http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742אמרו לי שילדים זה שמחה, אבל לא אמרו שזה רק לתקופות ושיש תקופות שהשמחה בהן איננה. אמרו לי הרבה על גידול ילדים וניסיתי, בחיי. אבל למדתי וגיליתי שאם לא אמצע את הגשר שיעביר אותי על המים הסוערים של חיי היום, כאם לשני בנים בגיל ההתבגרות וחד הורית....אטבע..heCopyright 2026 חנהל'ה התבלבלה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742&blogcode=11837660<div align="right" dir="rtl">פתאום, אתמול, בעיצומן של חדשות על המשט שהיה והמשט שיבוא, שאלתי את עצמי, כך סתם בתוך מחשבותיי, למה, עד היום, במשך כ-25שנים, לא התחיל איתי אפילו גבר אחד שהייתי רוצה שיתחיל.גבר אינטקלטאול, רך וטוב לב. גבר סבלני, מבין קשוב עם שתי רגליו על הקרקע, שיודע מה הוא רוצה מחייו ומחיי זוגיות. נזכרתי בכל מחזריי, שלא היו הרבה, כולל הגרוש...כולם רודנים מי יותר ומי פחות, פנטזיונרים שמחפשים את עצמם גם כשהם כבר אחרי גיל 40. מאשימים את העולם ובאים בטענות אל כולם, חוץ מלעצמם. למה אף פעם, לא היה אחד לרפואה שיכולתי להגיד לעצמי, איזה פספוס.... מה יש בי שלא מאפשר לגברים שאני רוצה, שאני חושבת שאוכל לבנות איתם זוגיות בריאה, לרצות להתחיל איתי, להתקרב ולנסות. הרי מראש הם לא מתקרבים ולא מתחילים ואני לא נראית רע, על פי עדויות של אחרים, לא עדות עצמית. האומנם לא לכל סיר יש מכסה? האומנם רק בי האשמה, ויש, שלא תטעו, אני יודעת שיש, אבל עד כדי כך, שאפילו לא אחד? חשבתי בשנים האחרונות כך, שכנעתי את עצמי שאם כך ,אז אין לי צורך בזוגיות, יש כאלה. האמנתי שטוב לי בעולמי. יש לי עבודה מספקת, שני בנים וחברות. הבנתי שאני פוחדת מפגיעות</div>Tue, 08 Jun 2010 18:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (חנהל'ה התבלבלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742&blogcode=11837660http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677742&blog=11837660http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742&blogcode=11584739<div align="right" dir="rtl">אתמול קבעתי עם חברה לשתות קפה בבוקר, יום שישי פנוי, קבנו לדבר הבוקר איפה ומתי. דיברנו לפני דקות בודדות, קבענו ובגלל שנותרה לי שעה, החלטתי לעשות כמה דברים בבית, ובתוך שבריר שניה התהפכה לי ההרגשה. נכון, יש לי סיבה בצהריים יש אזכרה לאמי, 8 שנים חלפו מאז שנפטרה, מאז שנעלמה לי מהחיים, מאז שהייתי מודעות לרמות הנזקקות שלי אותה, היא מתה. תוך שבריר שניה לא בא לי לעשות כלום, רק להיזכר בה, לרצות אותה שוב חיה את חייה, אבל גם איתי. תוך שבריר שניה החיים נעצרו וכל מה שמתחשק לי זה לא לעשות כלום. אני זוכרת אותה וחולמת עליה במהלך הימים והלילות ב-8 השנים שהיא איננה, אבל ביום פטירתה, שהיה שלשום, ביום האזכרה ובעיקר בערבי חג, אני צוללת בלי שליטה אל הכאב והעצב הבלתי נשלט הזה. אמא, אני כל כך מתגעגעת אליך....</div>Fri, 12 Feb 2010 07:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (חנהל'ה התבלבלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742&blogcode=11584739http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677742&blog=11584739http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742&blogcode=11582832<div align="right" dir="rtl">אני עייפה מהשאלה החוזרת- אין לך צורך בזוגיות? שנים התהלכתי עם המחשבה שאני לא בסדר, כי אין לי צורך בזוגיות. ניסיתי, אחרי גירושיי,3 פעמים להיכנס שוב לזוגיות, וזה זה לא היה זה. בני הזוג לא התאימו, אני לא התאמתי, מציאות חיי לא התאימה ולא התאים לי להיאבק בנסיון לבנות זוגיות כי "אני צריכה לרצות זוגיות". מציאות חיי כיום, מדגישה כיום (לא יודעת מה יהיה בהמשך), מלאה. אני עובדת במשרה מלאה, במקום עבודה שדוקא אחרי 20 שנה, אני מסופקת, אוהבת, מתעניינת, מעוניינת ומתקדמת. אני, כבר סיפרתי, אמא לשני בנים מתבגרים, שזו משרה מלאה בפני עצמה ועל אחת כמה וכמה שכאני מגדלת אותם לבדי. אני הולכת פעם בשבוע להתעמלות עם חברה, ואנחנו מקפידות, אחרי ה-50 דקות של מאמץ לא מובן וברור (הרי 44 שנים לא אימצתי יותר מדי את שריריי....), לשתות קפה ולרכל על כל העולם ואשתו. וכשיש לי כבר במקרה כמה שעות שקט, אני נהנית להקשיב לו. אני אפילו נהנית לתלות ולקפלכביסה באותן שעות, לבשל ולאפות לילדים, לקרוא ספר למרות שאני יודעת, שאם הוא יהיה ספר מרתק, לא אעזוב אותו גם במחיר של סל כביסה מתפוצץ, צ'יפס עם המבורגר ווופלים במקום עוגה, כשב</div>Thu, 11 Feb 2010 09:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (חנהל'ה התבלבלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742&blogcode=11582832http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677742&blog=11582832http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742&blogcode=11574812<div align="right" dir="rtl">קר, ממש קר, משהו בחדר השינה שלי, בדירה השכורה ה"חדשה" מקפיא. בדקתי את כל חריצי ארגז התריסים, מתחתי ספוג בדלתות חלונות העץ, אבל כאילו הקור חודר מהתקרה, והדירה היא בקומה השלישית והאחרונה, דירה גבוהה בגובה צמרות הברושים. זו דירה שכורה שניה שלנו, את דירת נישואיי נאלצתי למכור לפני 6 שנים ועברנו לדירה שכורה, אני ושני בניי, אז הם היו בני 7 ו-11. שכרתי דירה עם גינה גדולה, כדי שבני הצעיר, יחזור מבית הספר ויוכל לרוץ, להשתולל, לעדור, לטפס ולפרוק את כל אנרגיות ה-ADHD שלו בגינה, ולא עלי ועל אחיו. כן, אז אני גרושה כבר 8 שנים, והיום אם לשני בנים מתבגרים שהצעיר מהם הוא מבין נפלאי לוקיי הקשב והריכוז. נפלאיי למה? הרי ביום יום יש הכל, חוץ מנפלא,כי אני מאמינה ביכולת שלו, ויש לי תקווה ענקית עבורו. ביום יום זה מאוד קשה לבכורי להיות אח שלו, למרות שהוא מאוד מנסה, אפילו מעבר למה שצריך, וגם לו יש את מצוקותיו, רצונותיו ובעיטותיו בעקבות גילו המתבגר והמחרפן כל חלקה טובה בו. ביום יום לי מאוד קשה לגדל, לחנך, לשים גבולות ( 15 מליון פעמים), לטפח, לפתח, לאפשר, לשחרר, ללטף, לחבק, לבשל, לכבס, לנקות, לעבוד, להתפתח, ל</div>Sun, 07 Feb 2010 08:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (חנהל'ה התבלבלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742&blogcode=11574812http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677742&blog=11574812http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742&blogcode=11566070<div align="right" dir="rtl">הבוקר בדרכי לעבודה ראיתי מחזה, שראיתי הרבה פעמים בחיי, אבל אף פעם לא התבוננתי בו ובטח לא התרגשתי מיופיו כמו הבוקר. הגשם החל לרדת, חלקי שמיים היו שחורים, חלקים אחרים היו אפורים וחלקים בודדים היו תכולים בהירים. בחלקים הבהירים זרחה השמש ואילו סינוורה. היה משהו קסום בשילוב בין הצבעים הכהים והבהירים, בין הרטוב והיבש, בין הזורם לזורח כשכולם יחד נותני חיים. האוויר היה נקי ושקוף, בלי זיהום אוויר בלי עפרילי בוקר ובלי אובך. אפשר היה לראות הבוקר את החום בקור, את המעורר במסוכן, את היופי הטבעי. העירוב הזה שלהסוער והשליו האופטימי והלא כל כך, הכועס והאוהב - הוא הוא תמצית חיי, הוא המשקף את מי שאני, והיום, בשונה מאתמול, הוא יפה בעיניי.</div>Wed, 03 Feb 2010 09:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (חנהל'ה התבלבלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742&blogcode=11566070http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677742&blog=11566070http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742&blogcode=11564202<div align="right" dir="rtl">כל פעם שנדנדת רגשותיי נמצאת למטה,ואני איתה.........אני נזכרת ושומעת באוזניי נשמתי, את שיריהם של סיימון וגרפונקל. יש בהם משהו מדכא, שקט, מכניס את המתכנס. מרגיש לי נכון להקשיב להם. Hello darkness, my old friend, I've come to talk with you again אז, השקט שבדממה שגזרתי על עצמי אתמולמול בכורי , הוא פסק זמן עבור עצמי, ואולי גם עבורו, כדי לאסוף כוחות, להתבונן בפרספקטיבה ולהתחיל שוב......</div>Tue, 02 Feb 2010 11:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (חנהל'ה התבלבלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742&blogcode=11564202http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677742&blog=11564202http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742&blogcode=11564166<div align="right" dir="rtl">אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל. כל יום שעובר, כמעט כל יום, אני מרגישה שכל מה שידעתי, רציתי, חשבתי פינטזתי, מתנפץ לי מול העיניים. כמעט כל יום שעובר אני מרגישה שאני משלמת מחירים יקרים על בחירות מוטעות ולא מצליחה לצאת ולבחור אחרת. כל יום שעובר אני מרגישה אגרוף לבטן ולא מבינה למה. אני גרושה כבר 8 שנים ואמא לשני בניםהבכור כמעט בן 17 והצעיר יחגוג בקיץ בר מצווה.מבינים? שניים בגיל ההתבגרות? שניים עם עוצמות של כאוס והורמונים ש"יוצאים עלי" כמעט כל יום. המזל שלרוב קורה,שכל אחד רב איתי בתורו ולא שניהם ביחד... גדלתי בבית נורמאלי ורגיל לשני הורים שכירים, בכורה מבין שלושה ילדים והכל היה רגיל.( על ה"רגיל" אכתוב בהזדמנות)אבל היתה את המשפחה הזו, המוזרה הזומ"בית קטן בערבה"- נכון? בגרתי מעט ובלימודיי האקדמיים לימדו תיאוריות מבוססות, כך אמרו, על התפתחות נפשו של הילד, משמעות ההיקשרות- atachment , חשיבות הדיאלוג עם הילדים כבר מגיל ינקות, משמעות המשא ומתן איתם וסיפוק ההסברים מעבר לקבלת והנחתת החלטות עבורם. איך אומרים ביידיש (לא שאני יודעת מעבר למילים ספורות) -נו שויין. וגם אם זה נכון, למה לא סייגו את ההתנ</div>Tue, 02 Feb 2010 10:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (חנהל'ה התבלבלה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677742&blogcode=11564166http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677742&blog=11564166