http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533אין מישהי שלא ראתה את האקס שלה תקופה אחרי הפרידה מחובק עם מישהי אחרת, ואכלה את עצמה מקנאה. אין מישהי שלא הרגישה מטומטמת באותו הרגע. אין מישהי שלא חוותה את אפקט האקס פעם אחת לפחות. אין מישהי שחוותה אותו כמוני.heCopyright 2026 love*girl. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/33/05/67/670533/misc/19822573.bmphttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11637035<div align="right" dir="rtl">מאותו רגע התחילו הצרות. דברים היו מושלמים מידי. הייתי בטוחה שהכל מסביבי ורוד כמו צמר גפן מתוק עד שהבנתי שקשר שמבוסס על שעה פלוס של נסיעות בתחבורה ציבורית הוא קשר של פעם בשבועיים. גם זה בקושי. "מתי אני רואה אותך שוב?" שאלתי את שניר ברכות ובטיפה תחינה, השתוקקתי לראות אותו שוב. "לא יודע, מתי שיצא, מתי את באה לפה?" הוא שואל כשהוא יודע שבעצם זה לא אפשרי וזה יאלץ אותי למעשה לברוח מהבית. "שניר כבר דיברנו על זה, אני מצטערת" הווליום שלי נחלש וכמעט aלחשתי' "ההורים שלי לחוצים מידי, רוצים קודם כל לדעת שאתה לא סתם אחד" אני מפחדת מהתגובה שלו, זה יכול להגמר בניתוק הטלפון ובמשפט קצר של "אני לא יכול לעמוד בקשר כזה". אני במתח מחכה על הקו לתגובה, "אני אבוא" הוא אומר, הקלה. הוא באמת בא. פעם, פעמיים. אח"כ הוא כבר התרושש. "זה הרבה כסף כל נסיעה כזאת, אין לי כל כך אפשרות עכשיו, אולי כשאני אעבוד.." הוא אומר ואני בפנים יודעת שזה היה מושלם מידי. בקשות מההורים לא תרמו דבר פרט ל"לא" אחד גדול ואכזרי שריחף מעל ראשי בכל פעם שהעליתי את הרעיון לנסוע אליו. אין מנוס, אלא לברוח. "אפשר לנסוע עם שני לעיר?" שאלתי אותה ב</div>Mon, 08 Mar 2010 23:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (love*girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11637035http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670533&blog=11637035http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11559956<div align="right" dir="rtl">שניר מיהר לעלות על האוטובוס הירוק ואני חציתי את הכביש לעבר המתנ"ס, חיוךעלה על פניי כשקפצתי מעל ערוגת פרחים וצעדתי לכיוון של הבית של שני. אחרי כמה מאות מטרים צג הפלאפון שלי הבהב לנוכח הודעה חדשה. "מה זה היה?" היה כתוב מתחת לכותרת 'שניר'. החיוך נמחק. מבאס. "אממ.. אני לא יודעת, טעות?" הלב שלי דפק כמו מטורף והצטערתי שהאדמה לא בולעת אותי. מה זאת אומרת 'מה זה היה?!' יכול להיות שזה בכלל קרה בטעות? אולי אני יזמתי את זה? די נטע! תשתלטי על עצמך! לא יזמת שום דבר וזו אשמתו ואשמתו בלבד! צליל ההודעה קטע את הויכוח שלי עם עצמי "לא יודע. זתומרת, הייתי רוצה אבל את רוצה?" הקלה. "אממ, נדמה לי שכן, אבל יש את כל העניין עם שני". שוב באסה, למה היא חייבת לעמוד באמצע?! "אל תדאגי, אני אטפל בזה" הוא ענה לי ומשום מה לא הרגשתי בטוחה כ"כ ברעיון שהוא ידבר איתה על כל הסיפור הזה. היא רגישה מידי. מי כמוני יודעת שהיא נשברת בקלות, שברונות לב שבאים והולכים אבל כאב נצחי שתמיד משאיר עוד צלקת. אוף שני כמה שאני מצטערת. הימים חלפו והקשר הנרקם ביני לבין שניר התחזק בסתר. שיחות ארוכות וסינון אלפי שיחות מצד שני "על הדרך", 12 בלילה</div>Sun, 31 Jan 2010 11:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (love*girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11559956http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670533&blog=11559956http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11538532<div align="right" dir="rtl">זוכרים את תומר? ברור זוכרים. פגשתי אותו במקרה במסיבת סוף השנה שעברה (יוני 2009) יחד עם חבר שלו, שניר- בחור גבוה, שחום, שיער קצוץ ועיני שקד גדולות. רקדנו קצת, והוא היה ממש חמוד. משום מה, כשהוא חיבק אותי סביב המותניים מאחור, והרגשתי שאולי הוא חושב לזרום לנשיקה בהמשך הערב- אמרתי לו שאנחנו יכולים לרקוד, אבל שום דבר לא יקרה. הוא חייך בנימוס, "לקח צעד אחורה" ולצערי- עבר לרקוד עם שני. ארבע בבוקר והיא רוקדת עם הבן הרביעי שניסה להעניק לה קצת תשומת לב. נצמדת אליו, מענטזת, לחישה באוזן. נשיקה. צביטה בצדשמאל של החזה שלי ותחושת פספוס ענקית. הפעם היא הלכה רחוק מידי. חמש ורבע בבוקר, אני שני ומור צועדות אל עבר האוטובוס החונה מחוץ למועדון, עליתי ראשונה ותפסתי מושב של שניים. הנעליים מהר מאוד מצאו עצמן על הרצפה, הבהונות נשמו אוויר צח ותחושת הכאב מהעקבים טושטשה. שני התיישבה מולי בצד השני של האוטובוס, שילבה רגל על רגל בחיוך מרוצה ועיניים בורקות. מור התיישבה לפני, זורקת לי מבט מזדהה מהחריץ שבין הכיסאות, רק היא מבינה מה עובר עליי- כמה שאהיה קרובה לשני. לחיוך ששני הפנתה אליי השבתי במבט מאשים ולא מוסווה. "לא</div>Thu, 21 Jan 2010 13:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (love*girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11538532http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670533&blog=11538532http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11497947<div align="right" dir="rtl">*הערה: מדריך זה נכתב בציניות טהורה והוא מיועד רק למי שרוצה לאמלל את עצמה בסליבסטר גרוע ביותר* זמן: 31.12 מקום: מסיבת סילבסטר [או לשומרות שבנינו: מסיבת ראש השנה האזרחית] נוכחים:שניכם, פלוס כמה עשרות / מאות אנשים / חברים. אז, איך תגרמי לו לא להיות איתך בסילבסטר ב12 שלבים פשוטים? א'תכירי לו את החברה השווה שלך, תני לו סיכוי להדלק עליה ב'תדאגי שאת רחוקה ממנו, תרקדי עם חברות [או חברים] ותתייחסי אליו כמה שפחות ג'בשעה 23:50 תלכי לצד עם האקס מלפני שנה וחצי /בחור מזדמן אחרותדאגי שהוא יהיה בטווח ראייה ד'בשעה 00:00 תני לאקס/לבחורלנשק אותך נשיקה ארוכה ארוכה ותחבקי אותו אחריה ה'אח"כ תנטשי את נשיקת חצות שלך לטובת רחבת הריקודים ו'כשאת רואה אותו תקראי לו לצד לדבר קצת ז'תתחילי להסביר לו למה התנשקת עם ההוא למרות שזה לא עניינו בשיט ח'הוא יראה לך שהוא נעלב ואת תגידי לו שאת לא מצליחה להסביר כי הוא גם ככה לא מבין ט'סעיף אופציונלי: הוא יתעלם ממך בהמשך הערב. י'בפעם הבאה שאת תופסת אותו לדיבור תשאלי אותו מי הייתה התכנית שלו ל12 בלילה. י"אאם הוא לא מספר, העלי בתור רעיון את</div>Sat, 02 Jan 2010 01:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (love*girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11497947http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670533&blog=11497947http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11491522<div align="right" dir="rtl">*ובחזרה לסיפורנו- תומר* אז כמו שהבנתם, אני ותומר בסוף היינו ביחד. וכמו שחשבתי- זה היה אחרת. הוא שלח אסאמאסים והתקשר נונסטופ ובדק מה שלומי כשהייתי חולה, היה מקדיש לי שירים והיינו מדברים בשיחות וידאו על תוך הלילה. אבל זה היה מושלם מידי. אחרי קשר של 3 חודשים הוא התחיל להעלם לי. להפסיק לתקשר, לא לענות לי לפלאפון, להתחמק ממני. פחדתי לאבד אותו. כ"כ קיוויתי להצליח להחזיק את הקשר הזה במשך תקופה רצינית, לא עוד משהו שיחלוף מהר. להוכיח שאני יכולה. להוכיח שאני יכולה עם תומר. כי אני אוהבת את תומר, נכון? נכון. 'נדמה לי שהוא בוגד בי', אמרתי בשיא הפרנויה לשני. צפוי שאני אחשוב ככה. זה הרי הראש המעוות שלי. 'לא מאמי למה נראה לך?! הוא בחיים לא יבגוד בך!' שני מנסה להרגיע אותי, יודעת שבעצם היא עושה את הפעולה ההפוכה והיא אובדת עצות באיך-לגרום-לי-לחייך-בלי-לחשוב-על-תומר-ועל-האופציה-שאולי-הוא-בוגד-בי. זה היה ערב סוכות והייתי אצל סבא וסבתא עם המשפחה, אחרי האוכל יצאתי לתחנת האוטובוס הצמודה, התיישבתי ונשפתי אוויר קר שלווה באדים לבנים. דפדפתי בספר הטלפונים, חץ למעלה 4 פעמים, SEND. הלב שלי דפק בקצב הצלצולים,</div>Wed, 30 Dec 2009 16:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (love*girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11491522http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670533&blog=11491522http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11466062<div align="right" dir="rtl">הפסקה קצרה מסיפורי האהבה הותיקים שלי. אתם תישארו קצת במתח בנוגע לתומר ושות'. בנוגע לסיפור אחר [שעוד יגיע, אני מבטיחה], שניר. לי ולשניריש קשר on &amp; off שנמשך כמעט חצי שנה. הפסקות, פרידות, חזרות זמניות וסטוצים אל תוך מסיבות רועשות, זה שניר. איכשהו תמיד הצלחתי לגרום לשניר לעשות מה שאני רוצה, לעתים אפילו גרמתי לו לחשוב שהוא עושה מה שהוא רוצה, ואני סתם נמצאת פה. מסכימה ונכנעת. wrong! כל צעד בקשר שלי עם שניר היה מחושב. תכנית שעובדת כמו שעון. אז איך תגרמי לו לחזור אלייך כל פעם מחדש? שלב ראשון 1. נתקי קשר כן, זה נראה קשה ואפילו בלתי אפשרי לא לדבר איתו או לשלוח לו הודעה פעם בשעה, להפסיק לעקוב אחרי הפרופיל שלו במקושרים ובפייסבוק ולא לשבת כוססת ציפורניים מול האיסיקיו או המסנג'ר בתקווה שהוא ישלח הודעה, אבל זו הדרך הכי טובה לרענן את הראש שלך. open your mind and clean all of your thoughts. תני להגיון לעבוד שעות נוספות בעוד הרגש יושב רגל על רגל עם כוס תה ועוגיה. כשתביני מה באמת את רוצה, ואם באמת את רוצה את זה איתו- תוכלי לפעול בצורה יותר נכונה ואובייטיבית. בקשר אליו? הוא יחשוב שהת</div>Fri, 18 Dec 2009 20:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (love*girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11466062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670533&blog=11466062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11444950<div align="right" dir="rtl">מעדתי לאחור, תומר תפס אותי שלא אפול וחייך. 'תודה', אמרתי. 'בוא נלך'. 'מעניין איך לא חשבתי על להיות איתו עד עכשיו' פזלתי לעברו כשהלכנו לכיוון הבריכה. 'הוא הרי מכיר אותי ממש טוב. הרבה יותר מכל האלו שבאו לפניו. התאהבויות מהירות ושברונות מהירים עוד יותר. והוא פשוט ישב בצד, וחיכה. חיכה שאני אבין שאולי הוא הנכון בשבילי?' כמעט מעדתי כשנתקלתי באבן בולטת במדרכה. 'את בסדר?' תומר שאל אותי ובלע צחקוק. אני התעלמתי מהנפילה והמשכתי כרגיל 'כן, הכל בסדר' הבלעתי גם אני גיחוך ושנינו חייכנו והשפלנו מבט. בהגיענו לבריכה ליאת והבנות כבר חיכו בחוץ. נשיקה בלחי ו'היי' קטן וכבר היינו בדרכנו לבית שלי. סיבוב קצרצר של המפתח בחור המנעול ומשב רוח קריר מהמזגן הכה בפניי. ימינה. שלוש מדרגות. עד סוף המסדרון, דלת מימין. חדר סגול, לא גדול, מיטה ועליה כרית וסדין ולוח שנה טיפה לא אמין. ממש חמשיר כתבתי פה. בכל אופן, נכנסנו לחדר המואר באור קיץ, אני ליאת ותומר קפצנו על המיטה, מחוקים. שעה שענבל ישבה על הכיסא המשרדי של המחשב וליאור עומדת לידה. 'אוי אני מותשת' זרקתי לחלל האוויר כאשר אני מותחת את הידיים מאחורי ראשי, משלבת רגליי ו</div>Wed, 09 Dec 2009 23:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (love*girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11444950http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670533&blog=11444950http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11441700<div align="right" dir="rtl">'זהו! נמאס לי משניהם, ועכשיו באלי חופש!' כתבתי לתומר בערך בשתים עשרה בלילה. 'סוף סוף! עכשיו תוכלי להיות שלי קצת' הוא כתב בתוספת סמיילי קורץ. 'תומר תירגע D; חחח'. 'נרגעתי'. תומר ואני היינו ידידים קרובים. לא פיזית, לא גרנו קרוב. מצד שני- אף אחד לא גר קרוב אליי. גם אותו הכרתי דרך תאיר, שבועיים לפני החופש, בבריכה. שמרנו על הקשר והתכתבנו באייסיקיו. הוא ידע את כל הסיפורים, הכיר את כל הבחורים. אפילו למד בבית הספר של אלון. סלב. -הזמן: סוף יולי 2009, המקום: הממ"ד בבית שלי- 'אז מתי אתה בא לבקר אותי?!' שאלתי אותו את השאלה הקבועה שהתנגנה בכל שיחה שלנו מאז אותה פגישת היכרותקצרצרה אי שם בשלהי כיתה ז'. 'לא יודע, מתי שיהיה זמן. זה רחוק'. 'תירוצים תירוצים, עודפחות מחודשנגמר החופש!' צחקתי. בפנים לא. התגעגעתי לראפר המסטול הזה, לא היה לי מספיק ממנו בשיחות התכתבות עד אמצע הלילה. רציתי ללכת איתו מכות, לצאת איתו לבריכה ולשבת איתו מסטולה בפארק. ידידים בנפש. אולי קצת יותר. 'טוב נו אני אבוא מחר' הוא אמר לי. 'חחח נו אני רצינית!' 'גם אני'. 'באמת תבוא מחר?' שאלתי, מתפללת שהוא לא עובד עליי. 'כן. אני אקח אוטובוס</div>Tue, 08 Dec 2009 16:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (love*girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11441700http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670533&blog=11441700http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11440862<div align="right" dir="rtl">'מאור.. אני מצטערת..' ניסיתי לפגוע כמה שפחות. 'אני פשוט לא חושבת שזה זז לאנשהו'. מהצד השני של הקו נשמעה דממה שדמתה לנצח. 'טוב.. אוקי. ביי'. תמצות של הרגשות הכועסים שלו למשפט בן שלושמילים וניתוק מהיר שבא אחריהן. 'ביי' אמרתי בשקט כשבעצם אני יודעת שהוא כבר לא שומע. את הפרידה ממאור עשיתי מהמלתחות של הבריכה. מרגע לרגע העניינים נהיו יותר מסריחים והרגשתי שכדי להיות הוגנת איתו, לפחות קצת, אני צריכה לחתוך את זה לפני שהסיפור יגדל ויתווספו לו עוד אירועים כאלו ואחרים. כמה דקות אח"כ, כשיצאתי בחזרה לכולם, קיבלתי ממנו שיחה. 'אני רוצה לדעת את האמת'. 'מה זאת אומרת את האמת?', 'את האמת!', 'מה זה אמת?' צחקתי, 'אם יש מישהו אחר?!' קיוויתי שהוא לא יענה על זה. הוא ענה. 'כן..' מיד הטון שלי נהיה הרבה פחות עליז, הרבה פחות חזק, הרבה פחות אמיץ. 'בת זונה'. סכין בלב. ניתוק. דקה של הלם. 'נו ? איך הלך?' נטלי שאלה כשיצאתי מהמלתחות, 'בסדר.. הוא כועס. אני מבינה אותו', אמרתי לה ומיהרתי להחליף נושא. בשעות הבאות ביליתי עם תאיר, עוז ואלון צמוד-צמוד, חזרתי הביתה בחמש בערך להתארגן ויצאתי שוב לפארק בשבע וחצי. 'השתקה בנשיקה'.</div>Tue, 08 Dec 2009 00:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (love*girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11440862http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670533&blog=11440862http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11440637<div align="right" dir="rtl">'מה קורה נסיכה שלי?' היה כתוב באסאמאס שקיבלתי ממאור. 'הכל טוב' תקתקתי בפלאפון בידיים רועדות. במקביל דיברתי עם שירה וסיפרתי לה את כל הסיפור. שכבתי על מגבת חוף ורודה בשעה שתאיר, עוז ואלון היו במים. 'אני לא יכולה להשאר איתו עכשיו!' כתבתי לה מוצפת רגשי אשמה, 'אז מה את מתכוונת לעשות?' היא השיבה. 'אני נפרדת ממנו!' כתבתי בזריזות ונכנסתי לרשימת אנשי הקשר, כשאני מקלידה את השם הראשון שעלה לי לראש. -שלח-. לחיצה קצרה. שיט. 'את נפרדת ממני? O:' אומת הנורא מכל באסאמאס הבא. שלחתי את זה למאור! אני לא מאמינה! 'אוקי, דרך מהירה לצאת מהמצב הזה. אסור להתמהמה כדי שלא יחשוב שבאמת התכוונת, חייב לחשוב על תירוץ הולם לאסאמאס הזה!' אני מדריכה את עצמי בתוך הראש, כמו תדרוך לפני יציאה לקרב. 'מה פתאום מאמי! חברה שלי מסתמסת מהפלא' שלי והיא בטעות שלחה את זה לך..' שלחתי דקה אח"כ. אני לא יודעת אם הוא האמין או לא, אבל הוא הגיב כאילו כן. אלון חזר מהמים. הוא שכב על הגב והניח את ראשו על הגב התחתון שלי, אני הייתי שקועה באסאמאסים עם שירה, ששאלה אם לבוא גם. 'אני אבדוק לך מאמי, דקה' אמרתי לה והתכוונתי ללכת לבדוק אם החברות שלי כ</div>Mon, 07 Dec 2009 22:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (love*girl)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670533&blogcode=11440637http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670533&blog=11440637