http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307heCopyright 2026 T.O.M. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=12195377<div align="right" dir="rtl">להפסיק לעשן. להפסיק לאכול כל הזמן. להפסיק להיות פרנואידית שנוטשים אותי. להפסיק להיכנס לא' לפרופיל של הפייסבוק (כי זה לא מועיל ובמילא שומדבר לא מתחדש שם...). להפסיק לפנטז שיש סיכוי ששוב יקרה משהו עם ההוא (זה לא עבד בפעם הקודמת אז צאי מזה). להפסיק להיות לא אכפתית. להפסיק לרחם על עצמי. להפסיק לאכזב אותה. להפסיק להיות חולה. להפסיק לשנוא צורות התנהגות של אנשים קרובים. להפסיק לצפות מאנשים ליותר ממה שהם מסוגלים לתת. להפסיק להיות כלבה כי כבר הבנו שזה לא עובד לטובתנו. </div>Mon, 06 Dec 2010 00:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (T.O.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=12195377http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677307&blog=12195377http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11968856<div align="right" dir="rtl">סקס חסר משמעות. זה מה שזה היה.וזה קרה כי זה מרגיש כמו הרגל ולא יותר מזה כי עבר לי כבר מזמן. מסתבר שמבחינתו לא כל כך.ואיך לא, עם א' ההיסטוריה חוזרת על עצמה. שוב ושוב ושוב.אחרי שכעסתי על עצמי ושנאתי את עצמי ונגעלתי מעצמי החלטתי שמספיק. אני לא אוכל יותר חרא ממנו ומהחוסר וודאות שהוא נמצא בה.אני הולכת לסיים את זה אחת ולתמיד ולשם שינוי זה יבוא מהצד שלי.אז אחרי שלושה ימים של נתק מוחלט כדי שאני ארגע, התקשרתי אליו-"אני אחזור אלייך מאוחר יותר אני באמצע משהו".כמה מפתיע הוא שכח.אחרי עוד כמה מקרים מצאתי את עצמי בוכה בהיסטריה מאלף ואחת סיבות. מצאתי תירוץ להתקשר אליו.הוא שומע אותי מתבכיינת לו בצד השני של הקו "אפשר לבוא אליך?" הוא אומר בקול מהוסס "אממ כן, אבל מה קרה?"ממלמלת משהו כמו הרבה קרה ואומרת שאני אבוא... הכל עובד כמו שתכננתי.אני מגיעה ואמא שלו שמחה לראות אותי בדיוק כמו שמיה הכלבה המפגרת שלו שמחה גם רק שאמא שלו לא מודעת לזה שהייתי אצלםגם לפני שלושה ימים.עולים למעלה, שואל מה קרה, מזיינת לו תשכל קצת ואז זורקת "גם אתה מעצבן אותי".אחרי שהבהרתי לו כמה דברים ושאני כבר לא רוצה לא משהו מוגדר ולא משהו בכ</div>Tue, 10 Aug 2010 13:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (T.O.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11968856http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677307&blog=11968856http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11888870<div align="right" dir="rtl">מטיריאל סטאף. מטורף כמה שזה חודר עמוק למוח.מעלה לך חיוך? זה כבר סיפור אחר שהמשפט האחרון בו מסתיים ב..."נו אז למה לא?"יש כל כך הרבה דברים שקרו, שקורים עדיין אבל בפאוז קטן, עד ה-14...למשל אחד מהם היה ערב מושלם, לילה מושלם, איך שלא תקראו לזה, אצל א'2.זה בכלל היה אמור להיות תחנת בינתיים עד ש-ד' תגיעה הביתה. אז בסדר, נמרחתי עם הזמן אבל זה היה שווה כל רגע, בזה אין לי ספק."מה היה שווה?" אז זה לא שהסקס היה מעולה, לא. לא היה סקס בכלל. וזה לא שהתמזמזנו בלי סוף, לא. לא היו מזמוזים בכלל."נו אז תגידי כבר מה כן היה...!" זה ישמע לא משהו לתאר במילים ובעיקר בכתיבה. צריך להיות שם בשביל להבין מה כל כך 'שווה'.שכבנו על המיטה, מחובקים, סתם דיברנו,על הא ועל דא, לא חשבנו יותר מדי, התנשקנו, נשיקות קטנות, מתוקות (אלוהים זה נשמע וידוי אוהבים של ילדה בכיתה ו'),צחקנו, הוא עלי אני עליו, ירדנו לגינה לעשן, הוא הציע שאני אשאר לישון, הסכמתי (מן הסתם), עלינו למעלה, נכנסנו למיטה עם פוך ומאוורר, כפיות, פנים מול פנים, נרדמנו.אז אני מפסיקה פה כי זה נשמע לדעתי יותר מדי טוב. נכון, השמטתי כמה דברים חשובים שעשו את המפגש חמד הזה</div>Sat, 03 Jul 2010 02:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (T.O.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11888870http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677307&blog=11888870http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11829729<div align="right" dir="rtl">מי היה מאמין...מי היה מאמין שארבעה חודשים אני לא אראה אותו. אפילו לא בטעות. נאדה, גורנישט.מי היה מאמין ששיחות שלנו ידרדרו למצב כמו שהגיע היום. לא דמיינתי את זה ככה בחיים.ואני יושבת מול השיחה באינבוקס ואני מרגישה את הדעמות עוד שניה צונחות לי מהעיניים. מה נהיה משנינו?!אני לא יודעת למה הוא עדיין גורם לי להרגיש ככה. להתגעגע אליו עד דמעות. אבל אני כן יודעת שהוא הבטיח לי שכל דבר שאני צריכה, אם אני צריכה לדבר- " תתקשרי". וכל פעם כשהייתי מתקשרת, זה היה נשמע כאילו אין לו כוח, או שהוא בכלל לא היה עונה, או שהוא היה חצי ישן אז הייתי מוותרת. אמר, הבטיח, ולא קיים. למה זה מפתיע אותי?ביום שני הופעה בסוזן דלל. חצי שנה בדיוק (מינוס יום) מאז שהייתי שם. איתו. שהיה כל כך כיף. הרגשתי מלכה, הסתובבתי עם האף למעלה כשהיינו ביחד. איזו תחושת עליונות. בחיי שזה היה אלוהי. גם אחר-כך כשנלחצתי שהאוטובוס יסע והוא צחק עלי שאני לחוצה כמו טמפון. גם זה היה כיף.ומה יהיה עכשיו? איך לעזאזל אני אגיב כשאני אראה אותו אחרי כל כך הרבה זמן ואחרי כל החוסר וודאות שעברתי... אני מפחדת שהוא לא יתייחס, שהוא לא ירצה בכלל לתקשר יותר מהמיני</div>Fri, 04 Jun 2010 22:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (T.O.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11829729http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677307&blog=11829729http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11799700<div align="right" dir="rtl">הראש קצת התיישר.</div>Fri, 21 May 2010 22:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (T.O.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11799700http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677307&blog=11799700http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11765936<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת. הרבה דברים אני לא יודעת.מה אני רוצה, את מי אני רוצה, אם אני רוצה משהו או מישהו, מה אני עושה, למה אני כל הזמן עם פרצוף מוטרד, ועוד ועוד ועוד.והכל בעצם מתחיל מהרגע שסיימנו את הדבר הלא יוצלחי הזה,וחשבתי שאני בסדר ו... אני לא.מילא שבכיתי כשחזרתי הביתה, אני בוכה גם שבועיים אחרי. ומשם זה כבר גולש לזה שאני מתקשרת ל-א' וחושבת על ט' ומסתכבת עם המחשבות שלי.אני מתגעגעת לשניהם. למה שמאיפיין כל אחד מהם. אם זה העובדה שהוא חתיך שאי אפשר להתעלות על זה ושכיף איתו, ואם זו העובדהשהוא בנאדם מדהים, ומתוק ורגיש.היום בבוקר. 08:02. אני ואמא באוטו והיא עסוקה בלצעוק עלי. אנחנו יורדות לכיוון תחנת האוטובוס.מזווית העין אני קולטת חייל. מסובבת את הראש במהירות וכמעט נחנקת. זה הוא. פעם ראשונה שאני רואה אותו על מדים.פעם ראשונה מאז שזה נגמר שאני קולטת כמה אני מתגעגעת אליו. אולי לגוף שלו. בטוח בעצם, כי זה כמעט כל מה שהיה שם.ואז מה? אני מתחילה לבכות. למה אני לא יודעת. אני פשוט בוכה.ואני מגיעה ללימודים- בוכה. ואני עולה במעלית- בוכה. ואני נכנסת לשיעור- בוכה. ואני יוצאת מהשיעור- בוכה. ואני שומעת שיש לוהיום השבע</div>Thu, 06 May 2010 16:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (T.O.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11765936http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677307&blog=11765936http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11677972<div align="right" dir="rtl">צבאטלפתיהצלצולforget herעירארקרמזור אדוםנשיקהחיבוק ענקשני רחובות מתחתואוויפהשלייפה שליסקסריח זיעהלישון אחד בתוך השנימחובקיםעד הבוקרקפהבלי סיגריהמותק את אצלי בראששכחתי אצלך את המעיל אמרנו שנתראה בערב, תביא אותו איתך. צלצלת אמרת שאתה עם אוריאל בקניון כשתחזור תתקשר.שוב צלצלת ואמרת שפגשתם חברים אחרי הרבה זמן, שאתם יושבים איתם. "תנסה אותי... מקסימום תעיר אותי או משהו"כיביתי את הפלאפון. בכוונה. בידיעה שאם אני לא רואה אותך עכשיו, אני לא רואה אותך שבועיים.אני קמה בבוקר, מגיעה, יושבת ליד השולחן כמו זומבי. ראש מונח למטה. הכל עוד ישן. כל הגוף שלי עוד באנגריה מהסופ"ש שהיה לנו. אסמס ממך- "כנראה הפלאפון החליט לא לשתף פעולה דווקא עכשיו אז נראה אותך עוד שבועיים... ליל טוב מותק"אני יכולה לומר בוודאות שלא הייתי יוצאת מהמיטה באחת וחצי בלילה בשביל מעיל. בשבילך כן. אבל בגלל זה כיביתי אותו.מפתיע אבל לראות אותך פעם בשבועיים לא קשה כמו שחשבתי.אני לא דואגת אם תתקשר כי אתה מתקשר. אני לא דואגת איפה אתה כי אני יודעת איפה אתה. לא דואגת. הכל פשוט.עוד יומיים ליל הסדר. אני מחוץ לעיר. אתה מחר חוזר. ההגיון שלי אומר שכד</div>Sat, 27 Mar 2010 23:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (T.O.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11677972http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677307&blog=11677972http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11646087<div align="right" dir="rtl">סטארדאסט. ארק. סיגריות. וטל.לא צריכה יותר מזה</div>Sat, 13 Mar 2010 15:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (T.O.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11646087http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677307&blog=11646087http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11619660<div align="right" dir="rtl">בום! הפתעה!כמה פעמים קורה לבן-אדם שמשהו מפתיע אותו לטובה?... לרעה?...אני לא יודעת. אני לא יודעת במיוחד לא כשמדובר בך.אתה בן-אדם מפתיע כשלא מכירים אותך. כשכן, זה הופך ונהיה פשוט יותר אבל לא עד הסוף.עדיין אתה מצליח לשמר את אלמנט ההפתעה הזה שלך.אם הוא חיובי או שלילי? משהו בכיוון של 50\50.שנה שלמה שאני מכירה אותך. ב-22 בפברואר לפני שנה הכל התחיל.ואם להודות במשהו, זה שאני לא יודעת אם אני מרוצה מזה או לא.שנה שלמה שאני מכירה אותך היכרות כללית ו-7 חודשים שאני מכירה אותך לעומק.אתה מדהים, באמת. אתה בן-אדם שאני שמחה שהכרתי וחבל להפסיד אחד כמוך.אבל כמובן בכל אחד יש מגרעות. גם בך. ועכשיו כשאני חושבת על זה, יש לי סיבה סוף-סוף לכעוס.סיבה שאני מחפשת כל-כך הרבה זמן. בעצם, מהפעם הראשונה, שהייתה ב-16 בפברואר גם כן שנה שעברה.למה לכעוס...שוב, יש בך שני צדדים. כל אחד משתייך ל-50 אחוזים שלו.הצד האחד- הצד שנותן הרגשה טובה, שנותן להרגיש הכי בטוחה איתך, שנותן להרגיש שאני יכולה לסמוך עליך, הצד המבין, הצד שמתאפק כשצריך גם כשהוא ממש רוצה,הצד שכל שבוע גרם לי להתגעגע עד כדי דמעות, הצד הכנה, שבזכותו לא הצלחתי למצוא א</div>Mon, 01 Mar 2010 00:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (T.O.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11619660http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677307&blog=11619660http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11548234<div align="right" dir="rtl">רק לשם הפרוטוקול, בגלל שהרבה הרבה זמן לא ממש שיתפתי במה שנהיה כי פשוט לא היה נחוץ,אני אספר ואגיד שכל השבוע וחצי אחרי היעני פרידה היינו בקשר צפוף בצורה מחשידה.וקבענו להיפגש ב-23, שאני אבוא אליו. ובאתי, ואחרי הרבה שכנועים מהצד שלו התנשקנו.ואחרי הרבה שכנועים מהצד שלי שייזכר מה הוא אמר לי בשיחה ההיא הוא הודה ואמר שהוא לא יכול להתאפק.ואפשר לומר שמאותו רגע הכל נהיה טוב ויפה ובעיקר מוגדר סוף-סוף.סופ"ש מוצף בגשם ובכי ובעיקר בכי מבין השניים.אני תמיד לוקחת את הנסיעות האלה בתור חופש מהחיים גם אם מדובר על יום וחצי שאני לא בעיר ולא בבית ולא עם חברים. שקט מהכל.וניצלתי את הזמן הזה להתקשר אליך כי לא דיברנו יומיים.(שאם אני אהיה כנה עם עצמי, הם היו נורא קלים ולא חשבתי עליך בכלל וזה טוב).אז התקשרתי ואתה עונה לי ואנחנו מדברים ואתה כבר בדרך חזרה מת"א.והשיחה נורא בנאלית אבל לא משעממת כי איתך היא אף-פעם לא משעממת.אני מכורה למילים שיוצאות לך מהפה, לקול שיוצא לך מהגרון וזה מה שמחזיק אותי בסבלנות עד הפעם הבאה שאני רואה אותך. גם אם עבר שבוע או יותר.ואז פתאום אתה זורק לי משפט שבעיניך הוא נראה חסר משמעות לחלוטין-"</div>Mon, 25 Jan 2010 18:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (T.O.M)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677307&blogcode=11548234http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677307&blog=11548234