http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002There are many paths to the top of the mountain, but the view is always the sameheCopyright 2026 At least I'm not crazy. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11877178<div align="right" dir="rtl">Now the story's played out like this Just like a paperback novel Let's rewrite an ending that fits Instead of a Hollywood horror-היא הלכה ישר. תמיד הלכה ישר. אף פעם לא פנתה.היא יכלה לפנות ימינה - ולקבל אושר.היא יכלה לפנות שמאלה - ולקבל בריאות.אבל היא תמיד הלכה ישר.היא הלכה ישר, כי לא רצתה לקבל את אותם הדברים.היא רצתה להשיג אותם בעצמה.למצוא את האושר שלה.למצוא את הריפוי לבריאות שלה.וגם אם לא מצאה אותם.וגם אם היא נפגעה.בסופו של דבר, היא למדה מהטעויות שלה.ולאחר כמה זמן, היא צחקה על אותם דברים.כולנו צריכים ללמוד ממנה.לפעמים יש לנו את הזמנים הרעים.את הזמנים הכי קשים.אבל הכל יסתדר.אם רק נמשיך ישר בדרך.ולא נחתוך את החיים.ולא נפנה ימינה.ולא נפנה שמאלה.ולא נתחמק מהגורל.להמשיך ללכת ישר.</div>Sun, 27 Jun 2010 16:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (At least I'm not crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11877178http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671002&blog=11877178http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11808516<div align="right" dir="rtl">עוד חודש אפילו פחות, נגמר הבית ספר. סוף סוף. 2 בגרויות וזהו. מצד אחד באלי חופש... ומצד שני לא... לא רוצה שתלך, לא רוצה לראות אותך פעם בשבועיים...אבל נסתדר (: אני יודעת את זה...אז ככה, אני שונאת את הפרוייקט הזה התחייבות אישית.מחוייבות... התנדבות... הממ... התנדבות זה מרצונו החופשי של האדם.נחמד שמכריחים אותנו. תראו לא מפריע לי לעזור לאנשים...אבל ,עם כל הלחץ הזה אתם רוצים שנתנדב? ועוד 60 שעות?יש לך רעיון איזשהו? D:הממ.. מה עוד..בגלל הבית ספר אני לא מוצאת זמן לקרוא &gt;:ולא נגעתי בספרים שלי המון זמן &gt;:אני מתגעגעת T_Tנהנהנהנהנהנהנהנה 3&gt;</div>Tue, 25 May 2010 22:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (At least I'm not crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11808516http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671002&blog=11808516http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11743181<div align="right" dir="rtl">זוכרת את עצמך? זוכרת איך היית פעם?זוכרת איך ששתקת על כל דבר? וחייכת? אולי חיוך מזויף, אבל חייכת. לא היו לך מצביי דיכאון, לא היה לך כלום. תמיד חייכת. בכית בשקט, בלילות, כשאף אחד לא שומע. אבל לפחות לא סבלת. לא סבלת בלפגוע באנשים. אופטימות. אופטימיות. ושוב פעם, אופטימיות.אני זוכרת. אבל מה אם טוב לי עכשיו? טוב לי, שאני יכולה סוף סוף לומר מה מפריע לי, ולא לדאוג.אם יש משהו שאני נפגעת ממנו, אני יכולה לומר את זה. בכי? לא היה לי בכי המון זמן...והרגשת טוב עם עצמך? לא. את לא. את מעדיפה להתפרק עם עצמך מאשר עם מישהו. כי אף אחד לא יבין אותך. אפילו לא קצת.יש אנשים שמבינים אותי.ובבית? בבית לא. למה שמישהו יבין אותך? תחייכי כמה שבאלך, אבל עמוק בפנים את פגועה. את לא אוהבת להיות פה. אז את לא מעדיפה לפרוק הכל מול מישהו?לא... למה לי? עדיף לי לבכות בלילה, במיטה, לאור הירח ולקום בבוקר שוב עם חיוך וככה כל לילה.לפחות תרגישי טוב יותר...</div>Sun, 25 Apr 2010 19:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (At least I'm not crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11743181http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671002&blog=11743181http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11710279<div align="right" dir="rtl">All I have is one last chance I won't turn my back on you Take my hand drag me down If you fall then I will too And I can't save what's left of youואו חודש אפריל הגיע. ואיתו המצב הרוח המאוד שמח של האביב D:חורף עבר, תקופת הדיכאון נגמרה ^^זה היה חורף נחמד אבל.. טוב שניגמר (:אז מה חדש? הכל ישן בעצם.רק השאלה היחידה שמכניסה אותי לדיכאון עמוק היא - האם כדי לחגוג יום הולדת? זה יום הולדת 16 וזה, אבל לא יודעת. אין לי כוח לזה. אבל אני יודעת שאני אתחרטעל זה אחר כך. *אנחה* למה הכל מסובך כל כך.הממ.. אולי אני אשאל אנשים, שאם אני אחגוג יום הולדת הם ירצו לבוא?ככה אני אדע מי יבוא וכמה יבואו ואם כדי לארגן בכלל. יאפ. רעיון טוב? (:היה לנו שנה ביחד. שנה מדהימה. שנה שאני אף פעם לא אשכח.שנה שאני איתך. שנה שאני מאוהבת בך.הלוואי שתהיה עוד שנה כזאת (:3&gt;</div>Sat, 10 Apr 2010 22:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (At least I'm not crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11710279http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671002&blog=11710279http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11673305<div align="right" dir="rtl">קר וגשום. היא ישבה על הספסל כשלפתע הוא קם.'תקשיבי... אני צריך לומר לך משהו'.והיא, שהייתה כל כך תמימה ושברירה, חשבה שזה הרגע,הרגע שבו הוא אומר לה...'כן, דבר אליי', היא אמרה בחיוך.הוא נאנח. הביט למרחק. פתח את פיו והחל לדבר,'אני עוזב את העיר. אני עוזב את הבית. אני עוזב אותך.נהנתי איתך, והיו רגעים יפים איתך, אבל את לא האחת.מצאתי לי מישהי אחרת, כן, בזמן שהייתי איתך.תספרי לחברות שלך שאני זבל או כל מה שתרצי,אבל איתה אני מאושר - ואיתה אני רוצה לברוח.ו..' , הוא לא יכל להמשיך. היא השתיקה אותו ועינייההתמלאו בדימעות 'בבקשה לא עוד. סבלתי. סבלתי בשבילך.כי חשבתי. שיום יבוא, ואתה תיקח אותי איתך. אתה חושב שלא ידעתישהיית איתה? אני עיוורת לדעתך? אני לא. אבל חשבתי אולי,אבל אולי, תבין, שאני אוהבת אותך. כנראה שאתה לא הבנת.אתה מעדיף להיות איתה. ועל איזה חברות אתה מדבר?על החברות, שאתה זיינת כל אחת ואחת מהן כל ערב?שכשהיית בא למיטה, והיית מתנשף ומחייך כולך, מריחמבושם של בחורה? יודע מה? מגיע לי מישהו אחר. מישהו טוב יותר.'היא קמה והלכה. הוא הביט בה. הוא הבין את הטעות. את הטעות שהוא עשה.'היא... היא היחידה שאהבה או</div>Fri, 26 Mar 2010 00:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (At least I'm not crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11673305http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671002&blog=11673305http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11661452<div align="right" dir="rtl">"אני מתגעגעת... אולי ניפגש היום?""גם אני מתגעגע, אבל אני לא יכול, אני עסוקכל היום בניקיונות.."-"אוף אף אחד לא עונה""מה אתה צריך?""רציתי לצאת.."-לפעמים...</div>Sat, 20 Mar 2010 21:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (At least I'm not crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11661452http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671002&blog=11661452http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11641696<div align="right" dir="rtl">Flow with life down the drain Memories and force of will sustain Where will I be tomorrow What will be left to show הזמנים המאושרים שלנו. עוד מעט הכל ייגמר. אני לא אראה אותך מידי יום. ולא אדבר איתך מידי יום. אראה אותך רק בסופי שבוע. לא רוצה שזה יקרה. פשוט לא רוצה. אני רק חושבת על זה. איך אני אסתדר? אני אסתדר נכון, אבל עדיין.אני אוהבת אותך 3&gt; ואו. פשוט ואו. ואני כל כך ניסיתי לחזור שוב ולדבר. אנחנו מדברים כן, אבל אתם לא שמים לב. איך אתם פוגעים. ואז צריכים אותי? בשביל מה? בשביל שטות? אז תודה רבה. נכון. גם אני לא הייתי הכי צודקת, בחודשים האחרונים, אבל לפחות ניסיתי. שאלון שמתאים לי *-* תולעת ספרים שכמותי *-*האם אתן אוהבות לקרוא?מאוד מאוד מאוד מאוד *-*ספרים או סיפורים קצרים?ספרים *-* הכל *-*ספרים קצרים או ארוכים [מעל 400 עמ’]?ארוכים D:אבל גם קצרים ^^מהו הז’אנר המועדף עליכן?הממ... אין לי ז'אנר אהוב. אני קוראת את התקציר, וככה בוחרת את הספרים ^^מהו הספר או הספרים האהובים עליכן ביותר?יש כל כך המון *-*"פרש הברונזה" - ספר שהשפיע עליי קשות ^^ ממליצה לכו</div>Thu, 11 Mar 2010 15:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (At least I'm not crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11641696http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671002&blog=11641696http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11626482<div align="right" dir="rtl">המצב רוח מעולה יותר מיום ליום (:התחדשתי לי ב-4 ספרים חדשים : "האלים משתוללים" , "האהבה של חיי", "העזרה" ו "חוכמת הבייגלה".ספרים להוסיף לרשימת הספרים, כן כן, צריך לסיים את האחרים אבל אין מה לעשות (:רציתי גם לקנות , "זכרונותיה של גיישה" אבל הוא לא היה כלול במבצע אז... פעם הבאה ^^יווווו *-* עוד מעט לא יהיה מקום במדף הספרים... יאי *-*בכל מקרה, היה היום תרגיל לאזעקה, או מה שזה לא יהיה. היא לא הייתה ממש חזקה,אבל להיזכר בכל הזמנים האלה של המלחמה... של ריצות וישר להדליק את הטלויזיהלבדוק מה קורה. ולשמוח ולקפץ כשמודיעים משהו על אשדוד [XD].I'M THE DEVIL I LOVE METALשיר חמוד ביותר ^^פוסט קצר, ודי משמח :Oמפתיע ^^"ולבנתיים, זזתי להכין לי פילמנצ'יקי ^^I'm awake I'm alive</div>Thu, 04 Mar 2010 13:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (At least I'm not crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11626482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671002&blog=11626482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11621581<div align="right" dir="rtl">שתיקה.שתיקה.שתיקה.שתיקה.זה כל מה שקורה אצלי בפנים. שתיקה גדולה. אין לי מה לומר.לא מרגישה כלום. אין לי כוח לכלום. אני רוצה לבכות, אבל אין אפשרות.הכל מציק לי. אני מרגישה לבד יותר מתמיד. נמאס לי מהכל. פשוט נמאס.למה אף אחד לא שם לב? מה אני צריכה לשים אוואי דיכאוני וכמה שהחייםגרועים, ורק ככה ישימו לב שמשהו קרה? אין מישהו שיביט לי בעיניים,ויראה את העצב האמיתי? יראה שמשהו קרה? שמשהו מטריד אותי?לא... לאף אחד לא אכפת. ועוד פעם. שתיקה.אתם יודעים שלפעמים...רגע, איזה יודעים, אף אחד לא נמצא פה ובצדק, אבל בכל מקרה.אתם ידועים, כשאני הולכת ברחובות אני מסתכלת על הציפורים.כשהם עפות... עפות לאן שבאלהם... או ככה חשבתי. אבל בעצם הם גם תקועות,פה. איתנו. הם לא יכולות לעוף לאן שבאלהם. הם לא יכולות לעוף לרוסיה או לאנטרטיקה -קר מידי. או למדבר כי חם מידי. הם צריכות למצוא אוכל - אין להם מכולת ליד הבית,שאפשר לקנות מתי שמתחשק לך. אבל כשהן עפות. עפות לשמיים. אני מרגישה טוב יותר.אני מרגישה, שהמחשבות, שאני, עפה יחד איתם. לשום מקום. למקום שבו...לא יודעת מה יש בו. מקום, שאף פעם לא הייתי בו. מקום, שבו אם אני אפנה ימינה,א</div>Mon, 01 Mar 2010 21:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (At least I'm not crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11621581http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671002&blog=11621581http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11616285<div align="right" dir="rtl">חיכיתי לו כל יום. חיכיתי וחיכיתי.על אותו הספסל. ליד אותו העץ.חיכיתי. ערב אחד, בא גבר ומוכר.הסתכל עליי וחייך והתיישב על ידי.לא אמרנו כלום. רק הסתכלנו על אחד השני.מבטים קצרים. הרגשתי חום בכל גופי. קמתי והוא אמר, 'בעלך, החייל האהוב והגיבור,נהרג בקרב קשה. במילותיו האחרונים הוא ביקש,שאני אבוא לפה ולא אומר מילה, עד אשר תקומי.'נקפאתי במקום.-הסתכלתי עלייה מרחוק. היא חיכתה. היא חיכתה לי.נאנחתי והתיישבתי על ידה. הריח שלה. כל הזכרונות עברו על מולי.היא הסתכלה עליי ומייד הסתובבה. חייכתי אלייה. היא הסמיקה.איך אני אעשה את זה? אני לא יכול. אבל אני צריך. אני צריך להציל אותה.היא קמה והסתכלתי עלייה. 'בעלך, החייל האהוב והגיבור, נהרג בקרב קשה.'ראיתי דמעות על פנייה. בבקשה תזהי אותי. בבקשה. 'במילותיו האחרונים הואביקש, שאני אבוא לפה...' - אני לא אחזיק מעמד. אישתי. אישתי היפה.הביטי בי. הביטי בעיניי. עזבי את הצלקות שמכסות את פניי. ואל תקשיבי לקולי הסדוק.הביטי בעיניי. הביטי. בבקשה. '...ולא אומר מילה, עד אשר תקומי.'היא נקפאה במקום. עינייה לא זזו. היא לא ידעה מה לומר. אני אוהב אותך.קמתי. הלכתי כמה צעדים. הסתובבתי</div>Sat, 27 Feb 2010 19:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (At least I'm not crazy)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=671002&blogcode=11616285http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=671002&blog=11616285