http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016ריקנות היא כאשר מילותיו של אדם מספרות עליו יותר מאשר שתיקתוheCopyright 2026 טופי מעוך. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=7374242<div align="right" dir="rtl">כמה מושלמים אנחנו, אני ואתה. וכמה שאתה יפה.</div>Tue, 04 Sep 2007 13:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (טופי מעוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=7374242http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=67016&blog=7374242http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=7250442<div align="right" dir="rtl">אין לשבח אדם בפניו</div>Sun, 19 Aug 2007 16:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (טופי מעוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=7250442http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=67016&blog=7250442http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=7169264<div align="right" dir="rtl">טיק טק טיק טק טיק טק לא רוצה להיות החברה, כמו שלא רוצה להיות אוריה של לפני שלוש שנים. ואין כאן פיר אולא פיר, אני יודעת. רק כיף או לא כיף. ולא כיף לי להיות מי שאני לא. </div>Thu, 09 Aug 2007 19:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (טופי מעוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=7169264http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=67016&blog=7169264http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=7101634<div align="right" dir="rtl">..אבל משהו תקוע. תקוע עמוק בתוך הגרון. תמונה מאד יפה זאת שביים כאילו תפסו אותך לא מוגנת כזאת לא בפוזה כזאת דווקא עשיתי טוב מאוד את הפוזה <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE:</div>Wed, 01 Aug 2007 00:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (טופי מעוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=7101634http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=67016&blog=7101634http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=7090951<div align="right" dir="rtl">עדיף מאוחר מאף פעם, אמרו. עדיפות מקורה ביחסיות, ויחסיות היא אחיזת עיניים, מוערכת יתר על המידה, של החברה האנושית.היחסיות עומדת בניגוד לטבע, מחריבה את הקיום והיחוד - האלמנטרים כלכך. כך גם העדיפות. אומר, טוב המעשה עכשיו, כאשר יודעת אני שיכל להיות מצוין גם בזמן אחר, בדרך אחרת. </div>Mon, 30 Jul 2007 17:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (טופי מעוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=7090951http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=67016&blog=7090951http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=6917296<div align="right" dir="rtl">לכל אחד יש את האלה הקרובים שלו. קשר כזה לא תלוי בתחומי ענין משותפים או בהתאמה רגשית אלא רק בתזמון מסוים, המסוים, שנוצר כל פעם מחדשכאשר כל התנאים מתאימים, לעיתים תואמים. התהוות הקשר תלויה היא בכמיהה לקרבה, ברצון להוציא דברים החוצה. כדי למלא את הדרישה החברתית הבסיסית של כולנו. כל כךרוצה לשפוךאת זה, אך לא אוהבת את מה שמטפטף אל תוך המקלדת. כל כך רוצה לאדות את מה שמטפטף לי לתוך המוח, אל תוך הנשמה. </div>Sun, 08 Jul 2007 13:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (טופי מעוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=6917296http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=67016&blog=6917296http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=6912757<div align="right" dir="rtl">אין לי מצברוח, ואני לא יכולה לפתוח את זה עד שיהיה לי. ולמרות זאת, אני לא רוצה את השיר ההוא מול העיניים. להגדיר זה להגביל.</div>Sat, 07 Jul 2007 21:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (טופי מעוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=6912757http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=67016&blog=6912757http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=6805280<div align="right" dir="rtl"> [ זה כתוב בספרים בשירים במפות הכוכבים מה כולם מחפשים את האושר מקווים והגורל צבעו אפל עמוק בפנים אל תבכי אחות קטנה זה לא פשוט את מבינה ] אם היית קורא כאןאולי הייתי מרגישה צורך לכתוב שטוב לי. אחרי אתמול, אתה כבר בטח יודע. איפשהו, איכשהו, אני מרגישה שאני רוצה לדבר דוקאאיתַך. וכמו תמיד - לך יש את התזמון המושלם שלך.</div>Sun, 24 Jun 2007 11:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (טופי מעוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=6805280http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=67016&blog=6805280http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=6790164<div align="right" dir="rtl">ופתאום, זה מחזיר אותי לכיתה ז', לאחת מאותן השיחות המַלאות ההן על החברות שלנו;בפעם ההיאהיתה זו האחרונה. כמו שהיה מאז ומתמיד,אני שתקתי וחזיתי בכל אשראמרתי קודםמוטח ביעל ידך. אז, תהיתי אם תמיד אהיה זו ששותקת והאם תמיד אאלץ להיות זו שנאלצת להיכלם ולהבטיח הבטחות, שתמיד הוכזבו, אולי בגלל הכורח הכבד כל כך לפזר אותן. איכשהו, לא מוצא חן בעיני שעכשיו לראשונה יש לי את הלגיטימציה המלאה לכעוס. ודוקא עליך. אני תוהה אם אתה אומר את כל הדברים האלה כדי לפגוע בי או כדי להיות פגוע בעצמך. טענת פעם שאתה מרגיש שנמאס לי. מאז הספקת לומר את זה עוד מספיק פעמים, לאט לאט הנבואה התחילה מגשימה את עצמה, ועכשיו כל כך נמאס לי שאני כבר לא יכולה לומר את זה יותר. החלטת שאתה פגוע כי זרקתי לך קצה חוט והשלכתי אותו הלאה. לא חשבת לרגע שאני לא ממשיכה כי אני לא מסוגלת, על אף שאמרתי. אתהאומר שאינך מכיר אותי מספיק כי לא סיפרתי לך על הדבר ההוא, שמציף אותי כ"כ; שלא היית קרוב מספיק אחרי הכל. אני חושבת שאםלא הייתסבלני מספיק כדי להניח לי להבשיל,כדי להבין שאצרתי את זה כך בתוכי כ"כ הרבה זמן פשוט כי זה קשה לי -לא ניתןלדבר על שו</div>Fri, 22 Jun 2007 12:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (טופי מעוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=6790164http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=67016&blog=6790164http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=6772360<div align="right" dir="rtl">ההרגשה הכי קרובה שאפשר להשוותה לשם הבנה עמוקה יותר היא כשתמונה קופצת לראש, תמונה שצולמה, וכבר אי אפשר לדעת אם היא שם כי הזכרון עודנו חי או כי שיטוט באלבומי התמונות הֱעתיק אותה לשם, והיא בעצם אשליה של זכרון. בראש, תמיד, צפות שורות שקראתי מזמן, רעיונות שטרם פיתחתי, תמונות טעונות תחושות, רגשות שהושמו בצד, מילים ששכנו על החיך - מחכות למשב אוויר, אשר הוכזבו. ויזואל וסאונד צפים בחלל הראש, מחפשים אבן שואבתשתשיגאותם ותעלה אותם כמו מהאוב, אל התודעה, וההבנה. רובם ממשיכים במסעם הפסיכודלי, האינסופי. גם זכרונות, שהן תמונות שעובדו במחשבה,מעופפים בחלל האינסופי, הבלתי נתפס, קרוב-קרוב לתודעה. הזכרונות שלימאוחסנים כולם בתיבת עץ חבוטה, עצומה. השן הראשונה עם התהיה החמישית, יחד עם החיוך של אתמול והשיחה של לפני שבוע. מידי פעם כבהיפנוזה רגעית, תמידית, חלקם מחלחלים לתודעה, והחיוך מגיח באיחור של פעימה, בלי להכזיבולו בפעם. כשאני מסתכלת, אני לא רואה אלא מרגישה. כשאני בהיפנוזה פנימית (עניין של יום ביומו) אוכשמחשבה הובילה אותי אל עולם החלומות (כשפנטזיות ממומשות הן עניין של דרך חייםוכשהרצונות שליהןההוויה ש</div>Wed, 20 Jun 2007 10:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (טופי מעוך)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=67016&blogcode=6772360http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=67016&blog=6772360