http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486חלום הבלהות של גילי הקטנהheCopyright 2026 הגברת הראשונה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11658839<div align="right" dir="rtl"> היא מטפסת במדרגות, החצאית המתנפנפת שלה נעה הלוך ושוב. היא מגיעה לדלת. פותחת את הדלת, סוגרת אותה, מסתובבת, מורידה את הקרש, פותחת כפתור ועוד כפתור אחד. הכל נופל על הרצפה האפורה, גם את התיק היא שומטת ורק אז היא מתיישבת. אנחת הקלה שוברת את הרצף. התיק נשכב כנעלב על הרצפה. קודם לכן הנדסה בצורה מתוחכמת דרך להכניס לתיק האומלל סיגריות, מפתחות, איפור, פלאפון, מראה, תפוח ירוק, תחתונים ומה לא. לאחרונה הסיקה שלא כדאי לסמוך על אחרים. גם לא על מי שממש קרוב. כבר חודשיים שהיא ושתי הילדות לבד, אז הוא עזב, ילד אחת פחות לטפל בו, נהגה לומר לעצמה. הרבה לפני החתונה הקשר ההדוק שלהם היה מעורר קינאה. הם פשוט לא יכלו להיפרד. אפילו באותו הערב של מסיבת הרווקים לפני החתונה, התקשר אליה 18 פעמים לוודא שהכל איתה טוב. כל חייה קשרה בו, וכשביתם הראשונה נולדה, זנחה את קריירת עריכת הדין שחתרה אליה שנים רבות כדי לטפל בנאמנות בביתם הראשונה. אבל דברים השתנו, עכשיו כשהוא כבר לא איתן. היא הספיקה לשכוח איך זה מרגיש להוריד אחרי גבר את קרש האסלה. היא מסיימת, אין נייר, דווקא את הטישו המחורבן היא הוציאה מהתיק אתמול</div>Fri, 19 Mar 2010 17:25:00 +0200got2bgili@walla.co.il (הגברת הראשונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11658839http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665486&blog=11658839http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11658831<div align="right" dir="rtl">היא מטפסת במדרגות, החצאית המתנפנפת שלה נעה הלוך ושוב. היא מגיעה לדלת. פותחת את הדלת, סוגרת אותה, מסתובבת, מורידה את הקרש, פותחת כפתור ועוד כפתור אחד. הכל נופל על הרצפה האפורה, גם את התיק היא שומטת ורק אז היא מתיישבת. אנחת הקלה שוברת את הרצף. התיק נשכב כנעלב על הרצפה. קודם לכן הנדסה בצורה מתוחכמת דרך להכניס לתיק האומלל סיגריות, מפתחות, איפור, פלאפון, מראה, תפוח ירוק, תחתונים ומה לא. לאחרונה הסיקה שלא כדאי לסמוך על אחרים. גם לא על מי שממש קרוב. כבר חודשיים שהיא ושתי הילדות לבד, אז הוא עזב, ילד אחת פחות לטפל בו, נהגה לומר לעצמה. הרבה לפני החתונה הקשר ההדוק שלהם היה מעורר קינאה. הם פשוט לא יכלו להיפרד. אפילו באותו הערב של מסיבת הרווקים לפני החתונה, התקשר אליה 18 פעמים לוודא שהכל איתה טוב. כל חייה קשרה בו, וכשביתם הראשונה נולדה, זנחה את קריירת עריכת הדין שחתרה אליה שנים רבות כדי לטפל בנאמנות בביתם הראשונה. אבל דברים השתנו, עכשיו כשהוא כבר לא איתן. היא הספיקה לשכוח איך זה מרגיש להוריד אחרי גבר את קרש האסלה.היא מסיימת, אין נייר, דווקא את הטישו המחורבן היא הוציאה מהתיק אתמול. בלית ברירה היא מר</div>Fri, 19 Mar 2010 17:25:00 +0200got2bgili@walla.co.il (הגברת הראשונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11658831http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665486&blog=11658831http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11504667<div align="right" dir="rtl"> מנשה ישב רכון, גבו כפוף וכתפיו שמוטות. הוא הצמיד את אוזנו הימנית למכשיר הרדיו. החליש קצת והקשיב. הוא שלח מבטים קצרים לעבר שעון הקיר הגדול. לעזאזל, עוד שתי דקות שבע. כפור הבוקר ריחף באוויר ועורו רעד קלות מהקור. לבסוף נאנח. הציץ שוב בשעון, כבר שבע וחמישה, פנה למטבח להכין את ארוחת הבוקר. נכדו מגיע לביקור היום. הוא לא בא לבדו, אלא עם איזו בחורונת. אולי נחמדה. כעבור שעה קלה הם דופקים בדלת חבוקים. מנשה קם, סוגר את כפתור מכנסיו, מעביר יד כבדה בין שערות ראשו הדלות ופותח את הדלת. מולו ניצב זוג מתוק, עם שני חיוכים לבנים וארבע עיניים קורנות. הם מתיישבים מול מנשה. שתיקה של מבוכה בניהם. הם משוחחים, מספרים חוויות ומנשה מציע להם קפה וקרקרים. הוא קם למטבח, בדרכו מסתכל שוב בשעון. עוד לא צהריים אבל הבוקר עבר. הוא חוזר לשולחן. מונחים כבר על המגש ספלים ובקבוק חלב. הנכד הזה חייב תמיד לעשות את מלאכתם של אחרים. הם מתיישבים והנכד מוזג לשלושתם קפה חם. הוא מגיש לסבו את הספל ואומר: "סבא, הגינה שלך מוזנחת. אולי ביום שבת אביא מעדר. נוכל לשתול שתילים ופרחים, להוסיף קצת ירוק, מה אתה אומר?" <</div>Tue, 05 Jan 2010 01:00:00 +0200got2bgili@walla.co.il (הגברת הראשונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11504667http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665486&blog=11504667http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11488580<div align="right" dir="rtl">כשהייתי קטנה, קטנה מאד אפילו. הייתי מתביישת להזמין חברים. היה לנו בית ישן. הוא היה בקצה רחוב בלי מדרכה ומסביב היו קוצים. כשעברנו ממנו ישר פירקו אותו. אבל בכל זאת הייתי מזמינה את החברים. הם גם היו באים. אני זוכרת את המבוכה שהייתה לי לראות עם חברים טלוויזיה. הכי הביך אותי היה כשהיו שירים בסרטים של דיסני. אין לי מושג למה. הם פשוט היו מביכים. והחדר שלי שהיה מיושן. והתנור שלנו היה המזדקן והיה לנו אח של העצים עתיק. הכל הביך אותי בבית ההוא. מזל שעזבנו אותו. שעזבנו את העיר. עכשיו יש לי דברים אחרים שיביכו אותי. אבל הפעם זה בבתים של אחרים.</div>Mon, 28 Dec 2009 23:48:00 +0200got2bgili@walla.co.il (הגברת הראשונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11488580http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665486&blog=11488580http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11358374<div align="right" dir="rtl"> הרגעים הכי מאושרים בחיים הם לא תמיד האלה המושלמים אלא האלה שזיק של ברק נוצץ לנו בעיניים הרגעים הכי עצובים בחיים הם לא תמיד אלה שבוכים אלא אלה שנשבר המבט החד <P style</div>Sat, 31 Oct 2009 21:33:00 +0200got2bgili@walla.co.il (הגברת הראשונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11358374http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665486&blog=11358374http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11293269<div align="right" dir="rtl"> תְּשׁוּבָה תחת כיפת השמיים יושב לו כך סתם מעלה תהיות לאור למרות שמזמן כבר חושך תחת גג הבית <P style="TEXT-ALIGN: right; MARGIN: 0in 0in 0pt; unicode-bidi: embed; DIR</div>Mon, 05 Oct 2009 02:37:00 +0200got2bgili@walla.co.il (הגברת הראשונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11293269http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665486&blog=11293269http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11152487<div align="right" dir="rtl"> Everyone should be where he belongs to. - Rene</div>Thu, 13 Aug 2009 19:59:00 +0200got2bgili@walla.co.il (הגברת הראשונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11152487http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665486&blog=11152487http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11117751<div align="right" dir="rtl"> ארבע מדות ביושבים לפני חכמים. ספוג, ומשפך, משמרת, ונפה. ספוג, <SPAN style="FONT-FAMILY: Narkisim" lang</div>Sun, 02 Aug 2009 01:32:00 +0200got2bgili@walla.co.il (הגברת הראשונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11117751http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665486&blog=11117751http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11046317<div align="right" dir="rtl"> למרבה האבסורד והתימהון, אני מרגישה הרבה יותר טוב פתאום. אם פעם חשבתי שכדיי להגיע לשמחה והאושר אצטרך כך וכך, הרי שהזמן הראה אחרת. ואני בטוחה שזה טוב, שהרי לא ארצה לבלות את חיי בצפייה למשהו אחד ולבסוף להיות מופתעת כשאגלה שזה לא. עוד שלושה ימים זה יהיה שנה, שנה שכאילו לא זזה. השתנתי ואיתי השתנו כל הדברים שסביבי, אבל בכל זאת אני יכולה לשפוך את אותן רגשות שהצטברו כאילו הן כאן מאתמול. זה קורה לי מדי פעם. הצטרפו לתחנה ילדים חדשים, כאלה שלא הכירו אותך, ובכל זאת אף אחד עוד לא העז לתפוס את הפינה שהיית עומדת בה כל בוקר. מחכים לך, כשבעצם את מחכה לכולנו שם. יש את השטות הזו של 'להתחבר לעצמך' שמדברים עליה. כשרואים אותי יושבת עם ספר ושוקו ביד, מביטה באיזה אופק קרוב אפשר להתבלבל ולהסיק שאני קרובה לזה. אז מסתבר שממש לא. זו היתה הפתעה ממש לא נחמדה לגלות שאפילו הצלחתי להדחיק מעצמי את התשובה הפשוטה ל'מה עושה</div>Fri, 10 Jul 2009 07:18:00 +0200got2bgili@walla.co.il (הגברת הראשונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11046317http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665486&blog=11046317http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11025258<div align="right" dir="rtl"> אתה הולך לך ברחוב, סתם יום רגיל שטוף שמש, מביט בתנועה היומיומית בכביש. הצעדים שלך לא איטיים מדי וגם לא מהירים מספיק. מתוך הרגל אתה מוציא את הפלאפון, מגלה ששוב דמיינת רעד קל בכיס שבכלל לא היה מעולם. ילדים קטנים אוחזים בשתי הידיים בילקוטיהם לבית הספר, חוצים את הכביש בצעדים קטנטנים. ריח של פיח, פריחת קיץ שכבר נבלה ולחם שנקנה מהמאפייה הבוקר מתערבבים באפיך, ואתה שום בודק, ליתר בטחון, אם קיבלת הודעה. אתה מתקרב לשפת הכביש, עוד עשר דקות מתחילה סערת היום ואת שלוות הבוקר יקטול הלחץ האדיר, אתה מסתכל על הרמזור, למרות שאתה לא זוכר כבר כמה שנים אתה לא נותן להמלצותיו לקבוע את צעדייך הבאים. כל המולת העבודה והרעש במשרד כבר מתחילים להראות לפנייך, ואתה מתאמץ לדחוק את המחשבות האלה מהראש. אתה מביט לצדדים, חפוז כאילו אין לכך שום חשיבות, מוריד רגל אחת לכביש השחור, ואופס! כן, אתה מרגיש משהו, בדיוק על קודקודך, נוחת. יש שם משהו על הראש, על התספורת החדשה ששלשום קזז לך מיכאל הספר. אלוהים ישמור, אם מישהו שמכיר אותך ומזהה אותך במצב הזה. ציפור ארורה! בא לך לתפוס אותה ולקלל אותה בקול. אבל אין שום זכר למישהו שם בשמי</div>Fri, 03 Jul 2009 18:02:00 +0200got2bgili@walla.co.il (הגברת הראשונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=665486&blogcode=11025258http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=665486&blog=11025258