http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083עוד בלוג על חיים של אלמוני עם שגעון גדלות, שכנראה אף אחד לא יקרא או ישמע עליוheCopyright 2026 מתניה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11392766<div align="right" dir="rtl">הפוסטמה לא באמת קשורה (או שאולי כן?). פשוט נורא רציתי להמשיך עם המסורת שבניתי. אז...מה יש לכתוב על כותרת כזאת? היא אומרת הכל... לבן אדם שקול וקר כמוני (אני באמת כזה, בחיי), סטואי אפילו יש לומר, נורא קשה עם דברים שמוציאים אותי מאיזון. ואפילו לכתוב פוסט על נושא כזה, זה נקרא להוציא אותי מאיזון. אבל... בלוג זה בלוג, והחלטתי שגם נושאים לא מאופקים כמו זה יבואו לידי דיון (מאופק, חייב לציין). אז ככה... אני אדם חסר בטחון כמו שאמרתי... ביישן, אם זה גורם לכם לנכס את התכונה הזאת לצד החמוד. אז אם בנות לא מתחילות איתי בעצמן, אני לא אעשה את זה כמעט אף פעם (היוצא דופן בעניין כולל המון חומרים כאלו ואחרים בגוף שלי). עד לפני הצבא הסתדרתי, אבל עכשיו צה"ל נותן את אותותיו, ובחורה לא נראתה באופק הרבה זמן. מה שגורם לי לפזול ברצינות לכיוונים אסורים אני לא הופך צד, לא. פשוט יצא איכשהו שהאקסית הנושנה של אחי מתחילה איתי קשות, וגם אקסית שלי, שיש לה חבר רציני כבר איזה שנה. אדם סטואי שכמותי, מנסה כבר שבועות ארוכים למנוע מעצמי צעדים שאתחרט עליהם לאחר מעשה. אבל התנהלות העניינים גורמת אפילו לאדם אתאיס</div>Sun, 15 Nov 2009 23:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (מתניה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11392766http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662083&blog=11392766http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11377198<div align="right" dir="rtl">טוב, אז שמות לפוסטים שמכילים את המילה פוסט יש לי המון. בשר לפוסט אין לי.אז אני אשתמש בשיטת דיוויד גילמור (ע"ע גיטריסט פינק פלויד), שהיה מקליט שעות על גבי שעות של גיטרה. מקשיב לזה, ולוקח את הדברים הטובים.אני פשוט אכתוב פה המון המון שורות, ואז אני אמור לערוך את זה למשהו קריא, אבל אין לי כח- אז רק החלק הראשון במתודה יתבצע.היה לי חלום מאוד מוזר לפני כמה ימים, ואמרתי שאני אשתף אותו פה, כי הוא מוזר מדי לשתף בכל מקום אחר. אבל, נפל דבר ושכחתי את החלום (למרות שזכרתי אותו במה שחשבתי כטווח ביטחון- כמה שעות אחרי שהתעוררתי. מתברר ששוכחים חלומות גם אחרי כמה שעות, אם לא מתעדים אותם).על כל פנים, החלום היה מיש-מש של דברים הזויים, זה בטח בגלל כל הסדרות שאני רואה בזמן האחרון. זמן פנוי זה קללה, בחיי.וכהרגלי בקודש- נעבור למשהו אחר לחלוטין.בחיי שבעודי כותב את השורה הזאת, עדיין אין לי מושג מה המשהו אחר לחלוטין הזה. קיים סיכוי סביר שלא יהיה כל כך אחר לחלוטין, אלא רק קצת אחר.טוב, ביררתי עם עצמי, ומסתבר שאין בכלל דבר אחר. אלו היו חשדות שווא.יש לי שאלה לסיום, אם כך- כמה זה מעצבן אתכם שמוסיפה אתכם בפייסבוק דמות ש</div>Mon, 09 Nov 2009 00:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (מתניה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11377198http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662083&blog=11377198http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11353648<div align="right" dir="rtl">פוסטרוסופיה- מילה ארוכה שסתם אין לה משמעות, פשוט היא מכילה את המילה פוסט בתוכה. על כל פנים, לענייננו (מילה קצת גדולה מדי לפוסט הזה- עניין), מחד גיסא, (גילוי קצת שחצני, אבל מילא) תמיד חשבתי שאני בן אדם מעניין. מאידך גיסא, אני אף פעם לא מוצא את עצמי יודע מה לכתוב בעת כתיבת פוסט. לכן, כרגיל, אפתח בשאלה שכאילו תופנה אליכם, ובסוף אני אחפור עלייה קצת ואסיים את העינוי הסיני הזה. מכירים את העניין הזה שחברים שלכם יוצאים חארות שוב ושוב, כל פעם מחדש, ובסוף אתם ממשיכים לדבר איתם והכל סתם כי משעמם לכם ואין לכם תחליף מידי? לי זה קורה. המון. כל פעם מחדש- פעם זאת סתם עקיצה בגב, פעם זאת דקירה של ממש. אבל אף פעם לא בסדר לגמרי (אולי גם אני לא בסדר, פשוט אני נורא חושב שאני מושלם?). אין לי הרבה מה להגיד על זה, אז אני אעשה שלוש נקודות... <D</div>Fri, 30 Oct 2009 00:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (מתניה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11353648http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662083&blog=11353648http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11344952<div align="right" dir="rtl">סתם לא באמת, פשוט חשבתי להמשיך עם העניין, ואין הרבה דברים שמתקשרים עם פוסט. ועכשיו, אחרי שהתחלתי את הת'רד הזה באופן מצוחקק משהו, קצת קשה לעבור לרצינות יותר- אבל אני אנסה: כבר כמה זמן שלא פרסמתי פוסט, וזה אחד הדברים שהובילו אותי לתובנה שלא קורה כלום בחיים שלי. האמת שיש לי תירוץ טוב- אני בצבא, והצבא לא מאפשר יותר מדי חיים, למרות שאני ג'ובניק די מקצועי... יש לי המון תכניות שאני לא אלאה אתכם איתם, אבל כולן רק לאחרי הצבא. ואמנם- מבאס ת'תחת העניין. אם לקפוץ מדבר לדבר (תכונה שקיימת אצלי), אף פעם לא פחדתי מהמוות. באמת שאף פעם לא... ברמה שמוזילה את המוות אפילו- הייתי מוכן לעבור ממש מעט דברים רעים בשביל לא למות. מה שהוביל אותי לתובנה הבאה: תמיד ידעתי שהפחד מהמוות לא קיים אצלי. רק היום גיליתי שזה בגלל שאני כל כך מפחד מהחיים. ותאמינו לו- זו חתיכת תובנה מבאסת. אבל היי- הכרה בבעיה זה חצי מההתמודדות, לא? =] את הפוסט הדכאוני הזה אני אסיים בעוד תכונה שלי- אני אף פעם לא מצליח לסיים כלו</div>Sun, 25 Oct 2009 23:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (מתניה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11344952http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662083&blog=11344952http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11331287<div align="right" dir="rtl">שבא לכם לכתוב פוסט ואין לכם על מה? זה המצב כרגע. אבל אל דאגה: אני אחד הכותבים מהמותן הטובים ביותר שאני מכיר! The Waist Writer is on his way! (שמתם לב שאם קוראים את זה בקול, זה יכול להתפרש גם כ"כותב הבזבוז", שזה נכון לא פחות) על כל פנים, יש לי התלבטות מוסרית לחלוק איתכם. ישנה אחת, נאת פנים ובנויה לתלפיות, שבוא נגיד שציפור לחשה לי שלא תהיה לה בעיה לשתף איתי פעולה בעניינים מסויימים. (יש אומרים שהיא עצמה זאת הציפור המדוברת). "נו, אדיוט! מה הבעיה?" אתם אומרים לעצמיכם. ובכן הבעיה היא כזאת- היא יצאה פעם עם אחי. לפני שנתיים ליתר דיוק, ולתקופה של כארבעה חודשים. הם לא בקשר כיום. אני יודע שחלק יוכלו לומר שזה לא מוסרי בעליל, אבל פה טמון הייתרון שאני לא מכיר אתכם בכלל. אז מה אתם אומרים? זה גרוע לגמרי? אני לא בונה על קשר, רק על סטוץ... או שזה יותר גרוע בכלל? יש לכם משקל רב פה, בגלל שאני מתפדח לדבר עם חברים שלי על זה, אז קחו את זה ברצינות :) אגב, לה אין בעיה מוסרית בכלל, כך היא משדרת... יום טוב, ומוסרי לחלוטין שיהיה לכם</div>Mon, 19 Oct 2009 23:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (מתניה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11331287http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662083&blog=11331287http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11320196<div align="right" dir="rtl">טוב, אז הייתה לי שיחה מאירת עיניים היום על דברים שפשוט צריך להגיד. לקפוץ למים כמו שאומרים (מעניין מי). אז בקצרה- נכון שאמרתי שזה נחמד לכתוב ואף אחד לא קורא? זה לא כזה נחמד =] יום טוב.</div>Thu, 15 Oct 2009 02:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (מתניה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11320196http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662083&blog=11320196http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11317671<div align="right" dir="rtl">מכירים את זה שיש לכם כותרת מגניבה (שכנראה השתמשו בה אלף פעמים לפניך, כמו האקסית שלי), ואז אתם חייבים לכתוב פוסט שלם בגללה? מה שנקרא, האמצעים מקדשים את המטרה. או משהו כזה... בכל אופן, שמתי לב שאין נורא המוןגברים שהבלוגים שלהם לא עוסקים בדברים נשיים (אופנה, צילומים, גאווה), שהם נורא פופולריים. הייתכן ונשים שולטות בשוק המציצנות האינטרנטית? הייתכן וגברים איבדו את היכולת לעניין? ייתכן בהחלט... לי אין תשובה בנושא, אולי לכם יש. כמו שאתם בטח מבינים, אני בדיוק מגלה את עולם הבלוגים. ואיך שאני עצמי בדרך כלל, ההסתכלות שלי היא סטטיסטית אנליטית מהצד האנטרופולוגי. או במילים פחות פלצניות- כמויות ואחוזים המעידים על עובדות מסויימות לגבי בלוגים. כמובן שאין פה שום דבר מדעי, רק עניין של דברים שאני נתקלתי בהם (שזה גם סטטיסטיקה איכשהו) (אמר פעם סטיבן רייט "42.7 אחוז מכל סטטיסטיקה מומצאים באותו הרגע." וצדק בהחלט) <SPAN style="WIDOWS: 2; TEXT-TRANSFORM: none; TEXT-INDENT: 0px; BORDER-COLLAPSE: separate; FONT: medium 'Times New Roman'; WHITE-SPACE: normal; ORPHANS: 2; LETTER-SPACING: normal; COLOR:</div>Tue, 13 Oct 2009 23:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (מתניה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11317671http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662083&blog=11317671http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11311512<div align="right" dir="rtl">אז מסתבר שגילוי נאות לא מוגדר בדיוק כמו שחשבתי. למעשה, ההגדרה היא (עפ"י ויקיפדיה, שתחייה)- גילוי נאותהוא מונח משפטי המתייחס לחובה המוטלת במקרים מסוימים על אדם או על ארגון, לגלות עובדות מהותיות אשר יש בהן כדי להשפיע על תוצאה של פעולה הגילוי שלי, שהוא לא כל כך נאות, עפ"י ההגדרה האמיתית ולא על פי ההגדרה הדמיונית שלי היא שאני כותב. <SPAN style="WIDOWS: 2; TEXT-TRANSFORM: none; TEXT-INDENT: 0px; BORDER-COLLAPSE: separate; FONT: small arial, sans-serif; WHITE-SPACE: normal; ORPHANS: 2; LETTER-SPACING: normal; COLOR: rgb(</div>Sun, 11 Oct 2009 15:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (מתניה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11311512http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662083&blog=11311512http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11305225<div align="right" dir="rtl">המצב רוח של הפה הישר מוצא חן בעיני. זה הרי לא פרצוף שתוכלו לעשות בחיים האמיתיים, אבל כל אחד מאיתנו מצליח להבין מה המשמעות שלו גם בלי הסבר מקדים. אז ככה, דבר ראשון (זה בעצם דבר שני). קראו את הפוסט שלי! זה משמח מצד אחד- כי אתה לא טמבל שמדבר לעצמו אחרי הכל (לא כל הזמן בכל אופן). מצד שני- אני כבר לא מדבר לעצמי כל כך =] אז אני אצטט את התגובה שלי לתגובות מהפוסט הקודם: "זה קצת כמו לגלות שמישהו מסתכל עליך רוקד לצלילי הנגן שלך כשחשבת שאתה לבד. תודה, אני חושב. אני מבטיח לכתוב לפחות כאילו אף אחד לא קורא =]" אז אני באמת נורא אשתדל לכתוב כאילו אף אחד לא קורא, כי זה הקונספט שלי לבלוג. חוק ראשון לבלוג המתהווה שלי: #הכותב יכתוב כאילו מעולם לא קראו, ולעולם לא יקראו אותו. חוק שני שחשבתי עליו עכשיו: #הבלוג לעולם ישאר מעוצב בדלות, כדי שכמו השירים של מאיר אריאל- העטיפה תהיה למען המילים ולא להפך (כמה טוב לגבות את העצלנות שלך בחוק שניראה הגיוני :) ). אז זהו. הייתי היום בלוויה של אבא של חבר טוב. היה קצת עצוב. אבל מכירים את זה שאתם מוצאים את עצמכם לא כל כך עצובים כמו שחשבתם? או שזה קורה</div>Fri, 09 Oct 2009 14:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (מתניה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11305225http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662083&blog=11305225http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11304362<div align="right" dir="rtl">אז הנה אני, בנאדם שמעודו לא התעניין בבלוגים (המילה בבלוגים, מסומנת כשגיאה, באתר של ישראבלוג...), לא מבין איך בן אדם יגיע לקרוא את הבלוג שלו, אם לא מעורבים בו קטעים מיניים+ תמונות מפורטות במיוחד, מגיע לכתוב בלוג.ולמה, אתם שואלים (האנשים הדמיוניים להם אני כותב את הבלוג)?כי משעמם לי, אני ממש צריך לכתוב, וכשלא עולה לי שום מוזיקה או מילים לראש- אין לי איפה לפרוק את זה.הנחתי שלכתוב מסמך וורד על המחשב של עצמי, שפונה לאנשים דמיוניים, יהפוך אותי למשוגע בעליל. אז פה יש לפחות את ההנחה המסויימת שאולי מישהו יקרא את זה ויהפוך אותי ללא משוגע.מעניין כמה בלוגים שאף אחד לא קרא נכתבו אי פעם... מעניין למה בלוגים מסויימים נעשים מפורסמים יותר מבלוגים אחרים גם אם הם פחות מעניינים...אני מניח שזה איזושהי אליגוריה לחיים. הרי הרבה אנשים פחות מוצלחים מגיעים לדרגים יותר גבוהים במקומות יותר טובים גם מאנשים טובים מהם.מספיק תהיות לפוסט ראשון, אני חושב.נ.ב.מתנצל בפני אף אחד שלעולם לא יקרא את זה על העיצוב הדל. אני באמת לא מבין בעניין הזה.יום טוב לעצמי (פזמון חוזר- כי אף אחד לא קורא את זה)</div>Fri, 09 Oct 2009 03:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (מתניה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662083&blogcode=11304362http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662083&blog=11304362