http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697בלוג בהתפתחות. קודם חיכיתי לרגע הנכון, אבל אולי אין רגע כזה. בינתיים כותבת בעיקר על מה שאני מאמינה. אני מאמינה שהמפתח לעולם טוב יותר טמון ביכולת לראות את האחר בתוך עצמי. להעניק לו את החסד שהייתי נותנת לעצמי, מתוך הידיעה שגם לי מגיע חסד.heCopyright 2026 אנה גון - מטר. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=13252804<div align="right" dir="rtl">אנה גון - מטר, או בשמה בעולם "האמיתי" - חדווה גוטרמן, התאבדה לפני שלושה שבועות. בהלווייתה לא נכח איש. לי נודע על התאבדותה יומיים לאחר שנערכה ההלוויה. בחיפוש אחר מועד ההלוויה התוודעתי לשם הבלוגי שלה, אשר הופיע על דלתה. לדברי שכניה, חדווה יצאה מביתה לעתים נדירות. היא ניתקה את רוב קשריה החברתיים בעולם "האמיתי". בדידותה כואבת לי. היינו שכנות וחברות בילדותנו, ובעשרות השנים האחרונות גרתי לא הרחק ממנה. לורק ידעתי את גודל מצוקתה ובדידותה, לא הייתי מניחה לה. הבטחתי לעצמי ליידע את מכריה על דבר מותה, כמיטב יכולתי, ולכן שמחתי לפנייתה של מריאט שהציעה לי לכתוב פוסט לזכרה. במעגלי החיים אנו מכירים אנשים רבים. משכניה למדתי שאיש לא הגיע אליה ועד כמה היו חשובים לה קשריה באינטרנט. לכן אני כותבת, כדי שתכירו מעט מאנה אותה הכרתי. שתינו בנות דור שני לשואה. כל אחת מאיתנו נשאה מסר כבד זה לכיוון אחר. על אנה העיקו זיכרונותיה של אמה, אותם האם לא פסקה לספר. אנה הייתה מופנמת וחרדה. היא התקשתה לישון ולנהל חיים תקינים. במשך השנים הסתגרה והשתבללה בקונכייתה יותר ויותר. עם השנים סבלה ממחלות שונות שהקשו על תפקוד יומ</div>Wed, 09 May 2012 15:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה גון - מטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=13252804http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663697&blog=13252804http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12490944<div align="right" dir="rtl"> אלברט איינשטיין מסביר מהי תורת היחסות: "שים ידך על תנור חם למשך דקה וזה ייראה לך כשעה. שב ליד אישה יפה למשך שעה וזה ייראה לך כדקה. זו יחסות". גם אושר הוא עניין יחסי. נדמה לי שכולם יודעים את זה ומהנהנים בראשם , אבל כמה מאיתנו באמת מרגישים כך? אדם נשוי שהוא אב לשלושה ילדים וגר באוהל מקבל דירת 3 חדרים והוא מריר כי רצה חדר לכל ילד. אותו אדם יכול להיות יכול להיות מאושר כי עכשיו יש לו דירה. במקרה הראשון, הוא אף פעם לא יהיה מאושר, כי תמיד ירצה יותר. ובמקרה השני,האושר יתן לו כוח להתפתח ולהגיע לדירת 5 חדרים. גבר רווק מוצא אהבה אבל הוא מריר וסובל כי הם גרים באוהל. אותו אדם יכול להיות מאושר כי עכשיו הוא לא לבד. כלומר, האושר הוא פונקציה של מה שיש לך כעת ומה שאתה מצפה להשיג. השאר כבר יבוא מאליו. והנה כמה ציטוטים נבחרים: החיים יגרמו לך כאב ביוזמתם הם. האחריות המוטלת עליך היא ליצור אושר. - מילטון אריקסון האושר מפורסם בזה שהוא כל כך חסר. - רומן גארי מה מר להתבונן באושר דרך עיני הזולת. - ויליא</div>Sat, 14 May 2011 13:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה גון - מטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12490944http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663697&blog=12490944http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12480953<div align="right" dir="rtl">לוחמים יקרים, כשאני קוראת ושומעת את סיפוריכם, אני קולטת שהיום הזה הוא לא רק יום של שכול ואבדן, לא רק יומן של המשפחות השכולות שאנו בוכים עימן. זהו גם יומם של לוחמים, מאות אלפי חייליםשהיו שם בכל המלחמות ליד אותםחללים וחזרו הבייתה בלעדיהם. נפל בחלקכם לחוות חוויות מעולם אחר. עולם של מלחמת השרדות שבו כל החוקים משתנים. המוות היה כפסע מכם, הדם והאש היו חלק מהנוף. חוויתם אחוות לוחמים, אחווה שאינה מבדילה בין דם לדם. דמם של חילונים ובני ישיבות, יהודים ודרוזים, מזרחיים ואשכנזיםהיה לדם אחד טהור, בתוך טומאה של מלחמה ושינאה. היבטתם בעיני האויב ויריתם. כי ידעתם ששם, מותר וצריך להרוג. שם, ערך החיים מקדש את המוות. שם למדתם על יאוש ועל תקווה , ונתתם מקום לתפילה. חזרתם הבייתה נושאים עמכם את הפצעים והאבק, לחיים השוקקים שממשיכים כרגיל. עד יום הזיכרון הבא או המלחמה הבאה. אבל אותן חוויות שקעו בכם והפכו להיות חלק מהווייתכם. יום הזיכרון לחללי צה"ל הוא יום המלחמות. האבדן והשכול מתערבבים בפצעים שחיים בקירבכם, בפצעים שלא ממש מגלידים. ואני שואלת אתכם, לוחמים יקרים, מה אתם לוקחים איתכם מש</div>Mon, 09 May 2011 14:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה גון - מטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12480953http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663697&blog=12480953http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12472361<div align="right" dir="rtl">די! אני לא יכולה יותר! לא יכולה לחיות יותר! הנאצי הזה הורג אותי זה אח שלי השטן בכבודו ובעצמו אין מילים לתאר את מה שהוא עושה ורק בגלל שאני חלשה בית המשפט נתן לו לנצח כי אני חולה ולא יכולה להגיע לבית המשפט והכל כתוב בתיק! אבל הם לא קראו! 2 עורכי דין ושופט! האינפורמציה הייתה בתיק מול העיניים שלהם ולא ראו כלום! פשוט מחקו אותי כי לא יכולתי להגיע לבית המשפט. והוא עמד שם ושתק. לא אכפת לו שיקברו אותי! לא אכפת? אכפת לו! זה מה שהוא רוצה! כי הוא רוצה את כל הירושה. הוא כבר יודע שאני אובדנית ואם אני אמות הוא יירש את הכל! זה מה שיעשה אותו מאושר! הכסף והרכוש! נתן לשופט להרוג אותי. גם ברווחה כבר יודעים באיזה מצב אני נמצאת. המליצו על עזרה דחופה. אבל השופט לא קרא הוא מחק את הבקשה (שמחכה כבר שנתיים וחצי!) כי לא הגעתי, ואין לי ייצוג, וגם כי אחי כמובן לא הביא את המסמכים הדרושים. כתוב בתסקיר שנמצא בתיק: "מצבה על פי תהום, פיסית, בריאותית, נפשית וכלכלית". מה צריך יותר מזה כדי להבין שאני לא יכולה להגיע לבית משפט! ושאני צריכה את העזרה דחוף! והרווחה לא עוזרים כי התסקיר נמצא ב</div>Thu, 05 May 2011 12:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה גון - מטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12472361http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663697&blog=12472361http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12431583<div align="right" dir="rtl"> גם בתוך הרשע, הטירוף והאיוולת המבעירים את ההמון, אי שם מתעוררים ניצוצות של אהבת אמת ואנושיות, של חמלה ושל חסד. ____________________________ <span style="font-size: x-sm</div>Sat, 16 Apr 2011 04:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה גון - מטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12431583http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663697&blog=12431583http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12237948<div align="right" dir="rtl">בהמשך לפוסט הזהאני מביאה לכם עידכון שקיבלתי במייל. אתם מוזמנים להצטרף ולשלוח לחברים. מאחר וכבר היה דיון בפוסט הקודם, אני מפנה אתכם לתגובות שהיו שם לפני שאתם מגיבים כאן. יום ד', כ"ב בטבת התשע"א 29.12.2010 המאבק לחלוקה צודקת של הרווחים מהגז </div>Wed, 29 Dec 2010 13:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה גון - מטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12237948http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663697&blog=12237948http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12209701<div align="right" dir="rtl"> בימים אילו מקיים בנק לאומי פרוייקט חברתי להענקת תרומות לעמותות שונות על פי הצבעות הגולשים. יש הרבה עמותות וכל המטרות חשובות. אבל אני רוצה לפנות אליכם בקריאהלהצביעבמיוחד לעמותה שמרכזת את הטיפול בניצולי שואה. למען שארית הפליטה שלא זכתה ליחס המגיע לה במשך שנים רבות. ועכשיו זו ההזדמנות האחרונה לעשות משהו עבור מי שעדיין חי. אנא זיכרו! הניצולים, שהגיעו לכאן חסרי כל לאחר תלאות השואה, החלו כאן את דרכם מאפס ועל אף מצבם הירוד היוו חלק חשוב בבניית המדינה. נותר עוד חלק קטן מהם שחיים איתנו היום. אנשים שסוחבים איתם טראומות קשות, שעברו תלאות מרובות גם בניסיונותיהם להקים כאן בארצנו בית ומשפחה. וחלקם אף אושפזו בבתי חולים לחולי נפש עקב הטראומות שעברו במלחמה. מספרם של הניצולים הולך ומתמעט. לרובם לא הספקנו לעזור. ב- 20-30 שנה הראשונות לאחר קום המדינה הייתה השתקה של מה שעברו הניצולים. הם נחשבו גלותיים, ולא תאמו לדימוי הציוני החלוץ ה"חזק". גם יחס הגורמים המטפלים אל שארית הפליטה הושפע מהאווירה בציבור וזכויותיהם לא קיבלו תשומת לב. המודעות לחותם השואה במשפחות הניצולים החלה במדינה רק בש</div>Mon, 13 Dec 2010 06:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה גון - מטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12209701http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663697&blog=12209701http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12168685<div align="right" dir="rtl">את אבי הכרתי לפני כעשרים וחמש שנה. הייתי סטודנטית באוניברסיטה ועבדתי במשרה חלקית כמדריכה בצהרון לגיל הרך בשכונת מצוקה. מטרת הצהרון הייתה לתת לילדים שמסתובבים בחוץ או בבית חסרי מעש בשעות הצהריים מסגרת שבה היו גם משחקים והעשרה כללית. אבי גדל במשפחה קשת יום. האם הייתה מפגרת והאב היה שיכור. כשאבי הגיע הוא היה כבן 5. הוא כמעט לא ידע לדבר והתרחק מבני אדם. צורת ההתייחסות שלו לילדים אחרים הייתה התנהגות של התגוננות ע"י תקיפה. מידי פעם הוא היה זורק אבן על ילד שהיה מתקרב אליו. הוא גם לא ידע איך להייחס לצעצועים, לא ידע בכלל לשחק. כי בבית לא היו צעצועים בכלל. הצהרון היה מלא במשחקים והוא היה נוהג לזרוק ולשבור. ביום הראשון כשראינו אותו ואת אימו היה ברור שמדובר בילד טעון טיפוח שלא קיבל חום בבית.למעשה הרמה ההתפתחותית שלו הייתה כשל ילד בן שנתיים(לא על פי אבחון מקצועי אלא על פי התרשמות), שכבר הספיק ללמוד שהעולם סביבו עוין.אני ורכזת הצהרון, שהייתה במקצועה גננת בשכונת יוקרה, ראינו ילד מתוק שבא מבית מוזנח, והבנו שיש להתייחס אליו כאל ילד בן שנתיים.אני הבנתי שאםצורת ההתייחסות שלו לעולם הייתה זריקת אבנ</div>Sun, 21 Nov 2010 06:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה גון - מטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12168685http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663697&blog=12168685http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12161564<div align="right" dir="rtl"> *********************************************************************************** ערב ראש השנההאחרון היה דומה לשנים קודמות אבלהיה בו משהו חריג. באוירמרחפות מילים כמו "חשבון נפש", "סליחה", "הארה", "אור", התחדשות", מוות". משהו מוזר קרה לי בחודשיים שלפני ראש השנה, מעין צירוף מקרים שמביא אותי להתיחסות חדשה לראש השנה. שאלות על סוף והתחלה חדשה. לאחרונה אני נזכרת בכל מיני אירועים מהעבר. הכל כואב, אין זיכרונות טובים. אני רוצה להפסיק לזכור. רוצה למלא את החלל במוח ובלב במשהו טוב. אבל לא מוצאת... אני שורדת מיום ליום, חיה רק בשביל לסיים איזו משימה. זה לא מספיק בשביל להפיח בי רוח חיים. אתם מכירים את המצב הזה שכאילו כל הדם אוזל מהגוף? שהגוף מתרוקן מאנרגיות והופך להיות כמו שק תפוחי אדמה? אין כוח לזוז. שיתוק. ככה אני כבר כ-5 שנים. חולה, כמעט לא מתפקדת, חיה על תרופות. הכל כואב, עייפות בלתי פוסקת, חרדות יומיומיות והתמודדויות בלתי אפשריות עם בעיות חיים מכל הכיוונים. לפנימספר חודשים,כבר תיכננתי את מותי לתחילת אוגוסט האחרון. הבנתי שיותר לא אוכל להחזיק מעמד. הגעתי לנקודת קצה. ואז עלתה בי מחשבה</div>Wed, 17 Nov 2010 04:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה גון - מטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12161564http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663697&blog=12161564http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12096566<div align="right" dir="rtl">היום התוודעתי לפורום פעולה אזרחית שהוקם בחודש יולי האחרון על ידי השר לשעבר הרב מיכאל מלכיאור (מימד) ויועץ התקשורת רון ורבר. אני רוצה לשתף אתכם במידע שקיבלתי משום שאני חושבת שהרעיון הזה נותן תקווהאמיתית לשינוי פני החברה הישראלית לטובה. ואני מקווה שכל מי שקורא יצטרף. אולי סוף סוף יש כאן יוזמה אמיתית שתוביל את מדינת ישראל להיותה מקוםשל חברה צודקת, אנושיתובריאה! הפורום לפעולה אזרחית הוקם במטרה לקדם סולידאריות חברתית חדשה בישראל, הלכה למעשה. באמצעות הגדרת מטרות ברורות וסדר יום מגובש, פועל הפורום ליצירת מודעות לחשיבות מעורבות האזרחים בזירה הציבורית, ויצירת אפיקים בהם יוכלו אזרחים מן השורה להיות מעורבים באופן פעיל בעיצוב החברה בה הם חיים תוך ההשפעה על מעצבי המדיניות ומקבלי ההחלטות, בכנסת ובממשלה. מטרות הפורום ליצור סולידאריות חברתית חדשה בישראל, המשלבת שוק חופשי, אמיתי, משוחרר מקרטלים ומונופולים וריכוזיות הרסנית, עם מדינת רווחה &ndash; שדואגת לחלוקה צודקת של המשאבים הלאומיים לכל אזרחיה. חברה שמשקיעה את מרצה בחינוך וברווחה של ילדיה ובני הנוער שלה &ndash; ומבטיחה חיים של כבוד ונוחו</div>Tue, 12 Oct 2010 03:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (אנה גון - מטר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=663697&blogcode=12096566http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=663697&blog=12096566