http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875heCopyright 2026 YaL . (:. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11983560<div align="right" dir="rtl">אין לי מה לומר - אני כלכך כלכך כלכך כלכך מצטערת ! אני כבר לא בטוחה שיש לי מוזה כרגע לכתוב סיפור, אבל אני מבטיחה שאני ינסה (:</div>Tue, 17 Aug 2010 19:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (YaL . (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11983560http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671875&blog=11983560http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11657122<div align="right" dir="rtl">החלטתי לחזור, אני כ"כ מתגעגית לכתוב, למרות שאין לי זמן אני ימצא... בקרוב פרק, חג שמח &#9829;</div>Thu, 18 Mar 2010 20:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (YaL . (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11657122http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671875&blog=11657122http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11605631<div align="right" dir="rtl">כבר אין לי השראה... לפעמים יכול להיות שאני יפרסם כמה פרקים שכתבתי מתוך הסיפור, כאילו המשך. אבל אין לי השראה... וגם מפוצצים אותי בכמויות של שיעורים בבית ספר, אז אין לי זמן \: אבל עדיין אתם תודיעו לי על פרקים שאתם מעלים, כן? D: אם תרצו לדבר איתי, או משו,קודם כל יש למעלה בפרטים את המסנג'ר שלי וגם זה הבלוג האישי שלי אם אתם צריכים משהו- http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677345 יעל... כבר לא פטינסון? D;</div>Mon, 22 Feb 2010 14:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (YaL . (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11605631http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671875&blog=11605631http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11587727<div align="right" dir="rtl">אני ממש מצטערת שלא העליתי, לא היו לי רעיונות. וגם הפרק מאוד קצר. אני אשתדל בפעם הבאה פרק ארוך &gt;&lt; "אז... איך הייתה טיסה ?" הוא שבר לבסוף את השתיקה. "בסדר..." עדיין בהיתי ברצפה. "אה... אבא?" שאלתי בקול חלש. "מה?..." "אפשר... ללכת הביתה?" שאלתי. "מה...? אה... כן, בטח. בואי" הוא אמר במהירות וצעד לדלת היציאה, ואני אחריו. צ'רלי, אבא שלי, היה המקפד בתחנת המשטרה של רוקפורט. נכנסו למכונית המשטרה שלו ונסענו הביתה. בדרך לא דיברנו, היינו "אילמים". הדרך נראתה לי ארוכה, כמו נצח. חיכיתי שזה כבר יעבור, הסבל הזה. אני שנאתי לעבור למקום חדש, ועדיין שונאת. חיים חדשים, חברים חדשים, בית ספר חדש. בשביל מה? בשביל אמא שלי? ומה איתי? אני עושה את זה רק לה, ופוגעת בעצמי. אני יודעת שאני נשמעת לכם אנוכית, אבל תחשבו על זה. אם הייתם במקומי, מה הייתם מרגישים? האמת? אני באמת אנוכית... אני חושבת רק עליי... טוב תמחקו את המשפט הזה. אני לא אנוכית. ממש לא. זה ההפך הגמור ממני. או שלא? אבל דבר אחד בטוח, אני לא החלטית. זה המשפט שהכי מתאר אותי. "אשלי?... בואי, הגענו." אבא שלי קטע אותי מהמחשבות. סוף סוף, חשבתי לעצמי.</div>Sat, 13 Feb 2010 17:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (YaL . (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11587727http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671875&blog=11587727http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11556726<div align="right" dir="rtl">אני מה-זה מצטערת על העיכוב... המחשב שלי היה בתיקון ואני תקועה באמצע הפרק אז אני יעלה חצי פרק 3 ובפעם הבאה החצי השני D: פרק 3- להתאהב בו. "סתם.. ראיתי...." "אל תגידי לי !" לונה קטע אותי בכל מתרגש. "ראית מישהו... נכון ?" היא דיברה בקול מתרגש והרימה גבה. "האמת..." ניסיתי לחשוב על תירוץ אבל לא חשבתי כלום חוץ ממנו.. "האמת זה נכון." הודיתי. "מי ?!" "אני לא יודעת..." אמרתי וקטעתי את המשפט. הוא הופיע מולי והתיישב בשורה שלידנו. לונה הסתכלה עליי בפה פעור. "את התאהבת... בו ?!" "בו ? אין לו שם ?" שאלתי, מתחכמת. "מצחיק מאוד." היא חייכה חיוך מזויף. "קוראים לו רוברט. הוא גם גר ברוקפורט, באותו בית ספר. עצה שלי, אל תסתכלי עליו יותר מידי, זה יגרום לך להתאהב בו עוד יותר." היא אמרה בזלזול. "למה ?" הסרתי את העיניים שלי ממנו והסתכלי עליה. "אני מודה שהוא מושך.. ויפה," היא אמרה וחייכתי. "אבל כנראה שאף אחת לא מספיק טובה בשבילו..." היא אמרה ובהתה ברצפה. למה היא התכוונה שהיא אמרה 'אבל כנראה שאף אחת לא מספיק טובה בשבילו' ? מה היא אומרת בזה ? "או יותר נכון, אף אחת לא מספיק טובה..</div>Fri, 29 Jan 2010 21:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (YaL . (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11556726http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671875&blog=11556726http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11526703<div align="right" dir="rtl">אני נורא מצטערת על העיכוב, לקח לי הרבה זמן לכתוב את הפרק.. פרק 2- דף חדש. עכשיו אין דרך חזרה. אנחנו כבר בשדה תעופה...אני, ליתר דיוק. עם מליון ואחד מזוודות עמוסות שנראות כאילו הן עומדות להתפוצץ עוד שנייה. כ"כ הרבה מחשבות עוברות לי בראש עכשיו... אני שמחה.. שמחה שאני יוכל לפתוח "דף חדש". שהחיים שלי יתחילו מחדש ושיהיה לי זמן להכיר את אבא שלי יותר לעומק... ולבלות איתו זמן איכות. אבל אני גם עצובה, עצובה לעזוב את האמא שלי שגידלה אותי כל ה-17 שנים האלה... שתמיד דאגה לי ושבחיים אני לא ירצה להחליף... וגם לחברות שלי, אלה שסיפרתי להן את כל הסודות שהיו לי איי-פעם. שתמיד התייעצתי איתן אפילו על הדבר הכי מפגר שיכול להיות... ושהן תמיד הקשיבו לי וניסו לעזור לי. כל המחשבות האלה מעלות דמעות... לחשוב על זה שאני אראה אותן יותר, אותם. "הטיסה לארה"ב, רוקפורט נא לגשת לשער A5, הטיסה לארה"ב, רוקפורט נא לגשת לשער A5." הכרזה בשדה התעופה אמרה. הלכתי לכיוון הכניסה למטוס, יודעת שכבר אין יותר דרך חזרה... נכנסתי למטוס, המטוס היה חצי מלא. "סליחה ? את יכולה לתת לי לעבור ?" קול נשי נשמע מאחוריי, מפריע לי לחל</div>Fri, 15 Jan 2010 21:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (YaL . (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11526703http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671875&blog=11526703http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11517782<div align="right" dir="rtl">טוב פשוט נמאס לי לחכות לעיצוב ! &gt;&lt; אז אני מעלה את הפרק. פרק 1- היום האחרון שלי בישראל. אני לא אתחרט על ההחלטה לעזוב את ישראל. אמנם אני יתגעגע לשמש הלוהטת שזורחת כמעט כל ימות השנה , את תוכניות הריאליטי המפגרות שמנסים לחקות , ואת הערסים ששומעים מזרחית/דיכאון בפול ווליום באוטובוס. טוב נו , לקטע של הערסים אני פחות יתגעגע. אבל העיקר הכוונה. אני זוכרת. אני זוכרת את היום האחרון שלי בישראל. ה-20.2 . שישה ימים אחרי היום הולדת שלי , יום הולדת 17. ~פלאשבק~ "עכשיו הגיע תורה של המתנה שלי." אמא שלי אמרה בהתרגשות. היא התנהגה ודיברה באותה דקה כמו ילדה בת 3. כנראה ההתרגשות התפשטה לה בכל הגוף. ככה זאת אמא שלי , היסטרית , ודאגנית. בכל מקרה , היא הגישה לי את המתנה. זאת הייתה מעטפה דקה בצבע אדום בוהק. הסתכלתי עליה בתימהון של 'מה זאת המעטפה הזאת?' "תפתחי." היא אמרה בקול רגשני. פתחתי בזהירות ובאיטיות את המעטפה. הייתי במתח רב כ"כ שכמעט ולא הצלחתי לפתוח את המעטפה. לבסוף היא נפתחה. הכנסתי את ידי לתוכה ומיששתי.אחרי כמה זמן שמיששתי את המעטפה הרגשתי משהו , זה היה דף , דף דק. הוצאתי את הדף ול</div>Mon, 11 Jan 2010 14:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (YaL . (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11517782http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671875&blog=11517782http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11508285<div align="right" dir="rtl">אני מעלה בינתיים את הדמויות של הסיפור החדש. אם יש תלונות/הערות בתגובות (: אשלי: שיער חום בהיר ארוך חלק-גלי , עיניים חומות. בת17. ידידה טובה של טיילור. רוברט: שיער חום בהיר-שטני קצר חלק , עיניים חום-זהב. בן 17. אח של ורוניקה , מאט , לינדזי , ושון. טיילור: שיער שחור ארוך [ בתחילת הסיפור ] וקצר [ בהמשך הסיפור ] , עיניים חום-שחור. בן 16. ידיד טוב של אשלי. ורוניקה: שיער בלונדיני ארוך חלק-גלי , עיניים חום-זהב. בת 19. אחות של רוברט , מאט , לינדזי , ושון. החברה של מאט. מאט: שיער חום-שחור קצוץ , עיניים חום-זהב. בן 19. אח של רוברט , ורוניקה , לינדזי , ושון. החבר של ורוניקה. לינדזי: שיער חום-שחור קצר וקוצני , עיניים חום-זהב. בת 17. אחות של ורוניקה , מאט , רוברט , ושון. החברה של שון. שון: שיער בלונדיני קצר גלי , עיניים חום-זהב. בן 17. אח של ורוניקה , מאט , רוברט , ולינדזי. החבר של לינדזי. ג'ון: שיער בלונדיני קצר מסודר , עיניים חום-זהב. האבא המאמץ של ורוניקה , מאט , רוברט , לינדזי , ושון. נשוי לאמה. אמה: שיער חום-אדום ארוך חלק , עיניים חום-זהב. האמא המאמצת של ורו</div>Wed, 06 Jan 2010 21:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (YaL . (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11508285http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671875&blog=11508285http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11507658<div align="right" dir="rtl">התחלתי לכתוב סיפור חדש. דמדומים רק נתן לי השראה לסיפור אבל זה לא כמו דמדומים. אני מבטיחה לכם D; בקרוב אני יעלה את הדמויות והפרק הראשון.</div>Wed, 06 Jan 2010 17:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (YaL . (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11507658http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671875&blog=11507658http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11501738<div align="right" dir="rtl">הרבה בנות אמרו לי שזה לא בסדר שאני כאילו "מעתיקה" סיפור. [ דוגמאות ? ] 1.כמעריצה מאוד גדולה של הספרים והסרטים של סאגת דמדומים, אפשר לשאול למה אתן עושות את זה? סבבה שאתן אוהבות את הסאגה, כמוני, אבל למה להרוס את זה עם סיפור אחר? [לא קראתי את הסיפור ולא אטרח לקרוא, ככה שאני לא אומרת שאתן לא כותבות יפה, אני אומרת שאתןפשוט הורסות] 2.את לא יכולה לקחת סיפור כזה מדהים ולהרוס אותו. וזה לא בגלל שהכתיבה שלך לא יפה, זה בגלל שהכתיבה שלך לא מתשווה לכתיבה של סטפני מאייר, ואני לא חושבת שמישהו יוכל להשתוות אליה מבחינת הסגנון והתאורים. אז מה שאני רוצה לשאול אותכם זה: אתם חושבים שאני צריכה לכתוב סיפור משלי ? כאילו שזה לא יהיה "העתקה" מסיפור שכבר כתוב ? כי אני באמת שוקלת לכתוב סיפור חדש לאור התגובות האלה... אני ישמח אם תענו לי יעל/דנה פטינסון.</div>Sun, 03 Jan 2010 19:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (YaL . (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671875&blogcode=11501738http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671875&blog=11501738