http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919ציורים, הגיגים, שירים, סיפורים, ובעיקר הררים של שטויות. המסכה שלי, בעיקרון. "אנשים משקרים כשהם משחקים את עצמם. חבוש לאדם מסכה, ויספר לך אמת"heCopyright 2026 LittleWhiteLie. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/19/79/66/667919/misc/19732698.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=12092486<div align="right" dir="rtl">טוב, אז ככה, קוראים נכבדים. וגם אתה. הבלוג מת. יחי האלפים שעוד נשארו. אני, בלב כבד, פורשת מחוג החופרים ברשת, דהיינו ישראבלוג- זה פוסט ההספד של הבלוג הזה. אם להגיד את האמת, מעולם לא היה לי מה להציע לקהילה הזאת. אין לי חיים מרתקים, אין לי אמירה יוצאת מן הכלל, ההגיגים שיש לי בדרך כלל לא מצחיקים\פיוטיים\ דיכאוניים עד אימה וגורמים לך לרצות לחתוך ורידים\כוללים פימו . אני לא חכמה במיוחד, אני לא יפה במיוחד, אין לי פטיש מטורף על שום נושא (טוב, אולי יש לי. לא משהו שאי פעם יחשף). אני לא אנורקטית. אני לא יודעת לכתוב סיפור על - רומן רומנטי מטופש\ ערפדים+רומן רומנטי מטופש\ מדע בדיוני+ רומן רומנטי מטופש\ פאנפיקים+רומן רומנטי מטופש, ברוב המקרים גם חולני וכולל יחסים הומוסקסואליים,או פדופיליה, או התעללות מינית בחפצי בית. או הכל ביחד. אני לא רבה עם ההורים שלי, אני לא צובעת את השיער או עושה פירסינגים, אין לי שום דבר למכור, שום דבר לקדם. אני לא פילוסופית בעלת עומקים-עד-אין-חקר עם שם מתוחכם בלטינית ותמונה לבלוג שכוללת חמור\כונכייה\ציור של מגריט. אני לא חנון מגניב שממש גרוע בצייר אבל ממש מצחיק,</div>Sat, 09 Oct 2010 22:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (LittleWhiteLie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=12092486http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667919&blog=12092486http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=12075236<div align="right" dir="rtl">סיפור קצר , נכתב במקור לתחרות, אבל בגלל בלבולי דד-ליין לא נשלח. ^^" תיהנו! (אני אשמח לביקורת) ~~~~~ עיני-דג כבר כמה שבועות קיננה באנדרה ההרגשה שהוא נעלם. שאישיותו מתמוססת, מפנה מקום למשהו אחר. משהו נורא. בכל פעם שהתחושה הזאת התפרצה בהתקף ריקנות איום,הרגשה שהוא מחליק מבין אצבעות עצמו ונהפך למשהו שהוא מעולם לא רצה להיות, אנדרה רץ למראה הקרובה אליו כדי להוכיח לעצמו שהכול עדיין במקום, שהפנים חסרי-הייחוד והמוכרים שלו הביטו בו כמו תמיד, ולא פנים מסויטות של מפלצת. הוא לא באמת אהב להתבונן בעצמו, למען האמת הוא שנא את איך שהוא נראה- אבל הוא ידע שהיה מעדיף את המראה שלו על פני כל אחד אחר. הוא לא ידע למה,אבל הוא לא רצה להשתנות. הוא פשוט פחד לאבד את עצמו. הפחד העיוור והמשתק הזה המשיך לשעבד אותו ולהתפרץ בתדירויות גובהות והולכות, עד שפעם אחת, בליל קיץ דביק,הפחד שלו התממש. כשהתעורר באמצע הלילה, מזיע והלום רגש לאחר סיוט שגרם לו לצמרמורות קור בכל הגוף ,וניגש להביט במראת הקיר הגדולה שנתלתה בחדר השינה שלו, לא היו אלה פניו שנעצו בו מבט מתוך מסגרת העץ. האדם במראה אולי נראה דומה לאנד</div>Fri, 01 Oct 2010 15:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (LittleWhiteLie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=12075236http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667919&blog=12075236http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=12069234<div align="right" dir="rtl">היי קיטי! (שוב, קיטי היא אתם. אתם קיטי. בי וואן ווית ת'ה קיטי.) השבוע, בתור עליית מדרגה בדרך להיהפך לגיקית מהמניין ,כי זה הדבר הכי מגניב בעולם, הלכתי (שנה שנייה ^^) לפסטיבל אייקון.אייקון!!!(ולכל שאר הדברים שבכותרת. הרחבה בהמשך.) היה כל כך שולט! האנשים שם הכי מגניבים (חוץ מהזקנים, השמנים, ואלה שהזיעו עליי בתור לזומבי קון ), הדוכנים שם מעולים (ספרים ישנים! ומוזרים! לא תאמינו כמה! ריר!!!) ואנשים עם-קוספליי!!! ווהו! אני מארגנת אחד לכנס בחנוכה, אבל הוא עומד להיות ממש לא פלאשי. (סליחה על כל סימני הקריאה, זה מהתרגשות.) אה, ואני אוהבת אנשים עם חולצות עם הדפסים מגניבים. טוב, אלה הדברים שהלכתי אליהם באייקון, ורשמים: הרצאה בנושא מראות מדברות בספרי הארי פוטר. לא היה לה הרבה על מה להרצות, כי בתכלס אין מראות מדברות בספרי הארי פוטר, וגם אם יש הן לא עושות הרבה, והייתה לה יכולת נאום לא מרשימה במיוחד. אבל הייתה לה תיאוריה די מעניינת על דיוקנאות ורוחות רפאים. (דיוקנאות זאת מילה יפה. דיוקנאות.) הרצאה בנושא דמויות בבואה בהארי פוטר: זה היה ממש מעניין. גרם לי לראות את כל הספרים באור חדש. ולהיזכר בפרד</div>Tue, 28 Sep 2010 23:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (LittleWhiteLie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=12069234http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667919&blog=12069234http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=12045550<div align="right" dir="rtl">זה המאמר שלי לתחרות, כל הפרטים לא אמינים במיוחד (חוץ מאלה שלקחתי מויקיפדיה... פשוט אל תקחו את זה כמקורות לדוקטורט שלכם או משהו. אם חשבתם לעשות את זה.) זה אמורלהיות הומוריסטי (מקווה שהצלחתי ^^) ~~~ ערפדים , או- איך התגלגל הרוזן אורלוק לאדוארד קאלן. ערפדים הצטיירו מאז ומעולם כיצורים לא חביבים במיוחד, שערים בלילה, ויש להם נטייה מוזרה למצוץ לך את הדם. או לאכול לך את הילדים. או לטרוף לך את המוח דרך האף. תלוי מאיזו תרבות אתה בא (וגם כמה מזל יש לך). בבולגריה למשל, הערפד הוא יצור בעל נחיר אחד שישן עם עינו השמאלית פקוחה ואגודליו משולבים (נורא ספציפיים, הבולגרים) והוא האחראי למגפות בקר. בברזיל לערפדים היו רגליים מכוסות קטיפה;במורביה (גם אני לא יודעת מה זה )הערפדים רדפו אחר קורבנותיהם בעירום. וזה עוד לא שיא הביזאר- היכנסו לויקיפדיה, אני לא המצאתי את כל השטויות האלה. מספר האמונות התפלות בקשר לערפדים עצומה, וכלכותב בנושאמשתמש באלה שמתאימים לעלילה שלו(מישהו אמר 'חצויה'? סטפו.)- למשל, הם נרתעים מספרי דת, בגלל שהם יצורים טמאים. הם לא משתקפים במראות, כי אין להם נשמה. והם ישנים ביום, שכן הלי</div>Fri, 17 Sep 2010 14:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (LittleWhiteLie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=12045550http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667919&blog=12045550http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=12042588<div align="right" dir="rtl">גוטנטאג, קיטי. מי אני? איפה אני?איפה אני רוצה להיות, למה, והאם זה כתם או אגם על המפה? אני מורטת את שיערותיי המסמורטטות בניסיון להשיב על השאלות האלה. אני לא אוהבת את עצמי. אני בטוחה שאנשים אחרים לא אוהבים אותי. אני לא כתבתי את השם שלי מעולם (פנו אליי בתור ליטל ווייט ליי ), מפחד שמישהו יקרא ויחשוב עליי מחשבות מוזרות. (אם אתם עושים זאת כרגע, זה אמנם מחמיא, אבל תפסיקו.) אני רוצה שיאהבו אותי. אני רוצה שיהיה לי משהו לצעוק. אני רוצה חלום. אני רוצה שמישהו יחבק אותי ויגיד לי שאני האחת בשבילו. אני רוצה שמישהו ירצה להיות כמוני. אני רוצה להיות הכי טובה. אני רוצה לרצות. בלי לחשוב. ולהשיג. לעזאזל, אני רוצה! אני רוצה ללבוש שמלה לבית ספר. אני רוצה להגיד ניה. אני רוצה שאנשים שאני אוהבת ירצו להיות בקרבתי. אני מקווה שאתם לא חושבים עליי שאני איזה פתטית ממלמלת עם לוק של הומלס ווויטס של תנשמת. ואתם יודעים מה? תחשבו. תחשבו הכי חזק שאתם יכולים. תלחשו את המחשבה הזאת, תכתבו אותה, תצעקו אותה. אני אעשה כאילו אני שמה *כולנו יודעים מה, אני ארגיש מלוכלכת אם אני אכתוב את זה* על הכל, ואנסה להאמין שזה</div>Wed, 15 Sep 2010 22:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (LittleWhiteLie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=12042588http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667919&blog=12042588http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=11996612<div align="right" dir="rtl">שלום לך קיטי (שם קוד לקוראים. אל תגלו לרוסים). א.כואבות לי הרגליים בטירוף. הסתובבתי אתמול (זה כבר יוצא שלשום, ארבע בבוקר... ועוד מעט לימודים! אני פשוט צריכה להפליק לעצמי בתחת.) בדיזנגוף סנטר שש שעות!!! ולא קניתי כלום! צריך להמציא שיא גינס לדברים האלה.ומצאתי חנות בשם דיסק סנטר, שמוכרת מלא דיסקים שאף אחד לא מכיר. אך אבוי! לא היו להם דיסקים של הפראטליס, ואני פיתחתי ציפיות. ב.האם זאת רק אני, או שכשיש לך תשוקה ממש חזקה למשהו (נגיד,עוגת שיש עם שוקולד) ומישהו אחר לקח את הפרוסה האחרונה (נגיד, אחותי), יש לך יותר רגשות נקם מאשר אם הוא היה, נגיד, מביא לתחילת האפוקליפסה? כלומר, למי אכפת, כל עוד אין לי עוגה? ג.הייתי היום אצל חברה והיא נתנה לי 6 (!) מאנגות לקרוא! אחת מהן סיימתי היום (hana-kimi שמה) וזה מוזר בטירוף, אבל מה שהיהאפילו מוזר יותר הוא הסיפור בונוס בסוף. לעזאזל, הדבר היחיד שיותר נמוך מזה בסולם האיכסה המינית הוא לדפוק סוסים! אני לא חושבת שאי פעם אסמוך על יפני שוב, אחרי שהם ככה חיללו את תומתי. אנשים מאבדים את הבתולין שלהם ממאנגות כאלה. ד.אף פעם לא הבנתי משהו. נכון תמיד אומרים ל</div>Tue, 24 Aug 2010 04:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (LittleWhiteLie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=11996612http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667919&blog=11996612http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=11990389<div align="right" dir="rtl">שלום, קוראי הוירטואליים, אם אתם קיימים! האם יהיה יותר נוח אם אקרא לכם קיטי? מזמן לא כתבתי פוסט ועכשיו פתאום נכנסתי לאתר ובאה לי ההשראה. אז, לדברים על הפרק: א.הייתי בפסטיבל הקומיקס והאנימציה, היה אדיר! קניתי קומיקס בשם chew, שהוא מדהים ומגעיל בטירוף באותו הזמן. (כאילו, אכילת גופות אנד סטאף.), ארנק מגניב וסיכה שיש עליה תמונה של פרויד וכתוב אמאש'ך- זה גאוני! זה פשוט פאדג'ינגגאוני! אה, וגם השגתי חתימה של אנגלמאייר :) חברה שלי ואני הלכנו לשם ואז היא אמרה- "היי! אני אוהבת את הגמל המנשנש שלך!" ואז הוא חתם לשתינו. שפל, הא? והייתי בהרצאה על טכנולוגית תלת מימד. היה משעמם רצח, אבל לפחות למדתי דברים. דברים חשובים. ב. ובכן קיטי, אני בבעיה- אלוהים\זאוס\רע\אודין\בודהה\וישנו לא רוצה שאני אהנה ממוזיקה! אייפודי המתוק טריסטאן חזר מחופשה בים- שבה הוא נחשף ללא יותר מלחות וגרגיר חול אומלל- והוא מסרב לעבוד. ההפגנה האיטלקית הזאת עוד תעלה לו, כשאני אחליף אותו. מפונק. וגם, המערכת שלי לא עובדת! היא מתנהגת כאילו כל דיסק ששמים בה שרוט. אררר.אני אבודה, קיטי! ג.חברות שלי מתנהגות מוזר. אני לא יודעת מה לעשות</div>Sat, 21 Aug 2010 02:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (LittleWhiteLie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=11990389http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667919&blog=11990389http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=11882568<div align="right" dir="rtl">קניתי את הספר בשבוע הספר בכיכר רבין (מי לעזאזלהגהאת המשולש המוזר הזה שתקוע שם באמצע ??) ספר ממש מדהים, שבאמת שינה לי איכשהו את זווית הראיהדברים. אניוואיז, נחזורלספר (שהשם של הסופר שלו מצחיק אותי כל פעם מחדש- אגב, תגלית-גם באנגלית כותבים gayman...בערך XD) בגרסהבאנגלית הוא מופיע עם ציורים של כריס רידל האליל (עלילות קצעולם, מוכר? זה הוא! הוא!!!), ובגרסה העברית זאת מין עטיפה כחולה וכעורה עם צורה לא מובנת באמצע ופונט שיכול לגרום למעצבים גראפיים לחטוף שבץ. מצד שני, בפנים יש איורים מדהימים של מאייר אחר שאני...לא ממש זוכרת איך קוראים לו. אבל הוא טוב. עלילה הספר מתחיל כמה שנים לפני ההתחלה. משפחה חמודה ותמימה נרצחת על ידי אדם מרושע ומסתורי בשם האיש ג'ק. הילד הקטן שלהם, בן שנה וחצי, מגיע בנסיבות פתלתלות (וגאוניות, מצד ניל ידידינו) להיות הבן המאומץ שלזוג רוחות רפאים חביבות, לגור בבית קברות ולהיות בן הסנדקות של יצור מסתורי ומגניב בטירוף בשם סילא. אך אבוי! אסור לו לצאת מבית הקברות, בגלל שהאיש ג'ק יחכה לו בחוץ. ובינתיים, הוא חי. אוהב (ילדה לא מגניבה בכלל בשם סקרלט), מתבגר, לומד וחולם (הוא</div>Wed, 30 Jun 2010 01:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (LittleWhiteLie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=11882568http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667919&blog=11882568http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=11879174<div align="right" dir="rtl">הדבר שהכי מעצבן אותי בעולם, אולי אפילו יותר מממש לרצות שוקולד כשאין, זה אנשים מרירים. הם מחליאים אותי. "כולם שונאים אותי, בגלל שאף אחד לא עונה לי בפייסבוק צ'יאט" "ישראל הופכת למדינה פאשיסטית, תראו איך אנחנו חושבים את עצמנו. ארץ. עצמאית. קשה לי להסתכל על עצמי במראה" "פשוט ככה אני.מגעילה ומכוערת" זה שאתם רואים את העולם דרך מסך הקיאה של עצמכם, לא אומר שאתם צריכים לגרור אנשים למטה איתכם. מפסיקו להתבכיין ולגרום גם לי להרגיש רע, תעשו משהו! ניתוח פלסטי, הפגנה, שינוי מלתחה,פסיכולוג, תאכלו, תצומו, תשירו, תשנו, תעבידו את עצמכם עד שתתעלפו, אפילו תתאבדו- פשוט אל תתנוונו ותשבו ותקטרו על מר גורלכם כמו סבתא פולניה בלי כליות. ואני סיימתי. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ גלעד שליט. . איך שאני רואה את זה- כל כך הרבה חיילים מתו, בשם המולדת, סבלו את שבעת מדורי הגיהינום בדרך לניצחון, מסרו את נשמתם אפילו כדי להוריד יגון שאולה רק אחד מחיילי האוייב יחד איתם. למה צריך להוציא מהכלא חבורת פושעים שלמרות שהם אנושיים בדיוק כמו גלעד יש להם מט</div>Mon, 28 Jun 2010 15:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (LittleWhiteLie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=11879174http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667919&blog=11879174http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=11838380<div align="right" dir="rtl">ארס אֵרס עמד מאובק, מיואש ואבוד, וצפה בחלומו משקה את הגינה. מאז שהוא, הלי, רצח את משפחתו של ארס בדם קר, הוא ייחל ליום שבו יוכל לנקום. לנעוץ להב מדויק ומתוק אל תוך הפנים האלה, שעוררו בו זיכרונות נתעבים של אש, רעש בלתי נסבל,כאב ומוות. ארס שלף את חרבו הנאמנה מתוך נדנה והתקרב באיטיות אל שער הגינה הציורי, רגשותיו מתערבלים לרעש לבן שזמזם בין רקותיו-"אפשר לעזור במשהו?" שאל הלי,שערו השחור המבריק מתנפנף ברוח הערב, והשתתק כשראה את החרב המונפת; הוא הוציא חרב קצרה מחגורתו, כזו שמשמשת שודדי דרכים, שום תחרות לסייף הקטלני שהיה אחוז בידי ארס, ולהבעת פניו חסרת הרחמים. בלי להגיד מילה, הוא הניף את חרבו לעבר ליבו של הלי. <P style="MARGIN: 0cm 0cm 10</div>Tue, 08 Jun 2010 22:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (LittleWhiteLie)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=667919&blogcode=11838380http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=667919&blog=11838380