http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193אסור לוותר, כי הגעתי כבר רחוק מידי.heCopyright 2019 רק להיות רזה... All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=13532299<div align="right" dir="rtl">אני לא מרגישה טוב יש לי בחילה. עייפה כל הזמן בכל מקום. שמרתי שמרתי וכבר כמעט שבועיים שאני לא אוכלת יותר מ200 קלוריות ליום. אין לי מושג איך זה ייגמר אני מפחדת</div>Tue, 30 Oct 2012 21:17:00 +0200danna_paola9@walla.com (רק להיות רזה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=13532299http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664193&blog=13532299http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=13525324<div align="right" dir="rtl">אכלתי בבוקר מעט חתיכות מלפפון (5) שתי כפות קוטג׳ (30) ופרוסת לחם מיניאטורית (30)צהריים: X (הולכים למסעדה בערב..)ערב: הזמנתי יוגורט עם גרנולה ופירות ואכלתי מעט. הערכה בין 150-300. הקאתי אותו והלכתי לעשות עוד ספורטוהלכתי חמישים דקות. מאה כפיפות בטן.אני לא אנורקסית. זה לא משנה שקר לי... שאני לא עוברת בזמן האחרון את ה300 קלוריות ביום. אני עדיין מרגישה רעב פעם פעמיים ביום. ואני עושה ספורט כי אני רוצה, הוא לא כזה מוגזם. ההשתקפות שלי צוחקת עליי כי אני באמת מלאה. זוהי האמת וזהו לא שקר שהמוח מייצר לי. אני באמת צריכה להרזות וזה באמת עוזר לי להתמודד עם חיי היום יום.עריכה: נורא פחדתי מהיוגורט והגרנולה ופירות האלה. הרגשתי עם עצמי כלכך רע. אבל אני חושבת שהולך להיות בסדר כי סיימתי את היום עם הרבה ספורט. אני חושבת שמחר בבוקר אני לא אוכל כלום כי בצהריים ערב ההשגחה יותר כבדה ויהיה קשה לזרוק תאוכל.</div>Thu, 25 Oct 2012 21:51:00 +0200danna_paola9@walla.com (רק להיות רזה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=13525324http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664193&blog=13525324http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=13524104<div align="right" dir="rtl">יום רביעי בוקר: רבע פרוסת לחם (20) וכף קוטג׳ (15) צהריים: לקחתי את השניצל טבעול וכמעט שאכלתי רק את החלק בלי הציפוי או התירס. אני מעריכה כ(75) ערב: כף סלט (10) ושלוש כפות קוטג׳ (45) סה״כ: 165 ספורט: הליכה של 60 דקות. 50 כפיפות בטן. 150 קפיצות במקום (אני מתחילה להיות עייפה) להחביא אוכל זה מאוד מתגמל. לעטוף במפיות ולזרוק לפח. להוריד באסלה, לשטוף בכיור, לשים בצלחת ואז כשהמשגיחים עוזבים להחזיר למקום.. ואז לחייך וכששואלים אם אני רוצה עוד להגיד לא תודה, שבעתי.</div>Wed, 24 Oct 2012 21:59:00 +0200danna_paola9@walla.com (רק להיות רזה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=13524104http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664193&blog=13524104http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=13522576<div align="right" dir="rtl">אני לא רעבה. באמת שלא. הבטן לא מקרקרת וברגעים המעטים שהיא משמיעה את קולה סיגריה ומים מעבירים את זה בקלות. אבל חולשה. חולשה בבוקר חולשה בערב חולשה כשאני נשכבת חולשה כשאני קמה. שומנים בבטן בגב ברגלים בידיים הם בכל מקום ואני לא בתת למרות שאני רוצה להיות. זה כלכך שווה את הסבל המאמץ הייסורים והחולשה זה שווה את הכול המטרה הזו מקודשת ואני והגוף שלי הם רק כלי למשהו גדול ממני. איך אני עוצרת את החולשה מבלי להשמין את עצמי?</div>Tue, 23 Oct 2012 19:37:00 +0200danna_paola9@walla.com (רק להיות רזה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=13522576http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664193&blog=13522576http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=13521324<div align="right" dir="rtl">יום ראשון 22/10 בוקר: רבע לחמנייה (50) צהריים: שניצל טבעול תירס (177) ערב: שתי כפות גבינה לבנה (40) ושלוש כפות סלט (50) סה״כ: 317 ספורט: אם נצרף את הריצה מכל מקום לכל מקום יוצא בערך חצי שעה ריצה + 100 כפיפות בטן + 250 קפיצות במקום עם פיסוק-סגירה. יום שני 23/10 בוקר: ביס מלחמנייה (25) צהריים: כף סלט עגבניות (10) ערב: שלוש כפות גבינה (60) ושלוש כפות סלט (50) סה״כ: 145 ספורט: הליכה ריצה לסירוגין במשך 60 דקות. קפיצה במקום 200 פעמים. 100 כפיפות בטן. יום שלישי 24/10 בוקר: שתי כפות גבינה (40) וכף סלט (15) צהריים: X (לא יודעת לא יצא לי לאכול) ערב: כף קוטג׳ (15) וכף סלט עגבניות (10) סה״כ: 80 ספורט: שעה הליכה מהירה. 100 כפיפות בטן. 200 קפיצות במקום. </div>Mon, 22 Oct 2012 20:49:00 +0200danna_paola9@walla.com (רק להיות רזה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=13521324http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664193&blog=13521324http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=11918803<div align="right" dir="rtl">שנה פאקינג עוד שנה אני אהיה חופשייה. הייתי בהכי גבוה שלי ואני צריכה לראות את הנקודה שאני נמצאת בה עכשיו את המקסימום את לא תעלי יותר מזה. ברור?? ערוץ 8 מככב בכלל עם התכניות שלו על מידה 0 וה"א. אני מתגעגעת לעצמות לבגדים הקטנים. אלה שיעלו עלייך גם אם הם לפני שנתיים. הם אומרים שאני בורחת לצומות בתור מפלט. זה מה שזה לא? מפלט. קצת הקלה, לדעת שאת עושה משהו עם עצמך ולא יושבת על התחת ולא עושה כלום. קצת בריחה, להעמיד פנים שאת עכשיו שולטת בחיים שלך ושאפילו לשניה הכול טוב שוב.</div>Sat, 17 Jul 2010 09:25:00 +0200danna_paola9@walla.com (רק להיות רזה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=11918803http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664193&blog=11918803http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=11812364<div align="right" dir="rtl">אני כנראה אשתחרר עוד כמה ימים לשם. אל המקום ההוא שאני ממש לא רוצה להגיע אליו. יש הרבה מקומות כאלה זה נכון, אבל זה לא אומר שאני צריכה להיות שם. אם אני לא אלך שם לפי החוקים אני אגיע למקום סגור וגרוע יותר. וכל זה מפחיד בכלל.אבל שם אני אוכל ללכת עם אנה שלי, כי אף אחד לא ישים לב ולאף אחד לא יהיה אכפת אם אני אוכלת או לא.הלוואי. הלוואי שהם לא ישימו לב. כי ברגע שזה תלוי בי אני חושבת שאני יכולה. אני צריכה להגיד לעצמי שאני יכולה. אני יכולה, וכל רגע ורגע תלוי בזה. יש לי כבר את כל הידע הזה, את כל הערכים הקלוריים את כל צורות הספורט את כל השירים והסרטים האלה, כל זה כבר עמוק עמוק בתוכי. אני זוכרת את זה ומשננת את זה בלי הפסקה. אני רק צריכה ליישם את הכול! כן זו נוסחה פשוטה האמת אני אנסח את זה ככה:אי אכילה+ספורט=רזון. כן זה כ"כ פשוט בנות. זה יותר קשה ברגע שזה הופך למעשי אבל הכוח לזה טמון בכל אחת מאיתנו.זה הולך להיות מפחיד זה קשה. אני לא רוצה להיות שם אבל אין ברירה. חץ מזה שני הצדדים טובים. קודם כל יש רק אפשרות אחת: כשאני אגיע לשם אני אלך עם אנה. זה ברור. אם לא יגלו אותי מה טוב 3&gt;! אבל גם אם כן יגלו א</div>Thu, 27 May 2010 20:53:00 +0200danna_paola9@walla.com (רק להיות רזה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=11812364http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664193&blog=11812364http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=11796392<div align="right" dir="rtl">אני משתחררת ביום שלישי הקרוב אבל יש בעיה גדולה מאוד: אין לאן! בגלל שהצו שלי לגהה נגמר והם אומרים שאין להם שום הצדקה להשאיר אותי באשפוז פסיכיאטרי אין להם ברירה אלא לשחרר אותי. הם אומרים שזה ממש לא מומלץ בשבילי לחזר הביתה אבל לשם אני הכי רוצה להגיע עכשיו בגלל כל האפשרויות שטמונות בזה. חוץ מכל הדרכים להתאבד אפשר לרזות, אני אפילו כבר לא יודעת מה יותר חשוב כי שניהם סותרים אחד את השני אם אני לא יכולה להשיג את האחד אז לפחות שאשיג את השני.אני תמיד בדקתי במחשבון BMI של מבוגרים, אבל עכשיו בדקתי במחשבון שמתאים כמעט לגיל שלי [יש רק מ-15 ומעלה] אני בתת כבר במשקל יותר נמוך. גם גבהתי בנוסף להכול.הסוף קרב. זה אמור להיות מעודד לא?</div>Thu, 20 May 2010 14:54:00 +0200danna_paola9@walla.com (רק להיות רזה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=11796392http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664193&blog=11796392http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=11778518<div align="right" dir="rtl">החיים כאלה חרא אבל אני מאמינה שאני אצליח במאבק שלי נגד המזון נגד השומן. אם לא, מה הטעם להכול?</div>Wed, 12 May 2010 15:13:00 +0200danna_paola9@walla.com (רק להיות רזה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=11778518http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664193&blog=11778518http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=11721561<div align="right" dir="rtl">האמת אין לי אפילו מה לעדכן, רק רציתי להגיד שהייתי צריכה לנצל את ההזדמנות לברוח מהכול כשהיא עוד הייתה לי.סתם אני פשוט יצאתי כישלון בהכול, בהכול אני לא גאה בעצמי בדבר אחד אפילו. החלומות לא מרפים ואני כ"כ יפה שם אני כ"כ רזה שם הכול טוב שם הלוואי וזה היה אמיתי או שהייתי נשארת בחלום ההוא ולא מתעוררת.. חלום מתוק, בדרך כלל אנה רודפת אותי בחלומות אבל פה היא הראתה לי שאני יכולה והראתה לי שזה באמת הכול בראש כמו שאומרים. הלוואי והכול היה פשוט יותר, ושהכול היה פשוט שחור לבן בלי התלבטויות ובלי שום אמצע. רק אני והיא. תמיד יהיו לי משאלות מטומטמות כאלה, אני אפילו לא יודעת מאיפה הן יוצאות &gt;&lt;. בקיצור להיות פה זה ממש מתסכל ואני, שוב, נראית מאושרת מבחוץ אבל אני פגועה מאוד במיוחד מהצוות שלא שם פה על אף אחד. אנה שלי לפחות בחלומות אל תעזבי אותי כי כרגע זה מה שנשאר לי ממך ולא שום דבר אחר...שוב התחילו עם הטיפול התרופתי וכל החרא הזה.כנראה שאני מופרעת אמיתית. לפחות זה מה שגורמים לי להרגיש פה. ולא משנה מה אני יודעת שאני בחיים לא אמצא את "מקומי" כי אין כזה רק כל אלה שכבר הלכו לעולם מחכים לי מצפים לי, כי כבר</div>Fri, 16 Apr 2010 12:45:00 +0200danna_paola9@walla.com (רק להיות רזה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=664193&blogcode=11721561http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=664193&blog=11721561