http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183העולם שמעבר נראה לי קורץ מתמיד. על נערה שהחליטה לצאת מעולם הדת.heCopyright 2026 תמר ארבלי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11549211<div align="right" dir="rtl">שבוע טוב לכולם. אני אתחיל בתודה גדולה לעורך ישרא-בלוג שהמליץ על הבלוג שלי בעמוד הראשי. כבוד גדול! תודה לכל הצופים ותודה על התגובות, המחממות והבונות. סוף השבוע היה קצת שקט ועצוב עבורי. החלטתי להתכנס קצת בתוך עצמי ולחשוב על מה אני עושה הלאה. אני מרגישה שאני מתרחקת מהדת לגמרי, דבר שלא רציתי שיקרה. מאוד קשה פה לשמור על האמונה. האנשים פה חלוקי דעות לגבי כל עניין הדת וקצת משפיעים עליי בדעותיהם. אבל ברגע שנכנסתי ביום ראשון לאתר וראיתי על ההמלצה ואת כל התגובות המעודדות נעשתי שוב מאושרת. קיבלתי מכם כוח עצום להמשיך. לקחתי את מה שאמרה לי אחת המגיבות המקסימות והחלטתי להתרחק מאוהד. אני פשוט הוקסמתי ממנו כי הוא שונה ממה שהכרתי, אבל בעצם כולם שונים, הוא פשוט החילוני הראשון שהכרתי בצורה טובה. אז ויתרתי על החלומות הורודים. נראה שהוא לא סובל מההחלטה. מה שמחזק עוד יותר את אותם דברים שאמרה המגיבה המקסימה. לגבי הגט- לא נראה באופק הקרוב, אבל זה יקרה בסוף. אני מתכוונת להיות סבלנית בנושא הזה. בעבודה בסטימצקי אני מרגישה בבית, התחברתי מאוד לחברותיי לעבודה, הן מקסימות. התחלתי לקרוא יותר ספרים</div>Tue, 26 Jan 2010 09:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר ארבלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11549211http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674183&blog=11549211http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11537978<div align="right" dir="rtl">לא ברור מה גרם ללמעלה מ-30 נשים להמשך לגואל רצון, לוותר על חייהן ולהשתעבד לו. נשים יפיהפיות, משכילות,שנראות אינטילגנטיות מאוד ובטוח היו מצליחות בחיים שבחוץ. מילא היה האיש בחור נאה, מה גם שהוא לא נראה חכם במיוחד. בי אישית גואל מעורר גועל. כל אותן נשים כנראה מעורערות קצת בנפשן, "מתוסבכות" כמו שאומרים, חסרות עמוד שידרה שמחפשות את עצמן ולא מוצאות מקום בעולמן. אותו גואל מנצל זאת ולפי דעתי מפתה את כל אותן צעירות ומהפנט אותן. אין לי כל אפשרות אחרת להסביר את הרצון שלהן לחיות עם האדם הזה בחיים שכאלה. פתאום שאני קוראת את המילים שכתבתי אני קולטת שגם בי יש מספר מה"קרטריונים" שכתבתי על הנשים. גם אני הייתי מבולבלת מאוד, "מתוסבכת" ולא מצאתי מקום בעולם הדת בו חייתי. מה היה אם היה פוגש אותי גואל באותו יום שהגעתי לתל אביב, מנצל זאת ולוקח אותי תחת חסותו? דבר כזה במצב שהייתינראה לי פתאום כמשהו שהיה יכול לקרוא והמחשבה הזאת מפחידה.. ממה שראיתי וקראתיבכתבות, איך שהוא מסיבה לא ברורה נראה שהנשים רוצות במצב הקיים. לא נראה שנעשה כאן משהו בכפייה וכנגד רצונן. מה שהופך את הסיפור הזה להרבה יותר מסתורי,</div>Wed, 20 Jan 2010 23:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר ארבלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11537978http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674183&blog=11537978http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11532126<div align="right" dir="rtl">את היומיים האחרונים העברתי בירושלים, נסעתי לתת לאהרון את מכתב הגירושין. הנסיעה לשם הייתה ארוכה מתמיד והפחד חילחל עד עמקי עצמותיי. דפקתי על דלת בית הוריי ופתחה לי אביגיל. אבי למזלי היה בישיבה. אימי חיבקה אותי חזק והחלה לבכות. היא אמרה לי שאני מוכרחה לברוח, שאבי מתכנן למצוא אותי ולהשאיר אותי בכוח פה ואסור שידע שאני כאן. לא עניין אותי, הרגשתי חזקה מתמיד. הסברתי לה שאני חייבת לתת לאהרון את הגט. היא הציעה שהיא תעשה את זה בעצמה ותנסה לשכנע אותו לחתום, היא תגיד שזה נשלח אליה בדואר. אבל אמרה שאם זה קורה אסור לי להגיע לכאן יותר, זהו מחיר כבד, אך אהיה מוכנה לשלם אותו. ארזתי את הדברים החשובים לי מהבית ונסעתי לבקר רק את החברות שגרות רחוק. חזרתי לתל אביב לפני חצי שעה. הגעתי לבית שלי. כאן הוא ביתי. פה אני מרגישה בטוחה וחופשייה ופה אני סוף סוף מי שאני- תמר האמיתית. לא חשבתי לספר לכם, אבל אני מרגישה צורך... בשבת האחרונה ביליתי הרבה עם אוהד, ידיד של הדס. היינו בחוף וטיילנו בעיר. סיפרתי לו על החיים שלי כנערה דתייה. והוא סיפר לי על עצמו. הוא סיפר על הטיול בדרום אמריקה ועל החברה האח</div>Mon, 18 Jan 2010 11:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר ארבלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11532126http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674183&blog=11532126http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11523099<div align="right" dir="rtl">אנשים יקרים.. קודם כל, אני מצטערת שלא כתבתי הרבה זמן. בימים האחרונים הבנתי שמאז שהגעתי לפה אני משלה את עצמי, נכנסתי לתוך בועה כזאת ורודה וחייתי כאילו הכל טוב ויפה. לא סתם מכנים בישראל את תל אביב "בועה". חייתי כמו אחת שאיבדה את הזיכרון ואין לה חיים מלפני, אבל זה לא נכון, היו לי חיים והגיע הזמן שאני אתעורר מהחלום הורוד הזה יצאתי ממסגרת לא פשוטה ואין דרך חזרה, מאחור השארתי אמא ואחיות, שלא חשבתי עליהן לשנייה בעשיית הצעד הזה. בפעם הראשונה בחיים שלי התנהגתי בצורה אנוכית וחשבתי רק על עצמי. היום עשיתי כמה טלפונים לעורכי דין וקבעתי עם אחד מהם פגישה מחר בבוקר, הוא ינסח לי מכתב גירושים. כל כך דחיתי את הצעד הזה והדחקתי כל מחשבה בנושא. אבל לא עוד, כדי להשתחרר לגמרי עליי להתגבר על הפחד ולהתמודד מול אהרון, לנסוע לשם, לתת לו את המכתב ולדרוש ממנו את הגט. זה לא יהיה קל בודאי, אך השם למעלה איתי ויעזור לי להתמודד עם זה. הדס וחברים שלה רואים עכשיו את התוכנית ה"אח הגדול", פעם ראשונה שאני רואה טלוויזיה.. האמת היא שדי מאכזב אם ככה נראית הטלוויזיה של ישראל. לי בבית לא הייתה טלוויזיה ותמיד</div>Wed, 13 Jan 2010 22:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר ארבלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11523099http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674183&blog=11523099http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11515360<div align="right" dir="rtl">ארוחת שישי הייתה מוצלחת, הם ליקקו את האצבעות. אוהד עשה קידוש, בסגנון קצת שונה מהבית אבל אפילו יותר יפה. התחלתי לבכות. כולם ישר באו לחבק אותי אבל אמרתי להם שאני בוכה מאושר ולא מעצבות. כל כך טוב לי בחברתם. לא הפסקתי להודות להם על שקיבלו אותי לחייהם. יותר מאוחר הלכנו לטייל בעיר, כמה יפה תל אביב! ישבנו בפארק יפהיפה והיה מצחיק, שתיתי אלכוהול בפעם הראשונה בחיי! קצת השתכרתי ועשיתי לעצמי בושות, אבל התחושה הזאת של חופש, של שחרור, הייתה כל כך טובה. יום שבת קמנו מאוחר והלכנו לים, אני יכולה לספור על יד אחת את הפעמים שהייתי בים בכל חיי. האוויר, השמש והנוף המדהים עשו לי כל כך טוב! אני ממש אוהבת את הים, הוא מרגיע כל כך. נראה שהוא ואני הולכים להיות חברים טובים. היום אני מתחילה לעבוד ב-2 ככה שהיה לי זמן לנוח קצת מהסוף שבוע ולעדכן אותכם. ממש טוב לי בעבודה. חשבתי אולי להתחיל גם לעשות שיעורים פרטיים במתמטיקה, הדס אומרת שזה ממש הולך פה ושזה כסף טוב. אני רוצה לצבוע את החדר השבוע ולקנות וילונות תואמים, באיזה צבע כדאי לי?</div>Sun, 10 Jan 2010 11:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר ארבלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11515360http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674183&blog=11515360http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11511430<div align="right" dir="rtl">יום שישי בצהריים, תל אביב סוערת קצת יותר מהרגלה. הדס ואני בקניות בסופר, ובראש מתחילות להתרוצץ המחשבות. מי עוזר לאמא לסחוב את הקניות? מי יבשל איתה אוכל לשבת? ואיזה אוכל היא תבשל? געגוע עז גורם לי לרצות להיות איתה שם. אם מחר יהיה יום שמש יפה כמו היום, אמא ואחותי בטח ילכו לטייל ביערות. הייתי רוצה לטייל איתן גם. הדס הבטיחה שתהיה לנו שבת "מהסרטים", שבת שתעלה על כל השבתות שהיו לי בחיי. היא אמרה גם שלדעתה כדאי לי להמשיך לשמור שבת ושהיא תעזור לי ותכבד גם היא את השבת. הזמנו כמה שכנים לארוחת ערב ואחד מהם אפילו אמר שיעשה קידוש. מכל המקומות בעולם, זה המקום הכי טוב שיכולתי להגיע אליו. יהיה לי לעונג לעשות שבת עם אנשים מקסימים שכאלה. תודה לך אלי, שהבאת את דרכי לכאן. אבקש רק דבר אחד נוסף, תן לי את הכוח להמשיך בדרך זו. שבת שלום.</div>Fri, 08 Jan 2010 15:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר ארבלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11511430http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674183&blog=11511430http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11506101<div align="right" dir="rtl">מרגישה קצת בודדה בעולמי החדש. הולכת לאיבוד בתוך הרחובות והסימטאות. מחפשת את עצמי וכיוון לדרך חדשה. האמת היא שכן, עם ישראל טוב, אבל בפועל.. כולם פה די מרוכזים בעצמם. כולם חיים במן מרדף אחרי הזמן והכל מתנהל בקצב מהיר. ברור ששם הייתי יותר בודדה, אך פה בגלל אי הוודאות וחוסר השייכות הזמניים, יש לי קצת מועקה. וזה הגיוני ובסדר, לא ציפיתי שיהיה לי לונה פארק. האמת שהכל מתפקד יופי. הלכתי לבנק, העברתי את החשבון לפה וגם את הדואר. קניתי ראוטר שאוכל להתחלק באינטרנט עם הדס, כמובן שאשלם לה על זה. והכרתי אנשים מדהימים. יום ראשון אני מתחילה התלמדות בסטימצקי, אך זה לא מספיק, אצטרך למצוא עבודה נוספת כדי לממן את עצמי. היום התקשרתי לאמא מחסוי, לשמוע את הקול שלה עודד אותי מאוד. היא ידעה שזאת אני ואמרה שהיא רוצה שאני אחזור הבייתה, אבל תבין אם לא ושהיא מאחלת לי בהצלחה. כמובן שאני לא פציתי פה, אבל ברגע שניתקה השיחה פרצתי בבכי. אני אצליח פה, אני מוכרחה! אני רוצה להוכיח לעצמי. אני אבנה לעצמי חיים חדשים נפלאים. יהיו לי חברים, תהיה לי קריירה ואני ארגיש סוף סוף שייכת. תחושת הריקנות הזאת תתמלא באושר</div>Tue, 05 Jan 2010 20:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר ארבלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11506101http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674183&blog=11506101http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11502923<div align="right" dir="rtl">בוקר טוב בני ישראל, החיים בת"א נראים זוהרים, אך נראה שלא יהיה כל כך קל, אני מוכנה לקחת את הצ'אנס הזה. הסתובבתי קצת בין החנויות ושאלתי עם צריכים עובדת, ברובם פסלו אותי ישר כי אין לי קורות חיים. אך היו כמה חניות שלקחו ממני את הפרטים. יש לי תחושה טובה לגבי סטימצקי, נראה לי שעשיתי עליה רושם טוב. אולי יצא לי משהו טוב מהעובדה שאני תולעת ספרים. היא אמרה שהיא תהיה איתי בקשר מחר לגבי שבוע הבא. מה זה אומר? שהתקבלתי, לא? ששבוע הבא אני מתחילה לעבוד? רהיטים זה דבר יקר, אבל הפנו אותי לאתרי יד שנייה. אני רוצה לעשות לי חדר יפה, העובדה שיש לי חדר פרטי משלי נחמדה. בבית הורי הייתי עם עוד 2 מאחיותיי ומיד אחרי זה עברתי כבר לדירה עם בעלי. מה יהיה עם שאר הדברים שהשארתי מאחור? צריך להניח לעבר ולהתחיל חיים חדשים. אך עם כל הקושי, ישנה הקלה. נולדתי מחדש. הדס חוזרת ב 3. אני אנקה ואבשל לה. נראה לי שאבשל קציצות עם אורז ותפוחי אדמה. יום טוב אנשים טובים</div>Mon, 04 Jan 2010 12:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר ארבלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11502923http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674183&blog=11502923http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11501945<div align="right" dir="rtl">מצטערת שלקח לי הרבה זמן לכתוב מה איתי. התקשרתי להדס אחרי שעה ונפגשנו מאוחר יותר. היא בן אדם מקסים. היא לקחה אותי לקנות קצת בגדים "נורמליים" כמו שהיא אמרהוקניתי גם טלפון נייד. הדירה שלה ממש נחמדה, האיזור נחמד ולא רועש מידי וממה שיצא לי להכיר גם השכנים נחמדים. הלילה אשן כאן. עוד מעט אנחנו יוצאות להסתובב קצת בעיר. היא שמחה שאני יודעת לבשל ולנקות כי לה אין כל כך זמן. אני חושבת שאעבור לגור איתה. מחר אני אצא לחפש עבודה, הבעיה היחידה שאין לי ניסיון בשום דבר. קשה לי שעזבתי כך את אימי ואחיותיי, אני שוקלת להתקשר אליה להרגיע אותה ולהגיד לה שהכל בסדר איתי ושטוב לי עכשיו. אבל אני מפחדת בטעות להגיד לה איפה אני שאבי, אחי ובעלי לא יבואו ויחזירו אותי לשם. אני כל כך שמחה שאין לי ילדים ממנו. אבל אני מניחה שאם אני ירצה להמשיך בחיי אצטרך לפגוש אותו על מנת להתגרש. הטקס הזה כל כך שובניסטי, פרמטיבי ומשפיל ומה יהיה אם הוא לא יתן לי גט? אני מפחדת. הדס מוסרת שעל תדאגו לי, שיהיה בסדר היא תעזור לי. הדס את בן אדם טוב, אשרך, צדק אותו בחור שאמר שאת הגורל שלי. זכיתי, תודה לאלוהים. ותודה לכם, אנש</div>Sun, 03 Jan 2010 20:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר ארבלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11501945http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674183&blog=11501945http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11500928<div align="right" dir="rtl">24 שנה אני חיה בעולם הקודר הזה. 24 שנה אני חיה חיים אליהם נולדתי בטעות. רואה איך הפכו את התנך, שהוא כל כך טהור ויפה, לחוקים מטומטמים שאין בהם שום הגיון. רואה איך אבא מתעלל נפשית ומידי פעם גם פיזית באמא, ואיך שאמא מקבלת את זה ולא מבינהמה לא בסדר בזה, רק כי אין לה מושג מה יש בעולם שמעבר ואיך מתנהגים מחוץ לכלוב הזה שקוראים לו עולם הדת. לא רוצה לחיות יותר בכלוב הזה, בו אין לי יכולת למימוש עצמי והתפקיד שלי בעולם הוא רק להביא ילדים, לשתוק ולעשות כל מה שהבעל שלי (שגם אותו לא בחרתי, אלא אבי בחר בשבילי) אומר לי. לפני יומיים הכרתי בחורה ממש נחמדה במקרה ברכבת, היא התחילה לשאול אותי שאלות על החיים שלי וכל הזמן התנצלה שהיא ככה נכנסת לי לחיים ואמרה שפשוט אף פעם לא יצא לה לדבר עם בחורה דתייה בת גילה ושזה מסקרן אותה מאוד. היא סיפרה לי על החיים שלה בתור סטודנטית בת"א ואמרה שהיא הורידה בשעות עבודה כי קשה לה לשלב את זה עם הלימודים ושהיא מחפשת שותפה לדירה. פתאום הבנתי שזאת הדלת שלי אל העולם שמעבר, זאת הדרך שלי לצאת החוצה. ביקשתי ממנה את המספר טלפון שלה בתירוץ מתחמק והיא נתנה לי בשמחה. אתמול בלילה א</div>Sun, 03 Jan 2010 14:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (תמר ארבלי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674183&blogcode=11500928http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674183&blog=11500928