http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011בלוג שמוגבל ל-255 תוויםheCopyright 2026 ילדה מיוחדת D:. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11848658<div align="right" dir="rtl">-היא הביטה אל תוך עיניו..היא ידעה כי משהו לא היה בסדר בו. עיניו הפכו שחורות,שפתיו הפכו כחולות וריקנות גדולה נכנסה בו. "ג'יי!אתה לא נראה טוב" זעקה הנערה. "תסתמי טיילור!"קרא זה וחשף את שיניו אשר נהיו חדות. הוא התקרב אליה בצעדים מהירים."לא ג'יי!לא!" והוא פשוט רצח את הנערה האבודה,אשר שכבה שם ללא כל רוח חיים. "ג'יי,ג'יי,ג'יי..למה עשית זאת?"נכנס פנימה אביו של הנער,משועשע. ג'יי ניגב את פיו שהתמלא במה שהיה נראה כדם,הדם של הנערה ששכבה שם,מולו. "הייתי רעב"צחק זה ויצא מהחדר אשר מילא אותו בבחילה. האב גיכח והנהן לשלילה. "כן..זה הבן שלי"סינן בחיוך ויצא מהחדר מלא בגאווה.- ___ "קיילה,תורך לשטוף הערב כלים"צחקקה אליס,אחותה הקטנה. "אני יודעת,אני יודעת"קמתי באי-רצון ופיניתי את הצלחות לכיור. לפתע אבא הגביר את הווליום בטלוויזיה. "הערב נמצאה גופתה של הנערה טיילור סוואן,אנו משתתפים בצערם של בני המשפחה אך ככל הנראה זאת אותה תקיפה שקרתה גם בארבעת המקרים הקודמים...מקרים נורא מוזרים" "תראו מה שהולך בימים האלה,כבר אי אפשר להיות בטוחים בשביל לצאת לקנות חלב מעבר לכביש.. לאן הדרדרנו ?"קרא אבא ונאנ</div>Sun, 13 Jun 2010 21:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה מיוחדת D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11848658http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669011&blog=11848658http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11803771<div align="right" dir="rtl">אני נרשמת לתחרות סיפוורים D: ישלי סיכוי לזכות במשהו?O: ואאי ואאי ואני גם צריכה לכתוב סיפור באורך של 1000 מילים אז תצפו למשו טוב D:</div>Sun, 23 May 2010 19:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה מיוחדת D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11803771http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669011&blog=11803771http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11797832<div align="right" dir="rtl">אווווווווף אני יודעת...אמרתי לכם שאני מתחילה את הסיפור dude,im a dude אבל התחרטתי..באלי להתחיל את הסיפור awake. אז...הנה ההקדמה: - - היא צעדה במורד הרחוב,נעלי העקב שלה תקתקו עם כל צעד שעשתה. היא הביטה על המסעדה היפנית שניצבה מולה בחיוך והחלה להתקדם לעבר המבנה באותו- חיוך ערמומי."שלום"נכנסה פנימה בשאגה. "שלום,אוכל לעזור לך?"שאלה אשה חביבה בשנות ה-50 לחייה. "אני מחפשת נערה."אמרה."הו..אני מצטערת אך לא אוכל לעז-". "-את הנערה הזאת"אמרה בקשיחות והוציאה תמונה מעט מוזנחת מכיסיה. האשה נראתה מופתעת,היא התרחקה מעט אחורנית."אני לא מזהה אותה"נשארה אדישה. "בחייך,את לא מזהה את הבת שלך?"צחקה האשה צחוק מזלזל</div>Fri, 21 May 2010 02:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה מיוחדת D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11797832http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669011&blog=11797832http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11785466<div align="right" dir="rtl">אני מקפיאה את הסיפור הנוכחי בנתיים S: סורי סופיה.. אבל החל מהיום אני מתחילה בסיפור חדש.. אולי אחרי הסיפור הבא אני אמשיך בסיפור הזה D: פשוט שהסיפור הזה כבר לא ממש הולך בכיוון שאני רציתי.. הכל מתבלבל ואני כבר מתוסכלת..אינלי חשק להעלות עוד פרקים מהסיפור. לסיפור הבא קוראים dude,im a dude נקווה שתיהנו D:</div>Sat, 15 May 2010 20:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה מיוחדת D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11785466http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669011&blog=11785466http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11735368<div align="right" dir="rtl">פרק 5- - הבטתי בשעון בתימהון..היה נראה כי ניסיתי להעביר את הזמן קדימה אך ללא הצלחה.. "גרייס מותק,בואי."אמר קרסון מפתח הדלת."לאן?"שאלתי מפנה אליו מבט חד. הוא הביט בי בהנהון קל,וחייך."משהו מצחיק אותך?"שאלתי,התחלתי להתעצבן מעט. "ממש לא,פשוט נזכרתי במשהו שאיזה מישהו אחד אמר לי.."ענה לי באותו חיוך,אך יותר רחב הפעם. "ונזכרת במשהו המצחיק הזה כשדיברת איתי?"שאלתי ברוגז. "ובכן..זה הזכיר לי אותך.."ענה בכנות,כנות שלמעשה לא כל כך עניינה אותי. "טוב..בוא נלך"סיננתי."אבל קודם תסביר לי לאן אתה לוקח אותי"דרשתי. "עקשנית את"סינן זה."אנחנו הולכים לפגוש מישהו שממש רוצה לראות אותך"ענה. "אוה..והמישהו הזה יהיה?"שאלתי כמפצירה בו לענות לי. הוא נאנח והצביע על היציאה,מסמן לי לצאת. "אני אסביר לך בדרך!"קרא כאשר ראה שלא זזתי ממקומי. "מה יש לכולם?..תסביר לי עכשיו או שלא אלך איתך בכלל!"קבעתי. "אלוהים אדירים,תצאי כבר"משך אותי החוצה."תודה"סינן ברוגז והזמין מעלית. "אביך ואימך הביולוגיים...הם-"."מה ז"א ביולוגיים?ההורים שלי בלואיזיאנה" "אולי תתני לי לסיים?..תודה"קרא."אז ככה..ההורים שבלואיזיאנה?..הם ההורים המ</div>Thu, 22 Apr 2010 14:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה מיוחדת D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11735368http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669011&blog=11735368http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11719130<div align="right" dir="rtl">פרק 5- - "מה יהיה איתך?"שאל קרסון. "את מתעלפת פה כאילו זה הרגל אצלך"צחקק. שתיתי מהכוס תא החמה שקייל הכין לי. "זה בגלל העכברוש?"שאל בשנית,הנהנתי לשלילה. "היה לי מן זכרון כזה,אני לא יודעת האמת.."מלמלתי והנחתי את הכוס על השולחן. קרסון הביט בקייל ולאנס אשר הביטו בו. "אנחנו נלך"מלמל קייל וגרר את כולם החוצה. קרסון השפיל מבט,לאחר מכן הביט בי. "על מה היה הזיכרון שלך?"שאל. "היתי אני,בתור תינוקת.."היססתי בדבריי. "והיתה שם אשה בשם לוסינדה,ואיש שניסה להבריח אותנו ממלחמה כלשהיא"מלמלתי. "אני מבין.."מלמל,היה נראה כי הוא ידע מי אלה. "אני צריך לזוז עכשיו,טאי קייל לאנס ג'ון ומקס ישמרו עליך"אמר. הוא יצא מהמקום בסערה,אחריו נכנסו הבנים וטאי. לאנס הביט בי קלות ולאחר מכן פנה להתעסק במכשיר הפלאפון שלו,אשר צלצל. - "-לא רון,אני עסוק" "-אבל אני חברה שלך!"קולה נשמע מבעד למכשיר. "-אז מה?אני לא יכול לפנות לך כרגע זמן.." "-היית יכול להעריך את החברה שלך קצת יותר,אתה יודע" "רון!אני נמצא בלאס וגאס,איך את רוצה שאני אגיע אליך" "-מה אתה עושה בלאס וגאס?"שאלה בטון חושד. "-משחק מחבואים עם ג'ון,מה את מ</div>Thu, 15 Apr 2010 00:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה מיוחדת D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11719130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669011&blog=11719130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11697785<div align="right" dir="rtl">פרק 4- היינו כבר באוטו הצפוף,אני ישבתי מאחור. במושב האמצעי. "מתי נגיע לשם?"שאלתי מתוסכלת. מצד אחד ישב מקס חצי יושן וחצי מרייר על הכתף שלי,מהצד השני ישב לאנס,מלטף את ברכיי ומחייך בערמומיות. "עוד מעט,חומד עוד מעט"מלמל קרסון והביט קדימה,ממול נראה השלט המסמן את הדרך ללאס וגאס. "מה נעשה שם בכל מקרה?"שאלתי,מתפתלת במקומי,מנסה למצוא תנוחה שבה מקס לא ישן ויזיל עליי ריר- ולאנס לא יגע בי,אך מה הפלא?זה לא קרה. "את עוד תראי מותק,העולם טומן בחובו הפתעות."קרץ לי דרך המראה הקטנה מקדימה. מה לעזעזל הוא רוצה ממני עכשיו?...הבן אדם חטף אותי,ועכשיו הוא מסיע אותי ללאס וגאס. "לא חטפתי אותך!"קרא והביט בי דרך המראה. "בסדר.."סיננתי. "לא טוב לך איתנו?"שאל קייל,מקדימה. "האמת היא..אם אתה מחשיב את הנסיעה הזאת אז לא!"אמרתי ברוגע ולאחר מכן התפרצתי. "הגענו לוגאס בייבי"קרא ג'ון מאחורה כאשר שלט הכניסה הופיע באופק. "אני לא עשיתי את זה,אמא!"קפץ מקס כהתעורר מחלום. כל מי שהיה באוטו באותו רגע היה בשיא הצחוק. "מה?"שאל מקס,נבוך. "טוב לא משנה,כמעט הגענו"סינן קרסון מביט אל העיר עצמה כאשר נכנסנו אליה. "אז איפה</div>Mon, 05 Apr 2010 17:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה מיוחדת D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11697785http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669011&blog=11697785http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11688372<div align="right" dir="rtl">פרק 3- הבטתי סביבי,שקט..כמה טוב שבאתי הנה,הכל כל כך שקט ורק הרחש של הנחל הזורם ברקע. זה נתן לי תחושה טובה,תחושה שרק אני יכולה לחוש. פתחתי את המחברת שלי והתחלתי לצייר לפי הדמיון שלי. "שקט פה,הא?"לפני שהספקתי למצמץ,לאנס ישב על ידי ממול הנחל."כן.."לחשתי,מביטה בו במבט תוהה. "אני בא לפה הרבה,לחשוב,לנוח מהכל"אמר ברוגע והביט אל הנחל.לפתע הוא הפנה מבטו אליי. "מה את מציירת?"שאל. "כל מיני"מלמלתי והראתי לו את המחברת. הוא חייך. נחמד"לחש ודפדף בין הדפים. לפתע מבטו נעצר על ציור אחד שציירתי ימים ספורים קודם לכן. "מ-מאיפה הציור הזה?"שאל. "לא יודעת..סתם ציירתי לפני כמה ימים,זה בא לי בדמיון"צחקקתי. "זה בא לך בדמיון או שזה מישהו מסויים?"שאל והצביע על הפרצוף שציירתי. "נראה לי שזה הופיע לי בחלום וזכרתי את הפנים שלו.אני לא ממש בטוחה אבל" זה היה פרצוף בעל תווי פנים קשים.הוא היה עם ניבים ופיו היה פתוח,הידיים נראו כמוכנות לתפיסת דבר מה. "את צריכה להיזכר"מלמל ברצינות. למה,זה חשוב לך לדעת מאיפה באה ההשראה שלי?"שאלתי בשעשוע. "לא,זה פשוט חשוב לי!"קרא. "מהכל אתה עושה כזה עניין,פעם אחת תשאל משהו</div>Thu, 01 Apr 2010 17:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה מיוחדת D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11688372http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669011&blog=11688372http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11688014<div align="right" dir="rtl">אלווהה פיפול מה אתם עושים?..זה לא משנה כרגע אז תעזבו את הדברים הקטנים ובווווווואו נעבור לדבר הגדול הבא: הפרק השני :P מארועי הפרק הקודם: די!איזה ילדים. "סליחה!?" "מה אמרתי?" "אנחנו ילדים?..אנחנו?..זה הוא!" עיני נפערו,בקושי יכולתי לנשום לפתע. "א-אתם.." נפלתי על הרצפה,מעולפת. "יופי טאי,עשית הרגע טראומה לילדה החדשה,אני מקווה שאת מרוצה!" <SPAN style="FONT-FAMILY:</div>Thu, 01 Apr 2010 15:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה מיוחדת D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11688014http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669011&blog=11688014http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11687858<div align="right" dir="rtl">המשימה להגשה: עם כלי נגינה. עם שמלה. עם מגפיים. (בונוס) דמות מחייכת.</div>Thu, 01 Apr 2010 13:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (ילדה מיוחדת D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669011&blogcode=11687858http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=669011&blog=11687858