והמון.על איך שהחיים שלהם יותר טובים משלי:על איך שהם יפים יותר, מוכשרים יותר, פופולריים יותר, כריזמטים יותר, רזים יותר וכדומה.וזה לא רק במראה החיצוני או באופי.מצאתי את עצמי מקנא בילדים עשירים יותר ממני שנוסעים כל הזמן, בילדים שגרים בתל אביב וקרובים לים, בילדים שזכו להיפגש במציאות עם חברים מהאינטרנט...בקיצור, כל הדברים שאין לי או שלא חוויתי.ושלא תבינו לא נכון, אני ממש לא נהנה מזה. תמיד האמנתי שקנאה היא לא דבר טוב, אני חושב שרובנו יודעים את זה.אז למה זה קורה לי? למה אני מרגיש שהחיים שלי לא שווים כלום, בעוד לאחרים יש את החיים המושלמים? למה אני בכלל חושב שלאחרים יש חיים מושלמים? למה אני מרגיש כל כך רע עם מה שיש לי? עם מה שאני?בהמשך לפוסט הקודם, בו תהיתי מה היה קורה לולא הייתי נולד, יש לי שאלה דומה:מה היה אם הייתי נולד, אבל כמישהו אחר. למשפחה אחרת, עם חיים אחרים, יכול להיות גם שבמקום אחר בעולם. האם היה לי טוב יותר? או רע יותר? האם הייתי מרגיש וחושב אותם דברים? האם למרות שלא הייתי אותו האדם, עדיין הייתי אני?לא יודע, חלקכם בוודאי חושבים שהשאלות האלו טיפשיות, אבל זה</div>Tue, 03 Aug 2010 22:40:00 +0200amit02020@gmail.com (החתול החייכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11955547http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=679645&blog=11955547http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11928442<div align="right" dir="rtl">לפעמים אני תוהה, מה היה קורה אם לא הייתי קיים. איך העולם היה נראה בלעדיי.אני חושב לעצמי מה היה קורה אם הייתי נוסע לשבועיים, חודש, שנה, לא יודע כמה זמן אבל לתקופה, וכל מי שאני מכיר היה צריך להסתדר בלעדיי.האם היה להם קשה? האם היו מתגעגעים אליי?או שמא לא הייתי חסר להם בכלל, והם היו ממשיכים בחייהם כאילו לא קרה משהו משמעותי מדי?או, (וזו אפשרות שאני מעדיף לא לחשוב עליה, אבל גם היא צצה לעתים רחוקות) שהם היו שמחים בעזיבתי?מעניין, מעניין...ועוד "פנינה" לסיום:ביום ראשון הייתי אצל רופא שיניים, וזה גרוע כמו שזה נשמע. כשחזרתי הביתה חלפתי על פני רחוב "בעלי התוספות". "מי הם 'בעלי התוספות'?", חשבתי לעצמי, "אנשים שאכלו יותר מדי פיצה?"אכן, שאלה הרת גורל.</div>Wed, 21 Jul 2010 17:05:00 +0200amit02020@gmail.com (החתול החייכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11928442http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=679645&blog=11928442http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11926167<div align="right" dir="rtl">שלום לכולם,עבר מעט זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה, אבל היום הרגשתי צורך לחזור.היום תשעה באב.אני מוכרח להודות שגם אני עד לפני שנה לא ממש שמתי לב ליום הזה, וסתם התבאסתי שבערב שלפני הכל סגור ויש תוכניות משעממות בטלויזיה, אבל דווקא השנה זה אחרת. התחלתי לחשוב למה בעצם מציינים את היום הזה, למה הוא כל כך חשוב למי שבחור כן לציין אותו, בין אם בצום, בין אם באוהלי מחאה כאלה ואחרים.כמובן שאתם בטח חושבים לעצמכם את התשובה המובנת מאליה, שתשעה באב "נחגג" בגלל חורבן בית המקדש הראשון ו"סרט ההמשך" - חורבן הבית השני, אבל ליום הזה יש גם משמעויות אחרות.לפי המסורת, בית המקדש השני נפל בגלל שנאת חינם. יש את הסיפור המפורסם של קמצא ובר-קמצא, שאחד הוזמן למסיבה ואחד לא. זה שלא החליט להתנקם בכל היהודים ואמר לרומאים שהיהודים מורדים, ומכאן זה הדרדר לחורבן. (אם בא לכם, הנה הסיפור במלואו).בניגוד למה שנראה, עם כל הדמוקרטיה והליברליות לכאורה שיש כאן, שנאת החינם לא עברה מן העולם, ממש לא. ולצערי, היא תקפה היום יותר מתמיד. יש כל כך הרבה שסעים ופלגים בחברה שלנו ששונאים זה את זה: חילונים מול דתיים, יהודים מול ערבים, מזרחים מו</div>Tue, 20 Jul 2010 15:54:00 +0200amit02020@gmail.com (החתול החייכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11926167http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=679645&blog=11926167http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11863537<div align="right" dir="rtl">שלום לכולם, אם מישהו בכלל קורא פה O:כן, אני יודע, הייתה פה קצת נטישה, אבל לאחרונה היו לי אלף ואחד דברים לעשות, הסיפור שלי התקדם כל כך יפה, וגם לא ממש היה לי על מה לכתוב, כך שהמצב הזה נוצר.אבל עכשיו אני חוזר. לא יודע אם לתמיד, לא יודע אם אכתוב כאן באותה תדירות כמו קודם או לא (סביר להניח שלא, מכיוון שבעוד חודשיים וקצת אכנס למפעל הציונים הזה שקוראים לו "התיכון"). אבל לעת עתה אני כאן, וזה מה יש.את הפוסט הזה אקדיש לתיאור מה השתנה בין הפעם האחרונה שכתבתי כאן להיום, וקצת אתייחס ליום המיוחד הזה ^^אז... שנתחיל?אז קודם כל, באוגוסט אני עובר דירה. זה לא בית מאוד מפואר או משהו, אבל יש גינה יפה וכבר "שמתי עין" על איזה חדר שם, בתקווה שלא יפרקו אותו XDכן, זה בית מעט ישן, אז צריך לשפץ אותו טיפה, אבל לא יותר מזה. יש גם מרפסת גדולה, סלון גדול, מקלחת שנראית כמו הצאצא של מקלחון ואמבטיה, ואת הדברים הרגילים שיש בכל בית (סלון, מטבח וכו'). הבית יפה בעיני, אבל יותר מזה אני אוהב את העובדה שסוף סוף יהיה לי משהו קבוע בחיים. כל חיי עברתי מכאן לכאן, ומכאן לשם, ומשם בכלל לחירבת-אל-זמבם או איפה שזה לא יהיה, נראה לי שה</div>Sun, 20 Jun 2010 19:37:00 +0200amit02020@gmail.com (החתול החייכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11863537http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=679645&blog=11863537http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11789057<div align="right" dir="rtl">פשוט נמאס לי. אמא אמורה לגונן, להגן, לאהוב, לתת כתף רכה כשקשה, לתמוך, להיות שם בשביל הילדים שלה. אז למה אמא שלי לא?.. היום קרה לי משהו רע, שתי פרחולות הרסו לי את העבודה בגיאוגרפיה, שעליה עבדתי שלוששעות. וכל מה שהיה לה להגיד הוא "מה אני יכולה לעשות?", "אתה כבר ילד גדול", "זה שהיום בערב אנחנו הולכים לראות את הבית יותר חשוב מהטמטום שלהן". למה?... אז מה אם אני כבר בן 15, זה לא אומר שאני מסוגל להכל. כן, גם לי יש רגעי שבירה, שאני לא יכול יותר, שבא לי לעזוב את הכל ולבכות. גם לי זה קורה. והיא אמורה להבין את זה יותר מכולם. אז למה היא לא?... וזאת לא הפעם הראשונה שזה ככה. לא יודע, אולי זו רק תחושה שלי, ואולי גיל ההתבגרות משפיע, אבל משום מה נראה לי שאמא שלי לא תומכת בי, לא כמו שרציתי. ועכשיו אני צריך להכין הכל מחדש, פשוט יופי &gt;&lt; </div>Mon, 17 May 2010 13:39:00 +0200amit02020@gmail.com (החתול החייכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11789057http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=679645&blog=11789057http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11772951<div align="right" dir="rtl">שלום לכולם! P: וואו, כמה זמן עבר מאז שכתבתי פה משהו טוב ~~" אבל מה לעשות? זו הייתה תקופה כזאתי, איך לומר במילים עדינות... מחורבנת. ההורים שלי היו צריכים לחפש בית, אז הם לא היו בערבים בבית וגם כשכן היו מריבות עד אין סוף. הרגשתי (ואני עדיין מרגיש) שאין לי אף אחד בעולם (האמיתי), ושאין עם מי לדבר או על מה. היה לי נורא נורא קשה לחזור מחופש פסח אל המציאות האפורה של חיינו. בקיצור, משהו שלא הייתי מאחל לאף אחד... אבל נראה לי שעכשיו זה נגמר. נראה לי שעכשיו מתחילה תקופה חדשה, ימים יגידו אם זה נכון. ההורים שלי מצאו בית יפה ואני עובד דירה באוגוסט, היום ילדים שקודם לא ממש דיברתי איתם היו נחמדים אלי פתאום, ויש טיפה לחץ של מבחנים, אבלעוד שבועיים הכל יגמר והסוף כבר יראה באופק (: כן, הם באים, ימים של שקט, וכמו בשיר, באמת שכחתי כבר איך שהם נראים. עכשיו הזמן שלי לתת את הכל, את הפוש האחרון במבחנים, ואז באמת שכבר יהיה רגוע הרבה יותר (: היום הבנתי משהו. הבנתי שלהיות בדיכאון כל היום זה לא טוב. הילדה שאמרה שאנחנו בדיקטטורה (ע"ע הפוסט"אינדיבידואליזם הוא לא מילה גסה, או: מה קורה כשמשתכרים מעוגת טירמיסו")</div>Sun, 09 May 2010 19:31:00 +0200amit02020@gmail.com (החתול החייכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11772951http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=679645&blog=11772951http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11765937<div align="right" dir="rtl">אם החיים הם מחזה, אז הדמויות רבות.אם החיים הם מחזה, אז התפאורה כל כך מדהימה.אם החיים הם מחזה, אז הסוף תמיד נשאר פתוח.אם החיים הם מחזה, אז הרע הוא גם קצת טוב והטוב הוא גם קצת רע.אם החיים הם מחזה, אז הפסקול מאוד שקט.אם החיים הם מחזה, אז אין הפסקה באמצע.אם החיים הם מחזה, אז הוא לא שייך לז'אנר מסויים.אם החיים הם מחזה, הוא כל הזמן בכתיבה.אם החיים הם מחזה, לא תמיד יש קהל.אם החיים הם מחזה, השחקנים מתחלפים כל הזמן.אם החיים הם מחזה, אז התאורה משנה לעיתים קרובות.אם החיים הם מחזה, אז האפקטים מצויינים.ואם החיים הם מחזה, אז נמאס לי להיות דמות משנית בו.</div>Thu, 06 May 2010 16:39:00 +0200amit02020@gmail.com (החתול החייכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11765937http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=679645&blog=11765937http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11749311<div align="right" dir="rtl">שלום לכולם! P: לפי הכותרת (הארוכה, יש לומר) של הפוסט, בטח הבנתם שיש כאן שני עניינים. למרות שהמקרה עם העוגה קרה קודם, ברשותכם אשמור אותו לסוף, מכיוון שהנושא השני יותר "בוער" כרגע, וקשור לפוסט הקודם. אז ככה: זוכרים את כל מה שאמרתי בפוסט הקודם?, אז ניסיתי להתייעץ על זה עם אמא שלי. חשבתי שאולי היא תוכל לעזור. "הם לא אוהבים את אותם דברים כמוני", אמרתי לה, "והם מדברים רק על זה כל היום. אני לא כמוהם, ובגלל זה הם מרוחקים ממני. למה הם לא יכולים לאהוב אותי כפי שאני?" היא ענתה לי שמאז שהיא זוכרת אותי, עוד מילדותי המוקדמת, מאז ומתמיד הייתי אינדיבידואליסט, שאמרתי בכיתה א' "אז מה אם כל הבנים משחקים כדורגל? אני לא אוהב את זה אז אני לא רוצה לשחק". שתמיד רציתי להיות אני עצמי, ושהיא אינה מצדיקה את מה שהם עשו, אבל יש לאינדיבידואליזם הזה מחיר: הבדידות. "אין מה לעשות", היא אומרת לי, "גם אני בתור ילדה, עשיתי ויתורים כדי להיות בחבר'ה" (כן, נראה לי שהיא עוד היחידה שאומרת חבר'ה). אז מה? אז מה זה אומר, בעצם? שאני צריך להתחיל לשמוע מוזיקה שאני לא סובל? שאני צריך להתחיל לראות "איך פגשתי את אמא" ועוד כלמי</div>Wed, 28 Apr 2010 19:03:00 +0200amit02020@gmail.com (החתול החייכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11749311http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=679645&blog=11749311http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11741211<div align="right" dir="rtl">שלום לכולם!מה שלומכם? מקווה שבסדר ^,^התעודדתי קצת מאז שכתבתי את הפוסט הקודם. אני עוד לא יודע את מי לרשום בטופס, אבל נראה כבר מחר...בכל מקרה, באתי להודיע שאני כותב סיפור חדש, במקום זה שהתחלתי לכתוב אז, מזמן.לא יודע, הוא הרגיש לי די תקוע, בזמן שהרעיון של החדש היה לי כבר מתוכנן לפרטי פרטים...החלטתי שאכתוב בבלוג ההוא לא רק את הסיפור הזה, אלא עוד דברים שלי...מוזמנים להיכנס!להתראות ושביזות יום א' נעימה לכולם, ~~</div>Sat, 24 Apr 2010 21:18:00 +0200amit02020@gmail.com (החתול החייכן)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=679645&blogcode=11741211http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=679645&blog=11741211