http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676111heCopyright 2026 apfelstrudel. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676111http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676111&blogcode=11553253<div align="right" dir="rtl">הערות שקיבלתי בשבוע האחרון "את צריכה להיות רצינית יותר" "את צריכה להוכיח שאפשר לסמוך עליך" "את צריכה לעשות כל מה שאומרים לך ולשתוק" " זה לא בסדר שאמרת את זה, את צריכה לשים לב לדברים האלו יותר" "את צריכה להיות יותר עירנית" "אסור לעשות טעויות" "את חייבת לשנות את הגישה" "יש דברים שאמרת שלא נתפסים פה טוב" וגם: "למה אתם לא מתחתנים"? "המגפיים שלך צועניות" <p style="font-weight: bold; color: rgb(255,</div>Thu, 28 Jan 2010 10:01:00 +0200diklish@gmail.com (apfelstrudel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676111&blogcode=11553253http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676111&blog=11553253http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676111&blogcode=11544069<div align="right" dir="rtl">יש אנשים שמתחילים ישר מלמעלה. נכון , אין הרבה כאלו. אבל יש אנשים שהתמזל מזלם ויש להם נקודת פתיחה מאוד טובה לחייםיצא לי לתהות השבוע: האם תמיד צריך להתחיל מהתחתית כדי להגיע לאינשהוא?האם צריך להתחיל מהעבודה השחורה שלא אוהבים, מדרג נמוך, ממקום נחות כדי בסוף אחרי "עבודה קשה" להגיע באמת לאן שרוצים?כל החיים שלי הייתי צריכה להלחם כדי להשיג דברים, נקודת הפתיחה שלי לא הייתה מהטובותאבל עכשיו, יוצא לי לחשוב: למה בעצם לי זה לא קורה? האם נסחפתי לתוך דפוס מסויים שבו אני תמיד מוצאת את עצמי באותו מקום?למה אני לא יכולה להגיע לאן שאני רוצה בלי לעבור את השלבים הראשוניים של עבודה שחורה שאני שונאת?אולי הבעיה היא בי? אולי הבעיה היא בסביבה?אולי זו אני שצריכה לחפש ישר את מה שאני רוצה ולהתחיל שםואולי אין לי מה להציע כדי להגיע ל"שם"אולי כן החיים שלי הם דפוס של עבודה קשה התחלתית , אולי ההשקעה עכשיו תשתלם בעתיד?ואולי אני פשוט מכניסה את עצמי כל פעם מחדש לאותה משבצת?איך הופכים את החיים למשהו שכן רוצים להיות בו? האם הרדיפה הזאת אחרי התארים והכינויים היא בעצם אשליה?אני מקווה שאני אמצא את התשובות לבלבול..</div>Sat, 23 Jan 2010 21:03:00 +0200diklish@gmail.com (apfelstrudel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676111&blogcode=11544069http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676111&blog=11544069http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676111&blogcode=11536787<div align="right" dir="rtl">זה קרה בדרך הביתה מהעבודה, סימסתי ל2 חברות שלי וניסיתי להשיג עוד אחת שהייתה בממתינה (ולא חזרה אלי) ואף אחת מהן לא הגיבה חזרה.ופתאום הבנתי, אין לי חברות. מה בסך הכל ביקשתי? לשבת ביום שישי הקרוב, שאמור להיות גשום בבית קפה ולאכול עם חברה ארוחת בוקר, לשבת על חביתה וקפה ולרכל על כל העולם. מוזר, יכול להיות שזו רק אני , או אולי בגלל נסיבות החיים שפתאום כולם נעלמות.הרי אני נמצאת בגיל שכולם כבר מתחתנים,ואפילו מביאים ילדים. וכל אחת עסוקה בעולם שלה. ואולי זה פשוט האנשים שאותם הכרתי&amp;amp;; הסבר קטן: האחת - הייתה חברה ממש טובה בתקופה האוניברסיטה, היינו יוצאות המון ביחד. בשנה האחרונה עברה לגור בת"א, התחילה לעבוד כדיילת, ומאז די לא רואים אותה. השנייה והשלישית - חברות ממקום העבודה הקודם שלי, שהיינו בקשר ממש טוב ומאז שאני לא עובדת שם הקשר די התרופף אז מה המסקנה המתבקשת? שאי אפשר כבר ליצור קשרים חברתיים בלי מסגרות? בן זוגי היקר מחזיק בתיאוריה שנשים לא יכולות להיות חברות , שגם אם אנחנו רוצות או מנסות תמיד יש תחרות סמויה ( או לפעמים לא) בין נשים, מי יותר מוצלחת, למי תהיה את ה</div>Wed, 20 Jan 2010 16:15:00 +0200diklish@gmail.com (apfelstrudel)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676111&blogcode=11536787http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676111&blog=11536787