http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750כי מה זה החיים בלי חיוך?heCopyright 2026 יָעֵלְי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11504496<div align="right" dir="rtl">הייתי רוצה שלפעמים תסתכלי על עצמך מבחוץ ותראי איזה בנאדם נפלא את. ולפעמים זה בסדר להתעצל, ולפעמים זה בסדר להשמין קצת.. וכשיש גם מישהו שאוהב את העצמות האלו ואת הקימורים היפים כל כך.. זה רק עושה את זה עוד יותר בסדר. כשיש תחליף מוצדק-לאמוצדק לעצלנות הזו זה עושה את זה עוד יותר בסדר. שעה בטלפון או ארבע במיטה עם ההרגשה הטובה הזו - שווה את כל הרגשת ה"כשלון" המדומה שעוברת לך בראש כשאת מסתכלת על המחברת הריקה אחרי שיעור של חוסר הקשבה. בגלל מחשבות עליו... כשאת רואה שלא הגשת עבודה או נכשלת במבחן כי החלפת את ההצטיינות באהבה, מה רע בזה כל כך? הרי כולנו יודעים שמה שחשוב זה להנות, לא? ואם תרצי, תשתפרי מתוך הרגשה טובה. ואם לא - מתוך הרגשה של לחץ (מה שאני עושה עכשיו [ובכל זאת משוטטת בבלוגים במקום להתכונן לספרות]). בסופו של יום. מה שנחשב זה החיוך. הלכת לישון עם חיוך? אין סיבה לדאגה. הלכת לישון בלעדיו? או יותר גרוע? בדמעות? תדאגי שתקומי עם חיוך. תדאגי שמחר בצהריים תאכלי משהו שיעלה לך חיוך. או אפילו בערב. תדברי איתו, הוא יעלה לך חיוך. כשאת הולכת ברחוב ומקשיבה לקול הצעדים של כל פסיעה - צאי רגע מהגוף שלך. תס</div>Mon, 04 Jan 2010 23:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (יָעֵלְי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11504496http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663750&blog=11504496http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11437846<div align="right" dir="rtl">and i also have a boyfriend. למה זה מתנגש? שנה אנחנו יחד, היו ריבים... ובאמת שהיה אולי אחד בסדר גודל של זה. לא יודעת איך להתמודד עם זה פתאום.. והכי מצחיק... כמויות האהבה. והקרבה. אתמול בכלל.. הגענו לרמות קרבה חדשות. הוא סיפר לי על הילדות שלו... זה לא קרה כמעט.. רוצה לחבק אותו ולהתנצל. </div>Sun, 06 Dec 2009 20:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (יָעֵלְי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11437846http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663750&blog=11437846http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11350832<div align="right" dir="rtl">יש דברים שפשוט נמחקים לי מהזכרון, מההסטוריה של עצמי. ודברים לפעמים נמחקים מזכרון העתיד. מה אני רוצה לעשות, מה אני צריכה לעשות. אני חושבת על משהו ואומרת לעצמי שאני חייבת לכתוב אותו ואז הוא פורח לי מהזכרון כאילו מעולם לא היה. טוב שיש יומנים בחיים. לְאָן רָצָה הָאַיָּלָה הַכְּתוּבָה דֶּרֶךְ הַיַּעַר הַכָּתוּב? לִשְׁתּוֹת מִמַּיִם כְּתוּבִים, שֶׁיְּשַׁקְּפוּ אֶת פִּיהָ הַקָּטָן כִּנְיַר הַעְתָּקָה? מַדּוּעַ הִיא זוֹקֶפֶת רֹאשׁ, הַאִם הִיא שׁוֹמַעַת מַשֶּׁהוּ? שְׁעוּנָה עַל אַרְבַּע רַגְלַיִם קְטַנּוֹת שֶׁהֻשְׁאֲלוּ מֵהַמְּצִיאוּת תַּחַת אֶצְבְּעוֹתַי מְנִיעָה אָזְנֶיהָ. שֶׁקֶט – גַּם בִּטּוּי זֶה מְרַשְׁרֵשׁ בַּנְּיָר וּמְיַשֵּׁר אֶת הָעֲנָפִים שֶׁנּוֹצְרוּ עַל יְדֵי הַמִּלָּה "יַעַר". מֵעַל הַנְּיָר אוֹרְבוֹת לְזִנּוּק אוֹתִיּוֹת, שֶׁעֲשׂוּיוֹת לְהִסְתַּדֵּר לֹא טוֹב, מִשְׁפָּטִים מְכַתְּרִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה מֵהֶם מִפְלָט. בְּטִפַּת דְּיוֹ יֵשׁ מְלַאי גָּדוֹל שֶׁל צַיָּדִים עִם עַיִן עֲצוּמָה, מוּכָנִים לָרוּץ מַטָּה בַּמּוֹרָד הַתָּלוּל שֶׁל הָעֵט, לְהַקִּיף אֶת הָאַיָּלָה, לְ</div>Wed, 28 Oct 2009 20:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (יָעֵלְי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11350832http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663750&blog=11350832http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11346674<div align="right" dir="rtl">אז עכשיו רק מי שאני רוצה ימצא? אני רוצה להאמין שגם הנצח הוא רק חלק אני רוצה להאמין שיש לי דרך לעצור אני רוצה להאמין שלא אלחץ עד קצה ההדק אני רוצה להאמין שגם המוות יעבור א מ ן אני רוצה להאמין שיש גן אי שם בעדן אני רוצה להאמין שאתה תאהב אותי לעד אני רוצה להאמין שת'צרות אזרוק כמו אבן אני רוצה להאמין שיש שם אלוהים אחד א מ ן אני רוצה להאמין בעצמי כי אין אחרת אני רוצה להאמין שגם האבא שלי יחזור אני רוצה להאמין שהוא יפתח לי את הדלת אני רוצה להאמין שלא שכח אותי לזכור א מ ן אני רוצה להאמין שיש אור ויש צדק אני רוצה להאמין שאת הכל אוכל לפתור... (אמן/ היהודים) זה מה שמתנגן לי בראש בימים האחרונים. הקטעים המודגשים הכי מדברים אליי. הקטעים המודגשים פשוט מדברים עליי. אני עייפה ושמחה. טוב לי עכשיו, עם מה שהולך לי בחיים. כמעט עם הכל. אני מתגעגעת לשגרה קצת של בטלה.. ובא לי עוד הופעה. <a target='newWin' class='blog' href="http://www.tziporela.c</div>Mon, 26 Oct 2009 20:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (יָעֵלְי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11346674http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663750&blog=11346674http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11331998<div align="right" dir="rtl">אני רואה איפה הטעויות שלי ויודעת שלא רק אני טעיתי. בפוסט הקודם (שנמחק) כתבתי כן קצת שטויות והוצאתי את עצמי דיי מסכנה. ואני יודעת שהמצב לא ככה. הרגשתי גם מייד אחרי שפירסמתי אותו שלא אמרתי בדיוק כמה לי יש חלק בעניין. אני יודעת שיש לי חלק גדול בעניין. אני לא חושבת שזרקתי לכלבים אף אחד. וגם אחרי שהוא חזר נשארתי איתם ולא נטשתי אף אחד. היה איזשהו כעס כלפיי המון זמן גם ככה. ולא תמיד הרגשתי הכי שייכת ורצויה. ונכון, לא באתי הרבה פעמים. אני יודעת, יותר מדי פעמים. ולא הייתי הכי קרובה. אני יודעת. ואני מצטערת. הפגיעה שלי נבעה מזה שפשוט הייתה הרמת ידיים קבוצתית לגביי. אני לא ניתקתי קשר עם אף אחד. במיוחד לא עם אחד במיוחד. יש אחד שכל הזמן יצרתי איתו קשר וכל הזמן ניסיתי לדבר איתו. ובאמת שאי אפשר להכחיש. עם כל שאר האנשים שאמרו "לא הרמת טלפון", לא היה שומדבר יוצא דופן בחודשיים האחרונים. לא היה שום שינוי ביחס שלי אליהם. אני לא הייתי צריכה להתרחק. אני יודעת. ואני וויתרתי קצת על החברות הזו דיי מזמן. ואני מצטערת על זה. אני לא יודעת מה עוד להגיד. חוץ מזה שאני מקווה שאת הכעס יהי</div>Tue, 20 Oct 2009 15:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (יָעֵלְי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11331998http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663750&blog=11331998http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11283561<div align="right" dir="rtl">כמה זה קשה, לנסות לא להכנס לשגרה בשבילו כשהוא בסוף נכנס אליה. אני חושבת כל כך הרבה, ומנסה לשנות, ועושה ומשנה! ומצליחה לשכנע את ההורים ומצליחה שהכל ישתנה. והנה - אני באה אליו לסופ"ש. אבל הוא יעבוד כל הסופ"ש הזה. כל יום שישי יעבוד, כל יום שבת במרעה, כל יום ראשון על הטרקטור. ואיפה אני משתלבת בכל אלה? וזה לא הזמן להטריד אותו בדברים האלה, והיה לנו כל כך טוב עד עכשיו. אז מה קרה? למה אני מרגישה ככה? למה זה לא עובר? עייפה ממנוחה. רוצה לעשות משהו שונה. אוי, כמה שאני אוהבת אותו... יעלי.</div>Thu, 01 Oct 2009 17:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (יָעֵלְי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11283561http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663750&blog=11283561http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11174924<div align="right" dir="rtl">אז חזרתי לפני מספר שעות ואני חייבת לציין שהיה מדהים. (ולכל התוהים והתוהות - ליידי גאגא אכן ליידי. באמת.) ההופעה שהגברת הניו יורקרית נתנה הייתה אחת מהמדהימות שהייתי בה. וזה בלי לספר בכלל כמה קפצתי ורקדתי והשתוללתיעם הקספריםואיך שרתי כשאביב גפן אירח את מוניקה סקס. המעברים היו מצחיקים, בהופעות רקדתי והשתוללתי. עשיתי מה שצריך לעשות כדי להנות! וכמה שזה עבד.. אז היום הראשון: הגענו איכשהו בדיוק וצחקנו על סינרגיה עד דמעות. רקדנו קצת עם המוזיקה של המעברים (שבקושי הייתה משוםמה) וחיכינו שד"ר קספר יעלו כדי שנוכל לשיר ולרקוד באמת. אז נכון - אני לא פנאטית שלהם. אבל היה לי כל כך כיף עם המוזיקה שלהם. וכשמצאנו אנשים שאנחנו מכירים ופשוט קפצנו ושרנו וצחקנו. הרגיש לי טוב. קספר ירדו ואז אביב עלה. משום מה אנילא מתלהבת ממנו כל כך בזמן האחרון, אבל אין על מה לדבר. המוזיקה שלו נכנסה לי כל כך עמוק לנשמה לפני מספר שנים שאי אפשר להוציא אותה גם לא בכוח. אז אני שרה ומחייכת ומעלה קצת זכרונות. עד שהוא מזמין לבמה את מוניקה סקס. והם.. אוי מוניקה... אביב שר איתם את מכה אפורה (מוזר!) והם שרו את אור הירח</div>Fri, 21 Aug 2009 02:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (יָעֵלְי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11174924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663750&blog=11174924http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11165867<div align="right" dir="rtl">פעם ראשונה לפני שלוש שנים התבטלה וקיבלה על עצמה את אותו התאריך ממש לפני 5 ימים. Oh well נהנית לשמוע מוזיקה טובה. ישראלית. כל יום מבלה, חבל כל כך שעוד מעט נגמר. היתרון הוא שגם במהלך השנה אבלה! חשוב לעשות כל רגע כייפי. ולחייך - זה הכי חשוב. כל יום מבלה איתו. וזה אני מקווה שלא ייגמר כל כך מהר. רק עוד ועוד ועוד. מרגישה אהובה באמת. אני מרגישה שהוא אוהב את הגוף שלי כל כך. כנראה שהוא הבין שיש לי בעיות איתו והוא מצליח לגרום לי לאט לאט להרגיש יותר טוב לגביו. ובעקבות זה אני גם מרגישה שאני נראית יותר טוב וגם נראית יותר טוב. ואוכלת פחות (מוזר.) מסמנת ימי הולדת וחוזרת לתאריכים. יש להם חשיבות. היום יום הולדת לחבר הכי טוב שלי. עומרי שלי - מזל טוב מותק. אוהבת הכי בעולם - באמת אין אדם בעולם הזה שאני אוהבת כמו שאני אוהבת אותך. אז סיכום שבועי - אהבה. בכמויות. אוהבת יעלי.</div>Tue, 18 Aug 2009 01:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (יָעֵלְי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11165867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663750&blog=11165867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11155171<div align="right" dir="rtl">כמו חלום אולי. הוא פה. והוא מוחשי. וזה ממש כמו חלום. שאני לא יכולה להאמין. אחד הימים היפים ביותר שלי. לראות אותו, להיות איתו בים, להרגיש אותו איתי באוטו בחום הבלתי נסבל, להיות בבית שלו, להרגיש אותו באמת, לשבת איתו לכוס קפה וסיגריה, לצאת איתו לבירה, כשהוא מסיע אותי הבייתה. כמה פעמים הוא אמר לי אתמול שהוא אוהב אותי. שאני מדהימה. שאני מושלמת וכמה הוא התגעגע. כל כך הרבה שזה כמעט נשמע לא אמין. כמעט - אבל לא. כי האמנתי. רק שלא יילך שוב. בע"ה צפוי לנו סופ"ש בצימר. אוהבת, יעלי.</div>Fri, 14 Aug 2009 17:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (יָעֵלְי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11155171http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663750&blog=11155171http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11146504<div align="right" dir="rtl">(גם כשלא נהנים) אני צריכה כבר להתחיל לקרוא את "סיפור פשוט" וגם לעשות את העבודה ההיא על "חלום ליל קיץ". אבל כל הסיפורים שאני חולמת עליהם כרגע מתחילים לפני כמעט תשעה חודשים ונגמרים לפני חמישה וחצי. הם ממשיכים עוד יומיים. היומיים האלה כמובן לא עוברים. אבל מצד שני, זה גם לא נקלט - שרק השניים האלה נשארו. רק שני אלה עומדים ליפול. כל השאר... עברו חלפו כלא היו. ממש התנדפו מעל דפי ההסטוריה. וכל מה שנשאר זה החודשים שהיו ממשיים והחלומות הלאה - על החודשים הקרובים. אפילו לא חודשים.. ימים. רק ההווה חשוב עכשיו. רוצה כבר לראות. ולהיות נאהבת. מקרוב. זה כל כך קשה... להיות חברה כל כך טובה של מישהי ואז בן לילה - הקשר ניתק. ואז רק רבים. ופוגעים בוכים. והגעגוע נעלם והכעס מצטבר. כל מה שנשאר זה זכרונות מהחברות הלא כל כך טובה בדיעבד. מהאנוכיות ההדדית ומהרפש שזרם בינינו. גם לקראת הסוף ראיתי את זה בא. גם בהתחלה. לא ידעתי שככה. אבל ידעתי שזה ייגמר. ושיפה זה לא יהיה. העניין הוא שהיה חבר טוב שבא בינינו - ובסופו של דבר העיב על החברות ולא באשמתו. ועכשיו רק הוא נשאר לי. מתוך השניים. אני אף פ</div>Tue, 11 Aug 2009 18:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (יָעֵלְי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663750&blogcode=11146504http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663750&blog=11146504