http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073heCopyright 2026 a Byron. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11803259<div align="right" dir="rtl"> "נו?" ישב אדי מול ריימונד מול שולחן שחמט. השעה הייתה שש בערב ביום שאחרי הנשף. "הפעם אני אנצח אותך." ריימונד היה נחוש. קורדל עברה ליד שניהם, עצרה לרגע מול שולחן השחמט, אחזה באחד השחקנים של ריימונד ואכלה את המלכה של אדי. "שח מט." היא אמרה והלכה לעבר המטבח. "יייייייש!" קם ריימונד מהכיסא והצביע על אדי. "אתה סתום ואני לא, אני ניצחתי!" אדי הניח את ידו על מצחו. "אתה מטופש." הוא סינן בשקט ואז הסתובב אל קורדל והצביע עליה. "את! את תשלמי על זה..! אישה..!" קורדל נגסה באדישות בתפוח וכיווצה את גבותיה. "על מה כל הצעקות?" ירד דיימון במדרגות ופרע את שיערו. "אני ניצחתי את אדי בשחמט!" ריימונד עמד על הספה לרגע והתחיל לרקוד. "טכנית, אני ניצחתי." סיננה קורדל ונגסה שוב בתפוח. "טכנית, תשתקי." עצר ריימונד מלרקוד לרגע. "אני אעמיד פנים שלא ראיתי כלום." כיווץ דיימון את גבותיו ואז שאל "ליווית את ג'מה הביתה אתמול?" "כן." אמר ריימונד וירד מן הספה. "יש לה אחות מתוקה." "אולי תזמין אותה לארוחת ערב היום?" ביקשה קורדל. "אין בעיה." ניגש ריימונד לעבר הטלפון. "אתה תשרוף את העוף!" צעק אדי על דיימון. "א</div>Sun, 23 May 2010 14:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (a Byron)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11803259http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676073&blog=11803259http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11803022<div align="right" dir="rtl"> קודם כל לא הייתי פה איזה אלף שנה בין השאר כי יש לי כל כך הרבה עיסוקים ואין לי זמן לנשום אבל הבלוג חוזר להתעדכן. ג'מה הייתה משותקת. קורדל שעמדה מימינה לפתה את פרק כף היד של ג'מה בחזקה. "אם תתקרבי צעד אחד אני נשבעת שתצטערי על זה כל חייך." איימה קורדל. ברוק הביטה בשתיהן ברוגע. "זה בסדר שדרכת על השמלה שלי." היא אמרה בלחישה מחרידה שהעבירה צמרמורת בגב של ג'מה. נשימותיה של ג'מה התקצרו. "זה באמת בסדר, את חייבת לי. הרי מחר בבוקר השמלה שלך תתמלא דם." החיוך על פניה של ברוק הלך והתרחב והכל נעשה שחור. במוחה הדהדו שתי המילים האחרונות. תתמלא דם.. תתמלא דם.. תתמלא.."ג'מה!" ניערה קורדל את ג'מה שישבה על הספה בסלון "מה קורה לך? הנשף תכף מתחיל!" החיוך של קורדל נראה כמו תכשיט יקר שג'מה כל כך שמחה לראות. "קורדל!" קמה ג'מה מן הספה וחיבקה את קורדל חיבוק ממושך. "חלמתי שברוק הורגת אותי." היא לחשה הפעם, באוזן של קורדל. "מי יהרוג אותך? אני אהרוג אותו קודם." קורדל אחזה בידה של ג'מה והובילה אותה אל מחוץ לאחוזת ביירון. "את רוצה לרקוד?" ישב ריימונד ליד ג'מה וליטף את שיערה. "לא, אני לא יודעת לרקו</div>Sun, 23 May 2010 14:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (a Byron)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11803022http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676073&blog=11803022http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11745206<div align="right" dir="rtl"> לא הייתי פה אלף שנה כי אין לי זמן לעדכן, מבטיחה לחזור בקרוב צ'או</div>Mon, 26 Apr 2010 18:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (a Byron)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11745206http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676073&blog=11745206http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11637847<div align="right" dir="rtl"> "איך אתה מסביר את זה - " עצר דיימון מלדבר לרגע והכניס עוד ענב לפה. "שג'מה לא השתגעה?" ריימונד ישב מולו במטבח, הניח את אצבעותיו על מצחו. -"אני באמת ובתמים לא יודע." "אולי היא אהבת האמת שלך?" דיימון הרים את גבותיו. ריימונד כיווץ את מצחו וחשב. אצבעותיו טיילו לכל אורך המצח שלו עד הפצע שקיבל לפני כמה ימים, כשהספרים מהלוקר שלו נפלו עליו. "ריימונד?" שאל דיימון. -"אני יודע למה היא לא השתגעה." דיימון נשען אחורה. "למה?" -"היא נגעה בפצע כשנפלו עליי הספרים, כנראה היא קיבלה חלק מהקסם ולמדה להתמודד איתו." "אתה בטוח?" שאל דיימון. -"אני חושב שכן, אחרת היא הייתה משוגעת עכשיו." ריימונד נגע בפצע. -"אולי היא אהבת האמת שלך?" שאל דיימון שוב. ריימונד לא ידע מה לענות לו, אחרי הכל, הקשר עם ג'מה טרי. הוא החליט לחשוב על זה אחר כך. רביעיית ביירון ואיתם ג'מה היו מחופשים. הם ישבו בסלון, ג'מה מתקנת לקורדל חוטים בשיער ואדי קושר את שרוכי נעליו. "מה השעה?" שאל ריימונד. -"תשע וחצי." ענתה ג'מה. "קדימה, לאוטו." אמר ריימונד וקם מן הספה. "תראה כמה אנשים." אמרה קורדל מחלון המכונית, כשהם התקרבו אל האוד</div>Tue, 09 Mar 2010 15:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (a Byron)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11637847http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676073&blog=11637847http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11599241<div align="right" dir="rtl"> "ברוכה הבאה לבית ביירון." נכנס ריימונד לתוך חלל הכניסה, אוחז בתיק של ג'מה. ג'מה הביטה סביבה. "יש לך בית מהמם." היא אמרה. "תודה רבה, גבירתי." הוא חייך וקד. "בואי, אני אקח אותך לסלון, תגידי היי." ריימונד הניח את ידו סביב כתפה. "תראו מה הבאתי!" ריימונד נכנס אל הסלון, שם ישבו שלושת אחיו, דיימון יושב על הכורסה כשבחורה יושבת על ברכיו, על הספה יושב אדי עם עוד בחורה וקורדל יושבת על מושב הפסנתר, מתחרה מול אדי בשח. "היי ג'מה." חייכו אדי דיימון וקורדל. "היי." ג'מה הסמיקה ואז לחשה לריימונד "לא ידעתי שיש להם חברה." "הן לא חברות שלהם." אמר ריימונד בקול רם ושתי הבנות הביטו בג'מה בשנאה על כך שפוצצה להן את הבועה. "בנות, מספיק עם החגיגה, המשפחה צריכה ללכת לאכול." ביקש ריימונד. שתיהן הביעו אכזבה וקמו מן הסלון. אחת מהן אמרה "והיא, לא הולכת?" והצביעה על ג'מה. -"היא חלק מהמשפחה." ענה אדי ואז צווח "שח מט!" קורדל הזעיפה את פניה ואמרה "משחק חוזר!" -"שום משחק חוזר, אישה!" שילב אדי את ידיו. שתי הבנות מהסלון הרימו את אפן ויצאו מן הבית. ארבעת האחים וג'מה ישבו סביב שולחן האוכל בערב. "אני לא חושב שיקרה</div>Thu, 18 Feb 2010 15:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (a Byron)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11599241http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676073&blog=11599241http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11581154<div align="right" dir="rtl"> שאין מספיק תמונות בבלוג. בכלל. אז אני מציירת לכם כל מיני מקומות כדי שתוכלו לפחות לדמיין איפה הסיפור מתרחש. פרקים עשירי ואחת עשרה יעלו היום בערב&lt;: סליחה על הדיליי, אני כבר כמה ימים מתרוצצת בין עיר לעיר ואין לי זמן לנוח.</div>Wed, 10 Feb 2010 14:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (a Byron)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11581154http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676073&blog=11581154http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11573291<div align="right" dir="rtl"> יש המון שאלות ששאלו אותי בקשר לסיפור והחלטתי לפתוח להן פוסט. מי שעוד לא קרא את הסיפור נא לצאת מכאן מיד כי יכול להיות שיש כאן ספוילרים&lt;: ~~~~~ מה קרה להורים של האחים? אף אחד לא יודע. הם פשוט נעלמו מעל פני האדמה, ברגע שהאחים יצאו מעליית הגג הם לא ראו את ההורים שלהם יותר. אני משאירה לכם את הדמיון. מה זאת אומרת נוזל קסמים אדום? זה מטבע לשון, בעיקרון יש להם דם רגיל אבל יש בו חומר שגורם לבנאדם שאיתם אופוריה. איך הקסם פועל? שאלה מביכה אבל בסדר&lt;: בואו ניקח לדוגמה את קורדל. הדם שלה מכיל את הקסם ודרכו הוא מגיע לכל הגוף, גם לרוק שלה שבו הוא נמצא בריכוז גבוה. ברגע שבן המין השני ייגע ברוק שלה או בכל נוזל מהגוף שלה הוא יתאהב בה. אותו הדבר עם שאר האחים, כל נוזל בגוף שלהם מכיל מהקסם. באיזו תקופה הסיפור מסופר? אין לי שמץ. בואו נגיד שערבבתי כמה תקופות אבל מה אכפת לכם? העיקר שאתם נהנים לקרוא. לא בהכל צריך היגיון. מה זה פנסילבניה? זאת העיירה שבה גרים האחים, אין לי מושג איפה היא, אבל אני כן יודעת שבמציאות יש עיירה\עיר\ארץ כזאת. אבל גם את זה עיוותתי. ש</div>Sat, 06 Feb 2010 16:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (a Byron)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11573291http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676073&blog=11573291http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11573177<div align="right" dir="rtl"> לרוב אני כותבת שני פרקים ביום אבל שמתי לב שאין תמונות של ג'מה וברוק ובכל זאת צריך אז אני אתחיל לצייר מיד! כמו כן פתחתי את הבלוג כי עד עכשיו הוא היה נעול בסיסמה אבל החלטתי, אחרי שקראתי כמה בלוגי סיפורים בישרא, שגם אני אשמח לביקורות טובות. את הבלוג הפרטי שלי אני מתלבטת אם לפרסם. הלכתי לצייר</div>Sat, 06 Feb 2010 15:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (a Byron)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11573177http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676073&blog=11573177http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11573122<div align="right" dir="rtl"> "אז עם מי את הולכת לנשף?" שאל אדי את קורדל. שניהם ישבו במטבח. קורדל נגסה בחתיכת גמבה אדומה ואמרה "עם הבחור החדש מהשכבה שלי. חמוד אמיתי, קוראים לו רנדי." -"שאלת את ריימונד אם אפשר?" אדי התעסק בקווצת שיער מהקוקו של קורדל. קורדל כיווצה את גבותיה ואז אמרה "אני צריכה לשאול באמת." היא נעמדה וצעקה "ריימונד!" -"מה?" נשמע קולו של ריימונדמהסלון. -"אני יכולה לצאת עם רנדי לנשף?" קורדל שאלה. קווצת השיער הסגול נשמטה מבין אצבעותיו של אדי והוא תפס קווצה אחרת. -"מי זה רנדי?" נכנס ריימונד למטבח והתיישב מול קורדל. -"בחור מהשכבה. אני מבטיחה שזה רק לנשף." הניחה קורדל את ידה על השולחן. -"בסדר." אמר ריימונד ואז הביט באדי שהתעסק בשיער של קורדל. "מה אתה עושה?" -"צמה!" ענה אדי והגיש לקורדל את קווצת השיער המקורזלת. -"צמה?! עשית לי ראסטה! חירבשת לי את כל השיער אדי!" ייללה קורדל. בשמונה וחצי יצאו ארבעת האחים אל בית הספר. הם שמו לב שתלמידים הולכים בכיוון ההפוך מבית הספר. "למה כולכם הולכים הביתה?" עצר אדי את אחת התלמידות. -"ברוק." ענתה התלמידה. ארבעת האחים הביטו לכיוון של בית הספר. "זה לא יכול להיות."</div>Sat, 06 Feb 2010 14:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (a Byron)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11573122http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676073&blog=11573122http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11567752<div align="right" dir="rtl"> "בוקר טוב אדי." עברה ליד רביעיית ביירון בבוקר במסדרון בית הספר נערה יפיפיה וקרצה לאדי. אדי חייך אליה בקוליות. -"יש היום מכירת בנים פומבית, מעניין בכמה יקנו אותך." קרצה קורדל לאדי. אדי צחק צחוק פרוע. "הנה ג'מה." לחש דיימון לריימונד והצביע לכיוון הלוקרים. ריימונד הביט באחיו. "מצטער שאני נוטש אתכם ככה, נתראה בארוחת הצהריים." הוא אמר והלך במהירות לכיוונה של ג'מה. -"מאוהב." אמרו שלושת אחיו יחד. "בוקר טוב ג'מה." חייך ריימונד בביישנות, עומד מאחוריה. היא הכניסה ספרים ללוקר שלה והתעלמה ממנו. -"ג'מה?" הוא אמר, מזיז את ראשו לצדדים כדי לתפוס את מבטה. ג'מה הסתובבה ונבהלה מאוד למראה הנער בעל השיער האדום. "ביירון!" היא צעקה והוציאה אוזניות מאוזניה. "הבהלת אותי!" "אני.. אני מצטער, זה פשוט..נפל לך." ריימונד הסתובב אל תיק השליח שלו ונבר בו. ג'מה הרימה את הגבות שלה וגירדה בראשה. -"זה נפל לך." אמר ריימונד והוציא מתיקו את היומן האדום של ג'מה. -"חיפשתי אותו! תודה!" היא צחקה וחיבקה את ריימונד. ריימונד לא יכל להגיב. הוא עמד מולה כמו גולם והפנים שלו הסמיקו. כל כך הסמיקו שהוא יכל להרגיש את הלחיים של</div>Wed, 03 Feb 2010 22:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (a Byron)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=676073&blogcode=11567752http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=676073&blog=11567752