http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107Got enough guilt to start my on religionheCopyright 2026 Bod. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11729394<div align="right" dir="rtl">כן, כולכם.פשוט לכו.אין לי מושג למה זה נכתב פה, במיוחד כשאני יודעת שכל קוראיו נטשו אותו לפני איזה חודשיים.אז יש לי פינה שקטה ופרטית לצעוק אליה כשצריך, כשאין כוח יותר לאגור בפנים, ואולי זה עדיין נחשב ל"בפנים", כשהדברים לא נאמרים, אבל פשוט נמאס לי מהכל.שיקח את החוקים המפגרים שלו ולא יודעת מה יעשה איתם. נמאס לי. כל הדברים שפשוט הוא חושב שהם ככ שחור ולבן. החינוך. החינוך הדפוק שלו. תעמדו כמו חיילים ותעשו שמאל ימין שמאל. זו הדרך היחידה, נכון?שום שמאל ימין שמאל לא יהיה פה, ושום צו אחר שתחליט.יהיה קצת יותר ממתמטיקה שהיא פוליטיקלי קורקט. אוף.אתה גם לא תראה אתזה. תגיד שאני לוקחת לקיצוניות. טוב, אני כנראה עושה את זה. אולי יש לי בעינייך ככ הרבה פאקים שאין לי מקום למתוח ביקורת? טוב, הרי החדשות עבורך: אני אמתח ביקורת לנצח, גם אם אהיה האדם הכי דפוק ביצור, כי מה לעשות, יש לי חתיכת פה לפתוח כשמתחשק לי.וכמובן שאני לא אגיד דברים ממש לא נחמדים כי פולייטנס זה במקום הראשון.-ככ מעצבן לאחרונה.הכל בסדר, אבל לא בסדר.החברה טובה. האנשים בסדר פלוס. חברים טובים. אבל זה המחיר שאתה צריך לשלם כשאתה חלק מחבורה, אין "אתה</div>Mon, 19 Apr 2010 17:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11729394http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674107&blog=11729394http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11615924<div align="right" dir="rtl">אולי בגלל שלא היה לי יותר מדי זמן לקרוא אותו. אבל השינוי מעמוד 26 הוא משהו כמו עמוד 30, ו... אין לי כוח לזה כרגע. אבל אל דאגה, לא אנטוש תורה זו, ואחזור לזה עוד השבוע (מישהו הזכירה נטישה בכלל?!). זה ממש מצחיק. אמא של חברה שלי וחברות שלה, כולן זוכרות בעל-פה את כל הפרק הראשון של הדבר הזה, מחשיבות את זה לתנ"ך האלוהי, ומחזיקות ב2000 עותקים של הוצאות שונות. האמת שאני מבינה את הסנסציה. ז"א, מבינה שהיא קיימת. לא מבינה איך זה היה. הרי מי מאיתנו חי בשנות ה..60? (חוץ מאמא שלי שקוראת פה, ודאי.). אני שוקלת ללכת ללמוד אצל חברה, המוח שלי נוזל פה מסיכומים לא מעניינים על תקופות ממש לא מעניינות ועל כל מיני נחומים ועזרות שדאגו שלא יהיו רוסיות חתיכות בארץ. ואני שואלת, איפה נחמיה ועזרא עכשיו?! למה אני צריכה להתחרות במודל יופי הזה? ברצינות. בושה. [אוקיי, לא ברצינות. אני חצי רוסיה. והם משפיעים עליי לרעה. אהבה לכל דוברי הרוסית למיניהם וניביה השונים]. יום נהדר ומקפץ, עם הרבה צפרדעים ושאר יצורים... והרבה וודו. בוד</div>Sat, 27 Feb 2010 17:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11615924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674107&blog=11615924http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11608515<div align="right" dir="rtl">החלטתי לתת לזה צ'אנס שלישי.אני משערת שלא הייתי בשלה לקרוא את זה לפני כן, מה גם שלקרוא ציניות שכזו במהירות, כמו שהייתי רגילה, זה דבר קצת קשה - בהתחשב ב200 הדמויות המוצגות בכל 10 עמודים חדשים. אני באמת לא מבינה, יש ציפיה כל שהיא שאהפוך לעמוד הראשון כל 2 דק'? אז אני מנסה להיות עקבית עד כה. עמוד 26. אחלו בהצלחה (:אני גם צריכה לסיים כבר את Juliet, Naked. אחלה הומור בריטי, אם תשאלו אותי, ומומלץ לכל מי שחושק בספר קל, קצר, מצחיקי, מודרני, ובעיקר - כזה שככל הנראה לסכם עליו בBook report לא תהיה התאבדות אטומית שכוללת העפה מNatives. (:יש כל כך הרבה ספרים שיש לי לקרוא, ג'אנרים חדשים, ואני די מתכוונת לעשות חיסול של החלק הזה. כבר חצי שנה שלא נגעתי בספר, אחרי ש.. הייתי תולעת במשך הרבה מאוד זמן. קיבלתי שוק קטן, נראה לי. אבל זה הזמן לחזור לשגרה. (:(אה, by the way, המלצות יתקבלו בברכה! אני באמת צריכה כאלו!)החיפוש אחר תחפושת זה...משהו-משהו. זה מזעזע, מייגע. נשבעת לכם, בחיי, שאר ביטויי אלוהות.כרגע יש לי מושג כללי למה אתחפש, בלי שום כיוון או רעיון של 'איך זה הולך לשבת?', אחרי שפסלתי את רעיון המאה בכך ש... א</div>Tue, 23 Feb 2010 21:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11608515http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674107&blog=11608515http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11596602<div align="right" dir="rtl">I don't think tears originated out of stars, and neither can be compared to rain s. Neither I, nor meantime you, can be putting the finger on the exact define phrase which will put my mind into rest and give me the opportunity to enjoy the moment and let go of the mess which irrupted my saneness.I barley know what I'm looking for, and my expectation from now on are below what I hoped they would be. I have no clue what I'll be facing in the next couple of months, or years, but I hope everything will go smooth in the end.I don't wanna lose what I've earned and won, but holding on those things becoming harder and harder every moment. I don't know anymore what my hands are doing. Are they blocking the tear s from falling down, or loses to bring them flowing away?Help me to save my dying forest, please.I can't spell it out anymore, I just cant.Bod.Who needs everyone right now, and hopes they wont get her wrong and think she can't see their's.</div>Wed, 17 Feb 2010 21:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11596602http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674107&blog=11596602http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11587892<div align="right" dir="rtl">הימים נעשים יותר ויותר כבדים, אלוהים יודע למה. ממש קשה לי עם ההורים, והמשפחה(ות), לנסות לתמרן בין הכל ולא להצליח. קשה לי עם הצעקות והצרחות והריבים, אני לא יכולה להכיל את זה, הראש שלי מתפוצץ ושעות אחכ אני לא בפוקוס. והם לא יבינו, הם רק יחזירו בצעקות ויגידו לי להבין ולקבל. איך אפשר? תחנכו. לעזאזל. זה התפקיד שלכם, לחנך. תעשו את העבודה שלכם כבר, ואל תגידו לי "זה לא הזמן". כי זה אף פעם לא הזמן, נכון?..הנסיעה היום היתה ממש קשה. שעתיים ומשהו הלוך ושעתיים ומשהו חזור של צרחות ובכי. אוף. לישון היה נהדר, ולקום אחכ היה מזעזע. ויש לי עוד ככ הרבה דברים לעשות, שיעורים, לקרוא, לצאת?איזה לצאת. אף אחד לא יצא. חננות...אוף, פשוט אוף.בוד.</div>Sat, 13 Feb 2010 18:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11587892http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674107&blog=11587892http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11560969<div align="right" dir="rtl"> וול, הרבה זמן עבר מאז שעדכנתי בפעם האחרונה :) (לייתר דיוק, כמה, שמונה ימים?), בכל אופן, במונחי-בוד זה אומר הרבה הרבה זמן, שכן אני חפרנית על. אז הרבה קרה בזמן האחרון, בשמונת הימים האלו, שנראים ככ קצרים אבל מלווים בככ הרבה תוכן. כל כך הרבה כעס, וריבים, ואיכסה, וכל כך הרבה יופי ותדהמה ופליאה ואושר ו...ומה לא. אני חושבת שכרגע תכל'ס נפל לי האסימון שהאיזון הוא הכרחי כל כך. ז"א, תראו את השבוע שלי. הוא היה איכסה לחלוטין, ועם זאת מדהים. כל פעם קרה משהו, ומשהו אחר סתם אותו. אני צריכה ללמוד לנשום, ואני לא עושה את זה מספיק טוב. צריך לעבוד על זה עוד. הדברים נרגעו נכון לכרגע, אבל בכל זאת ישנם הריבים המעצבנים בביה"ס ועם ההורים, והלבטים האישיים, ואנ ימקווה שיפתרו, כל אחד בזמנו שלו. ובכלל, צריך ללמוד להסתכל על הדברים אחרת. לאן האופטימיות נעלמה לה? איפה הSay שלי? הערכה. כבר הרבה זמן שלא התעוררתי בבוקר והודתי לאלוהים על שנתן לי. ולא כי אני לא מודה לו, חס וחלילה, אלא כי שכחתי שצריך להודות, ושלא הכל מובן מאליו. לא הכל ניתן לכל אדם בעולם, ולא כל יצור זוכה לשאני זוכה. זה עושה לי רע, כשאני</div>Sun, 31 Jan 2010 19:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11560969http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674107&blog=11560969http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11540565<div align="right" dir="rtl">לפעמים אתה מוצא את עצמך שוקע בחלומות שהיו פעם שלך, והיום קופצים לבקר את ראשם של החברים שלך לעיתים יותר קרובות. זה קורה כי פשוט החלטת לוותר עליהם. על השאיפות, והחלומות, והרצונות; אתה פשוט החלטת לתת להם לנדוד ממך אל אחרים, לוותר עבורם, כי הרי שאתה לא מספיק טוב בכדי לבעצם..בולשיט.אני מוצאת את עצמי לא פעם רוצה להיות אדם אחר. לעשות כמוהו, ולהיות ככה, ולהיות בעלת איקס וואי וזד. כל זה מביא אותי בסופו של דבר לתסכול, לעצבים, להרגשת חוסר תועלתיות וחוסר מעש. אתה הרי לא עושה שום דבר עם החיים שלך, במה תתגאה? במה תשוויץ? איך תגדיר את עצמך?"היי, אני X, ואני..." רגע, מה אני?איך קורה שאדם ככ פעיל בשעות הפנאי, עם החברים, לימודים, עיסוקים וכו', הופך לאדם שאין לו מעש?וזה כל כך מחרפן. להרגיש יוזלס לחלוטין.אז החלטתי. החלטתי ללכת לקורס הזה, והזה, והזה. וללכת לחדר כושר, לעזאזל. ולשחק טניס. ולהשקיע בפסנתר, וללכת ללמוד שוב פיתוח קול.ולקרוא שוב.ולבלות יותר.ולהנות יותר. לעזאזל, איזו עוד שנה תהיה לי עם 30 שעות בשבוע?!בוד :)בנימה אופטימית לחלוטין.סופ"ש מקסים.</div>Fri, 22 Jan 2010 12:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11540565http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674107&blog=11540565http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11532723<div align="right" dir="rtl">לאחרונה התחלתי להפנים את חשיבות הנשימה. האוויר הזה שיוצא ונכנס ללא תשומת לב מיותרת. הוא כל כך כל כך חשוב. ולא, כמובן שאני לא מדברת על הצורך הקיומי פה. אני מדברת על קצת יותר מזה. למה חשובה הרגיעה? השלווה?, נראה שהמושגים האלו קצת פסחו עליי לאחרונה, ואפשר להגיד שהתפוח נפל סוף סוף לניוטון, והגעתי למסקנה שאני צריכה להתחיל לנשום. לנשום, ולהרגע.מעבר לכך שצריכת האוויר הבסיסית שאמורה להיות מצויה בחלל שבו אני חיה מתחילה להצטמצם יותר ויותר, ליטרלי ופיגורטיב (:)), שכן האוטובוסים נהיו מצומצמי אוויר וכן אולם ההרצאות (שבחיי, אם אצטרך לשבת שם עוד פעם אחת אני חושבת שאתאבד, או שלפחות אהפוך לכלב ואוציא את הראש מהחלון כל ההרצאה.), ובכלל החדר שלי מחניק 24/7. ואני תוהה אם באמת מחניק בו, או שזה פשוט המוח שלי שלא מצליח לקלוט את כל החמצן הזה. שלא מצליח להרגע.וממה שמתברר לי כרגע, הוא לא.לחיות כל הזמן בין הקצה לקצה, להיות אדג'ים לחלוטין, זה קשה. וזו לא איזו תפיחה על השכם. זו כל כך טעות ענקית שאני עושה. זה חלק מהאופי שלי, להגיד הכל, בשניה שאני רוצה, לתת לזה להיות מלא אמוציות ואימפולסיביות, עד שזה מאבד מעצמו, די מ</div>Mon, 18 Jan 2010 16:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11532723http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674107&blog=11532723http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11524338<div align="right" dir="rtl">להתחיל לקבל את עצמך :)ולהיות שלם עם זה :).</div>Thu, 14 Jan 2010 19:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11524338http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674107&blog=11524338http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11516541<div align="right" dir="rtl">שהאדם היחידי שבאמת מקשיב לי הוא אני. אני מדברת כל כך הרבה שטויות.יהיה כיף, אני מקווה.זה מרגיש שלם? איכשהו?בוד</div>Sun, 10 Jan 2010 20:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (Bod)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674107&blogcode=11516541http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674107&blog=11516541