<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>רואה שחורות במשקפים ורודים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184</link><description>דאגנית אופטימית, לא מפסיקה לתת עצות לכולם, רעייה וסבתא , קוראת וכותבת, מחוברת למחשב, וכל הזמן לומדת דברים חדשים.  
        

</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 רואה שחורות. All Rights Reserved.</copyright><image><title>רואה שחורות במשקפים ורודים</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184</link><url>http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/84/91/66/669184/misc/21136818.jpg</url></image><item><title>עברתי לבלוגפוסט</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=14203796</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
עברתי לבלוגפוסט, תוכלו למצוא אותי בכתובת :
http://roashhorot.blogspot.co.il/





&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 22 Sep 2014 06:41:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רואה שחורות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=14203796</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669184&amp;blog=14203796</comments></item><item><title>&amp;quot;עוד בית גנוב בצפת&amp;quot;</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12390013</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ערב אחד, בשוטטי באתרי האינטרנט של פלשתין, בנסיון לעקוב אחרי מכונת התעמולה שלהם, הגעתי לאתר בשם palestineremembered. לפתע ראיתי משהו מוכר, הסתכלתי שנית, שפשפתי את עיני, לא אינני טועה, זו החצר של בית משפחתי בצפת. 

מה עושה צילום החצר שלנו באתר פלסטיני, ועוד תחת הכותרת &quot;עוד בית גנוב בצפת&quot;?
הכוונה של האתר היתה כמובן, להציג אותו כבית שכביכול היה שייך לערבים לפני מלחמת העצמאות ב 1948, ולספר כי לאחר המלחמה השתכנה לה שם משפחה יהודית.
אז אני רוצה להעמיד אותך על טעותך מיסטר אבו מאזן, אני חושבת שכצפתי אתה יודע את העובדות, אבל בשבילך האמת לא כל כך חשובה. 
אמנם היית ילד קטן שברחת עם משפחתך מצפת, אבל בטח שמעת מפי אביך או סבך על המשפחה שלי שגרה שם. הם הגיעו לעיר עוד בשלהי המאה ה18 לפני שבכלל מישהו חשב על המושג ציונות. הם הגיעו לארץ הקודש כי רצו לחיות בארץ שהובטחה לאברהם אבינו וליהודים, וגם היו להם יחסי שכנות טובים עם שכניהם הערבים.
אתה גם בטח יודע שהבית שבנה סבו של אבי, נבנה מול בית החולים היהודי &quot;רוטשילד&quot; ובית הספר &quot;אליאנס&quot;. 
יואל ברש&quot;ד, סבו של אבי, שהיה דמות משמעותית בעיר, ובעל השפעה , בנה ב&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 25 Mar 2011 11:02:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רואה שחורות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12390013</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669184&amp;blog=12390013</comments></item><item><title>המסיון הסקוטי וההיסטוריה הסמויה מהעין</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12390008</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מאחורי ההיסטוריה הנכתבת בספרים , יש סיפורים שלא סופרו מעולם. 
אני מביאה סיפור כזה, מחווה לסבא זאב מתתיהו פרל ולאשתו חנה שהיתה לצידו, מנוע שקט אך רב עצמה. 
אביב 1942. לכאורה נראה כי החיים בצפת ממשיכים בשגרתם. הבריטים מגבירים את פעילותם לקראת הפלישה הגדולה של הגרמנים שהגיעו כבר עד מצריים. ובלילות הקרים הם מעבירים את זמנם על כוסות בירה בפאב החמים של מלון &quot;הרצליה&quot;, השייך למשפחת פרל, ברחובה הראשי של העיר. 
מתחת לפני השטח רוחשות השמועות. בניינים אחדים השייכים למוסדות בריטיים וסקוטים מוצעים למכירה. 
זאב מתתיהו פרל, בעל המלון, נכנס מדי פעם לפאב, בודק אם הגבייה עבור המשקאות נעשית כנדרש, אבל בעיקר משתדל להאזין לשיחות של הקצינים הבריטים המבוסמים.
הוא כבר רכש לו מוניטין כשחקן שח מעולה ולעיתים קרובות מגיע המושל הצבאי של העיר למלונו על מנת ליהנות מכמה סיבובי משחק, זו גם הזדמנות לברר מה הלך הרוחות בין היהודים בעיר, אבל זאב הערמומי, שמזמין אותו לכוס ויסקי, מצליח לסחוט עוד כמה ידיעות על כוונות הצבא הבריטי בעיר. בינתיים יש לשנים אויב משותף, הגרמנים. 
צבא רומל מאיים על דרום הארץ ויש לשתף פעולה. הקצ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 25 Mar 2011 11:00:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רואה שחורות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12390008</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669184&amp;blog=12390008</comments></item><item><title>רונית תירוש - יאללה בלאגן!!!</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12364420</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;האמת היא שתגובתך בנושא יהורם גאון לא הפתיעה אותי ביותר, עוד מהתקופה בה היית הבוסית שלי במשרד החינוך לא רכשתי לך הערכה רבה, נאלצתי להקשיב לנאומיך החלולים בכנסים כאשר בראשי מהבהבת נורה אדומה שמזהירה: &quot;פוליטיקה, פוליטיקה..&quot;. כשהצלחת לטפס לצמרת, זו היתה סיבה טובה בשבילי לפסול את &quot;קדימה&quot;.
ובתור אחת שמשתתפת בתשלום משכורתך והוצאותיך אני רוצה לומר לך: עכשיו ממש הגזמת!. בשצף קצף הזדרזת להוקיע את דבריו של גאון ,ולא הסתפקת בנזיפה והוקעה, אלה שכבר הכרזת על מושב מיוחד בכנסת , בלה בלה בלה ... 
גברתי נושאת נס החינוך והתרבות, (הרי לתיק הזה צופיות עיניך), בדרך כלל דבריך מתאפיינים בניסיון למצוא חן בעיני כולם. יתכן שרכשת עוד כמה קולות מבין הרוקדים בחתונות לקול הקשקשת, אבל יש לי חשד שאת לא ממש התכוונת. מגברת במעמדך הייתי מצפה להכרה בעובדה שיש מוזיקה רעה, קלוקלת, עילגת, ומוסיקה טובה . ללא קשר בין מזרח ומערב. 
בסופו של דבר לכל אחד מותר לשיר מה שרוצה, אבל גם מותר להביע דעה על מה שהוא שר.
כשמוסיקאי מביע את דעתו יש לו על מה לסמוך. ויחד עם יהורם גאון, הרבה מאושיות הזמר המזרחי, מסכימים שחלק מהמוסיקה הפופולאר&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 10 Mar 2011 15:28:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רואה שחורות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12364420</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669184&amp;blog=12364420</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12331390</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כל פעם שאני צופה בברלסקוני הוא מזכיר לי איזה אימפרטור רומאי קדום בלבוש מודרני.
ובימים אלה, כאשר הוא מבטל בזלזול את האשמות נגדו כשחיוך רחב ומלא בטחון מרוח על פניו, הוא נראה לי כגלגולו המודרני של ניירון קיסר, ששרף את רומא ועמד על מרפסת ארמונו, צופה בעירו הבוערת, כשהוא מנגן על נבל. 

לעומת זה, השבוע צפיתי בכתבה על ג&apos;סטין ביבר ולא הצלחתי להבין מה ההתלהבות מהילדון המתבגר הזה עם תספורת חיפושית, שמתנועע בגמלוניות ושר כמו תלמיד במסיבת סוף שנה של כתה ז&apos;.
מה סוד הקסם שמפיל עולם שלם של בני נוער? הייתכן שהילד ואמרגניו הצליחו לפצח איזה קוד סודי שפותח ומניע איזה מנגנון עלום במוחם של מתבגרים? בדבר אחד אין ספק - אלת המזל עומדת לצידו. 
ובקשר לעיצוב הבלוג. מצאתי שאפשר להשתעשע עם העניין. יש כאלה שמחליפות בגדים ונעלים וזה נראה טבעי. אז למה לא להחליף עיצוב לבלוג. 
אתם מוזמנים להביע את דעתכם. 

ולהזכירכם, הבלוג החדש שלי נמצא בכתובת החדשה הבאה : 

http://roashhorotvarod.blogspot.com

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 19 Feb 2011 19:25:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רואה שחורות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12331390</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669184&amp;blog=12331390</comments></item><item><title>זהבי עצבני, אהבה למכירה וציטוט למחשבה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12330400</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כל ימיו התפרנס נתן זהבי מהג&apos;ננה שלו. נושך ובועט, מתעצבן וצועק על כל מה שנודף ממנו ריח ממסדי, מאובן, מסואב, לא צודק.
במידה מסוימת הוא הצליח לצרוח את זעקתם של העשוקים, האלמנות, היתומים והקשישים, להעיף כיסא פה ושם, ובעיקר לצעוק בקול מה שהרבה חושבים. 
על הדרך גם התפרנס מזה, אבל מישהו הרי צריך לעשות את העבודה.
אז למה אני מרגישה צביטה בלב כשאני שומעת את &quot;זהבי החסכני&quot;, שצריך למצוא עכשיו את פרנסתו אצל הפריץ?

כמה פשוט למצוא אהבה!
אקדים ואומר שאין לי שום דבר נגד שידוכים באינטרנט. 
אבל בין שלל הפרסומות המטומטמות שנוחתות עלינו חדשות לבקרים, יש אחת שמעצבנת אותי במיוחד.
זו הפרסומת של &quot;love me&quot;, אתר הכרויות באינטרנט.
&quot;כמה קל לזכות באהבה&quot; - כמו כל רכישה באינטרנט, רק להקליק ולבחור.
האהבה של &quot;love me&quot; היא משהו בסגנון &quot;הקלק next&quot; 
והיא בעיקר, טובה למכירות. 

וציטוט למחשבה:
&quot;חסרי הכישרון מצליחים פעמים רבות יותר מהכישרוניים, אלה שאינם מבינים עומדים במבחן הרבה יותר טוב מהמומחים, כי בצמתים החשובים יושבים המון אנשי פיננסים מדומים ומכוונים את הכלכלה העולמית, ואילו האמיתיים יושבים בקפה שווארצר או&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 19 Feb 2011 10:36:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רואה שחורות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12330400</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669184&amp;blog=12330400</comments></item><item><title>אוטובוס ירושלמי ביום גשם</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12327313</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אין קדרות כקדרותו של אוטובוס בירושלים ביום גשם.
האפור באוויר , אפור יותר,
הצפיפות הרגילה, גדולה יותר,
ריחות המעילים הרטובים של הנוסעים, חריפים יותר,
העניים הירושלמים , עניים יותר,
הזקנים הכפופים הסוחבים סלים, זקנים יותר,
השתיקות של הנוסעים, דמומות יותר,
העצב הירושלמי כאילו נדחק כולו לתוך אוטובוס בירושלים, ביום אפור של גשם.
אז ירדתי בתחנה וקניתי לי זר כלניות. 





תוכלו למצוא אותי בכתובת החדשה בבלוגר:
http://roashhorotvarod.blogspot.com/
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 17 Feb 2011 13:59:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רואה שחורות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12327313</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669184&amp;blog=12327313</comments></item><item><title>הדגלים של יונתן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12300105</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;משתפת אתכם עם הדגלים של יונתן בכלכליסט







http://www.calcalist.co.il/home/0,7340,L-3838,00.html

ובהזדמנות מזמינה את המתעניינים בפאנל קריקטוריסטים במוזאון חולון הקישור:
http://www.cartoon.org.il/Article/272/פאנל_קריקטוריסטים_בהנחיית_מישל_קישקה&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 01 Feb 2011 18:37:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רואה שחורות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12300105</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669184&amp;blog=12300105</comments></item><item><title>רחוב יפו - מבט אופטימי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12290733</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;ימים היסטוריים עוברים על ירושלים. 
אני חושבת שמאז כניסת כלי הרכב לעיר במאה ה19, לא נראה רחוב יפו ריק מכלי תחבורה.
כשעוברים ברחוב אפשר לשמוע אצ פסיעותיהם של בני האדם, להקשיב לשיחות, ופה ושם אפילו לציוץ ציפורים, או למען הדיוק לקרקור העורבים.
לנשום אויר ללא עשן אוטובוסים. 
העיר נאנקת תחת פקקים ועומסי תנועה בעורקים המקבילים, אבל לרחוב יפו ניתנת הזדמנות של פעם בחיים לנוח.
הוא יכול עכשיו להתמתח, ליישר חולצה ועניבה, להסתכל על עצמו בראי ולומר, אני לא כל כך מכוער.
הרחוב מרים עיניו, הרי עכשיו הוא יכול, גם מבלי להידרס או לדרוס. ושם למעלה, לא גבוה מדי, מחייכות אליו מרפסות יפיפיות של בתים שהוטבע בהם ניחוח אירופאי. 
גם האריה של ג&apos;נרלי מנער את רעמתו. שנים הוא ראה עשן, מלחמות, ליכלוך, פיגועים, הפגנות וחילופי שלטון. עכשיו הוא יכול להרגיש כמו ברומא, למרות דגל ישראל שלצידו.
אז נצלו את ההזדמנות, צאו לרחוב, הרימו עיניים, התישבו באחד מבתי הקפה המשובצים בחלקו המזרחי של הרחוב, עכשיו גם תוכלו להאזין ללא הפרעה לשיחות של הירושלמים היושבים סמוך אליכם, שהחורף האביבי והרחוב המתחדש העלה חיוך על פניהם. 
ועכש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 27 Jan 2011 15:56:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רואה שחורות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12290733</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669184&amp;blog=12290733</comments></item><item><title>שביתת השקדיות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12289053</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;השקדיות לא פרחו השנה. 
לא זכורה לי שנה שבה לא ראינו שקדיה פורחת לפני או אחרי ט&quot;ו בשבט.
מהחלון שלנו אנו רואים כל שנה בעונה זו את הואדי של ליפתא, מכוסה בנקודות וורודות ולבנות, משובצות בתוך הירוק הזוהר של העשב שמכסה את האדמה אחרי הגשם. 
השנה אין פריחה, אפילו הירוק של העשב אינו זוהר
בגינה שלנו צומחות שתי שקדיות, עכשיו ענפיהן ערומים. הן הוציאו ניצנים, אך הם קטנים ויבשים. 
אנחנו נהנים כל שנה משקדים מתוקים, שכייף לאכול אותם צעירים וטריים היישר מהעץ או לקטוף אותם בשלים וקשים ולפצח אותם. הטירחה של קילופם עושה אותם טעימים פי שבע. 
השנה כנראה לא יהיו שקדים.
האם בעתיד כשנשיר לילדנו &quot;השקדייה פורחת&quot; נוכל להראות להם רק תמונות של פריחת עץ שקד?
נכון, מסבירים לנו את התופעה ב&quot;חום&quot; של החורף הנוכחי ושל הקיץ שחלף. יש אופטימיסטים המקוים שהשבועות הקרובים, אם יהיו קרים וגשומים, יפריחו אותן. 
אבל אני רואה בתופעה משהו נוסף.
הטבע מעניש את האדם. על פגיעתו ורשלנותו. על שריפה, ועקירה, וזלזול, וכריתה של עצים. 
הטבע מזדהה עם העצים הפגועים, השרופים, והיערות הנבראים ללא איזון. 
בדרך כלל הטבע, נדיב, וסולח ושו&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 26 Jan 2011 15:16:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (רואה שחורות)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669184&amp;blogcode=12289053</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669184&amp;blog=12289053</comments></item></channel></rss>