http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6704301999heCopyright 2026 שאבי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13822173<div align="right" dir="rtl">כששיר מתפייד מהר מדי זה הבעת אי אמון במאזין, או נטישה כשאני שיכורה אני מאמצת כל נאמר, כמו אין לך זמן לים, אין בך מים מתוקים המילים של אביב גדג' מוערכות יתר על המידה, המוזיקה יפה. המוזיקה חוזרת על המילים, נשכבת עליהן, בעוצמה. זה גורם לי לחשוב שאני יכולה לעשות מוזיקה, והמחשבה הזאת גורמת לי ליפול לתוך עצמי עמוק מאוד במחשבה: אני כן אעשה מוזיקה, רק בשביל עצמי. כדי להתבונן. כדי לסיים. וכל השאר זה בונוס</div>Fri, 21 Jun 2013 01:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (שאבי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13822173http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670430&blog=13822173http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13737087<div align="right" dir="rtl">נראיתי לעצמי דרך מסך של רקמות מהונדסות, המון המון אנשים שאספתי בדרך כמו אבנים שמחליקות ליד. נראיתי לעצמי רע. אני תועה בדרכי עפר ובאדיבות הזווית הלא הגיונית שהרגליים שלי מייצרות כשהן הולכות, קופצים לי סלעים לכף היד. מאחור. אני אפילו לא צריכה להסתובב לאחור כדי לראות. ואולי בגלל זה מגיע לי שתצליח לשכב איתי רק כשאתה מאחוריי. הכל חוזר אליי וקקה בידיי. אני לא יודעת מה אני רוצה מהחומר המוצק של כדור הארץ, לפעמים זה לאסוף אותו בידיים שלי, או לרעוד בתוכו, ולעזוב. אני לא ממש מרגישה חלק ממנו.</div>Mon, 08 Apr 2013 23:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (שאבי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13737087http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670430&blog=13737087http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13732188<div align="right" dir="rtl">קשה לי ולך לא ולך כן ולי לא</div>Fri, 05 Apr 2013 01:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (שאבי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13732188http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670430&blog=13732188http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13701190<div align="right" dir="rtl">חשבתי על ניהול הזמן שלי מול עצמי, שהיא הגורם המעניש הכי משמעותי בחיים שלי. חשבתי על זה שזה בסדר אם אהיה בודדה מחר, כי באבטש הייתי עם אנשים כל הזמן. ואז אמרתי: מחשבה כזאת כורה כוך לחרדה שלי לשבת. ואז אמרתי: נעלמה. ולא נעלמה. אז נדנדתי את הראש חזק, כדי שתצא מהאוזן. ולא יצאה. פעולת הנדנוד הרחיבה את המחשבה במי שפירה. כמו ניעור של שקית חימום. * מה שיהפוך אותי לכותבת טובה. קודם כל, ללמוד להתעסק בעצמי במסווה של עלעלי משמעויות חברתיות יפות או מחשמלות. אני מניחה שזה כל מה שזה. אני כותבת עד שאחת מנקודות הפיסוק חותמת אותי - היא משתבצת במקומה ואז אני מסתכלת על הטקסט והוא נראה לי מעגלי וסגור, אולי אפילו פנימי. בלתי ניתן להנגשה. כך הדיון בינינו נפסק. ואז אני יודעת שזה סוף של משהו בלי התחלה, וזה תמיד מהיר מדי. מהיר מדי כמו בחלום שבו כל בחור שרומז לי לרומנטיקה או משיכה נקלע לחדר האמבטיה שלי, חולה בדלקת מפרקים, גומר ונכבה. * אני לא יכולה לכתוב בתחילת השמירה ואני לא יכולה לכתוב בסופה. אני לא יכולה לכתוב כשאני נקייה, כי זה גורם לי להרגיש שאני חיה באשליה של טוהר, ואני לא יכולה לכתוב כשאני מלוכלכת כי</div>Sun, 10 Mar 2013 19:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (שאבי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13701190http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670430&blog=13701190http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13647509<div align="right" dir="rtl">אני לא מסוגלת להיות מאושרת כי אני מאמינה בזה שאם הכל היה טוב אז גם השיניים שלי היו ישרות יותר, אבל אני לא מוכנה לעשות שום דבר בעניין. כשהייתי פוסט-תינוקת נגסתי בתפוח רך והשיניים שלי התעקמו לפי צורת הנגיסה. וככה אני צעירה, כמוהן, עד היום. הולכת לכתוב בבלוג שלה כשקורה משהו דרמטי. אתה בשבילי חמלה אלימה, חמלה אדירה, אני לא מכירה אותך, ואני טיפשה אחת, הכי בעולם. למצח מצחים. נשיקה. </div>Fri, 25 Jan 2013 20:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (שאבי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13647509http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670430&blog=13647509http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13583315<div align="right" dir="rtl">זה לא בריא לכתוב כשאתה בריא. פעם חשבתי שטוב או רע. אבל אז הבנתי שזרמים בין אנשים הם לא מחשמלים או מנטרלים, הם ממשיים, עבים וכבדים. יש מישהי שתופסת את החבר הכל כך נורמלי שלה עם חבלים כאלה, והוא עצמו נהיה כבד יותר לתמיד בכמה גרמים, כאילו שהתקינו בו תוכנה. זה היה כמו לגלות שקול הוא הפרעה בחומר, ולא לרצות לשמוע מוזיקה עד שאתה מבין שזה לא כל כך נורא. איך אתה יכול לחשוב שזה נורא בכלל, כשמוכרים לך סבון כאילו זה ארוחה במסעדת יוקרה ומוכרים לך ארוחה כאילו שזה הסבון שאתה הכי אוהב. וכל אלה חשובים כמו אהבה. אתה לא מבין מה אתה צריך יותר. ומה אכיל. ואם היינו אוכלים את הקליפה של הלימון? ואם היינו אוכלים את הקליפה של הלימון? ואם היינו אוכלים את הקליפה של הלימון? </div>Sat, 08 Dec 2012 03:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (שאבי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13583315http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670430&blog=13583315http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13447951<div align="right" dir="rtl">לא חלמתי, אבל אני יכולה לחלום על טבעת ממתכת שהחיבור בין שתי הקצוות שלה כמעט נמס אחד כלפי השני בזמן ההתכה, אבל נשארה צלקת, ואני משפשפתעליהכמה אצבעות כדי לנסות להעלים אותה. לפעמים אני בטוחה שהידיים שלי יכולות להתיך, או שאני יכולה לנצח את הזמן, וזה כבר לא בחלום. ואני מנצחת מלא. אבל זה ברור לי שבמשחק המרכזי אני תמיד מפסידה, כי נפלתימול עצמי,ואם נפלתי אז מעולם לא הצלחתי לקום, ואם זה הכל בראש שלי אז אולי אני בכלל הכי גבוהה שיש. הפער בין שני המציאויות האופציונאליות האלה הופך אותי לדג.יש לי בצקות בבלוג</div>Tue, 04 Sep 2012 00:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (שאבי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13447951http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670430&blog=13447951http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13197508<div align="right" dir="rtl">מאוחר מדי לטרוף את העולם ולהקיא אותו שעה אחרי בסמטה. אני בת 20 ונהיה חם בחוץ. אני לא רוצה להיבלע בתוך הפחד שלי מכתיבה. ובאותו זמן גם לא להרשות לעצמי יותר. הפוסט הזה הוא חסם עורקים. </div>Sat, 07 Apr 2012 21:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (שאבי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13197508http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670430&blog=13197508http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13000028<div align="right" dir="rtl"></div>Mon, 16 Jan 2012 11:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (שאבי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=13000028http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670430&blog=13000028http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=12670216<div align="right" dir="rtl">מפריסי פרסה. אתם לא אוהבים אנשים שכותבים טוב עם ריח פה רע. מפחיד אותי מאוד לכתוב כאן כשאני בתחנה. זה מרגיש כאילו אני מקלידה והאותיות נחרטות על לוח שנמצא מאחורי המסך. או שהאותיות נגועות בצבע ומטביעות את הפחד שלי על הקיר. זה לא יהיה אפשרי לקרוא אותן כי המסך נמצא בזווית אליו, והכל ייצא לא מכוון ומחוץ, אבל אני אדע ששום פחד לא מצליח לעבור בלי שמישהו מציץ אליו. הם מעלי הגירה. </div>Sun, 07 Aug 2011 21:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (שאבי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=670430&blogcode=12670216http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=670430&blog=12670216