http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193heCopyright 2026 !I`m so fat, gad. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11827506<div align="right" dir="rtl"> בסוף החודש הקרוב אני עומדת להפגש עם כמה בנים מהקבוצה של פולין. וכן, אני לא יודעת מה עומד לקרות.. מה הולך להיות.. הציפיות שלי שונות משאר הבנות. הן לא כזה בקטע של להיות איתם. אני דווקא רוצה. יכול להיות שאני רוצה אחד מהם. אז מה? למה זה כל כך רע שאני צריכה להסתיר את זה ככה וכשמדברים על הנושא להחליף נושא...? אם היא רק לא הייתה עושה מזה כזה סיפור גדול והייתה מביכה אותי כל כך.. אולי הייתי מודה בזה ואפילו באה ומספרת לה מעצמי.. אבל הכל אבוד. ואני לא יודעת אם הוא בקטע. ואני כנראה גם לעולם לא אדע.. אנחנו מדברים קצת בפייסבוק.. אבל כמו תמיד- אני מרגישה כאילו אני מציקה לו, שאני מעיקה וקרציה. אני לא יודעת אם הוא בעניין. אני חושבת שלא. למשל בסמינר האחרון, אז באתי אליו.. ואמרתי לו שאני מרגישה שהםשונאים אותי (הבנים) והוא אמר שממש לא. והיינו רק שנינו ערים.. ואז הוא שם את הידיים שלו מסביב למותנים שלי ואני נשענתי על הקיר. ולא דברנו. רק הסתכלנו אחד על השני. והייתה התחשוה שלפני הנשיקה- אבל מה אני יודעת? זה לא שהתנשקתי עם אלפי אנשים שיש לי נסיון מטורף. ואולי דמיינתי. בסוף שמתי את הידיים שלי על הצוואר שלו (ו</div>Thu, 03 Jun 2010 22:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (!I`m so fat, gad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11827506http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=673193&blog=11827506http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11742493<div align="right" dir="rtl"> אני ממשיכה עם הקטע של להרזות, ברור! הוא חייב עבודה קשה, צמודה ויומיומית. אם היה לי משקל בבית אני מאמינה שהייתי מוחקת לפחות קילו אחד ממה שהייתי בהתחלה. (אפשר לראות את התוצאות על הגוף שלי ועל התגובות של חברים). ובגלל שיש לי הפרעות נפשיות ואני פחות או יותר שונאת את עצמי (חיצונית+פנימית) החלטתי שאני משתנה מקצה לקצה. ובגלל שאני לא מצליחה לעשות את זה כששומדבר לא מוחשי וכתוב החלטתי לכתוב את המטרות העיקריות, פעמים שהצלחתי, פעמים שנכשלתי כדי אני אוכל להעזר בעצמי. ואם מישהו ירצה להיות שותף ולעזור לי לעבור את התהליך אז בכיף. :) אז ככה: המטרות: -לא להתנהג כמו ילדה קטנה כל כך כמו שאני -להיות פחות אלימה -לא לחשוף כל כך את הרגשות שלי כל הזמן -לא לעשות כל הזמן השוואות מי אוהב אותי ומי לא ולחשוב שלא אוהבים אותי. פשוט לא להתעסק בשאלה הזאת כל כך -ללמוד לשלוט בעצמי. לעמוד מאחורי המילה שלי- כלפי עצמי וכלפי אחרים -להפסיק לשנוא את עצמי -לקחת החלטות ולעשות אותן עד הסוף -להפסיק לריב כל כך הרבה על הכל -להפסיק לקחת הכל כל כך אישי -להפסיק להגיד את הדבר הראשון שעולה לי בראש. לחשוב קצת לפני שאני מד</div>Sun, 25 Apr 2010 13:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (!I`m so fat, gad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11742493http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=673193&blog=11742493http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11650573<div align="right" dir="rtl">אז עוד מעט פולין.. ואני עם ההכנות שלי עלק... תיכננתי לעשות לי שובע הכנות כדי להתרגל לאכול מעט ואז בפולין להשתדל לאכול כמה שפחות. אבל במקום לאכול פחות אני אוכלת יותר ויותר. ועוד התחלתי לעבוד במקדונלדס וכל יום אני באה בגישה- אני לא אוכל הרבה, אבל בגלל שאני לא יכולה לעמוד בפיתוי אז אני אוכל רק צ'יפס- אבל בפועל אני דוחפת ארוחות כבר 5 פעמיים בשבועיים. ואני לא יודעת מה אני אעשה. כן רזיתי, לא משמעותית אבל קצת. הייתה תקופה של איזה שבועיים שבאמת הצלחתי לאכול רק כשהייתי ממש רעבה. ועכשיו אני לא מפסיקה לאכול. השמנתי. אני יודעת את זה. אני לא יכולה לדעת בוודאות שרזיתי כי אמא שלי החליטה שמשקל בבית רק גורם למרדף מטורף אחרי ההרזיה. וגם כן אמא שלי.. פתאום אתמול התחילה לנאום לי שאני לא אוכלת בסדר. so? זה החיים שלי. אני אוכל כמה שבא לי. ואם לא בא לי אז אני לא אוכל. אני לא מתכננת להיות אנורקסית. (למרות שבהתחלה כן חשבתי ללכת ככה ואפילו הצלחתי לגרום לעצמי להקיא אחרי שהושפעתי ממש ממיה ומבלוגים תומכים :) אבל עכשיו אחרי הלימודים המטורפים על השואה קצת קקשה לי לעשות את זה לעצמי. כי זה נראה לי טיפשי שיש לי את האפ</div>Mon, 15 Mar 2010 16:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (!I`m so fat, gad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11650573http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=673193&blog=11650573http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11575000<div align="right" dir="rtl">חזרתי משבוע מטורף וכיפי. ממש. קודם גדנ"ע מוצלח ביותר ואחרי זה סמינר שנהנתי בו בטירוף! באמת באמת שכבר הרבה זמן לא היה לי שבוע כל כך מוצלח. נהנתי מכל שנייה במשך שבוע שלם. וגם צחקתי בלי סוף. והיה גם בונוס. כמות האוכל שאכלתי (ברוב הימים) הייתה קטנה ממש. וקניתי מכנס חדש לא מזמן שהיה בול עלי ועכשיו הוא ממש גדול עלי. הלוואי שהיה לי משקל בבית והייתי יכולה לדעת כמה אני שוקלת.. לא נורא. לפחות אני שמחה שהמכנס גדול עלי :) אז זה מה שאכלתי: הערה- בימי הגדנ"ע אכלתי ממתקים אבל לא בהגזמה. חופנים קטנים. שקיות שלמות שאכלתי לבד רשומות. יום ראשון בוקר סנדוויץ שניצל שאמא הכינה (בלחמנית המבורגר) צהריים פיתה עם שניצל תירס צ'יפס יום שני בוקר פריכיות עם גבינה 5% צהריים 2 פרוסות לחם עם שוקולד ערב מעדן דני צ'יטוס דיאט קולה יום שלישי בוקר קוראסון שוקולד צהריים שניצל תירס תירס קולה זירו ערב פירה 3 כפות גבינה לבנה רביעי בוקר שוקו צהריים שניצל תירס תפוחי אדמה ערב חצי מעדן דני חצי מנה חמה קצת קוסקוס חמישי בוקר חצי שוקו קורנפלקס עם אשל 4.5% צהריים שקית קליק ש</div>Sun, 07 Feb 2010 12:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (!I`m so fat, gad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11575000http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=673193&blog=11575000http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11545090<div align="right" dir="rtl">אני חולה כבר 5 ימים. לא משהו רציני שאני מרותקת למיטה בגללו אבל כאבי בטן חזקים, כאבי ראש איומיים, בחילות וסחרחורות. הדבר היחיד הטוב שיוצא מזה הוא גם שאני לא הולכת לבצפר וגם שאני בקושי אוכלת. ואם אני אוכלת אז הכל יוצא דרך שלשולים :) ואם אני כבר 5 ימים בקושי אוכלת וגם כשאני כבר אוכלת אז זה ממש מעט ודברים לא משמינים (כי זה עושה לי בחילה מטורפת)= בטוח רזיתי!! :) סוף סוף. וגם שבוע הבא אני נוסעת לגדנ"ע וממש קשה לי לאכול במקומות כאלה מה שאומר ששוב אני לא הולכת לאכול הרבה. ומיד אחרי זה יש לי סמינר ששוב כמו תמיד אני לא באמת אוכלת בסמינרים..</div>Sun, 24 Jan 2010 13:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (!I`m so fat, gad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11545090http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=673193&blog=11545090http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11535076<div align="right" dir="rtl">אני שונאת את עצמי. באמת שאין עוד בנאדם בעולם שאמח שונאת יותר ממני. אז אולי אני נמצאת עם עצמי יותר מידי זמן או שזו פשוט ההתנהגות הדוחה שלי.. באמת שיש אלף ואחת סיבות למה לשנוא אותי. אני לא ארשום את כל האלף ואחת.. אז הנה כמה נבחרות: *הגוף שלי מגעיל (ועם כמה שזה שיטחי בכל זאת אנשים כן מסתכלים קודם על המראה החיצוני): קרס, יריכיים בגודל של 2 רגליים רגילות, שוקיים ענקיות, חצ'קונים בטרוף, שיער מבולגן ומגעיל עיניים קטנות מידי ביחס לפרצוף, ציצי שנראה קטן ממה שהוא באמת *ההתנהגות שלי- עוקצנית, ילדותית, שומרת טינה, מקללת בהגזמה, אומרת דברים בלי לחשוב אפילו חצי שנייה לפני, אלימה, לא מקשיבה לאחרים, לא מקבלת אחרים (אם מישהו פוגע בי אני לא מקבלת את ההתנצלות שלו...), צומי!!!!, בכיינית ורגשנית מידיי, מוזרה, דוחה (עושה גרעפסים על אנשים) *מתלבשת מוזנח *יש לי שניים וחצי חברים שגם בהם אני לא מפסיקה לפגוע *מסריחה *נכנסת לקטנות ומעירה על כל דבר קטן שאנשים עושים *תמיד תמיד תמיד חושבת ששונאים אותי גם אם זה נכון וגם אם לא... *שונאת אחרים ממש מהר *מגזימנית *מודעת לכל הדברים הרעים שבי ולא מצליחה לשנות או</div>Tue, 19 Jan 2010 18:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (!I`m so fat, gad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11535076http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=673193&blog=11535076http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11509308<div align="right" dir="rtl">אני ממש מקווה שאני אצליח לעמוד (שוב) בצום שהצבתי לעצמי הפעם. פעם קודמת לא נשברתי כי הייתי רעבה חלילה. נשברתי כי אני מטומטמת. כי התחשק לי לאכול. פרה מגעילה. אני נוסעת עוד כמה דקות לסמינר עם אוכל שאני יודעצ מראש שיש לי בעיה לאכול אותו. אני מקווה שזה יעזור לי לעבור בטוב את שלושת הימים הקרובים. הבעיה היא שבדרך כלל כשאני לא אוכלת בסמינרים האלה האנשים שבמסביבי שמים לב לזה.. אני אצליח! הפעם לשם שינוי אני באמת מאמינה בעצמי! אז כמו גדולה הצלחתי לעמוד בצום בפעם הראשונה! צום של כמעט 25 שעות. אבל אח"כ כמו פוסטמה שמנה דחפתי מליון ממתקים ועוגה... אז עליתי חזרה כל מה שהצלחתי לשמור עליו במשך 25 שעות. אבל בהשמך הסמינר כמו שצפיתי לא אהבתי את האוכל (במילים עדינות) אז חייתי על לחם עם גבינה לבנה. אומנם לחם לבן וגבינה 5% אבל עדיף מאוכל אחר מטוגן...</div>Thu, 07 Jan 2010 16:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (!I`m so fat, gad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11509308http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=673193&blog=11509308http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11493750<div align="right" dir="rtl">אני פשוט פרה- כוסאמק! אני לא מפסיקה לטחון ביומיים האחרונים. אוףאוףאוףאוףאוףאוףאוףאוףאוףאוףאוףאוףאוףאוףאוףאוףאוףאוףאוףאוף!!!!!! מחר 2010. נראה אולי השנה החדשה תצליח... (על מי אני לעזעזל עובדת?!)</div>Thu, 31 Dec 2009 16:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (!I`m so fat, gad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11493750http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=673193&blog=11493750http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11487073<div align="right" dir="rtl">בגלל שאני צריכה לקחת כדורים כל יום אחרי ארוחת ערב (בעיות ברכיים מזורגגות שלפחות מקנות לי פטור מספורט :) אז צום שלי מתחיל מארוחת ערב לארוחת ערב הבאה. לכן אתמול אכלתי ארוחת ערב ב10 אז עד10 אני בצום. בנתיים הכי הרבה זמן שהצלחתי לצום היה17 שעות. עכשיו השעה כמעט 3 מה שאומר שכל עוד אני לא נשברת בשעה הקרובה (מה שלא יקרה בטוח כי אני אפילו לא מרגישה רעב) שברתי את השיא שלי עד עכשיו.. אני מקווה שלפחות פעם אחת ורצוי שהיא תיהייה עכשיו אני אצליח לצום למשך 24 שעות! עריכה: 28.12 22:57 אכן הצלחתי. אומנם 23 שעות אבל לא הייתי רעבה וזה הכי קרוב שהגעתי בנתיים (זה מה שקורה כשבאים לחברה שמחליטה להזמין פתאום סושי..)</div>Mon, 28 Dec 2009 14:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (!I`m so fat, gad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11487073http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=673193&blog=11487073http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11484930<div align="right" dir="rtl">מפתיע משהו? אני לא חושבת. נשברתי בצום. בשעה 12. כוסאמק! למה אני אף פעם לא מצליחה לעמוד במה שאני אומרת. ואני חושבת שמאז שהחלטתי שאני "יורדת" אני רק אוכלת יותר ויותר. אז מה זה שווה? בבלוג אחד אמרו שכדאי לפתוח בלוג וזה.. ושיעזרו לי.. אני לא רואה פה שמישהו עוזר לי. אני סתם רואה את עצמי אוכלת ונעשית יותר ויותר עצובה על זה שאני כל כך כושלת ואני לא מצליחה לעשות כלום. ולא רק בקטע של לא לאכול.. רבתי עם חברה שהייתה חברה דיי טובה שלי לפני 3 חודשים ואנחנו לא מדברות מאז. ניסיתי לבוא ולדבר איתה ולדבר על מה שקרה והיא פשוט התעלמה בפעם הראשונה ואחרי חודש שבאתי היא פשוט אמרה- טוב.. עזבי, אין לי כוח לדבר איתך עכשיו, אח"כ, ביי. והלכה. האח"כ הזה לא הגיע מעולם ובנתיים כבר עברשבוע. חברה אחרת, אחרי שדיברתי איתה ונשבענו אחת לשנייה שאנחנו לא מדברות על אף אחת מאחורי הגב באה ואמרה לי יום אחרי ששני אנשים שונים אמרו עלי שאני מדברת עליה מאחורי הגב והיא לא מוכנה להאמין לי שזה שקר. אז היא לא חברה שלי יותר. מישהו אחר, שהייתי מעיין דלוקה עליו בהסטריה בכיתה ט' וי' (הוא לא ידע את זה..) היה אמור להודיע לי מתי הוא מגי</div>Sun, 27 Dec 2009 14:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (!I`m so fat, gad)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=673193&blogcode=11484930http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=673193&blog=11484930