http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564כאן אני יפרסם את הסיפור שלי "שני דברים במכה אחת" heCopyright 2026 פלופית 3>. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/64/65/67/676564/misc/20112959.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11729383<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: center;"><b>גם הפעם לקח לי יותר זמן מהרגיל להעלות פרק,מקווה שעכשיו יהיה לי יותר זמן להעלות</b></div><div style="text-align: center;"><b>לחץ מבחנים חבל על הזמן! &gt;&lt;</b></div><div style="text-align: center;"><b><br></b></div><div style="text-align: center;"><b>הפרקים הולכים ומתקרבים לעיקר,צעד אחד כבר נעשה הפרק הזה והצעד הבא יהיה בפרקים הבאים (:</b></div><div style="text-align: center;"><br></div><div style="text-align: center;"><br></div><div style="text-align: right;"><br></div><div style="text-align: right;"><br></div><div style="text-align: right;"><br></div><div style="text-align: right;"><b>מהפרק הקודם:</b></div><div style="text-align: right;"><br></div><div style="text-align: right;"><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: medium;">הגענו לסטודיו,נכנסו וכולם קפצו ועשו לה הפתעה וזרקו בלונים,היא הייתה פשוט בהלם,כולם משכו אותה לרקוד ואני הרגשתי כל כך טוב ששום דבר לא היה יכול להרוס לי את הערב הזה.רקדתי כל כך הרבה שכאבו לי הרגליים אז הורדתי את הנעליים ושמתי בצד,ואז דין בא והזמין אותי לרקוד איתו והסכמתי.רקדנו ממש טוב עד שהוא פתאום עצר והיסתכל עליי ואני עליו,הוא התקרב אליי ונישק אותי.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: medium;"><br></span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: medium;">פרק 11-</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: medium;"><br></span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: medium;"><div style="text-align: right;"><br></div><div style="text-align: right;">זאת הייתה נשיקה קצרה,הזזתי אותו מימני ואמרתי לו, "לא היית צריך לעשות את זה,בוא נשכח כיאילו זה לא קרה!"</div><div style="text-align: right;">לא נתתי לו לענות והלכתי,המשכתי להנות מהערב זה כיאילו אין מחר ושכחתי את כל הצרות שלי.את דין וניק ואת השיגעונות שיש לי מדי יום עם כל הכוחות האלה.השעה הייתה כבר ארבע לפנות בוקר היינו בדרך הביתה,אני מודה אני שתיתי ממש קצת אבל היו כאלה שהשתכרו אבל היה בכל זאת ממש כיף.ג'ייק אמר שהוא יקח את ליז הביתה הוא לא שתה כי הוא נוהג,והוא גם אומר שבמסיבות שהוא הולך עם ליז הוא לא שותה,ליז הייתה אולי בקטנה מסטולה,ונלי לא שתתה בכלל.</div><div style="text-align: right;">הצלחנו להגיע הביתה בשלום,ההורים שלי כבר ישנו אז אני עליתי בשקט לחדר שלי החלפתי לפיג'מה ונפלתי על המיטה ונרדמתי,וניראלי מצאתי את התרופה שלא יהיו לי חלומות כאלה,לשתות איזה כוס משקה משכר ביום.כמובן שאני לא עומדת לעשות את זה.קמתי בארבע אחר הצהריים והרגשתי כלכך טוב! היתקלחתי לבשתי שורט וגופית סבתא עם מיקי מאוס ואת הכפכפים שלי וירדתי למטה,ההורים שלי בעבודה,ואני שתיתי קפה ויצאתי לסטודיו ששם קבענו איזה כמה ילדים שניפגש וננקה אותו.</div><div style="text-align: right;">הגעתי לסטודיו ועוד אפחד לא היה שם,ניכנסתי ואת מי אני רואה שם את דין וניק.עמדי מבחוץ שיסיימו לדבר ואני אכנס.</div><div style="text-align: right;">"אתה פשוט חתיכת זבל,זה מה שאתה!"</div><div style="text-align: right;">"לא אתה דין משהו יותר טוב מזבל?! זה מה שניסית להגיד?"</div><div style="text-align: right;">"אני לא נישקתי את נטלי ואתה כן!"</div><div style="text-align: right;">"מה אתה אומר?! ואתמול במסיבה מה זה היה? נשיקת אוויר?"</div><div style="text-align: right;">"אני לא חייב לך הסברים,וגם אני בקושי זוכר משהו מאתמול אז זה לא נחשב"&nbsp;</div><div style="text-align: right;">"פשוט תגיד שאתה מנסה להאשים אותי ושהפרתי את הצד שלי,אבל אם ראית טוב אז אצלי זה היה בטעות וגם ביקשתי מימנה סליחה,ואצלך זה לא היה בטעות"</div><div style="text-align: right;">באותו רגע דין שתק ולא ידע מה להגיד,ראיתי אותו מאגרף את היד שלו,חשבתי להתערב אבל אולי לא יקרה כלום.</div><div style="text-align: right;">"אני לא עשיתי כלום בכוונה! זה אתה מנסה לגנוב לי אותה! אתה לא מבין שהיא חשובה לי?!"</div><div style="text-align: right;">"היא גם חשובה לי!"</div><div style="text-align: right;">דין התנפל על ניק,אבל ניק עצר אותו ודחף אותו,והם התחילו לריב.נכנסתי בצעקות לסטודיו</div><div style="text-align: right;">"דיייייי! דיי כברר! אתם הבטחתם ליי בלי מכות! בלי לריב עליי,ומה זה עכשיו?!",הם עמדו מולי מבוהלים ולא ידעו מה להגיד.</div><div style="text-align: right;">"אל תענו לי אפילו,לכו מפה עכשיו אין לי כוח בכלל לראות אותכם! ולא לדבר איתכם! ואם אחד מכם חוזר להתחיל לבקש סליחה,שישכח מימני!"</div><div style="text-align: right;">הם יצאנו בזעם ובדחיפות מהסטודיו,אני נשארתי עמומה מעצמי לא ידעתי מה לעשות,אני נישארתי לבד ללא ידידים טובים שהכי בעולם לא רציתי שהם יריבו עליי! הלוואי ויכולתי לצעוק עכשיו אל העולם כמה שאני סובלת.</div><div style="text-align: right;">נשענתי על הקיר והתיישבתי מחבקת את הברכיים שלי,והרגשתי שחלק מלבי הלך יחד איתו,ואני לא יודעת אם זה עומד לחזור.הדמעות זלגו לי על הלחיים אחת אחרי השנייה.</div><div style="text-align: right;">"אני לא יכולתי שלא לחזור",שמעתי איזשהו קול הרמתי את הראש וידעתי שזה ניק</div><div style="text-align: right;">"אני רוצה שתגידי לי עכשיו בפנים שאת רוצה שאני אלך,ואני אלך ולא יחזור!".</div><div style="text-align: right;">הרגשתי את הלב שלי נקרע עוד פעם ועוד פעם.לא ידעתי מה לענות הייתי המומה מעצמי אפילו,אחרי שחיכה קצת מסתכל עליי ואני עליו הוא פנה ללכת</div><div style="text-align: right;">"אם תלך אני ימות"</div><div style="text-align: right;">"מה? למה את מתכוונת?"</div><div style="text-align: right;">"עמוק בתוך הלב חיכיתי שתחזור לפה,ואם תלך עכשיו אחרי שחזרת אני פשוט ימות"</div><div style="text-align: right;">הוא התקרב אליי והתכופף אליי,והתיישב קרוב. היסתכלתי לתוך העיניים והרגשתי כל כך טוב אבל הלב כואב.הוא לא אמר כלום כמה דק',הדמעות המשיכו לרדת מעייני הוא התקרב לפניי ניגב לי את הדמעה ואמר,</div><div style="text-align: right;">"על זה אני לא עומד לבקש סליחה!".</div><div style="text-align: right;">הוא התקרב לפניי ונישק אותי,באותו הרגע הרגשתי שאני עפה הלב שלי התמלא אהבה הלב שלי חיכה לרגש הזה כל הזמן,הרגשתי רגשות מעורבבים הרגשתי את הרגש שלו את הרגש שלי זה היה נפלא,ידעתי שזה לא סתם.</div><div style="text-align: right;">הידיים שלי סביב הצוואר שלו והידיים שלו בחיבוק על המותניים שלי,הנשיקה הסתיימה והיסתכלנו אחד לשני בעיינים</div><div style="text-align: right;">"אם היית מבקש על סליחה עכשיו הייתי מרביצה לך!"</div><div style="text-align: right;">הוא המשיך להסתכל עליי כמה רגעים ואמר</div><div style="text-align: right;">"אני אוהב אותך כל כך! וזה משהו שאני לא מסוגל אפילו לתאר במילים"</div><div style="text-align: right;">"גמאני אוהבת אותך כל כך,ושיש לי את המילים לתאר אני פשוט לא יכולה לנסח אותם נכון"</div><div style="text-align: right;">חייכנו חיוך אחד לשני,והרגשתי באותו רגע את הדבר הכי יפה שיכולתי להרגיש אי פעם! הרגשתי את האהבה של ניק בתוך ליבי עכשיו ידעתי שזה הכוח שלי שאני יכולה להרגיש רגשות באותו רגע ידעתי שאותו אני אוהבת,העיינים שלי עדיין שוחות בתוך העיינים שלו והלב שלי מחובר ללב שלו ולא ניראלי שהוא רוצה עכשיו לעזוב אותו.</div><div style="text-align: right;">"אני עדיין לא יכול להאמין שאת מרגישה את מה שאני מרגיש",הוא אמר מופתע</div><div style="text-align: right;">"אני עשיתי את מה שהלב שלי אמר לי ואני שמחה בהחלטה הזאת!"</div><div style="text-align: right;">המשכנו להסתכל אחד על השני ללא הפסקה.</div><div style="text-align: right;">"ניק מה כל זה אומר?!"</div><div style="text-align: right;">"רק אם את רוצה אנחנו יכולים להיות חברים"</div><div style="text-align: right;">"כן אני רוצה!" עניתי בחיוך מאוהב.</div><div style="text-align: right;">"אני מוכן לשמור על זה בסוד כי אני יודע שאת לא רוצה לפגוע בדין,בשבילך אני מוכן לעשות הכל אני אומר לך הכל!"</div><div style="text-align: right;"><br></div><div style="text-align: right;"><br></div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: small;"><b>קריאה נעימההה D:</b></span></div><div style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: small;"><b><br></b></span></div><div style="text-align: center;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: small;">&lt;a href="http://www.eliad.org"&gt;&lt;img src="http://eliad.org/uploads/1271781263.png" border="0" alt="העלאת תמונות" /&gt;&lt;/a&gt;</span></b></div><div style="text-align: center;"><br></div><div><br></div></span></div><div><br></div></div><div style="text-align: center;"><br></div><div style="text-align: center;"><br></div></div>Mon, 19 Apr 2010 17:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלופית 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11729383http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676564&blog=11729383http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11686755<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: center;"><b>אחרייי שלא עדכנתי מלא מלא מלא זמןן הינה אני מעלה את פרק 10</b></div><div style="text-align: center;"><b>אניי כל כך מצטערת היה לי בקושי זמן לעדכן,ועכשיו אני כבר מכינה עוד פעם פרקים מראש אז יש למה לצפות.</b></div><div style="text-align: center;"><b>אני רוצה לאחל לכולם שיהיה לכם חג פסח שמח וכשר :)</b></div><div style="text-align: center;"><b><br></b></div><div style="text-align: center;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: medium;"><br></span></b></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: medium;"><b>מהפרק הקודם:</b></span></div><div style="text-align: right;"><b><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: medium;">ואז זה בא בהפתעה הוא הרים את הראש שלו והראש שלי היה עדיין מעל שלו,הוא הרים אותו במהירות והשפתיים שלו נגעו בשלי והייתה נשיקה קטנה,הוא שיחרר ישר והראש שלו חזר לאדמה והוא קיבל עוד מכה,חזרתי לתנוחה של ישיבה וישבתי לידו,וגם הוא ישב.</span></span></div><div><br></div></b></div><div style="text-align: right;"><b><br></b></div><div style="text-align: right;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: medium; "><br></span></b></div><div style="text-align: right;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: medium;">פרק 10- &nbsp;</span></b></div><div style="text-align: right;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: medium;"><br></span></b></div><div style="text-align: right;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: medium;"><div style="text-align: right;"><br></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><br></span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"נטלי סליחה אני לא רציתי לעשות את זה בכוונה,הראש שלי והראש שלך,כיאילו איך להסביר-",עצרתי אותו באמצע ואמרתי,&nbsp;</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"ניק הכל בסדר לא קרה כלום,ראיתי מה קרה אתה לא צריך להצטער על זה!".חייכתי חיוך חמוד והוא החזיר לי חיוך.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">קמתי מהריצפה ועזרתי לו לקום,הוא הרים את האופניים שלו מהריצפה ועמד ליידי,</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"לפחות עכשיו למדת משהו חשוב!", אמרתי לו בהפתעה</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"ומה בדיוק למדתי?!",הוא שאל בתמיהה</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"לא לנפנף לי בזמן שאתה נוסע על אופניים,ואם אתה רוצה לעצור ולהגיד לי שלום תעשה זאת בעזרת המעצורים ולא עם העמוד תאמין לי יהיה פחות כואב", והתחלנו לצחוק,לניק יש צחוק מאד מדבק,ישלו צחוק נורא חמוד וגלי כזה.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">המשכנו ללכת והגענו לבית של ניק ואני עמדתי בהלם,ישלו בית ענקי כל כך גדול וכלכך יפה.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"את רוצה להיכנס לשתות משהו?",הוא שאל אותי ואני עדיין לא יכלתי לענות</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"לא זה בסדר אני ימשיך לרוץ וגם ככה אני יגיע לבית שלי תוך שתי דקות,כי הוא נמצא ממש פה בסיבוב", הוא חייך ואני אליו. אמרנו ביי ואני המשכתי לרוץ,כשהגעתי לבית שלי נלי עמדה בכניסה,חיבקתי אותה והיא אמרה לי במהירות,</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"אני ראיתי הכל,את לא צריכה להסביר לי אבל אני ראיתי את הכל במיוחד את החלק של הנשיקה הקצרצרה שהייתה לכם",היא חייכה ואני הייתי מובכת.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"טוב אז ככה פחות סיבוכים לספר לך שהייתה לי נשיקה עם ניק",ניכנסו לבית שלי למטבח והוצאתי לנו מיץ תפוזים סחוט מהמקרר,ישבתי מולה וחייכנו אחת אל השניה ואז היא הפתיעה אותי ואמרה לי,</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"נו איך הייתה הנשיקה?!",</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"קצרה וזה היה כלום!"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">היא צחקה ואמרה לי, "עלק כלום! בטוח זה שיחק משהו אצלו השאלה היא אם אצלך זה עשה איזה רגש או משהו?"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">נשכתי את השפה התחתונה ועניתי לה, "לא יודעת,אמרתי לך אני רוצה לפגוע באפחד מהם!"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"אוי נטלי נטלי,אני זוכרת איך שלא רצית לפגוע בדין ופגעת בעצמך יותר מאשר בו,אני זוכרת כמה בכית! לילות! ישנו אצלך כמעט שבוע ורק אז נרגעת והמשכת אלאה,תעשי טובה אל תפגעי בעצמך כמו פעם שעברה,תחשבי טוב מה את מרגישה כי בסופו של דבר את תפגעי"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"אני לא יודעת כלום פשוט לא יודעת אני מבולבלת.ואני לא רוצה לעבור את שאר הימים בבכי".</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"אל תדאגי אנחנו לא ניתן לזה לקרות,אפילו שאני אהיה רחוקה זה לא עומד לקרות הבנת אותי?! בסופו של דבר יבוא האחד כמו שאמרתי לך כל הזמן!"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">חייכתי אלייה ואמרתי לה, "האחד מחכה לי איפשהו במקום מוסתר מכל המקומות שיש פה,והאחד שלך מחכה לך אי שם במקום קסום רק שלך"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"אני זוכרת את זה! זה עוד היה כשהיינו בנות שש!" צחקנו הרבה על זה.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"תגידי נלי רוצה ללכת איתי לסטודיו הישן של דודה שלי כדי לעשות קצת ספורט?"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"מוזר,גם ליז הציעה לי ללכת לשם מחר"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"אהה נו כי היא לא אמרה לך שאנחנו הולכת שלושתנו יחד",ואי הילדה הזאת חייבת להגיד את מה שאני חשבתי עליו,נראלי שאני מתשגעת כבר!</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"טוב אז מחר נילך לשם ונעשה קצת ספורט ואז בטח כמו אחרי כל פעילות גופנית איתכן נלך לזלול גלידה! ואם כבר מדברים על ליזי שלנו איפה היא באמת?"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"היא בטח בבית,יושנת",</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">&nbsp;קשה לשקר לנלי אבל אין לי ברירה כשליז הלכה לעשות קניות למסיבה הקטנה שלנו.אחרי בערך חצי שעה נלי הלכה לבית שלה ואני נשארתי לבדי בבית יושבת במטבח בוהה בתקרה,פתאום הטלפון מצלצל ואז הפלאפון שלי מצלצל לקחתי את הטלפון לידיים ואת הפלאפון לידיים ולא ידעתי למה מהם לענות קודם לדין שמתקשר לטלפון או לניק שמתקשר לפלא או שפשוט לסנן אותם,בסופו של דבר לא עניתי להם והייתי שמחה כי ידעתי שאחד מהם לפחות יבקש מימני ללכת איתו מחר למסיבה של נלי.קמתי והלכתי לכיוון והנפתי את היד שלי והכוסות שהיו על השולחן נפלו על הריצפה והרגשתי כמו רוח שנכנסה לתוכי,לא הבנתי מה שקרה לי עכשיו הלכתי ולכיוון הזכוכיות שהיו על הריצפה והרמתי הכל וזרקתי הכל לפח.אני בכללי כבר לא יכולה להבין מה הולך איתי אבל כל מה שאני יודעת זה שיש לי סוג של רגש מוזר בתוכי בכל פעם שיש משהו לא במקום,וגם משום מה אני יכולה גם להעלים דברים ולהחזיר אותם,זה פשוט מוזר כל הקטע הזה ואם אני אסםר את זה למישהו יחשבו שאני חולה או משוגעת פסיכית לא נורמלית איך עוד אפשר לתאר את זה.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">ליז חזרה מהקניות והלכנו להכין את הסטודיו למסיבה אחרי שסיימנו ישבנו לנוח ולנשנש קצת בייגלה</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"היתנשקתי היום עם ניק",נפלת לי מהפה ליד ליז</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"מה?!" היא הייתה בהלם, "איך זה לעזזל קרה ולמה לא הייתי שם?"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"זה קרה בבוקר,וזה קרה בטעות". סיפרתי לה את הסיפור המלא,והיא משום מה התחילה לצחוק</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"מה כל כך מצחיק ליז?!"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"ואת מאמינה לזה?! ואם הוא נישק אותך בכוונה כשהיית מעליו?"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"אין מצב שזה מה שקרה כי העיניים שלו היו סגורות כל הזמן הזה",</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"טוב אז ניראלי שפשוט הגורל נורא אוהב את ניק,ומאיר לו פנים",וחייכה חיוך כובש</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"צודקת כי בטוח הדבר הזה לא הולך לטובה בשבילי", היא הרימה את הכתפיים ללא ידיעה.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">אחרי שסיימנו לנשנש ניקינו עוד קצת והלכנו הביתה,אני ישר הלכתי לישון ועוד פעם הלילה היה לי חלום מוזר,עוד פעם רגש פה ורגש שם.כמה אפשר לסבול את זה אני יודע שאני כבר לא יכולה יותר זה קשה לי יותר מדי!</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">היתעוררתי בבוקר כשכולי מזיעה מרוב הסיוטים שחלמתי,חלמתי על מלחמה שכולם מתים העולם שחור ואני לא יודעת מה לעשות,שאני מאבדת מישהו שנורא חשוב לי שהלב לא עומד בלחץ הזה ושאני מאבדת שליטה על הכוחות שלי,ואז היתועררתי.רק אם יכולתי להבין מה עובר על הגוף שלי בימים האחרונים ומה כל החלומות האלה מנסים להגיד לי.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">היתקלחתי ויצאתי עם תחושה של בן אדם חדש כיאילו ניקיתי את כל הרע ונשאר רק טוב,אני יודעת שהיום אני הולכת להנות כל כך! למטה במטבח כבר אמא שלי חיכיתה לי עם מלא פנקייקים עם ריח מעולה וכמובן השוקו שלי.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"בוקר טוב אמא" ונתתי לה נשיקה בלחי</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"בוקר טוב נטלי,איך ישנת?",שאלה כיאילו היא ידעה למה היא שואלת</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"לא כל כך טוב היו לי סיוטים כל הלילה,עבר עליי לילה קשה אבל עכשיו אני בסדר"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"אני יודעת עברתי ליד החדר שלך ושמעתי אותך נושם בכבדות,ניסיתי להעיר אותך ולא הצלחתי את פשוט חזרת לישון נורמלי אז חשבתי שהסיוט נגמר"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"הוא נגמר רק בבוקר,בטח באת כשהסרט היה ברגע הרגוע שלו" וצחקתי והיא צחקה יחד איתי</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">אכלתי ארוחת בוקר,ואמא שלי עזרה לי להעביר את כל האוכל לסטודיו מאוחר יותר אבא שלי הגיע וסידר שם את כל המערכת של המוזיקה,הכל היה מוכן ומאורגן למסיבת הפרידה של נלי.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">לקראת הערב בחרתי את הבגדים שאני רוצה ללבוש,שורט ג'ינס חולצה בצבע שחור נופלת כזאת עם נצנצים וציור יפה,נעל פלטפורה,עשיתי בננה מהפוני היתאפרתי וחיכיתי למטה לליז שתבוא עם נלי,הבגדים של נלי למסיבה כבר היו אצלי,והינה הן הגיעו.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"למה לא אמרת לי שאנחנו יוצאות לחגוג לאנשהו?!", נלי נכנסה בעצבים לבית שלי</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"ואי נלי רק נכנסת כבר בעצבים,אנחנו חשבנו על הכל מראש וקנינו לך במתנה בגדים יפים להיום", זרקתי לעברה את הבגדים והיא הלכה להתלבש.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"ליז כולם כבר שם נכון?!"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"כןן כולם הגיעו והם מוכנים להפתיע אותה", וחייכה חיוך יפהה שאני הכי אוהבת בעולם</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">ליז הייתה ממש יפה באותו ערב,היא לבשה גופיה שחורה ועל זה חגורת כסף וחצאית מיני עם נעל פלטפורה כמו שלי.נלי יצאה מהחדר והיא הייתה מדהימה קנינו לה שמלה בצבע שחור עם חגורה,היא לבשה את נעלי העקב שלי,עשינו לה החלקה ואיפרנו אותה.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"את נראת מדהים", אמרתי לה וכמעט התחלתי לבכות</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"כמה שאני אתגעגע ליופי הבלונדיני שלך!"</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"דייי נו אני יתחיל לבכות עכשיו ואני לא רוצה כי זה אמור להיות ערב שמח ובלי נשכח!",התחבקנו חיבוקק חזק ביותר,החזקנו ידיים ויצאנו לבחוץ</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"אז לאן אנחנו הולכות?!",</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">"את תראי!", אמרתי לה וחייכתי לליז.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;">הגענו לסטודיו,נכנסו וכולם קפצו ועשו לה הפתעה וזרקו בלונים,היא הייתה פשוט בהלם,כולם משכו אותה לרקוד ואני הרגשתי כל כך טוב ששום דבר לא היה יכול להרוס לי את הערב הזה.רקדתי כל כך הרבה שכאבו לי הרגליים אז הורדתי את הנעליים ושמתי בצד,ואז דין בא והזמין אותי לרקוד איתו והסכמתי.רקדנו ממש טוב עד שהוא פתאום עצר והיסתכל עליי ואני עליו,הוא התקרב אליי ונישק אותי.</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><br></span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><br></span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-weight: normal;"><br></span></div><div><br></div></span></b></div><div style="text-align: right;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: medium; "><br></span></b></div><div style="text-align: right;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: medium;"><br></span></b></div><div style="text-align: center;"><b>אני מקווה שבקרוב אני יעשה עיצוב חדש לכבוד החג חחח</b></div><div style="text-align: center;"><b>אז בנתיים שיהיה לכם חופש מהנה ביותר 3&gt;</b></div></div>Wed, 31 Mar 2010 22:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלופית 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11686755http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676564&blog=11686755http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11639712<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold;">ואי לא עידכנתי מלא זמן \:</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">לא היה לי זמן,אבל לצערי הרב אני חולה אז אני מעלה פרק.</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">רק שתדעו שעכשיו הפרקים מתחילים להיות יותר מותחים כי עוד מעט זה יגיע לקטע שהסיפור מבוסס עליו. בטח סיקרנתי אותכם עכשיו,טוב לא נורא (:</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">שתהיה לכם קריאה נעימה.</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">ולא יצא לי לאחל אז לכל הבנות שיש,יום האישה שמח 3&gt;</span><br><br><br><div style="text-align: right;"><br><br><font size="3">פרק 9-<br><br>חייכתי חיוך חושב תחמני כזה,וליז הסתכלה עליי במבט מוזר ואמרה, "אני מכירה את החיוך הזה! על מה את חושבת?",<br>"ניראלי את יודעת על מה אני חושבת"<br>"על מסיבת פרידה לנלי?",שאלה בתמיהה<br>"בסופו של דבר אני עוד יחשוב שאני לא המשוגעת היחידה כאן",וציחקתתי וגם היא.<br>"אז נלך על הרעיון של המסיבה?", ליז שאלה אותי<br>"נו ברור שכן,עכשיו צריך למצוא מקום -"<br>"להזמין את כל החברים,ולארגן את מסיבת הפרידה",ליז השלימה את המילים שלי<br>"ליז,שכחת פרט קטן אבל גדול בשביל נלי!",<br>"איזה פרט שכחתי?", היא שאלה בלא ידע<br>"לחגוג!" אמרתי וחייכתי<br>ליז הסתכלה עליי ולא הבינה ושאלה, "לחגוג מה?זאת מסיבה פרידה נטלי",<br>"אני יודעת שזאת מסיבת פרידה אבל אנחנו צריכים לחגוג את ההתחלה החדשה של נלי,כי פרידות זה דבר עצוב אבל לחגוג התחלה חדשה זה משהו אחר!"<br>"נשמע יותר לעניין ויותר נחמד ממסיבת פרידה עצובה,אז נתחיל לארגן הכל!". ליז התחילה להכין רשימה של הילדים שאנחנו נזמין למסיבה ואז היא נעצרה לפני שרשמה את השניים האחרונים הסתכלה עליי ושאלה, "לרשום את דין וניק?",<br>"כן,כמו שאמרתי כבר,אני כבר שכחתי!",<br>ליז חייכה אליי ורשמה אותם על הדף.היא התחילה להתקשר לכולם לאחר שמצאתי את המקום המושלם לחגוג שם,זה היה הסטודיו למחול הישן של דודה שלי ננסי,היא הייתה פעם מלמדת שם ואני זוכרת שעוד הייתי רוקדת שם אבל היא סגרה אותו לאחר שהתחתנה.אבל לא הסכמנו לתת אותו לשכירות לאפחד וגמאני תמיד ידעתי שאני אצטרך את המקום הזה,למשל לברוח לשם כשאני רוצה להיות רחוקה מכולם.אני זוכרת את הפעם שברחתי לשם זה היה כשהכלב שלי נדרס וכולם התחילו לנחם ואני לא רציתי שינחמו אותי רציתי להמשיך האלאה אבל הם לא נתנו לי אז ברחתי לשם ואפילו נרדמתי שם והם מצאו אותי רק למחורת,זה היה המקום האחרון שהם חיפשו שם אותי ועכשיו הם כבר יודעים שזה המקום הראשון שהם צריכים לחפש שם כשאני בורחת מהבית,רק הם לא יודעים שיש לי שם מקום מסתור קטן כדי שהם לא ימצאו אותי.<br>"ליז אני רוצה שנשמור את זה בסוד מנלי,נעשה לה הפתעה קטנה לפני שהיא עוזבת",אמרתי לאחר שסיימנו להזמין את כולם.<br>"אז זה יהיה הסכם הסודיות של ליז ונטלי",ואני רק צחקתי מי מה שהיא אמרה.<br>"את יודעת מה זה מזכיר לי? את הסופר דובר הבננות", והחזקתי את הפה שלי עם היד כדי לא להתפקע מצחוק<br>"את אף פעם לא תשכחי את זה נכון? אז הייתי בת שש ורציתי שנהיה גיבורות ונציל את העולם", היא נשכה את השפה התחתונה ואז התחלנו לצחוק כמו שתי ילדות קטנות,הפסקנו לצחוק ולחייך והסתכלנו אחת על השנייה וליז הושיטה לעברי את הידיים שלה כדי לחבק אותי ואני את שלי לעברה והתחבקנו,ולחשתי לה, "אני אתגעגע אלייה", והיא לחשה לי, "גמאני!".<br>וככה זה נגמר ליז הלכה לבית שלה ואני נשארתי בבית שלי,אמא שלי כבר חזרה וגם אבא שלי.<br>"אז אמא מתי נייט ולורן יחזרו?",שאלתי אותה כשבאתי למטבח לראות מתי ארוחת הערב תהיה מוכנה<br>"מאמי שלי הם כבר חזרו ללוס אנג'לס,הם לא יכלו לעצור פה",היא אמרה לי וליטפה את הלחי שלי<br>"אבל אני רציתי לראות אותם זה לא פייר!"<br>"אני יודעת חמודה אבל לא היה מספיק כסף כדי לטוס לבוא ואז לנסוע את כל הדרך ללוס אנג'לס,כי המכונית של נייט במוסך". חייכה אלי כדי שארגע והיא הצליחה להרגיע אותי עם החיוך שלה.עזרתי לסדר את הצלחות על השולחן וקראתי לאבא שלי כדי יבוא לאכול וישבנו שלושתנו כמו תמיד בארוחת ערב,היה נורא שקט אז הייתי צריכה לשבור את השתיקה,<br>"אז אבא איך הולכת הבניה של הקניון הענק שרצית לבנות?",לא סיפרתי לכם שאבא שלי בנאי ולא רק את זה אלא הוא גם ארכיטקט זה שעושה את כל הדברים האלה של הלפני הבנייה.<br>"הכל הולך מצויין,תודה ששאלת",מאז שאני בת 15 אני ואבא שלי לא בקשר טוב כמו פעם,לא בגלל שרבנו אלא פשוט אני התבגרתי והוא התחיל לעבוד יותר,אבל אהבתי אליו תמיד תהיה אותו הדבר.<br>"אתה עדיין משתמש בציורים שלי מאז שהייתי בת 10?", שאלתי וגיכחתי ובקטנה,לפני שש שנים אבא שלי בנה מסעדה ענקית שאני ציירתי והוא הפך אותה לאמיתית.<br>"בטח שכן,איך אפשר לבזבז כזה כשרון כמו שלך? רק חבל שהוא לא הלך וגבר עם השנים!",והוא נאנח עם גיכוח בקולו<br>"למה אתה מתכוון בדיוק?", אמרתי מופתעת<br>"זה שאת עדיין מציירת כמו ילדה בת 10", והוא ואמא שלי התחילו לצחוק עליי ואני הייתי בהלם והחיוך לא ירד לי מהפנים.<br>"אז סליחה שאני לא אוהבת לצייר באמת,בכל זאת הציורים שלי עדיין קיימים כבר שש שנים,כשרון פשוט גדול", הרמתי את ראשי בגאווה<br>"כן חבל באמת שאת גם לא שרה", אמא שלי נכנסה לשיחה,כמה שהיא אוהבת לדבר על הנושא של המוזיקה<br>"נו אמא את יודעת שאני לא אוהבת לשיר,זה לא משהו שאני רוצה",<br>"אבל יש לך קול כל כך יפה,חבל לבזבז אותו,אני אומרת לך יכולת להיות זמרת!", אמרה בגאווה<br>"כן אבל אני לא מתחברת לשירה,אני אוהבת מוזיקה אבל לא לשיר אותה",אמרתי בעודי אני מגינה על עצמי לפני שהיא תשכנע אותי ללכת לפיתוח קול או ישר להיות זמרת.<br>"נו לילי תעזבני את הרקדנית שלנו,שתמשיך לרקוד כמו שהיא אוהבת", אבא שלי תמיד מגן עליי בקטעים האלה,מה הייתי עושה בלעדיו? <br>"רואה אמא אפילו אבא מבין אותי!",וחייכתי חיוך מנצח.<br>"כן אבל את יכולה גם לרקוד וגם לשיר", חייכה חיוך שעוד לא מובס,כמה קשה להביס את אמא שלי! היא לא תוותר על שלה אף פעם.<br>"אמא הריקוד בשבילי זה משהו מיוחד,אבל לשיר אני לא אוהבת כי זה לא משהו מיוחד בשבילי אולי זה תחביב אבל לשיר זה לא יהיה כמו ריקוד".<br>"טוב נעזוב את זה,תמשיכי לרקוד אבל אם תרצי,ואני אומרת רק אם תרצי תבואי אליי ואני יסדר לך משהו", היא חייכה אליי ואני אלייה,נישקתי אותה בלחי. <br>סיימתי לאכול ופיניתי את הצלחת לי מהשולחן שטפתי אותה ועליתי לחדר ללכת לנוח,התקלחתי לבשתי את הפיג'מה שלי ושכבתי במיטה.התחלתי לחשוב על כל הדברים המוזרים האלה שקורים לי בזמן האחרון,אולי אני איזה יצור מאד מוזר? אני יודעת שהדבר הכי מוזר חוץ מי זה שאני גרמתי לדברים לעוף ולפלאפון שלי להעלם אני גם מרגישה רגשות בצורה מאד מוזרה ואני מאד פוחדת לספר את זה למישהו יחשבו עוד אני משוגעת וישלחו אותי למסוד! ולהיות רחוקה מליז לא יהיה לי טוב.בסופו של דבר נרדמתי ועוד פעם היה לי חלום מאד מוזר כיאילו מישהו קורא לי ואני לא יכולה למצוא אותו,אבל זה היה קול של בת אז זאת אומרת שאני לא מוצאת אותה.התעוררתי וכבר היה שמונה בבוקר ישבתי על מיטה ואמרתי לעצמי,נטלי את לא מתשגעת הכל בסדר,אם תשתגעי עדיף לקפוץ כבר מבניין אולי אני גם יגלה שאני יודעת לעוף.<br>היום אנחנו לא לומדים,בימים של חופש אני אוהבת לצאת להליכות בחוץ לבד,אני והמוזיקה שלי ולרוץ לפחות שני קילומטר.קמתי שתיתי קפה לבשתי שורט בצבע שחור חולצה צמודה בצבע כחול עם סמיילי קטן עליו,אספתי את השיער שלי לקוקו גבוהה שמתי את הנגן בתוך הכיס האוזניות בתוך האוזניים ויצאתי מהבית והתחלתי לרוץ.רצתי כל כך בכיף בשלווה,לאחר כמה זמן ראיתי את ניק עובר עם האופניים שלו ומנפנף לי עם היד וניפנפתי לו בחזרה,והוא ממשיך לנסוע וניכנס בתוך עמוד ונופל על האדמה. רצתי אליו,היתכופפתי על הברכיים ושאלתי אותו,<br>"ניק הכל בסדר?",הוא לא ענה לי ואני אמרתי בקול רם, "איזו שאלה סתומה,כרגע נדפקת בעמוד איך תהיה בסדר?!".הוא פקח עין אחת ואמר,<br>"אני בסדר קיבלתי רק מכה קטנה בראש,אני ישכב כמה שניות ככה ואני יקום כשהסחרחורת תעבור".וסגר את העין בחזרה.<br>הראש שלי היה מעל הראש שלו כדי לבדוק אם הוא עדיין נושם ושאלתי, "אתה בסדר עכשיו?".<br>"כן אני יכול לקום".<br>ואז זה בא בהפתעה הוא הרים את הראש שלו והראש שלי היה עדיין מעל שלו,הוא הרים אותו במהירות והשפתיים שלו נגעו בשלי והייתה נשיקה קטנה,הוא שיחרר ישר והראש שלו חזר לאדמה והוא קיבל עוד מכה,חזרתי לתנוחה של ישיבה וישבתי לידו,וגם הוא ישב.</font><br><br><br><div style="text-align: center;">תודה לכל מי שקורא,אם אתם רואים שיש עיצוב חדש אז היה לי כוח לעשות ואם לא אז יהיה בקרוב (:<br>ואם לא שמתם לב עברנו את ה700 כניסות,תודההה לכולם 3&gt;<br>&lt;a href="http://www.eliad.org"&gt;&lt;img src="http://eliad.org/uploads/1268319663.png" border="0" alt="העלאת תמונות" /&gt;&lt;/a&gt;<br></div><br></div></div><div style="text-align: center;"> </div></div>Wed, 10 Mar 2010 15:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלופית 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11639712http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676564&blog=11639712http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11613638<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold;">שלום&amp;nbsp; לכולם!</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">אני יודעת שלא עדכנתי כבר יותר משבוע,סוריי הייתה לי תקופת מבחנים ולא יכולתי להעלות פרק.</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">אבלל לכבוד פורים מצאתי עכשיו זמן להעלות את ההמשך חח</span><br><br><br><div style="text-align: right;"><font size="3"><br>מהפרק הקודם:<br>"בהצלחה", שתיהן אמרו לי באותו הזמן, "תודה" עניתי להם בחזרה והמשכתי ללכת לשכבה של דין.<br>הגעתי לשכבה והתקרבתי לכיתה,ברגע שבאתי להיכנס לכיתה ראיתי את דין וניק לבד שם עומדים אחד מול השני,זזתי אחורה במהירות ועמדתי ליד הדלת נשענם עם הצד על קיר ושמעתי את השיחה שלהן והרגליים שלי לא נתנו לי ללכת</font>.<br><br><br><font size="3">פרק 8-</font><br><font size="3"><br>"מה אתה רוצה מנטלי?" שאל דין את ניק בתקיפות<br>"אני בטוח שמה שאני רוצה,זה גם מה שאתה רוצה", ניק ענה לו באותה התוקפנות שהייתה בקול של דין.<br>"אני מאוהב בנטלי",ענה דין במהירות,וברגע שדין סיים את המשפט הקצר הזה הגיב ניק במהירות, "גמאני מאוהב בנטלי".<br>הפסקתי לנשום באותו הרגע ולא שמעתי כבר כלום מי מה שהם אמרו.התחלתי לנשום עוד פעם אבל באיטיות רבה,והייתי חייבת להמשיך להקשיב.<br>"אני לא אהיה מוכן לוותר עלייה בכזאת קלות ובמיוחד לא לך!",דין אמר את זה והתחיל להתקדם לעבר ניק.<br>"אתה חושב שאני אהיה מוכן לוותר עליה?",והקול של ניק היה תוקפני.<br>"אתה אפילו לא מכיר אותה כל כך טוב! אין לך מושג איך היא,ואתה לא יודע כלום עלייה! אז אתה לא שווה אותה", אמר דין בהתנשאות על ניק<br>"תאמין לי שאני יודע את הנחוץ לי כדי להבין עד כמה שהיא מדהימה",ניק ענה לו כשבקולו רכות,ואני עמדתי מסמיקה ואפילו שידעתי שזה לא הזמן המתאים להסמיק.<br>"אתה לא יודע כלום,יא חתיכת..." דין התחיל להגיד לניק דברים רעים,אבל הפסיק<br>"אני חתיכת מה? נו תגיד! לא פלא שאתה פחדן,אפילו לא שווה לריב איתך",ניק אמר וקולו היה מאד רגוע אבל תקיף.<br>"לריב איתי על מי? על נטלי,אולי ניתן לה לבחור ואני בטוח שהיא תבחר בי", דין אמר ברוגע ויכלותי לדמיין את החיוך התחמני שלו.<br>"ולמה שהיא תבחר בך? אולי תזכור שאתה ידיד טוב שלה.ומי אתה שתקבע במי היא תבחר!", כבר לא יכולתי להמשיך להקשיב לריב שלהם! הם רבים עליי למה? למה זה קורה לי?!<br>"זהו שאני מכיר אותה יותר טוב מימך,ונורא חבל לי עלייך",דין אמר בקול כועס.שמעתי שכסאות זזים שם וראיתי שדין דחף את ניק ואז ניק דחף אותו,הבנתי שדין רצה לעבור ובגלל זה הוא דחף את הניק על השולחן והם התחילו מריבה. ניכנסתי לשם מהר וצעקתי, "אולי די!",הם עמדו קפואים על המקום המומים,דין רצה להגיד משהו אבל לא נתתי להם להוציא הגה מהפה.<br>"אני לא רוצה שיריבו עליי,ובמיוחד אתם! עכשיו כשאני יודעת מה שניכם מרגישים כלפיי,אני במיוחד רוצה לשכוח שרבתם! ואני רוצה שזאת תהיה הפעם האחרונה,כי אני לא סובלת ריבים.נשאיר את כל זה&amp;nbsp; כיאילו זה לא קרה,ואם אני יגלה או יראה אותכם רבים עוד פעם עליי,תדעו שאני לא ארצה לדבר איתכם כי אני חוויתי מספיק ריבים בחיים שלי בקשר לדברים האלה אז פשוט תזכרו את מה שאמרתי לכם,וזהו שכחנו".<br>עמדתי מולם שותקת והם שותקים,היסתובבתי ויצאתי מהכיתה והתחלתי לרוץ לא רציתי לעצור פשוט רצתי והמטרה הייתה הביתה,אפילו השומר לא הצליח לעצור אותי פשוט המשכתי לרוץ והרגשתי את הדמעות יורדות לי על הלחיים ואת הרוח על הפנים.לא עצרתי אפילו לרגע אחד כדי לנוח,הגעתי לדלת הכניסה הרמתי את היד למעל המשקוף של הדלת והוצאתי את המפתח הנוסף פתחתי את הדלת וניכנסתי הביתה.טרקתי את הדלת,זרקתי את המפתחות על השולחן הקטן ליד הכניסה. צנחתי על הריצפה נשענת על הקיר והיסתכלתי קדימה ובראשי אין מחשבות בכלל,לא יכולתי להישאר בבית הספר ולהרגיש את כל הלחץ הזה של הרגשות,מה הולך איתי? מה איתי? ידעתי שהתחלתי להשתגע בגלל זה.<br>אחרי כמה רגעים של שקט,הפנים של ניק הופיעו לי במחשבות וחייכתי חיוך קטן ושאלתי את עצמי "מה אני באמת מרגישה כלפיו?",התחלתי להיזכר בחיוך שלו אליי כל פעם שראה אותי,ואיך הרגשתי את פעימות ליבו גם כשהיה רחוק מימני,לא יכולתי להסביר מה בדיוק אני מרגישה כלפיו.אני לא מכירה אותו כלכך הרבה זמן אבל כמו שהוא אמר גמאני יודעת את מה שנחוץ לי כדי להרגיש רגש כשלהו.אבל האם אני מרגישה את אותו הדבר כלפי דין,התשובה שלי הייתה ידועה מראש.הצלצול של הפלאפון שלי הפריע לי לחשוב היסתכלתי והשיחה הייתה מדין וידעתי את זה עוד לפני שהיסתכלתי על הפלאפון שלי,נהייתי ממש כועסת,אין לי כוח אליוו פשוט אין לי! אני נזכרת באיך שהוא דיבר אל ניק,ממתי דין שלי מתנשא ככה?! לקחתי את הפלאפון ליידים וניתקתי! אבל הוא לא הפסיק הוא היתקשר עוד פעם ועוד פעם.כיביתי את הפלאפון וזרקתי אותו רחוק על הספה! ישבתי כל כך כועסת הרגשתי את הכעס עולה ועולה,כיסיתי עם הידיים את הפנים שלי ועצמתי את העיניים,מרוב כעס איגרפתי את הידיים שלי וצעקתי, "אני רוצה שהכל יעוף!", המשכתי לאגרף את הידיים,פקחתי את העיניים ורציתי להירגע,אבל לא יכולתי כי כל הדברים שהיו מסביבי פשוט ריחפו באוויר בתוך הבית,מרוב פחד שהכל עומד ליפול עליי כיסיתי את הפנים עם הידיים,לאחר כמה רגעים שלא קרה כלום פקחתי את העיניים והכל נמצא במקום שלו,כיאילו זה לא ריחף כרגע באוויר.ישבתי בשקט ולא ידעתי כבר על מה לחשוב,אבל ידעתי שכל זה קרה עוד לפני שהבנתי מה בכלל קרה בזמן הזה,ועכשיו הגיע הרגע להבין. הבנתי שמה שהכי לא רציתי שיקרה זה שנלי תסע והינה שבוע הבא היא כבר לא תגור פה יותר,דין וניק מאוהבים בי והיו מוכנים לריב מכות עליי ולהגיד לי לבחור ביניהם,והדבר העיקרי הוא שכל הדבר הזה לא היה הזיה שהייתה לי מרוב כעס,הבנתי שיש לי כוחות,שיש משהו מוסתר בתוכי.קמתי והלכתי לשבת על הספה,היתיישבתי וראיתי את הפלאפון שלי שוכב מולי,אני חייבת לנסות את זה להוכיח לעצמי שזאת לא הייתה הזיה ושבאמת הבנתי,ושאני לא יהיה עדיין במצב של "הלפני שהבנתי", איגרפתי את יד ימין ואמרתי, "אני רוצה שהפלאפון שלי יעלם,אני רוצה שהפלאפון שלי יעלם", ופתחתי היד שלי מהאיגרוף והפלאפון נעלם,ניכנסתי ללחץ ולחפש אותו והתחלתי למלמל, "לא,לא,לא שיחזור שיחזור" היסתכלתי מסביבי והרגשתי מכה קטנה על הרגליים וראיתי את הפלאפון שלי שוכב לו על הרגליים,לקחתי את הפלאפון והוא באמת היה שלי.<br>שמעתי בחוץ את נלי וליז מתלחששות, "בואי נכנס בלי לדפוק,כי היא בטוח לא תרצה לקום ולפתוח לנו", ליז אמרה לנלי.<br>"אני מסכימה איתך,אבל אולי זה יראה חוצפה להיכנס ככה לבית שלה?"<br>"אנחנו חייבות לנסות".<br>חייכתי וצעקתי, "תכנסו כבר,כי אני לא מתכוונת לפתוח לכן!".<br>הם נכנסו,וקמתי מהספה הן רצו אליי וחיבקו אותי ואני החזרתי להם חיבוק,התיישבנו על הספה וסיפרתי להן את כל מה שקרה.<br>לאחר כמה דקות נלי היסתכלה על השעון ואמרה, "אני הכי בעולם הייתי רוצה להישאר איתך כאן אבל אני לא יכולה,אני צריכה לחזור הביתה והתחיל לארגן הכל לטיסה". היא הייתה כל כך עצובה כשאמרה את זה.היא הלכה ואני וליז נשארנו לבדנו.</font><br><br><div style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold;">שיהיה לכם פורים מדהיםםם (:</span><br><br>&lt;a href="http://www.eliad.org"&gt;&lt;img src="http://eliad.org/uploads/1267211925.png" border="0" alt="העלאת תמונות" /&gt;&lt;/a&gt;<br style="font-weight: bold;"><br></div><br><br><br></div></div><div style="text-align: center;"> </div></div>Fri, 26 Feb 2010 17:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלופית 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11613638http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676564&blog=11613638http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11592469<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold;">שלום לכולם :)</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">מקווה שהשבוע שלכם התחיל מעולה כמו שלי!</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">הינה פרק 7,מקווה שתהנו P:</span><br><br><br><div style="text-align: right;"><br><span style="font-weight: bold;">מהפרק הקודם:</span><br>אבל אני יודעת שאפילו לעבור לידו יהיה לי קשה,כי בטח הוא יסתכל עליי עם העיניים היפות שלו ויהיה נורא עצוב וזה ישבור אותי! וככה עבר לא יום שלם,רוב השיעורים התבטלנו לנו כי שכבת יב' הייתה בטיול אז חלק מהמורות נסעו איתם.אני ליז ונלי הלכנו הביתה,וכשעברנו ליד השכבה של דין העיניים שלי ושלו נפגשו ואז נשמתי בכבדות והרגשתי דקירה בבטן אב המשכתי ללכת.<br><br><br><font size="3">פרק 7-</font><br><br><font size="3">"אז נטלי מה את מתכוונת לעשות היום אחר הצהריים?", נלי שאלה בהתלהבות רבה.<br>"אני הולכת עם ניק להצגה של בן דוד שלו"<br>"אוי איזה חמודה את",קפצה לה בהתלהבות ליז מהצד<br>"אני בטוחה שהוא יותר חמוד", נלי אמרה בזמן שמרימה את הגבות שלה,גילגלתי עיניים והמשכתי ללכת כיאילו לא שמעתי את זה.<br>נכנסתי לבית שלי וקיוותי לנכון,ההורים שלי היו בבית,ברגע שניכנסתי קפצתי על אמא שלי בחיבוקים ועל אבא שלי.<br>"אתם לא מבינים כמה שהתגעגעתי אליכם!"<br>"גם אנחנו התגעגענו אלייך מאד! חבל שלא נסעת הייתה נסיעה מאד מרתקת!", אמא שלי אומרת בזמן שהיא עדיין מחבקת אותי<br>"בקשר לנסיעה,איפה לורן ונייט?"<br>"הם נשארים שם לעוד יום,ומחר הם חוזרים"<br>"אבל אמא הם לא התחתנו בלי שאני הייתי שם נכון?"<br>"מה פתאום,מאיפה לקחת את זה?"<br>"את אמרת שהייתה נסיעה מאד מרתקת,ואני כבר לא יודעת מה לחשוב!!", ופתאום הם באמת התחתנו ואני לא הייתי בחתונה של אחי הגדול?! זה היה הורס אותי לגמרה ולא יודעת מה הייתי עושה עם עצמי,אולי לא שמתי לב לתאריכים ובעצם זה היה השבוע שבו הם היו צריכים להתחתן,כבר התחיל לכאוב לי הראש מרוב שאני חושבת יותר מדי! אולי אני באמת צריכה לא לסבך דברים בצורה כזאת ולקחת הכל בקלות? אולי הגזמתי עם דין,טוב הוא סיפור אחר לגמרה.ואז אמא שלי הוציאה אותי מהמחשבות שלי ואמרה,<br>"אמרתי את זה,בגלל שנסענו להרבה מקומות ובגלל שבחרנו ללורן את השמלת כלה שבחרת לה בקטלוג".<br>חייכתי את החיוך הגדול והמאושר שלי,הייתי הכי מאושרת באותו רגע כי לא חשבתי שהיא באמת תבחר ובשמלת כלה שבחרתי בשבילה בקטלוג של החנות בלאס וגאס,כי בחרתי אותה בעצם לטעמי וסימנתי אותה עם עט בעמוד בגלל שהכי אהבתי אותה משם,זאת הייתה השמלה הכי יפה שראיתי ואני הכי שמחה שבעולם שלורן תתחתן בה! יחד עם אחי הגדול! ההורים שלי המשיכו לספר לי שהם מצאו אולם ממש יפה ששם תהיה החתונה ושהטיול היה ממש כיף.אמא שלי סיפרה לי גם שדודה ננסי לא מתכוונת לחזור בזמן הקרוב מניו-יורק כי היא עובדת,ואני גם ידעתי שיש עוד סיבה,בגלל שהיא רוצה לפתוח דף חדש להתחיל הכל בטובה כן היא עובדת ורוצה לפתוח את חנות הבגדים שלה בגלל שהיא מעצבת בגדים.עליתי לחדר שלי לסדר ואולי להכין שיעורים,בדרך כלל אני מכינה אותם אבל היום לא היה לי לא כוח ולא חשק,נשארה לי עוד שעה לפני שאני צריכה להתארגן ליציאה להצגה יחד עם ניק אז שכבתי על המיטה ושמתי עלי את הדובי שקניתי לא מזמן,היסתכלתי עליו כמה זמן ושאלתי אותו, "איך בדיוק בזכותך ראיתי את כל הזיות האלה?", כמובן שהוא לא ענה לי אבל גם לא ציפיתי שהוא יענה לי כי בכל זאת הוא צעצוע אבל עדיין העניין הזה היה מאד מוזר,הייתי עייפה אז עצמתי את העיניים כדי לנמנם קצת ורק סגרתי אותם ופתאום שמעתי שמישהו צועק בשמי "נטלי" התיישבתי במהירות היסתכלתי לצדדים,קמתי לדלת הוצאתי את הראש לשמוע אולי אמא שלי קראה לי,חיכיתי כמה שניות והיא לא קראה לי שנית אז חזרתי וישבתי חזרה על המיטה,טוב זה כבר צריך להיפסק! מה זה כל הדברים המוזרים האלה שקורים לי?! לקחתי נשימה ארוכה ונרגעתי.היסתכלתי על השעון ושמתי לב שנימנתי יותר מחצי שעה אז התחלתי להתארגן לבשתי סקיני ג'ינס גופיה לבנה עם יהלומים קטנים שיוצרים ציור של מיקי מאוס,ולקחתי עליונית ולבשתי נעלי אדידס,היסרקתי היתאפרתי וירדתי במדרגות לקומה הראשונה.<br>"אמא אני יוצאת לכיוון הבית שלי ניק"<br>"אוקיי מאמי,רק תגידי הילד הזה הוא ניק אח של דני הולס?",שאלה בתמיהה<br>חייכתי חיוך ועניתי, "כן זה אח של דני",והחיוך לא ירד לי מהפנים<br>"אויש הוא בטח ילד נורא נחמד כמו אחיו הגדול,סיפרתי לך שדני הוא השושבין של נייט נכון?"<br>נדהמתי פקחתי את העיניים שלי והפה שלי נפתח מההפתעה הזאת אבל סגרתי אותו במהירות ולא יכלתי לענות,היה לי מזל פשוט שיש לי עוד כמה דקות וניק יבוא לאסוף אותי במקום שאני ילך לבית שלו.ועניתי לאמא שלי, "לא אמרת לי! איך לא אמרת לי שדני הוא השושבין? ואיך נייט לא סיפר לי? אז אל תגידו לי גם מי השושבינה של לורן אולי אני יגלה כמה ימים לפני החתונה!".לא אמרתי את זה אלא דווקא בקול רגוע.<br>"את והחברה של לורן השושבינות שלה,ותשאלי את נייט למה הוא לא מספר לך דברים כאלה",וחייכה את החיוך האימהי היפה שלה שאני הכי אוהבת בעולם.החזרתי לך חיוך ונשקתי לה בלחי ויצאתי לבחוץ.ניק עוד לא הגיע והשעה הייתה כבר שש,לא היססתי והתחלתי ללכת לכיוון הבית של ניק ואני רק מקווה שאני הולכת לכיוון הנכון.<br>"ילדה לאן את חושבת שאת הולכת?"<br>שמעתי מישהו צועק מאחורי לא רציתי להסתובב אבל כיאילו משהו דחף אותי להסתובב והיסתובבתי וזה היה ניק,הייתי בטוחה שדין לרגע אבל ראיתי את ניק ונרגעתי,התחלתי ללכת לכיוונו&nbsp; וחייכתי אליו והוא אליי.הגענו להצגה במכונית של ניק,זה כלכך מגניב שיש לו רישיון נהיגה הוא בטח שמח שהוא לא תלוי על הגב של ההורים שלו כדי שיסיעו אותו לכל מקום.<br>ההצגה הייתה מאד מעניינת והבן דוד הקטן של ניק כל כך חמוד שקשה להאמין,הוא משחק כל כך טוב.בהצגה היה מדובר על ארץ הפיות והמכשפות,על איך מישהי מגלה שהיא מכשפה והחברה הכי טובה שלה היא פיה והתגלה שמאיפה שהן באות בטבעיות אז העולמים שלהם אויבים,אבל אחרי מלחמה קשה הבנות האלה הצליחו לעשות שלום בין שני העולמות בעזרת החברים שלהם שאחד מהם היה בן דוד של ניק ואת השני אני לא מכירה.אחרי ההצגה אני וניק נסענו הביתה במכונית היפה שלו שהיא בצבע שחור ואני לא יודעת מאיזו סוג אבל היא דומה למכונית מירוץ ממש יפה.<br>"אז אח שלך יהיה השושבין של אחי בחתונה", אמרתי לו בהתפעה והוא לא ציפה לזה<br>"כן אני יודע,אחי סיפר לי לפני כמה ימים",הוא אמר כל כך רגוע,והבנתי שאני זאת שפשוט מגלה את כל הדברים אחרונה.<br>"אז זה אומר שאתה גם בא לחתונה?", אמרתי בקול מתוק שמחמם את הלב,וחיכיתי לתשובה חיובית<br>"אני חושב שכן,אני לא עומד לפספס חתונה של החבר הכי טוב של אחי,ועוד ערב משותף איתך", וראיתי איך החיוך התפצל לו על הפנים ואם הוא היה יכול אז היה ממשיך עוד ועוד.ציחקקתי לי בקטנה.הוא החזיר אותי הביתה,והפעם ישנתי ממש טוב בלי חלומות מוזרים.בבוקר אמא שלי הייתה בבית הכינה לי ארוחת בוקר,אני יצאתי מוקדם מהרגיל כדי לא להתקל בדין כי לא רציתי עדיין לדבר איתו,אם הוא ירצה הוא זה שצריך לבקש סליחה.<br>ניכנסתי לכיתה שלי,ליז ונלי ישבנו ופטפטו להן על השולחן וברגע שהיתקרבתי הן היסתכלו עליי כיאילו הן מחכות למשהו.<br>"לה היה כלום,סך הכל ראינו הצגה לא היה כלום!" אמרתי להן ישר<br>"אני כבר ציפיתי שהייתה נשיקה או חיבוק או משהו כדי שיהיה לי על מה לחשוב בזמן השיעורים", אמרה לה נלי כולה מאוכזבת<br>"מה את רוצה שהם יתנשקו כבר על הדייט הראשון?",שאלה אותה ליז<br>הישתעלתי בקטנה ואמרתי כמעט ללא קול, "השני".<br>הן היסתכלו עליי במבט תוקפי כיאילו אמרתי משהו ממש מפחיד,הן שילבו ידיים ואני חייכתי חיוך של הצילו<br>"היה לכם דייט ולא סיפרת לנו?", אמרה ליז מעוצבנת בקטנה<br>"סך הכל הלכנו לבית קפה ודיברנו על כל מיני דברים סיפרתי לו על עצמי ואבל החברים שהיו לי,וסתם היה ממש נחמד".קיוויתי שזה יציל אותי וצדקתי,הן נרגעו וחיבקו אותי.<br>"אני נורא אתגעגע לחיבוקים של השלוש הדובות האלה", אמרה נלי בעצב<br>"אל תדאגי יהיו לנו עוד הרבה חיבוקים כאלה,ניפגש המון הרי נדרנו שלא נפסיק להיות בקשר", אמרתי לה כדי לשמח אותה והצלחתי להוציא לה חיוך ממש חמוד!<br>כמה היה לי קשה להקשיב בשיעורים אני מנסה להכריח את עצמי אבל אני לא מצליחה,כי המריבה שלי עם דין לא יוצאת לי מהראש מהרגע שאני נכנסת לבית הספר התחושה הזאת בלב ובבטן פשוט הורגת אותי,אולי כי אני לא יכולה להיות איתו בריב יותר מדי זמן.כל השיעורים חשבתי מה לעשות האם ללכת אליו לפני הפסקת האוכל ולדבר איתו אולי הוא יסביר את עצמו,אבל אני לא מבינה למה הוא לא מתקשר אליי יותר,אולי כי הוא לא רוצה גם לדבר איתי,אולי כי הוא חושב שאני צודקת ושעדיף שאני יתרחק מימנו כדי שהוא יוכל לשכוח אותי? אבל האם אני רוצה שהוא ישכח אותי,ואולי לו זה לא עוזר שאני נמצאת ליידו אולי הוא פשוט מתאהב בי כל פעם יותר ויותר.סגרתי את פני עם הידיים ושמתי את הראש על השולחן ואז שמעתי את הצלצול להפסקת האוכל,והצלצול הזה היה כמו הצלצול בלב שלי שאמר לי תלכי לדבר איתו או שבשעתיים האחרונות של מתמטיקה את תסבלי במחשבה על דין.<br>קמתי והלכתי אחרי ליז ונלי ונעצרתי אחרי שיצאנו מהכיתה ואמרתי להן, "אני צריכה ללכת לדבר עם דין,אני פשוט חייבת לברר איתו הכל! קשה לי המצב של הריב הזה,אז תחכו לי ואני יבוא לאכול אחרי שאני אסיים את השיחה שלי איתו".ונשפתי בכבדות הרגשתי את הלב שלי דופק במהירות של ריצה של סוס.<br>"שמתי לב שאת באמת מצוברחת כל היום,את לא יכולה לתת לעצמך לסבול ככה!", ליז אמרה לי בזמן שהיא מחזיקה בידיי.<br>"אם את מרגישה את הצורך לדבר איתו אז אין לך טעם לחכות תלכי לפני שיהיה מאוחר מדי", אמרה לי נלי עם חיוך מנחם.<br>"צודקות אני אלך לדבר איתו ומה שצריך לקרות יקרה", נשמעתי כל כך בטוחה בעצמי שלא ידעתי מאיפה זה בא לי? אבל עכשיו כשה שתי החברות הכי טובות שלי תומכות בי ואני חלקתי איתן באבן הזאת שישבה לי על הלב אז יותר קל לי.<br>"בהצלחה", שתיהן אמרו לי באותו הזמן, "תודה" עניתי להם בחזרה והמשכתי ללכת לשכבה של דין.<br>הגעתי לשכבה והתקרבתי לכיתה,ברגע שבאתי להיכנס לכיתה ראיתי את דין וניק לבד שם עומדים אחד מול השני,זזתי אחורה במהירות ועמדתי ליד הדלת נשענם עם הצד על קיר ושמעתי את השיחה שלהן והרגליים שלי לא נתנו לי ללכת.</font><br><br></div><br><br><span style="font-weight: bold;">שיהיה לכם שבוע מעולה :)</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">פלופית 3&gt;</span><br></div><div style="text-align: center;"> </div></div>Mon, 15 Feb 2010 20:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלופית 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11592469http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676564&blog=11592469http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11584062<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold;">והינה הגענו לפרק 6 (:</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">תודה לכל מי שקורא את הסיפור שלי.</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">תודה על התגובות המדהימות,הן באמת גורמות לי להעלות עוד ועוד פרקים!</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">תהנו בקריאה.</span><br><br><br><div style="text-align: right;"><font size="3"><br></font><font size="2"><font style="font-weight: bold;" size="3">פרק 6</font><br></font><br><br><font size="3">"אני בכלל לא אוהבת איך שאתה מתנהג הערב,אולי בכלל לא הייתי צריכה ללכת איתך לסרט!", הוא הופתע וגם נפגע בקטנה אבל לא היה לי כל כך אכפת כי הייתי עצבנית באותו הרגע.<br>הוא נעצר ואמר, "אני מתנהג כרגיל כמו תמיד", אמר ללא קול תוקפני אלא חזר לקולו הרגיל.<br>&nbsp;"אם אתה מתנהג כרגיל וכמו תמיד אז תסע גם כרגיל לבד!", הסתובבתי עם הראש לכיוון ההליכה והמשכתי ללכת בלעדיו.<br>&nbsp;"נטלי,לאן את הולכת?", הוא צעק מאחורי.<br>&nbsp;"אני הולכת הביתה,ליז תקח אותי", צעקתי לו בחזרה,<br>&nbsp;"אז תני לי לפחות ללוות אותך עד&nbsp; שליז תקח אותך",<br>&nbsp;"אתה יודע מה? אני מעדיפה לנסוע במונית", אחרי שצעקנו אחד אל השני ראיתי מונית עצרתי אותה היסתובבתי בקטנה עם הראש לעבר דין עם פנים עצובות ונכנסתי למונית ונסעתי הביתה.<br>הגעתי הביתה זרקתי את התיק שלי בכל הכוח על הספה וקפצתי עליה בכוח,הפלאפון שלי צלצל לקחתי אותו וראיתי שזה היה דין וניתקתי לו,בדיוק אחרי התקשר אלי ניק ועניתי לו,<br>&nbsp;"היי ניק"<br>&nbsp;"היי נטלי,רציתי לבקש סליחה על התוקפנות היום"<br>&nbsp;"אין לך על מה להצטער אני חושבת שדין הסביר לי הכל,אני לא כועסת עלייך במיוחד אחרי שהיתקשרת לבקש סליחה"<br>&nbsp;"אני מבין שהייתה לך מריבה עם דין,אני ממש מצטער"<br>&nbsp;"לא רבנו הכל בסדר כרגיל,אני מאושרת כמו תמיד",אמרתי עם הקול המעוצבן שלי.<br>&nbsp;"על זה שאת עכשיו כועסת אני רוצה לפצות אותך ולהזמין אותך ללכת איתי מחר לראות הצגה של הבן דוד הקטן שלי,רוצה?"<br>&nbsp;חייכתי לעצמי חיוך ביישני ועניתי, "בתור פיצוי כן,ובשבילך בן דוד שלך"<br>&nbsp;"אני שמח שאת באה,ותמשיכי לחייך כמו שאת מחייכת עכשיו,שיהיה לך לילה טוב"<br>&nbsp;"לילה טוב". <br>איך ניק ידע שאני מחייכת ניראלי שמעו את זה דרך הקול שלי.<br>התקשרתי לליז וביקשתי מימנה לבוא אליי לישון,אחרי רבע שעה באה ליז וסיפרתי לה כל מה שקרה והיא אמרה לי,<br>&nbsp;"נטלי,חשבת על האפשרות ששניהם",<br>&nbsp;הפסקתי אותה באמצע ואמרתי לה, "אין מצב אני יודעת שדין מאוהב בי אבל ניק פשוט ידיד טוב וזהו! לא יותר מי זה",<br>ליז הרימה כתפיים וחייכה.אבל אני בכל זאת הייתי בטוחה שזה לא כך ושהכל לפי איך שאני חושבת.<br>"תגידי איפה ההורים שלך?",שאלה ליז אחרי שסיימה לאכול את הגלידה.<br>שתינו אכלנו גלידה ושכבנו על הספה עם הרגליים על השולחן והסתכלנו סרט.<br>"ההורים שלי נסעו יחד עם לורן ונייט לארגן את הכל לחתונה"<br>"ההורים שלך נסעו ללאס וגאס ולא לקחו אותך איתם?!", היא הייתה בהלם וממש מופתעת.<br>"הם הציעו לי לנסוע,אבל אני פשוט לא רציתי", הרמתי את הכתפיים וחייכתי.<br>"את ממש מוזרה! לא רצית לנסוע ללאס וגאס,ותארי לעצמך היית מפספסת את כל זה",היא ציחקקה לה וחייכה את החיוך השטני שלה.<br>"הייתי בלאס וגאס יותר מדי פעמים", אמרתי כשכבר התחלתי לפהק<br>"כן,אבל היית יכולה לקחת את ליז איתך נכון?", היא דיברה לי על עצמה בגוף שלישי,כמה שהיא אומרת לדבר ככה היא פשוט אוהבת לחקות את המורה להיסטוריה שלנו שמדברת רק בשפה גבוהה ולא קיים לה במילון האישי במוח את המילה אני אלא רק את שמה.פשוט קומדיה לשבת בשיעור שלה.<br>"צודקת,בפעם הבאה שהם נוסעים אני לוקחת אותך איתי כבר לחתונה מסכימה?", חייכתי והוצאתי לה לשון,<br>"זהו הם כבר מתחנים?ואי איך שהזמן טס.סוף סוף הגיעה החתונה של הזוג המושלם הזה ניראלי כמעט כל ניו-יורק חיכתה לזה",חשבה רגע ואמרה, "או שאולי עכשיו כבר לאס וגאס מחכה לזה בקוצר רוח", והתחלנו לצחוק שתינו כי בדיוק הייתה פרסומת על הסרט "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס".<br>אני וליז נרדמנו על הספה והתעוררנו באיחור ענקי ומי שהאירה אותנו הייתה נלי שהתקשרה לפלאפון שלי שצלצול שלו הוא בווליום של הרמקולים במועדון לילה.אני וליז קפצנו ועניתי, <br>"כן נלי",<br>"איפה אתן לכל הרוחות? עוד עשר דקות מתחיל השיעור ואתן עוד לא בבית הספר?",<br>היסתכלתי על השעון וקפצתי בצעקה, "ליז אנחנו מאחרות לשיעור מתמטיקה,ויש לנו מבחן!"<br>"טוב שנזכרתן באמת,יאלה תזיזו את הטוסיק שלכן לבית הספר ואנחנו נעקב את המבחן בשבילכן"<br>"כמה שאני אוהבת אותךך אחות שלי אבל מאמא שונה!", וצחקתי לי. ניתקתי את השיחה והתחלנו להתארגן כל כך מהר שיצאנו מהבית בנעלי בית וחזרנו בריצה לנעול נעליים רגילות,ישבנו במכונית של ליזה ונסענו לבית הספר,נכנסו דרך השער הסתכלנו אחת על השניה והתחלנו לרוץ,רצנו דרך שכבת יא' והעיינים שלי נפגשו עם העיניים של ניק שהיה מחוץ לשיעור וחייכתי אליו חיוך ענקי.המשכנו לרוץ והספקנו להגיע לכיתה והמורה עדיין לא התחילה את המבחן,המורה לא אמרה לנו כלום אבל אני בטוחה שהיא רשמה לנו איחור כשבסוגריים כתוב כרגיל. התיישנו במקום שלו מאחורי נלי.<br>נלי היסתובבה אלינו עם חיוך גדול ואמרה, "ליז,נטלי, איפה התיקים שלכן?",<br>היסתכלנו אחת על השניה ואמרנו ביחד, "שיט".<br>"ידעתי שכחנו משהו", אמרה ליז כשהיא עשתה אגרוף עם היד ונתנה מכה קטנה לשולחן.<br>נלי ציחקקה והסתובבה לכיוון המורה וחזרה להסתכל אלינו והביאה לנו עטים כדי שנוכל לכתוב במבחן.סיימתי את המבחן ראשונה ויצאתי מהכיתה הייתה לי הרגשה טובה לגבי המבחן אבל הרגשה רעה על מה שהיה אתמול עם דין.אני יודעת שהיום אני בטוח לא הולכת לדבר עם דין כי אין לי כוח לסליחות שלו! אבל נורא קשה לי עם זה כי זאת המריבה הראשונה שלנו,לא רבנו ככה 12 שנה,אוף למה הוא היה חייב להתאהב בי דווקא בי?! גם נלי ילדה יפה,ליז לא באה בחשבון כי היא וג'ייק כבר מאוהבים הרבה זמן! אבל למה בי? אפשר להגיד שהוא פשוט עוד אחד לרשימה של אלה שרוצים אותי? מקווה שלא אבל אני יודעת שאני לא רוצה להיות איתו ביחד או שכן,או שלא,או שאולי כן,או שאני פשוט לא יודעת וכבר כואב לי הראש לחשוב על זה.אבל אני יודעת שאפילו לעבור לידו יהיה לי קשה,כי בטח הוא יסתכל עליי עם העיניים היפות שלו ויהיה נורא עצוב וזה ישבור אותי! וככה עבר לא יום שלם,רוב השיעורים התבטלנו לנו כי שכבת יב' הייתה בטיול אז חלק מהמורות נסעו איתם.אני ליז ונלי הלכנו הביתה,וכשעברנו ליד השכבה של דין העיניים שלי ושלו נפגשו ואז נשמתי בכבדות והרגשתי דקירה בבטן אב המשכתי ללכת.</font><br><br><br><div style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold;">שיהיה לך סופשבוע מדהים!</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">אוהבת רגינה 3&gt;</span><br></div><br></div></div><div style="text-align: center;"> </div></div>Thu, 11 Feb 2010 21:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלופית 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11584062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676564&blog=11584062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11576105<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold;">הייי לכולם! ואו ישלי 28 תגובות זה הכי הרבה שהיה לי מאז שפתחתי את הבלוג 0=</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">תודה לכל מי שהגיב אוהבת אותכם 3&gt;</span><br style="font-weight: bold;"><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">מקווה שאהבתם את הדמויות כי אני ממש אהבתי (:</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">תהנו מקריאה! 3&gt;</span><br><br><br><br><div style="text-align: right;"><span style="font-weight: bold;">הסוף של הפרק הקודם:</span><br><font size="3">הזמן עבר כל כך מהר וכבר חזרתי הביתה גמורה מעייפות התפלאתי שעדיין אין לי אף אחד בבית,ונזכרתי שהם כולם נסעו לארגן הכל לחתונה ויחזרו מחר.שמחתי שאת הלילה אני מבלה לבד ללא משגיחים בבית.הוצאתי את הדובי מהשקית ואמרתי לו, "טוב דובי אני שמה אותך עוד פעם על הפנים ואני רוצה לראות בבירור את מה שראיתי בחנות".</font><br><br><br><br></div><br><div style="text-align: right;"><font size="3"><span style="color: rgb(0, 0, 255);">פרק 5-</span><br style="color: rgb(0, 0, 255);"><br>הקרבתי את הדובי לפנים שלי ותקפה אותי מין תחושה של חזיון וראיתי בו,איך שני ללבות נשברים ואני מחפשת מקום למחבוא מהלבבות האלה.ראיתי את עצמי נופלת לתוך מים אפלים שחורים ולא יצאתי משם אף פעם,ניסיתי לצאת אבל זה כיאילו היה קר ולא יכולתי לצאת והרגשתי שאני באמת מפסיקה לנשום ואז פשוט צעקתי והיתעוררתי כאשר אני כולי מזיעה.<br>הדבר שהכי הפתיע אותי שכבר הייתי לבושה בפיג'מה והשעה הייתה כבר שלוש לפנות בוקר אני לא הבנתי כלום ואיך כל זה קרה והעדפתי להדחיק את הרגע הזה מהחיים שלי.<br>היה לי נורא קשה לחזור לישון אבל הצלחתי להירדם ולא היו לי יותר חלומות.<br>התעוררתי בבוקר כשמוחי עדיין בהזיה שראיתי אתמול,זהו זה מה שאני צריכה לחשוב שזאת רק הזיה שהייתה לי או סיוט משהו בין השניים.<br>התארגנתי כרגיל לבצפר ויצאתי מהבית,הפעם דין לא חיכה לי ליד הבית,לא יודעת למה אבל שמחתי כי רציתי ללכת קצת לבד אפילו שאני שונאת את זה.כבר הגעתי לבית הספר ניכנסתי לכיתה ליז ונלי ישבו מצוברחות בכיתה,ניגשתי אליהן ושאלתי אותן, "בנות קרה משהו?",<br>נלי היסתכלה עליי עם פנים מאד עצובה וענתה, "נטלי,אני עוברת לגור בקנדה",<br>&nbsp;העיינים שלי נפקחו מהלם והתיק שלי נפל מהיד,הייתי כל כך בהלם כי בחיים לא הפרידו בינינו.<br>הצלחתי להוציא מהפה שלי כמה מילים, "ומתי את עוזבת?",שאלתי את זה עם קול רועד.<br>&nbsp;"בעוד שבועיים".<br>הורדתי את העיניים שלי למטה.והינה הפעמון צילצל וישבתי במקום שלי ליד ליז,באמצע השיעור היא שלחה לי פתק והיה כתוב בו,<br>&nbsp;"אני יודעת שזאת פעם ראשונה שאנחנו נהיה בנפרד,אבל תחשבי שכל דבר קורה לטובה".<br>&nbsp;היסתכלתי לעבר ליז וחייכתי אלייה,והיא צודקת כל דבר קורה לטובה צריך למצוא תמיד בכל דבר רע משהו חיובי,נלי אולי תהיה בלעדינו ,אבל ידעתי שהיא צריכה לעבור לקנדה אבל חשבתי שזה לא יקרה.אבא שלה קיבל העלאה בעבודה שלו והסניף הוא בקנדה.כן הייתי עצובה אבל אולי לנלי יהיה שם טוב! <br>היום עבר ממש מהר בגלל שרוב היום היינו מצוברחות,ותכננו כבר את המפגשים שלנו לעתיד וזה הדבר שחיזק אותנו במשך כל היום.<br>כאשר הלכנו הביתה נזכרתי שהיום אני אמורה ללכת לסרט יחד עם דין,אני מקווה שזה לפחות יעזור לי לא לחשוב שנלי שלי תהיה רחוקה.<br>חזרתי וכשניכנסתי לבית נשפתי בכבדות נשענתי על הדלת והיסתכלתי על המדרגות לקומה השנייה,השארתי את התיק שלי למטה ועליתי לחדר להחליף בגדים כי בעוד שעה יבוא אליי דין כדי שנילך לסרט.ללכת עם דין לסרט זה כמו לצאת לסרט עם חברה טובה כי הוא בכל זאת החבר הכי טוב שלי.פעם הייתי מספרת לו הכל,על ריבים עם חברות על אהבות לבנים אבל זה השתנה עם הזמן זאת אומרת השתנה אחרי שדין אמר לי שמאוהב בי,ואני לא רציתי להיות איתו אפילו שהרגשתי אליו את אותו הדבר.פשוט ידעתי שהקשר שלנו יסתיים ולא נשאר להיות החברים הכי טובים אלא האקסים ותמיד יהיה לנו קשה להסתכל אחד על השני,ואחרי כמה זמן נחזור ואז ניפרד ולא רציתי את כל הבלאגן הזה.בכל זאת אני מרגישה עכשיו רגש כלשהו כלפי דין אבל לא כמו פעם,כי בכל זאת עברה שנה וחצי ואני היתאהבתי באחרים אבל הרגש הזה כלפי דין נשאר חבוי בפינת ליבי.<br>ירדתי מהחדר והפעמון צלצל פתחתי את הדלת ודין עמד בפתח הוא חייך אליי את החיוך המתוק שלו ואני החזרתי לו חיוך,לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהבית.<br>ישבנו במונית ונסענו לקולנוע ובדרך הייתי חייבת לדבר איתו אז אמרתי את הדבר הראשון שקפץ לי לראש, "אז דין מה עם זאתי מהכיתה שלך? יש משהו איתה?",<br>&nbsp;הוא הסתובב אליי במבט תוקפי ואמר, "את יודעת שלא!",<br>&nbsp;"סליחה"<br>&nbsp;"את לא צריכה לבקש סליחה את לא אשמה בכלום,אבל היום אנחנו לא נדבר הזה,אלא נעביר את הערב בתור ידידים".<br>&nbsp;אחרי התגובה הזאת שלו ידעתי שהרגשות שלו כלפי עדיין נשארו,אולי אני צריכה להתרחק מימנו כדי שיצליח להתאהב במישהי אחרת,אבל ידעתי שאם אני יתרחק מימנו אני יפגע בעצמי יותר מאשר בו.כי לחשוב עליו סובל יגרום לי כל כך הרבה כאב בלב שאני פשוט ירוץ אליו ולא ארצה שהוא יעזוב,אני פשוט מכירה את עצמי יותר מדי טוב.<br>הגענו לקולנוע קנינו את הכרטיסים לסרט החדש שיצא "2012" נכנסו לאולם וישבנו.אחרי שעברנו את אמצע הסרט היסתכלי על היד שלי וראיתי שדין מקריב את היד שלו כדי להחזיק אותה ברגע שהיד שלו נגעה בשלי הרמתי את היד ועשיתי כיאילו אני מגרדת את הראש ושהפנים שלי לכיוון המסך.<br>הסרט נגמר והלכנו,יצאנו מהקולנוע והלכנו לכיוון היציאה ופגשנו שם את ניק, "היי ניק", חייכתי אליו חיוך מאושר.<br>&nbsp;"נטלי כמה נחמד לראות אותך פה",<br>&nbsp;"גם אותך ממש נחמד לראות", חייכתי אליו היסתכלתי על דין וחזרה על ניק ואמרתי, "אולי נילך שלושתנו לאכול גלידה",<br>&nbsp;ושניהם ביחד אמרו בתוקפנות "לא!",<br>&nbsp;הופעתי ואמרתי, "טוב,אז אפשר פשוט להמשיך כל אחד לדרכו,ביי ניק נדבר מחר", הוא ניפנף לי עם היד והלכנו משם.<br>בדרך חזרה דין לא אמר כלום אז כמו תמיד אני זאת שהייתי חייבת לדבר ראשונה, "אז אתה וניק לא חברים טובים אה?",<br>&nbsp;"חברים לכיתה וזהו! לא משהו מעבר",<br>&nbsp;"מגניב,אז אתה רוצה שבכל זאת נילך שלושתנו לאנשהו?",<br>&nbsp;"לא,אני לא חושב שאני יוכל",<br>&nbsp;"אתה לא יודע אם תהיה פנוי באותו יום,תמיד אפשר למצוא יום אחר",<br>&nbsp;"אני אפעם לא פנוי מתי שהוא פנוי"<br>&nbsp;"אהה,אוקיי הבנתי"<br>הוא עצר הסתכל עליי והמשיך ללכת.<br>&nbsp;"מה זה היה כרגע?"<br>&nbsp;"מה היה כרגע?", שאל בתמיהות,<br>&nbsp;"העצירה הזאת והמבט הזה עליי"<br>&nbsp;"סתם רציתי לראות משהו שהיה מאחורייך"<br>&nbsp;"אתה יודע מה?"<br>&nbsp;"מה?"</font><br><br><br><div style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold;">טוב כן גם הפעם אני משאירה אותכם קצת במתח אני יודעת,סורי סורי מראש! חח</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">תודה לכל מי שקורא!</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">שיהיה לך שבוע מדהים,אוהבת רגינה 3&gt;</span><br></div></div></div><div style="text-align: center;"> </div></div>Sun, 07 Feb 2010 20:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלופית 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11576105http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676564&blog=11576105http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11568634<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: center;"><br><span style="font-weight: bold;">כמו שהבטחתי לכמה אנשים שאני מעלה היום את פרק 4 אז הינה הוא (:</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">תודה לכולם על תגובות אין עליכם!</span><br><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;"></span><br><span style="font-weight: bold;">אממ,לפני שעוברים לפרק אני רוצה לפרסם את הדמויות,<br>אני יודעת שזאת קצת מאוחר אבל עדין מתישהו מאשר אפעם (:<br><br>נטלי:<br>&lt;a href="http://www.eliad.org"&gt;&lt;img src="http://eliad.org/uploads/1265309331.jpg" border="0" alt="העלאת תמונות" /&gt;&lt;/a&gt;<br><br>ניק:<br>&lt;a href="http://www.eliad.org"&gt;&lt;img src="http://eliad.org/uploads/1265308320.jpg" border="0" alt="העלאת תמונות" /&gt;&lt;/a&gt;<br><br>דין:<br>&lt;a href="http://www.eliad.org"&gt;&lt;img src="http://eliad.org/uploads/1265386681.jpg" border="0" alt="העלאת תמונות" /&gt;&lt;/a&gt;<br><br>ליז:<br>&lt;a href="http://www.eliad.org"&gt;&lt;img src="http://eliad.org/uploads/1265316190.jpg" border="0" alt="העלאת תמונות" /&gt;&lt;/a&gt;<br><br>נלי:<br>&lt;a href="http://www.eliad.org"&gt;&lt;img src="http://eliad.org/uploads/1265319300.jpg" border="0" alt="העלאת תמונות" /&gt;&lt;/a&gt;<br><br>ג'ייק,החבר של ליז:<br>&lt;a href="http://www.eliad.org"&gt;&lt;img src="http://eliad.org/uploads/1265384793.jpg" border="0" alt="העלאת תמונות" /&gt;&lt;/a&gt;<br>בהמשך הוא יהיה יותר בפרקים.<br><br>לורן ונייט:<br>&lt;a href="http://www.eliad.org"&gt;&lt;img src="http://eliad.org/uploads/1265353159.jpg" border="0" alt="העלאת תמונות" /&gt;&lt;/a&gt;<br>הייתי חייבת להכניס אותם לסיפור בתור זוג,פשוט הייתי חייבת *.*<br><br>לילי,אמא של נטלי:<br>&lt;a href="http://www.eliad.org"&gt;&lt;img src="http://eliad.org/uploads/1265360150.jpg" border="0" alt="העלאת תמונות" /&gt;&lt;/a&gt;<br>בהמשך היא תיקח חלק יותר גדול בסיפור!<br><br></span><br><font size="3"><br></font><div style="text-align: right;"><div style="text-align: center;"><font size="3">פרק 4-</font><br></div><font size="3"><br><br>לאחר ששטפנו את שתי השכבות הרכזת שיחררה אותנו ללכת הביתה,לקחתי את התיק שלי ויצאנו מבית הספר,הפלאפון שלי צילצל ועניתי, "כן",<br>"נטלי,רוצה ללכת אולי מחר לסרט איתי?", <br>"מחר למה לא? אני ידבר איתך בערב ונחליט לאיזה סרט נילך".<br>סיימתי את השיחה בחיוך,וניק הסתכל אליי במבט מופתע, "מה?", אמרתי בתדהמה.<br>"חשבתי שאת לא הולכת לדייטים עם ילדים שמציאים לך ללכת לכל מיני מקומות",<br>"כן,אבל זה היה דין",<br>"דין לורנר?", הוא הופתע<br>"כן החבר הכי טוב שלי"<br>עכשיו הוא הופתע עוד יותר,הוא המשיך ללכת ואמרתי, "אני מכירה אותו מגיל 5 והוא כמו אח שלי",<br>"כל כך הרבה זמן,ותגידי אף פעם לא היה לכם קטע ביחד?", הוא אמר ברגש רב.<br>לא ידעתי מה לענות לו האמת שלי ולדין לא היה אף פעם קטע של זוגיות אבל אני כבר יודעת שדין מאוהב בי,כי הוא בעצמו אמר לי את זה אבל אני לא יכולתי להרוס את הידידות המדהימה שיש לנו כי כל מערכת יחסים נגמרת בסופו של דבר ואני לא יכולתי לאפשר לזה לקרות גם לנו! <br>וגם אפחד חוץ מליז ונלי לא ידע שהייתי מאוהבת בדין! אז עניתי בכל הכנות, "לא,ידידים וזהו!".<br>הגענו מאד מהר לבית שלי,אמרתי ביי לניק ונכנסתי לבית שלי נפלתי על הספה בסלון וסגרתי את העיניים שלי לרגע,ואז היתעוררתי בבהלה הסתכלתי על השעון ושכחתי שהיום אני הולכת לקניון עם ליז ונלי,היו לי בדיוק עשר דקות להתארגן ולצאת לקראת הבית שלהן.<br>עליתי במהירות השיא לחדר שלי וראיתי שעל המיטה שלי שוכבים ממש יפה מכנס ג'ינס וגופייה לבנה,וז'קט קצר מעל.ידעתי שלורן שמה לי את זה,כרגע הם בתכנונים לקראת החתונה שתהיה להם.<br>לבשתי את הבגדים שלורן הכינה שלי הסתרקתי התאפרתי ויצאתי מהבית במהירות וליז ונלי כבר חיכו לי ליד הבית במכונית של ליז,כנראה שכחתי לספר לכם שלליז יש רישיון שהיא הוציא לא מזמן.<br>נסענו לקניון קנינו בגדים ואז נכנסו לחנות מתנות קטנה שהייתה בקומה השניה של הקניון לקחתי לידיים שלי דובי בצבע לבן עם פפיון אדום והיה לו פרווה כל כך נעימה הקרבתי אותה לפנים שלי ואז תקפה אותי סחרחורת כיאילו אני נופלת הפלתי את הדובי על הריצפה.<br>"נטלי הכל בסדר?", שאלה אותי נלי שבאה אלי ברגע שראתה את המבט שלי,<br>היסתכלתי עליה מבוהלת וראיתי את ליז מרימה את הדובי והיא בדרכה להחזיר אותו למקום,<br>"אני בסדר נלי,וליז אני רוצה לקנות אותו",<br>ליז חייכה אליי וגם נלי לקחתי את הדובי וקניתי אותו,משהו בתוכי אמר לי שאני צריכה לקנות אותו ופשוט הפעם הזאת הקשבתי לתחושות הבטן שלי.<br>"אתן לא חייבות להסתכל עליי כיאילו תקף אותי שד!", "כן אבל ככה היית נראית", ליז נאנחה ואמרה לי.<br>"לא יודעת מה קרה לי שם הרגשתי משהו מאד משונה כשנגעתי בדובי בפני עם הפרווה הרקה שלו",<br>"ואז משהו בתוכך אמר לך שאת צריכה לקנות אותו!", אמרה נלי והיא לא שאלה אלא טענה.<br>"כן זה בדיוק מה שהיה,מאיפה את יודעת?",<br>"סתם ניחשתי כנראה", אמרה בעודה מגלגלת את עינייה.<br>הלכנו כמה זמן בשקט וליז אמרה, "אני בעד גלידה מאד טעימה שמתאימה לי עכשיו למצב רוח", והיא חייכה את החיוך הכובש שלה.<br>והיא הובילה אותנו לגלידרייה האהובה עלייה בקניון,הגילדרייה שבה עובד החבר שלה ג'ייק,נכנסו לתוכה ונלי אמרה, "אני מריחה את הריח של האהבה בעוטף את המקום ואת נטלי?",<br>"אני מרגישה את הריח של הגלידת שוקלד שמחכה לי", התחלנו לצחוק על ליז והיא הסמיקה.<br>עמדנו בתור והינה הגיעה תורנו,וכמובן עמד שם ג'ייק ליז התרוממה עליו ונתנה לו נשיקה.<br>בחרנו לנו את הגלידות שאנחנו הכי אוהבות.ישבנו בשולחן והסתכלנו על ליז על איך שהיא עושה עיניים לג'ייק.הם היו הזוג השני הכי יפה שראיתי,והם ביחד כבר חצי שנה,הזוגיות הכי ארוכה של ליז,ורק אני ונלי לבדנו ללא חברים.<br>הזמן עבר כל כך מהר וכבר חזרתי הביתה גמורה מעייפות התפלאתי שעדיין אין לי אף אחד בבית,ונזכרתי שהם כולם נסעו לארגן הכל לחתונה ויחזרו מחר.שמחתי שאת הלילה אני מבלה לבד ללא משגיחים בבית.הוצאתי את הדובי מהשקית ואמרתי לו, "טוב דובי אני שמה אותך עוד פעם על הפנים ואני רוצה לראות בבירור את מה שראיתי בחנות".<br></font><br><div style="text-align: center;"><br><span style="font-weight: bold;">שיהיה לכם סופשבוע מעולה (:</span><br></div><br><br></div></div><div style="text-align: center;"> </div></div>Thu, 04 Feb 2010 15:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלופית 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11568634http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676564&blog=11568634http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11564920<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold;">שלוםםם לכולם D:</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">תודה על כל התגובות!</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">ואו עברתי את ה100 כניסות,זה כלכך נחמד,הכל בזכות הקוראים שלי,אין עליכם!</span><br><span style="font-weight: bold;">אממ,אני משנה קצת את הדברים מעכשיו אני מפרסמת לפני פרקים ולא לפי קטעים אז לכל כמה פרקים כדי שיהיה יותר קל,אז קריאה נעימה לכולם :)</span><br style="font-weight: bold;"><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;"></span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">פרק 3-</span><br><br><font size="3"><br></font><div style="text-align: right;"><font size="3">קמתי בבוקר היתארגנתי ולא היה לי חשק לאכול ארוחת בוקר בגלל החלום שהיה כל כך מוזר.<br>יצאתי מהבית ודין כבר עמד לידו וחיכה לי הוא האיר את הבוקר שלי עם החיוך היפה שלו,אמרתי לו שלום והתחלנו ללכת,הבוקר לא היה לי כוח לדבר אז פשוט לא דיברתי,הרגשתי איך דין מסתכל עליי מהצד וראיתי את הביאוס שלו שאנחנו לא מדברים ניסיתי כמה פעמים לפתוח את פי ולהוציא הגה אבל זה כיאילו לא יכלתי לדבר .<br>הגענו לבית הספר ובכניסה כבר ליז ונלי חיכו לי.התרחקנו קצת מהאחרים ואמרתי להן, "היה לי חלום נורא מוזר ואני אפילו לא יודעת איך לפרש אותו,והוא מאד מציק לי",<br>"את רוצה לספר לנו מה היה בחלום?", שאלה אותי ליז.<br>"אין מה לספר אפילו אני בעצמי בקושי הבנתי משהו,אני רק יודעת ששני דברים כבדים יפלו עליי וזה לא משהו דומם אלא רגש,לפחות אני מקווה",<br>"אל תדאגי זה בסך הכל חלום,כמו שהיית אומרת לי כשהיינו קטנות",<br>חייכתי אל נלי שהיא הראשונה שהשניה שהצליחה להעלות לי את החיוך על הפנים.<br>כל הזמן בשיעורים רק ציירתי ולא היה לי כוח להקשיב,ראיתי את כולם על הבוקר אבל רק אחד היה חסר לי,מישהו שהבטיח לי שנתראה בבית הספר.<br>אחרי השעה השישית כשכולם הלכו לקפיטריה אני הלכתי לעשות סיבוב קטן בשכבת יא' לראות בכיתה שלו שזאת גם הכיתה של דין,אם התיק של ניק בפנים אז זה אומר שהוא הגיע.<br>רק היתקרבתי לשכבה ופתאום עפים עליי שני בלוני מים,את הראשון תפסתי והשני התפוצץ לי על הראש,הסתכלתי למלעה וראיתי ניק נושך את השפה התחתונה שלו ומנסה לחייך באותו הרגע,אני הייתי מעוצבנת תפסתי ביד ימין את הבלון וזרקתי לעברו והוא מתחיל לעשות לי לא עם האצבע אבל בכל זאת זרקתי וחייכתי חיוך תחמני ומנצח כשזה פגע בו.<br>ראיתי אותו רץ לעברי מהקומה השניה של השכבה,ולפני שהספקתי לזוז הרגשתי רוח עומדת מאחורי היסתובבתי במהירות וראיתי את רכזת השכבה שלי ואמרתי בביאוס, "רק אל תגידי לי שעוד פעם עד ארבע וחצי?".<br>היא הנהנה מהראש פנתה לאחור ואמרה, "גם אתה אדון הולס!",<br>היסתובבתי חזרה אל ניק שכבר עמד מולי, "סליחה", אמרתי לו באנחה,<br>"אין לך מה לבקש אני אשם",<br>"כן אבל ניסית להזהיר אותי ואני כמו סתומה הרסתי הכל ", <br>"את לא סתומה,אלא זה אני שהתחלקתי על המים הבלונים עפו לו מהידיים".<br>הוא התקרב אליי והרגשתי את הנשימה שלו על הפנים שלי ולא יכולתי להגיד כלום,הוא הוריד לי חלק מהבלון שנשאר לי על השיער הרטוב שלי והביא לי אותו ואמר, "אני חושב שזה שלך",<br>"ואני חושבת שזה שייך לך,אדון הולס",<br>"רק אל תתחילי לקרוא לי ככה זה כל כך משגע", <br>"למה לא אמרת לי קודם שאתה אח של דני הולס?",<br>"לא שאלת לא אמרתי", <br>"אח שלך חבר טוב של אחי ולא אמרת לי!", חייכתי אליו חיוך חמוד,והוא חייך אלי בחזרה.<br>"אם אני יגלה שהיינו ידידים כשהיינו קטנים,אני ירביץ לאחי הגדול", "למה?", שאלתי אותו בתמיהה.<br>"כי איך הפסדתי ידידה טובה כמוך?!",ציחקקתי לי בשקט וניק הצטרף.<br>לאחר סוף היום היינו צריכים לנקות שתי שכבות,את שלי ואת של ניק.<br>ניק סיפר לי הרבה דברים עליו למשל שהוא בעצם כן הפסיד ידידה כמוני כי הוא לא גר כאן כל הזמן הזה,הוריו התגרשו כשהוא היה בן 3 והוא עבר לגור אצל אבא שלו בלוס אנג'לס ודני נשאר לגור עם אמא שלו פה בניו-יורק,הוא סיפר לי שהוא לא הלך מרצונו לגור אצל אביו אלא בגלל שאמא לו הכריחה אותו,והוא אמר שעדיין קשה לו לסלוח לה,אבל גם עכשיו הוא גר בלי אמא שלו ורק עם אבא שלו,אמא שלו עברה לגור בוושינגטון אז אבא שלו חזר לגור פה,רק מלפני שנתיים.<br>ניק סיפר את זה כל כך באמינות וכל כך ברגש ורק עכשיו הבנתי עד כמה הילד יפה מבפנים וכמה רגש יש לו.<br>הבנתי שאני ממש שמחה שהכרתי ילד כמוהו!<br></font><br><div style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold;">שיהיה לכם המשך שבוע,וסופשבוע מדהים!</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">אוהבת רגינה (:</span><br></div></div></div><div style="text-align: left;"> </div></div>Tue, 02 Feb 2010 18:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלופית 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11564920http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676564&blog=11564920http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11555513<div align="right" dir="rtl"><div style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold;">היי לכולם,והינה אני חוזרת עם קטע ב'</span><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;"> קיבלתי הרבה מחמאות וכל מי שקורא את הסיפור שלי,תודה אוהבת אותכם </span><br style="font-weight: bold;"> <span style="font-weight: bold;"></span><br style="font-weight: bold;"><br style="font-weight: bold;"><span style="font-weight: bold;">עיצוב חדשדש שיהיה שבוע בערך ואז אולי אני יחליף (:</span><br> <br> <br><div style="text-align: right;"><span style="font-weight: bold;">פרק 2-</span><br><br><font size="3">פתאום מישהו נגע ושאל אותי, "נטלי את בסדר?",<br>הסתובבתי לאט לצד ימין וראיתי שזה ניק ועניתי לו, "כן אני בסדר הייתה לי תחושה לא טובה בקשר למשהו,איפה היית כל כך הרבה זמן?",<br>"כמעט לא נתנו לי ללכת אבל שכנעתי אותם והם נתנו לי,אז שנלך", חייכתי והלכנו לכיוון השער היציאה.<br>הרגשתי קנאה חזקה בלב אבל לא שלי אלא של מישהו אחר מרחוק ולא מקרוב.<br>כמעט כל הדרך שתקנו כי בכל זאת היא הייתה קצרה כי אני גרה קרוב לבית הספר. "זהו הגענו לבית שלי",עמדתי כמו סתומה בפתח של הבית שלי ולא ידעתי מה לעשות,<br>"למה את לא נכנסת לבית שלך?", ניק אמר כשהוא כבר מתכוון לפנות לכיוון הבית שלו,<br>"נזכרתי שלא לקחתי את המפתחות וכולם חוזרים רק בערב הביתה אחרי השעה תשע.<br>ניק חייך ואמר, "ישלי רעיון,בואי נילך לאיזה בית קפה את בטח רעבה לא?",<br>"תאמת כן אני רעבה,אבל הבעיה שהיא שאין עלי כסף",<br>"אני מזמין אותך,אז אני משלם",<br>"אני לא אוהבת כשאנשים משלמים עליי,לא נוח לי",<br>"נו שטויות בואי כבר,זאת הזמנה מימני!", <br>"בתנאי שתיתן לי להחזיר לך כסף על הארוחה", <br>ניק חייך חיוך מאולץ ואמר, "התנאי לא מוצא חן בעיני,אז אולי רק חצי מהכסף על הארוחה שלך?!",הוא מחייך באותו זמן שהוא אומר חיוך מתחנן.<br>נאנחתי ואמרתי, "טוב נלך על החצי,לפחות משהו אני אשלם".<br>הלכנו ביחד לבית הקפה שיש במרכז העיר שלא היה כל כך רחוק מהבית שלי,נכנסו לבית הקפה התיישבנו בשולחן ריק והמלצרית נתנה לנו את התפריט,אני בחרתי ספגטי בבלונז וניק בחר כמוני.אחרי כמה דקות הביאו לנו את האוכל,התחלנו לאכול וניק אמר לי, "אם את אותה נטלי שסיפרו לי עליה,אז את אחת המבוקשות בבית הספר", <br>נאנחתי ואמרתי, "כן אני יודעת שלא מעט בנים רצו ורוצים לצאת איתי", <br>"כן שלוש חברים שלי ניסו לצאת איתך,ושניים דחית והשלישי אני לא יודע את הסיפור", <br>עשיתי פנים מבוכות ושמתי את היד על הפה והורדתי את העיניים לשולחן ואמרתי, "ואי איזה פאדיחות",<br>"זה לא פאדיחה להיות יפה,ובנאדם ממש אחלה כי חברים שלי מכירים אותך,אבל השאלה בעצם למה את דוחה תמיד את כולם ולא מנסה לגלות מי הם בכללי?",<br>הרמתי את העיניים שלי והיסתכלתי עליו ואמרתי, "כי אני מאמינה באהבה,אני לא רוצה סתם כאלה פגישות שאני יודעת שהם לא באמת אוהבים אותי,ושכולם חוזרים על אותם המילים,וגם אני נפגעתי ולא פעם אחת ואני לא רוצה יותר לחוות את זה!",<br>"אני אשאל אותך שאלה אבל את לא חייבת לענות,כמה פעמים פעמים נפגעת?",<br>חייכתי חיוך מאולץ ועניתי, "לא נפגעתי הרבה פעמים אבל הפעמיים שנפגעתי הספיקו לי",<br>"את רוצה אולי לספר לי איך,אני רוצה להבין אותך!",<br>חייכתי אליו ואמרתי, "כן למה לא,לא שזה ישנה משהו כבר.בסוף שנה של ט' היה לי חבר מהשכבה שלי וממש אהבתי אותו הרגשתי שיש בנינו משהו רציני,וזה באמת היה ככה,היינו חודשיים ביחד וידעתי ששום דבר לא יפריד בינינו,הוא ממש דאג לי קנה לי מתנות ונראנו הכי מאוהבים,אבל אחרי חודשיים שמעתי שיחה שהוא מדבר עם החברים שלו והוא אמר להם שהפופלריות שלו עלתה מעל השמיים,אבל שהוא אוהב אותי אבל בכל זאת זה עזר לו במה שהוא רצה.אחרי ששמעתי את זה נפרדתי מימנו.",היה לי חיוך עצוב אבל שמח למחצה,<br>"אני לא אשאל אותך דברים על הקטע הזה כי אני מבין עד כמה שזה פוגע,ואני מבין שזה גם לא היה כל כך ממזמן אבל אם תוכלי תביא לי את שמו ונטפל בו",הוא חייך,<br>גמאני חייכתי וציחקקתי מעט, "לא צריך לעשות לו כלום הוא קיבל את מה שמגיע לו",<br>"אבל העיקר שעלה לך חיוך על הפנים".<br>המשכנו לאכול וסיימנו ביחד,הזמנו עוגת שוקולד ושוקו לקינוח,לפני שהגיע הקינוח ניק אמר, "נטלי לא סיפרת לי על הפעם השנייה.אבל רציתי לשאול במקרה קוראים לילד ג'ייק,והוא פגע בגלל שהוא שיקר לך שהוא אוהב אותך ובגלל שהוא בעצם רצה לעשות עלייך צחוק?",<br>"כן בדיוק הילד הזה וכן מי זה נפגעתי,חיבבתי אותו כי הוא היה ממש חמוד אליי ודיברנו מלא,אבל אחרי שגיליתי את כל זה,והקשר שלנו החזיק רק חודש,כי לשקר הוא לא ממש יודע,והוא פשוט היה עוד מאלה שרצו צומי,אבל מאיפה אתה יודע?",<br>"כי זה החבר השלישי שלי שניסה לצאת איתך,וידידה שלו סיפרה לי פה ושם כמה פרטים,אם רק הייתי יודע שאת הילדה שהוא פגע בה הייתי מלמד אותו לקח".<br>הביאו לנו את הקינוח והדבר הראשון שעשיתי לגמתי מהשוקו ואמרתי, "כבר אמרתי לך שאני לא צריכה שיטפלו באפחד,הם לא הצליחו בשלהם וזה גם ככה היה לפני הרבה זמן",<br>ניק חייך והמשכנו לשתות ולאכול,ופתאום הייתה לי הרגשה כיאילו מישהו מסתכל עליי בכעס והייתי חייבת להסתכל מסביב,היסתכלי בתוך הבית קפה ולא ראיתי אנשים שמסתכלים עליי,הבטתי אל החלון שישנו לידו וראיתי את דין עובר ליד הבית קפה והתחושה כבר נעלמה לי.<br>"נטלי שילמתי את החשבון שנילך?",<br>;הנהנתי לקחתי את הדברים שלי ויצאנו לבחוץ,היה כבר דיי חשוך וניק ליווה אותי לבית שלי והשעה הייתה כבר שבע וחצי,הזמן ממש טס וכבר היה מישהו בבית שלי, "זהו הגענו עוד פעם לבית שלי והינה האור דולק זה אומר שמישהו מהמשפחה שלי הגיע הביתה,ניפגש מחר",<br>;"ניפגש,זה בית ספר בכל זאת".<br>;הוא הלך לדרכו ואני נכנסתי לבית,והדבר הראשון שעשיתי בדקתי מי נמצא בבית,נכנסתי למבטח ולסלון ולא היה אף אחד אז צעקתי, "מי כבר חזר הביתה כל כך מוקדם?!",ומחדר האורחים יצא אחי הגדול נייט רצתי וחיבקתי אותו חזק,ושאלתי, "נייט מה אתה עושה פה?",<br>"באתי לכמה ימים להיות איתך ועם ההורים".<br>חייכתי חיוך גדול ושאלתי, "ואיפה לורן היא גם פה?",<br>"בטח שהיא פה,אבל היא נסעה לקניות".<br>רק דיברנו על לורן ארוסתו של נייט והיא נכנסה לבית,לורן היא ממש יפה ואני לא אומרת את זה על כל אחת,אבל היא בהחלט מאד יפה,ישלה שיער חום גלי עם גוונים בצבע בלונד,ועיניים בצבע כחול ירוק,היה לה אף קטן וחמוד כזה שממש עשה אותה חמודה ביותר.היא יוצאת עם אחי כבר שלוש וחצי שנים,ולדעתי היא הדבר הטוב ביותר שקרה לו,חוץ מלידת אחותו.<br>כשנייט רק התחיל לצאת עם לורן הוא היה אומר לי שהוא ראה בה משהו מיוחד שמשך אותו,והוא אהב אותה עוד יותר בגלל שהיא יפה כמוני.<br>לורן נכנסה עם לא מעט שקיות לבית ואמרה בקול מאושר, "מאמי שלי, את אחת הילדות היפות שאליה התגעגעתי!",<br>הבאתי לה חיבוק חזק ואחרי זה היא אמרה לי, "את לא מבינה כמה בגדים קניתי לך", <br>"לורי את יודעת שאני לא אוהבת שאת קונת לי מתנות ובמיוחד כשזה בגדים",<br>"טוב בסדר רק אחרי זה אוהבת אותם ולא רוצה להוריד".חייכתי חיוך תחמני וגילגלתי את העיניים.<br>"ברגע שתראי איזה מכנס וחולצה קניתי לך,והנעליים,לא חכי ברגע שתראי את השמלה שקניתי לך את כבר לא תגידי דברים כאלה", אמרה כדי שאני יחזור בעצמי.<br>"ולמה את בדיוק מחכה?בואי לחדר".עלינו במדרגות ובדרך נייט אמר, "אני הולך להכין לנו בנתיים ארוחת ערב",<br>נעצרנו ואמרתי, "אני כבר אכלתי עם ניק", "ואני אכלתי לבד",לורן ענתה אחרי.<br>"טוב אז הלכתי להכין לעצמי ארוחת ערב", וחייך את החיוך היפה שלו, "בתאבון",ענינו ביחד. <br>בחדר שלי לורן הראתה לי את הבגדים שהיא קנתה לי,והשמלה הייתה אחת השמלות הכי יפות שראיתי,היא הייתה בצבע שחור עד לברכיים פחות או יותר צמודה לגוף,היו לה רק כתפיות והיא ללא שרוולים,ובגלל זה לורן קנתה לי אלייה כמו מטפחת שחורה נוצצת בקטנה לשים מעל,והיא גם קנתה לי נעליים מתאימות לשמלה הן בצבע שחור, פשוט נעלי בובה על עקבים.<br>אחרי כל זה שכבתי לישון ממש מוקדם,היה לי חלום ממש מוזר הרגשתי בו כיאילו נופלים על שני דברים ממש כבדים,וברגע שהם נפלו היתעוררתי ולא ידעתי מה זה בדיוק.</font><span style="font-weight: bold;"><br><br><br><br></span><div style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold;">שיהיה לכם סופשבוע מדהים!<br>אוהבת,רגינה (:<br></span><span style="font-weight: bold;"></span></div><span style="font-weight: bold;"><br><br></span></div></div><div style="text-align: center;"> </div></div>Fri, 29 Jan 2010 13:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (פלופית 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676564&blogcode=11555513http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676564&blog=11555513