http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020ביטוח חיים משתלם פי שלושה אם אתה מת בנסיעה לצורך עסקיםheCopyright 2019 קר לי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14802046<div align="right" dir="rtl"><p>בסופ"ש האחרון הייתי ביערות מנשה</p> <p>&nbsp;</p> <p>יושבים החבר, חבר של חבר, ואני&nbsp;</p> <p>בחור מהאוהל ליד: "רוצה בירה?"&nbsp;</p> <p>חבר של חבר: "זה גולדסטאר, מה שאתה אוהב"&nbsp;</p> <p>אני: צוחקת&nbsp;</p> <p>הם: מסתכלים עליי&nbsp;</p> <p>אני: "אה אני מקווה שזה היה בצחוק, אחרת זה ממש עצוב..."&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>מתישהו הלכתי (לבד) לאזור של המקלחות. תמיד אני מוצאת את עצמי איכשהו הולכת להתקלח לבד, בנים הם פשוט עם מסריח</p> <p>בכל מקרה, לא סיפרתי לכם אבל באינדינגב היו מקלחות משותפות ומצאתי את עצמי מתקלחת עם בולבולים מסביבי.</p> <p>אז הפעם לקחתי משנה זהירות.</p> <p>הלכתי צעד צעד, לאט לאט... הקפתי את המקלחות... הבטתי בזהירות...וקלטתי.</p> <p>הפרדה.</p> <p>ניצחתי את החיים &hearts;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;- - -</p> <p><span style="text-decoration: underline;"><br /></span></p> <p><span style="text-decoration: underline;">על דיילות איפור בסופר פארם</span></p> <p>&nbsp;</p> <p>נגמר לי הקרם פנים אז הלכתי לקנות. על הדרך ראיתי מבצע על המי פנים, והיו 2 סוגים: לעור יבש (בקבוק ורוד) ולעור שמנוני (בקבוק ירוק).&nbsp;</p> <p>עכשיו, בארץ ל-90% מהנשים בערך יש עור שמנוני.&nbsp;</p> <p>ל-90% חוץ מלי. &nbsp;</p> <p>אז הרמתי את הורוד והבטתי על המחיר והרכיבים, עת שאני באה להסתובב ולהסתכל על מוצרים אחרים, קלטה אותי הדיילת ואמרה "בשבילך קחי את הירוק".&nbsp;</p> <p>אה אוקיי כי את יודעת?&nbsp;</p> <p>חייכתי את החיוך כובש זקנים שלי ואמרתי "לא תודה אני מכירה את עצמי"&nbsp;</p> <p>היא חייכה אלי חזרה וכמעט צחקה. חשבתי שניצחתי. המשכתי להביט&nbsp;</p> <p>אמרה: "לא, באמת, בשבילך את הירוק..."&nbsp;</p> <p>אמרתי: "אני חיה עם עצמי מעל עשרים שנה, נראה לי שאני יודעת"&nbsp;</p> <p>והלכתי.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>כאילו, באמת?&nbsp;</p> <p>זה הפאקינג פרצוף שלי. איך היא חושבת שהיא יודעת יותר טוב ממני?&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;- - -</p> <p>&nbsp;</p> <p>סליחה בנים אתם יכולים לחזור עכשיו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עוד דבר זה שהחלטתי שאני לא ממשיכה בתפקידים נוספים בצבא גם בעד שלום. זה פשוט לא שווה את זה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>היה שלום&hearts;</p></div>Tue, 24 May 2016 21:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (קר לי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14802046http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662020&blog=14802046http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14799124<div align="right" dir="rtl"><p>בחופשת פסח האחרונה גיליתי כמה דברים אפשר לעשות כשלא רוצים לסדר את הארון.</p> <p>בין דילוג לדילוג מעל ערימת הבגדים שעל הרצפה, מצאתי את עצמי צופה בכל השירים ששלחנו לאירוויזיון מאז 73'- השנה בה הצטרפנו לתחרות.</p> <p>יתר חופשת הפסח חפרתי לחבר שלי (ואולי גם לסבתא שלו, בכל זאת, צריכה אשת שיחה) על כל התובנות שיצאתי עמן מהאירוע הזה בחיי, והוא רק אמר לי, "אולי תכתבי על זה פוסט".</p> <p>&nbsp;</p> <p>סו היר איי אם.</p> <p><span style="text-decoration: underline;"><br /></span></p> <p><span style="text-decoration: underline;"><span style="text-decoration: underline;">תובנות מצפיה ב-43 שנים של אירוויזיון ישראלי <strong><strong>או</strong></strong> על איך הדרדרנו כאומה שונאת תלתלים</span></span></p> <p>&nbsp;</p> <p><strong>&bull; &nbsp;<strong><strong><strong>המופע הראשון של ישראל באירוויזיון קרה באפריל 73'</strong></strong>.</strong>&nbsp;</strong>אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שמדובר בשישה חודשים סה"כ לפני מלחמת יום הכיפורים, שאולי שינתה את פני ההיסטוריה הישראלית בצורה הכי משמעותית מאז ועד היום (תופתעו לשמוע, אבל גם 43 שנה אחר כך, ישראל עדיין נאלצת להתמודד עם ההשלכות הקשות של אותה מלחמה). אבל הצד הטוב של אותה השנה, היתה אילנית המהממת שהופיע עם <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="https://www.youtube.com/watch?v=rm64PXy5eck" target="_blank">"שם"</a> והשמלה הכי היפית מהממת שיש ויצגה אותנו בכבוד עם שיר עברי ו-ר' מתגלגלת למהדרין. עם השיר הזה אגב, סיימנו במקום הרביעי.</p> <p>&nbsp;</p> <p><strong>&bull; &nbsp;<strong><strong><strong>פעם תלתלים היו באופנה.</strong></strong></strong></strong> אשכרה היינו שולחים פעם תלתלים לארוויזיון. <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="https://www.facebook.com/groups/metultalot/?fref=nf" target="_blank">מתולתלות</a>, הייתן מאמינות? ולביצוע האגדי של <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="https://www.youtube.com/watch?v=SnI2VoWGkIY" target="_blank">הכל עובר חביבי-הלילה</a>&nbsp;ששלחנו ב81', עם המתולתלת הכי מגניבה שנשלחה לארוויזיון אבר. שימו לב אגב וספוילר להמשך: ה-ר' המתגלגלת עדיין מלווה אותנו. מקום: 7.</p> <p>&nbsp;</p> <p><strong>&bull; &nbsp;<strong><strong><strong>הידעת? השיר "happy birthday to you, חלומות יתגשמו, אם נחגוג ונרקוד עד הבוקר..." ייצג אותנו בארוויזיון!!!</strong></strong></strong></strong> כן כן, זה קרה בשנת 99' וזכינו במקום הפאקינג רביעי. מכובד, לא? <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="https://www.youtube.com/watch?v=KwDmy_XUGK4" target="_blank">צפו (ושימו לב למעברון המאוד לגיטימי).</a>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&bull; &nbsp;חייבת להגיד שכבר אז אדי באטלר כבש אותי, וזה עוד לפני שגיליתי <strong>ש<strong><strong><strong>הוא ייצג אותנו בארוויזיון שוב</strong></strong></strong>, בשנת 06'</strong> עם "זה הזמן" שהגיע למקום ה-23 עם 4' נקודות בלבד. שזה מאוד לא רציני לדעתי, כי <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="https://www.youtube.com/watch?v=GzDgdDbHM6g" target="_blank">הוא פשוט מתוק</a>. אבל זה כבר קרה אחרי השסע של שנת 2000, שעליו כבר נדבר בהמשך.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&bull;<strong> &nbsp;<strong><a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="https://www.youtube.com/watch?v=A5nbOUJeQ7s" target="_blank"><strong>&gt;&gt; הקליקו וצפו בסודות מארונו הפרטי של אבי קושניר</strong></a>.</strong></strong> לא, באמת, אתם צריכים להיכנס לזה. זה אבי קושניר (אותו אחד מ"החיים זה לא הכל") מבצע בארוויזיון את שיר הבטלנים (הם קראו לעצמם דה לייזי באמס, חולה על זה). למה שלחנו את זה לארוויזיון? טרם גיליתי. מקום: 8.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&bull; &nbsp;לכל התוהות, <strong><strong>מסתבר ששלמה ארצי פשוט לא היה מכוער אף פעם</strong></strong>. בשום שלב בחיים. זה פסח עליו, גיל ההתבגרות והחצ'קונים של הצבא או החוסר חינניות בזקנה. תראו אותו, מככב לו <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="https://www.youtube.com/watch?v=Rth5O37RsTU" target="_blank">בארוויזיון 75' עם "את ואני"-שבעייניי הוא שיר סביר ומטה,&nbsp;</a>אבל מה זה משנה? רק תראו איך הוא נראה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&bull; <strong>&nbsp;<strong>לא מעט מדינות ערביות, כגון לבנון ומרוקו, אשר זכאיות להשתתף בתחרות הארוויזיון, מוותרות על כך משום שמסרבות להשמיע את השיר הישראלי לכשיגיע תורו.</strong></strong> על כך אגב, נקנסה בעבר לבנון כאשר הודיעה ברגע האחרון שלא מוכנה לשדר את השיר הישראלי (דבר שנוגד את חוקי הארוויזיון) ונאלצה לשלם את עלויות ההשתתפות בתחרות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&bull;&nbsp;<strong>&nbsp;עד שנת 2000, סה"כ היו לנו כ-3 זכיות במקום הראשון (כאשר 2 מהן קרו אחת אחרי השניה, בין השנים 78'-79'), פעמיים במקום השני, ופעם אחת במקום השלישי.</strong><strong>&nbsp;עד שנת 2000 מעולם לא לא-השתתפנו באירוויזיון.&nbsp;</strong><strong>את הרשימה המלאה אתם יכולים לראות <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%95%D7%9F#.D7.94.D7.99.D7.A2.D7.93.D7.A8.D7.95.D7.AA_.D7.9E.D7.A8.D7.A6.D7.95.D7.9F" target="_blank">בעמוד הויקיפדיה של "ישראל בארוויזיון"</a>.</strong></p> <p>&nbsp;</p> <p>&bull; &nbsp;<strong>באג 2000 או <a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-13374,00.html" target="_blank">"תקרית פינג פונג בארוויזיון"</a>,</strong> איך שתבחרו לקרוא לזה, אבל שתדעו שמפה הכל מדרדר. שימו לב ל<a rel="nofollow" class="blog" rel="nofollow" href="https://www.youtube.com/watch?v=3uNfhj66GOo" target="_blank">פינג פונג עם "שמח"</a>, יריית הפתיחה של המיני בפריים טיים והיעדרות ה-ר' המתגלגלת. אם תקראו את הכתבה שלינקקתי מקודם, תבינו שזה אולי אחד האירועים המכוננים ביותר בהיסטוריית האירוויזיון הישראלי. עם משפטים חינניים כמו "<span>כל הזמן רק דכאון ושעמום,&nbsp;</span><span>אם לא אגמור זה ייגמר ממש בבום" ומילים מרגשות כמו "<span>ויש לי עכשיו חבר חדש מדמשק,&nbsp;</span><span>כשאני עצובה הוא שולח לי ורד אדום,&nbsp;</span><span>זה לא חוכמה לאהוב רק כשיש לך חשק,&nbsp;</span><span>אני רוצה לעשות את זה איתו כל היום" שמזלנו שהאירופים המנומסים לא הבינו, הם בחרו לסגור את האירוע עם דגלי ישראל וסוריה ובעצם להפוך את כל האירוע למסיבת סיום של ט'2.&nbsp;בשניות&nbsp;המעטות&nbsp;שאפשר לצפות באירופים המתורבתים צופים באירוע הזה קורה על הבמה, אפשר להגדיר במדויק את המונח "הלם תרבות".&nbsp;בקיצור, מאוד חמוד. מקום: 22 עם 7 נקודות בלבד.</span></span></p> <p>&nbsp;</p> <p>&bull; <strong>&nbsp;מאז שנת 2000 שום דבר לא חזר להיות אותו הדבר.</strong> עד לשיר של פינג פונג, כל השירים ששלחנו היו בעברית טהורה עם ר' מתגלגלת, תלתלים וביגוד צנוע. מאז, אנחנו בעצם בלופ אינסופי של מיני וביגוד אקסטרימי, שירים שמכילים אולי מילה וחצי בעברית, סתם בשביל הקטע, וכמעט ולא תראו תלתלים בפריים טיים (טוב אולי חוץ מהרקדניות&nbsp;<a rel="nofollow" class="blog" href="https://www.youtube.com/watch?v=4FzOTlfV8-8" target="_blank">בשיר של ליאור נרקיס</a>&nbsp;ב-2003. אבל זהו מבטיחה). מאז, היו לנו 6 פעמים שבכלל לא עברנו את הקדם, ובקושי פעם אחת שהגענו לחמישיה המובילה (<a rel="nofollow" class="blog" href="https://www.youtube.com/watch?v=C03CEocmNtY" target="_blank">ותודה לך שירי מימון על המקום הרביעי</a>). אנטישמיות? לא נראה לי. באג 2000? אולי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לא היה כזה בזבוז זמן.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&hearts;</p></div>Sun, 15 May 2016 21:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (קר לי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14799124http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662020&blog=14799124http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14691450<div align="right" dir="rtl"><p>2016 שמח לכולם!!!!!!!!!!</p> <p>&nbsp;</p> <p>רצים במוחי מליון פוסטים שכמעט כתבתי בחצי שנה האחרונה ואז אני באה לפה והפוסט האחרון הוא מנוב' 15.</p> <p>סליחה מכם חברים, אבל אני אנסה לדלות עכשיו ממוחי אירועים קטנים שכמעט כתבתי ובסוף לא ולרכז לפוסט קאמבק אחד.</p> <p>&nbsp;</p> <p>את שנת 2016 פתחתי איך שחלמתי לפתוח שנה כל חיי- בשינה.</p> <p>בשינה עם חבר שלי במיטה.</p> <p>מי יכול לרצות יותר?</p> <p>הדבר המהותי ביותר שהשתנה בחיי מאז שיש לי חבר זה שעכשיו החלום שלי הוא לא רק להיכנס למיטה, להתכרבל ולישון לנצח. עכשיו זה אותו החלום רק איתו (אווו).</p> <p>אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. הבחור הזה, בעל החור-שחור-במקום-קיבה, פאקינג קם רענן כל בוקר אחרי 6 שעות שינה מיקיצה טבעית.</p> <p>כאילו, מה עשיתי לך? לא, באמת אני שואלת.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עוד משהו שקרה זה שהשמנתי. ואיך אני יודעת את זה (או: למי אכפת)? לרוב אני לא מתעסקת בדברים כאלה. ולא מדדתי משקל כבר שנים. זה פשוט שכשאת משמינה המדים נפרמים בידיוק במקום אחד ספציפי בצידי התחת, ולהצר מדים חדשים עולה איזה 100 שקל, אז החלטתי שלהוריד קילו-שניים זה זול יותר, אז בינתיים אני בזה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עוד חודש וחצי אני בקבע. עוד פאקינג חודש וחצי יכלתי להיות משוחררת. למה חתמתי?</p> <p>השירות שלי נע בציר הדק שבין "סביר" ל"אוקיי" ל"למה חתמתי?" אבל אני נוטה להאמין שכשאקבל כסף על הטחינת עולם הזו יבוא גם סיפוק.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אבל בעצם הדבר הכי מרתק שקרה מאז הפוסט האחרון שהתרכז בפלאפון השבור שלי זה שהוא שוב נשבר!!! ז"א- נפל מהשולחן נפילה פצפונת ומאז הטאצ' שלו הפסיק לעבוד.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואי אפשר לחבר אייפון למחשב בלי לעשות סיסמא אז גם התמונות אבודות לי לנצח.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ומאז אני עם הגלאקסי המגעיל מהפוסט הקודם, ואם חשבתי שכשאעבור צד אולי אתרגל, אז לא, אייפון הרבה יותר שווה :(</p> <p>&nbsp;</p> <p>יאללה לילה טוב</p> <p>&nbsp;</p> <p>ביוש 3&gt;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Fri, 04 Mar 2016 21:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (קר לי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14691450http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662020&blog=14691450http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14409659<div align="right" dir="rtl"><p>לפני ארבעה חודשים האייפון 4S שלי נפל מקומה שלישית בקרית ההדרכה (נשענתי על המעקה של המדרגות- אני הייתי אני, הפלאפון היה הוא, קרה מה שקרה) ואחרי שלקחתי אותו לתיקון ומסתבר שהוא הכל בסדר חוץ מהמסך שנשבר שלשום הוא מחליט לא להידלק יותר.</p> <p>אז חזרתי כמו ילדה גדולה לפלאפון הקודם שלי - אייפון 3 (&hearts;) אבל אז נזכרתי למה החלפתי אותו והתקדמתי הלאה - כי הוא קקה.</p> <p>אז גם הוא נכבה לי ולא נדלק יותר לעולם ואז אבא שלי הסכים לתת לי את הגלאקסי 3 ששוכב לו במגירה שלו ומאז אני איתו ויש לי מסקנות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>למה אני לא אוהבת גלאקסי:</p> <p>1. המקלדת כל כך גדולה זה לא הגיוני שבשביל לכתוב סמס אני צריכה להתאמץ כל כך. אם באייפון 4 החמוד שלי יכלתי להפעיל רק את שרירי האצבעות פה אני צריכה גם להזיז את היד כי האותיות אשכרה רחוקות אחת מהשניה וכאילו מה הקטע וואי.</p> <p>2. עלק הוא כותב לי "מוזיקה בווליום כזה עלולה לפגוע לך בשמיעה, האם אתה בטוח שאתה רוצה להמשיך לשמוע?" ואני כאילו צריכה לעשות לו "אשר" ולתת לו כסת"ח יום אחד כשאני אתחרש מווליום בדרגה 8/10.</p> <p>3. האורותתתת המהבהביםםםם פור גאד סייק תנו לנשום מה אני צריכה את הADD הזה לראות כל הזמן בפינה של העין הבהוב לד לבן כי איזה חרא אחד שלח הודעה בקבוצה שממזמן כבר לא אכפת לי ממנה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>וזהו בעצם אין לי משהו מיוחד להגיד. שמתי לק ואני מחכה שהוא יתייבש אז נראה לי שאני אשחק עכשיו וורלד אוף וורקראפט לא עשיתי את זה הרבה זמן :(</p> <p>&nbsp;</p> <p>&hearts;</p></div>Tue, 24 Nov 2015 20:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (קר לי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14409659http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662020&blog=14409659http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14397276<div align="right" dir="rtl"><div>היום הייתי עם אבא בסופר והבנתי את מה שידעתי כל חיי- אני בחיים לא אצליח לתלוש שקיות סופר במחלקת ירקות בלי לקרוע אותן.</div> <div>ואז חשבתי על זה. איך אדם יכול ללכת לסופר בלי להשתמש בשקיות הקטנות האלה? ואז הבנתי שבשביל להימנע מזה אני צריכה להימנע מללכת לסופר וזה לא אפשרי ואז פשוט הבנתי שהעולם בחוץ כל כך קשה שאני לא יודעת אם אני יכולה להתמודד איתו. כאילו ממה החיים שלי יהיו בנויים אם אני לא מסוגלת לתלוש שקיות בסופר. איך אני אתמודד עם האתגרים הגדולים יותר בחיים- תשלום ראשון בפנגו או ההבחנה בין חציל טוב וחציל לא טוב בסופר.</div> <div>אני לא בשלה לצאת לעולם הרחב יש לי עוד כל כך הרבה ללמוד</div> <br /></div>Sat, 24 Oct 2015 18:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (קר לי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14397276http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662020&blog=14397276http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14387915<div align="right" dir="rtl"><p>תקשיבו אני הגעתי למצב שהמקום היחיד שאני מרגישה בו בבית זה ב"קבוצת תמיכה לשבורים *אייקון של אקדח* *אייקון של ברק*" שיש לי בוואטסאפ עם עוד 5 חברים מהקורס. מידי יום אנחנו מספרים בלי בושה על חוויות טרור קציניות כמו שיחות "אתה לא טוב" שהמפקד עושה ומפיץ אח"כ סכמ"ר שלו לכלל צה"ל, החלטות מדוריות קריטיות שנעשות בלעדיך כי אתה גרוע ואף אחד לא סומך עליך, שעות ארוכות במשרד ובעיקר פעם בשעה שואלים "למה חתמתי?"</p><br><p>עדויות קשות מהקבוצה:</p><br><p><img style="width: 300px; height: 450px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/20/66/662020/posts/28921941.jpg" border="0" alt=""><br><br><img style="width: 300px; height: 450px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/20/66/662020/posts/28921942.jpg" border="0" alt=""><br></p><br><p>ולא אכפת לי לפרסם את זה פה פשוט כי אני יודעת שגם אם הם ירצו לאף אחד מהם אין באמת זמן להיכנס לישרא.</p><br><p>&nbsp;- - - -</p><br><p>לפני כמה ימים עברתי קצת על הלפטופ שלי שקם לתחייה מהמתים (ועדיין, עובד רק כשמחובר לחשמל) ומצאתי את התיקייה הבאה:</p><br><p><br><img style="width: 500px; height: 202px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/20/66/662020/posts/28921918.png" border="0" alt=""></p><br><p>זה מכתבים ששלחתי בשביל להפחית על הנזק הנפשי שהצבא עשה לי בשיבוץ שלי כחיילת. כמה שאיפות היו לי פעם נכון? איזה חמודה הייתי. רק שנה וחצי לשחרור.&nbsp;</p><br><p>דיי.</p><br><p>&nbsp;- - - -</p><br><p>אתמול עשיתי קניות לבית עם אבא שלי והיום גיליתי שאפשר להתקיים על חיקוי של צ'יריוס ודובשניות מחיטה מלאה במשך יום וחצי. חייבת לציין לטובה את החוויה, לא חסר לי כלום.</p><br><p>מאכלים אהובים עליי בסדר עולה:</p><br><p>1. צ'יריוס<br>2. דובשניות<br>3. פיתה דרוזית עם לאבנה וזעתר</p><br><p>(לא נכלל ברשימה: שווארמה, אבל זה כי אני צמחונית מגיל 12)</p><br><p>&#9829;</p><p><br></p><p>נ.ב. הוספתי יהודה עמיחי אחד לרשימות</p></div>Fri, 02 Oct 2015 20:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (קר לי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14387915http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662020&blog=14387915http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14385649<div align="right" dir="rtl"><p>חבר שלי אומר שהדבר הראשון שהוא עושה כשהוא חוזר הביתה מהצבא זה להוריד את הדיסקית. אבל אצלי זה דווקא המכנס, אי אפשר לנשום בדבר הזה :(</p> <p>&nbsp;</p> <p>לפני כמה זמן הורדתי פאן ראן (מכינה את עצמי להגנש אוק' 2015) ומאז אני מוצאת את עצמי בהמון סיטואציות מוזרות עם חבר שלי במשחקים מרחוק</p> <p>&nbsp;</p> <p><br /><img style="width: 500px; height: 333px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/20/66/662020/posts/28916832.jpg" border="0" alt="" /><br /><br /><img style="width: 500px; height: 333px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/20/66/662020/posts/28916833.jpg" border="0" alt="" /><br />כן נכון משחק אחד</p> <p>&nbsp;</p> <p><img style="width: 500px; height: 333px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/20/20/66/662020/posts/28916834.jpg" border="0" alt="" /><br />רומנטיקה במיטבה בפאן ראן</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;- - - -</p> <p>&nbsp;</p> <p>בתכלס אין לי מה לכתוב באמת</p> <p>&nbsp;</p> <p>לבוש</p> <p>&hearts;</p></div>Sun, 27 Sep 2015 12:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (קר לי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14385649http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662020&blog=14385649http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14339540<div align="right" dir="rtl"><div><span>היי חברים לא נפגשנו הרבה זמן אז חזרתי בשביל לעדכן שאני בחיים. אני פשוט בהגנ״ש אז זו הזדמנות מצוינת לשלוח אות חיים. בקיצור כן אני בחיים ואני בהשלמה וסיימתי את בה"ד 1 ואני יכולה להישבע שהתרגשתי יותר מלראות את המשפחה החבר והאוכל מאשר מהטקס והזיעה :(&nbsp;</span></div><BR><div><span><br></span></div><BR><div><span>אני זוכרת שבתחילת הקורס סיפרתי לליזה שאני צוערת עכשיו והיא שאלה אותי אם צוער זה מלשון "צער". אמרתי שכן :(</span></div><div><span><br></span></div><BR><div><BR><div><span>אז איך היה? תשמעו רוב הקורס אני הרגשתי כמו ילד שמן ומכוער. ה-ב' היו ענקיים עליי, העגילים והטבעות שלי נאבדו, והשרשרת שלי נקרעה לפני ההכנה. ושלא נדבר על איך שהציפורניים שלי נראו. בכל אופן כל פעם כשהיינו עולים על ב' הייתי בוכה לחברות שאני מרגישה כמו ילד מכוער ושמן ומאז דבק בי הכינוי - "ילדון". ילדון נוי נוי ילדון. תדמיינו שהבנות מאחוריי בדרך לכתה צועקות לי "ילדון" וכל הבחורים מסביב מסתובבים ואני. לפעמים זה מביך לפעמים זה מצחיק אבל זה בעיקר נגמר.</span></div><div><span><br></span></div><BR></div><BR><div>אבל עכשיו רגע ברצינות אני עוד מעט הופכת להיות ההפך הגמור מכל מה שחשבתי שאי פעם אהיה. ובמקום להגשים את חלום חיי ולהיות משוחררת אני הופכת להיות ההפך הגמור שזה קצינה. אבל בינתיים לפני שאתם סוקלים אותי באבנים ועושים ״בטל מנוי״ אני אנצל קצת את הזמן הפנוי שלי לעוד סיפורים חסרי טעם מחיי המרתקים ומלאי ההגשמה בקורס המסריח הזה שגזל לי פאקינג חצי שנה מהחיים בסדר?&nbsp;</div><BR><div><br></div><div>כשהייתי בבהד 1 לקחו את הפלוגה שלי לאיזה שטות כזאת ביום העצמאות במצפה רמון. הקמנו שם אירוע שלם עם תערוכת רכבים צבאיים, נשקים ומטווחי לייזר להנאת הקהל (כן). בקיצור כל אחד קיבל תפקיד ואני נידוני לחייך בכניסה לעוברים ושבים, להגיד ״חג שמח״ תוך שאני מתעלמת מהרצון שלי למות ועל הדרך להחרים לערסים קטנים ספריי שלג (אבל להיות מלאך ולרשום לכל אחד את השם על הספריי ולהחזיר לו ביציאה!!!).&nbsp;</div><BR><div>עכשיו, סתם שתדמיינו את זה, לקח לנו 3 ימים להקים את החרא הזה וכל שלושת הימים ישנו באוהלים בחורשת קק״ל של מצפה. תבינו רגע. אנחנו באמצע עיר(!!!) ישנים באוהלים מסריחים כל הבגדים שלנו אבק ושלושה ימים אנחנו ניזונים מסנדוויצ׳ים (או מספינג׳ שהשכנים המרוקאים הביאו לנו). בקיצור לא יודעת מה אתכם אבל אני ריחמתי על עצמי.&nbsp;</div><div>&nbsp;</div><BR><div>אז מפה לשם מגיע רגע האמת ואני עומדת עם חבר לפלוגה בכניסה מחרימים לילדים קטנים ספריי שלג ואומרים חג שמח מזויף ואז בכל כמה זמן מגיע איזה אזרח מודאג עם לב גדול ששואל לשלומנו ואיך ישנו ואם היה קר ומה אכלנו. אלעד כמובן שיקר. אמרו לו ״וואי מה וישנתם בקור הזה באוהלים??״ והוא ענה ״כן אבל בקטנה הכל בסדר״. מצד שני כשלי אמרו את זה!!! אני רק שמחתי מההזדמנות לפרוק את שעל נפשי ושיתפתי פעולה בקטע לא מערכתי ביותר. זה היה מכל מיני ״ומה ישנתם פה בלילה בקור??״ ״כן....:(((״ ״והיה קפוא בלילה??״ ״כןן את לא מבינה וגם שמרתי בלילה!!!!... :'(((״ ״אוי מסכנה שלי...״ עכשיו אתם מבינים?? אני לא חייל גיבור הדברים האלה קשים אני צריכה אמפתיה :(</div><div><br></div><BR><div>- - - -&nbsp;</div><BR><div><br></div><div>בעוד חודש אני הולכת להיות קצינת נפגעים. קצינת נפגעים זה הבנות החמודות עם השרוך הצהוב תכלת (כי אנחנו השמש של המשפחות בחיל השלישות) ש*לא* מודיעות למשפחות שהבן שלהם מת במלחמה (זה לא קשור לתפקיד שלי!!!) ו*לא* מזהה ״נפגעים״ בשטח (הרבנות הצבאית). רוב מה שקצינת נפגעים עושה זה להיות במשרד יומיים בשבוע ובשאר הזמן לבקר חיילים ומשפחות אוקיי?&nbsp;</div><BR><div>בקיצור מאז שיצאתי לקורס הזה כל פעם כשמישהו שואל אותי מה אני הולכת להיות ואני אומרת קצינת נפגעים זה מגיע עם כמה דקות של שקט מביך מבט מזועזע ו״אוי...״ לפעמים זה גם מגיע עם ״זה קשה ממש את יודעת...״ וכן אני יודעת בבקשה אל תמשיך.</div><div><br></div><BR><div>אני מוצאת את עצמי גם פה בהגנש מתווכחת עם איזה נהג צבאי דביל מסבירה לו בעדינות ש״אני ג׳ובניקית אני לא מבינה ברכבים צבאיים תעזוב אותי״ ואחרי שהוא צוחק עליי ושואל מה אני אהיה, אני אומרת ״קצינת נפגעים״ ובין רגע האווירה משתנה לאוירת שכול. הוא מסתכל עלי ככה בכמה שניות של שקט ואז עושה ״אוי... זה קשה...״ ואני עושה לו כזה ״כן...״ וככה אנחנו ממשיכים להנהן עוד כמה שניות באווירת מוות הזו ואני אומרת לו ביי והוא ממשיך הלאה. לפעמים הטמטום של העולם פשוט גדול עליי.</div><div><br></div><div><br></div><BR><div>&#10084;&#65039;</div><BR><br></div>Fri, 12 Jun 2015 08:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (קר לי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14339540http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662020&blog=14339540http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14305240<div align="right" dir="rtl"><p>תראו אני לא יודעת מה חשבתם שיקרה כשאגיע לפה אבל החיים שלי גם פה בקורס הם בידיוק אותה קומדיית מצבים עצובה כמו שהיתה לפני כן.</p> <p>&nbsp;</p> <p>דברים שגיליתי על בשרי שלא משאירים כתם על מדי צה״ל מהקל לקשה:</p> <p>1. מים (בנאלי אה?)</p> <p>2. תה קינמון (מדרדר לאט)</p> <p>3. עגבניה (ניצחתי).</p> <p>&nbsp;</p> <p>חבר שלי פעם אמר לי שרוב מה שהוא עשה בבה״ד 1 היה לשטוף כלים. אצלי נגיד זה לשטוף כלים ולבכות בטלפון. כן כמו שאתם מבינים בסך הכל אני די נהנית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>גם פסח מתחיל פה מוקדם יותר (אתמול) שזה בכלל נהדר כי אני סוגרת אותו. וגם עצמאות אבל למי אכפת. אני כבר יומיים אוכלת מצות ופירכיות ואני מאוד מקווה לשרוד בשביל לספר. צהל מספק אוכל מגוון הבנוי משלל אבות המזון, גם בפסח, שתדעו. נגיד אתמול. אתמול הייתי בתורנות מטבח. רוב היום הם הכשירו שם כלים בתוך סיר ענק מלא מים רותחים ואני רק עמדתי מסביבו וחיממתי את הידיים שלי אבל ברגע האמת כאשר הוצאנו את האוכל הבנתי שבעצם נידונתי לרעב נצחי. היו שם 3 סוגי פסטרמות ונקניקים, מלפפון, זיתים ומצות. שאלתי את הבחור שם שטחן אותנו (סתם אמרתי לכם רק חיממתי שם ידיים) אם יש משהו לצמחונים. הוא אמר ״לא״ אז שאלתי אותו ״אז אני אוכלת מלפפון זיתים ומצה?״ והוא ענה לי ״כן״.&nbsp;</p> <p>ותודה לצה״ל שהביאני עד הלום.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מי שכבר פגש אותי פעם יודע שאני די נמוכה. כאילו, ״דיי״ זאת מילה יפה אבל אני 1.53 מ׳ כזה. בנוסף, מסתבר שהידיים שלי קצרות. בנוסף, מסתבר שהידיים שלי מאוד קצרות. בכלל, אני חושבת שזה לא שאני לא בנויה ללחימה בצה״ל כמו שפשוט הלחימה בצה״ל לא בנויה אלי אתם מבינים? מפה לשם אני עם נשק מקוצר ולא מגיעה למתפסים כשאני במצב שכיבה. כבר שמעתם על מישהי עם פטור מלפתוח את הקת בשטח כי היא לא מגיעה למתפסים? אז כן, היי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אתם יודעים יש עוד המון דברים נהדרים שקרו לי מאז שהגעתי לפה, זה סתם שאני לא מפרטת כי אני מעדיפה להתאבד.</p> <p>כמו נגיד אז כשחברת החדר שלי הקיאה ב12 בלילה את הדבר הכי דוחה וירוק שיש כשרק אני הייתי ערה (אני עדיין מצולקת), או אז&nbsp;כשהתחלתי&nbsp;לבכות&nbsp;באמצע תרגיל פרט כשיש לי נשק טעון בידיים. או אפילו הרגעים המנצנצים והיפים האלה שהאשראי שלי לא עובר גם במכונת שתיה של ה-5 שקל. לא תודה זה בסדר חח אני לא הייתי צמאה בכל מקרה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז כן היי אני נוי ואם מישהו במקרה בבהד בואו בבקשה לבקר. החיים שלי לאחרונה כפי שהצלחתם לקרוא מבין השורות מלאים בנצנצים, פיות, פרפרים וחדי קרן וקצת חברה ונימוסין אולי יהיו בסדר. בגדול אני לא ממש מבינה למה אני פה או בכלל חותמת קבע כשאני מתה להשתחרר אבל טוב נו נזרום ויהיה סביר נראה לי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>יאלה שבוע מצוין חברים חג שמח תהנו גם בשבילי&nbsp;</p> <p>ביוש</p> <p>לב</p> <p>&#10084;</p></div>Thu, 02 Apr 2015 16:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (קר לי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14305240http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662020&blog=14305240http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14281468<div align="right" dir="rtl"><p>תראו תשמעו. קורסים בצבא הם המקום היחיד שפתאום תשמע מישהו אומר לך ״וואי כבר 8? היום עף״ ומתכוון ל8 בבוקר. ואני לא טיפוס של בוקר אתם מבינים? אבל תכלס זה נגמר עוד מעט (אלא אם יעיפו אותי לפני) (מה שאני אגב הייתי עושה מזמן אם הייתי הם) ובגדול בסדר לי פה בתוך היקום המקביל הזה שקורה פה במקום החיים האמיתיים שלי.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>כאילו. רוב הזמן לא כיף לי פה אבל זה לא כזה נורא. התקמבנתי על נשק מקוצר והשגתי ב׳ במידה ק׳ (33&gt;) ואז מה אם לכולם פה כבר יש מדי ב׳ מהבית מוצרים ויפים אני הייתי פה ג׳ובניקית למופת עם שמירה אחת כל הסדיר שלי ושבת יחידה רק בטירונות אז ניצחתי את כולכן.... סתם זה פשוט מסוג השקרים האלה שאתה מספר לעצמך בשביל לנצח אנשים בהשוואה הדוחה הזאת שאתה עושה בתוך הראש שלך ותמיד מפסיד. בסדר אז מה אם עברתי שואה צבאית אני טחנתי פחות מהן אז ניצחתי נכון?</p> <p>&nbsp;</p> <p>גם עברתי תפקיד ומקצוע וכל זה ככה שאם אני אסיים את כל התהליך הזה אני אהיה במקום שונה לגמרי וזה תכלס הדבר היחיד שמשאיר אותי פה אתם מבינים? לפעמים בא לי למות ואני בוכה לליזה בטלפון שאני רוצה לחתום ויתור וללכת הביתה כי זין מי כבר רוצה להיות קצין אבל אז היא אומרת לי ״נו לכי ותנצחי כבר את כל הלוזרים האלה״ ואז אני מבינה שאם אפילו ליזה כופה עליי להישאר פה ולסיים את כל זה אולי באמת כדאי לי לנסות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כל מה שאני רוצה כל היום זה פשוט לאכול ג׳אנק. מלא מלא ג׳אנק פוד. מלא במבה קינדר דוריטוס אתם מבינים? החלום שלי הוא לשחות בבריכת קינדר ואני אפילו לא מתביישת להגיד את זה :(</p> <p>&nbsp;</p> <p>אתם יודעים באחד הימים פה התחברתי עם החובשת וביקשתי בישירות ונחמדות כמה שעות ב׳. חייכתי אליה וצחקתי איתה ואז אמרתי ״אז מה הסיכוי שאת נותנת לי איזה שעתיים ב׳?״ והיא לגמרי נתנה לי זה היה מדהים. שם בערך הבנתי שכל מה שצריך בחיים זה להיות נחמד וליצור קשרים. עכשיו אני רק צריכה לעשות את זה עם הבחור מהשקם ולזכות במלא קינדרים פוראבר אנד אבר עד הקבר ולהיות מאושרת&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>טוב יאלה חזרתי לבועה המקסימה מלאת הטוב והכיף שאני חיה בה בחודש האחרון&nbsp;</p> <p>ביוש</p> <p>&#10084;</p></div>Wed, 11 Feb 2015 13:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (קר לי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=662020&blogcode=14281468http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=662020&blog=14281468