http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978heCopyright 2026 בִּזְעִיר אַנְפִּין. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/78/19/66/661978/misc/21831252.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13959042<div align="right" dir="rtl">נכון שלא עדכנתי הרבה זמן אבל מה אכפת לכם, גם ככה אתם לא מגיבים... (איזה בכיינית מגעילה) מה שקרה מאז הפעם האחרונה היא שבאמת תפשו אותי שוברת שמירה וריתקו אותי, חוויתי סופש אחד צבא אמיתי (אומייגאד! ראיתי חיילת משחקת בנזלת שלה במשך סרט ממש ארוך ששחכתי איך קוראים לו אבלא הוא היה ממש ארוך ואז היא ביעבעה כל הלילה במין נחירה מוזרה בלתי נגמרת, ילדת נזלת מגעילה), יצאתי לטיול שנתי שהיה ממש כיף והתקדמתי מאוד עם חניכים. חברה הבריזה לי לפני שעה מטיול של יומיים לגליל, ביץ'! תהנו 14 בגדר סוד הגדוד מחרא אחד עבר לחרא אחר, האימון המתקדם כמובן לא היה כיף כזה גדול, אבל רזי שלי היה יצור אחר עכשיו, משהו שראיתי הולך נבנה, נבט אלי ממכתבים, מהשיחה היחידה שלנו פעם בשבועיים. הגוף שלו והסיפורים שלו והפנים שלו פעם בשלושה או ארבע שבועות. מילד פחדן ואגוצנטרי שחושב סביב הזין שלו הוא נהייה גבר שאכפת לו מכולם, אני רק רציתי שישים עלי ראש וישאל אותי אם תמיד אשמור עליו אבל הוא כבר הבטיח לי שעכשיו הוא זה ששומר עלי. לא רציתי שיהיה גיבור גדול, רק זה חסר לי בחיים, שיקפוץ על רימון או שיחליט שהוא זה שמוביל בראש</div>Wed, 06 Nov 2013 23:31:00 +0200ellaj219@gmail.com (בִּזְעִיר אַנְפִּין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13959042http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=661978&blog=13959042http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13921633<div align="right" dir="rtl">בסיס שמכיל כרגע 13 חיילים, כמה נגמשים ואלף ואחת חתולות ליד אשדוד. אני בסנדלים וגרביים כמו איזה קווקזית, מדברת עם מני החתולה על החיים שלנו ועל הגיחוח שבדבר, שהדבר היחיד שצריך לשמור עליו כאן הוא שלא יתפשו אותי שוברת שמירה. -הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-</div>Fri, 27 Sep 2013 01:59:00 +0200ellaj219@gmail.com (בִּזְעִיר אַנְפִּין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13921633http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=661978&blog=13921633http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13914846<div align="right" dir="rtl">ממש הלילה ימלאו לי עשרים ואחת שנים (אף אחד מהחברים המחורבנים שלי לאמוכן לחגוג לי עשרים).השנתיים האחרונות היו שנתיים של שינויים עצומים, אני מרגישה בנאדםהרבה יותר שלם עכשיו ואני הרבה יותר סגורה על עצמי, כמעט לא קורה שיש לי מצבי רוחואני לא נופלת לתוך מין יגון כזאת כמו פעם, וגם כשזה כבר קורה אני חוזרת לעצמי תוךיום-יומיים.אני אוהבת את מה שאני עושה, להיות מדריכה חיילת בפנימייה זה התפקיד הכיטוב שצה"ל יכול היה לשבץ אותי בו. אני כבר לא בת גרעין והקשרים עם בני הגרעיןשלי שבחרתי לשמור איתם על קשר הרבה פחות מלחיצים כשהשם המפוצץ והדי ריק מתוכן("גרעין", כן?) לא נמצא בנינו, כשאני "לא חייבת להם כלום".מצד שני תהליך לא משהו שקרה לי בשנה האחרונה הוא שנהייתי עצבנית, תמידהייתי, יש לי יכולת מופלאה של בלון גז להתפוצץ מכל שטות ולבעור שבוע, אבל בגלל שנהייתיבנאדם מושלם בכל תחום אחר זה הרבה יותר מורגש, או שזה בגלל שאני חייה עם שלושהאנשים בקבוצת השווים הנוכחית, אחת מהן יהירה מעצבנת ודי בלתי נסבלת עם חבר גרבצןשבא לבקר יותר מדי, השנייה בסדר, אבל יש לה יציאות שעלולות להוציא אותי מדעתי ברגע(בוקר- מה שמעצבן ככה או ככה</div>Fri, 20 Sep 2013 17:24:00 +0200ellaj219@gmail.com (בִּזְעִיר אַנְפִּין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13914846http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=661978&blog=13914846http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13899219<div align="right" dir="rtl"> אני מתעורר לקולות הסקס המוכרים של רז, אבל במבט מסביב מבין שהוא לא איתי, לא הוא ולא אני גורמים לו להשמיע את הקולות האלה. הוא עם יעקוב בסלון או בחדר של אלי, אני מנסה להחליט ביני לבין עצמי אם זה טוב שהוא נהנה מכל עסק הזה או שלא. חשבתי על זה כבר אלף פעמים, למרות שזה בכלל לא משנה, אם אני לא רוצה לראות את זה עדיף לי לעזוב. אלי נכנס ומכניס דיסק למערכת, מפעיל בווליום גבוהה ונשכב לצידי. אחרי כמה דקות של שתיקה הוא לא מתאפק ואומר שהחבר שלי תפש לא את המיטה "כן, שמעתי" רזי מכין לכולנו לחם מטוגן, חותך סלט, שר לעצמו איזה שיר. פעם זה לא היה ככה, הוא היה נבוך, לא מסוגל להסתכל לי בעינייים כשהדוד שלו פה, אבל עכשיו אין לו שום בעיה, הם לא שוכבים במיטה שלנו והוא נוגע ומחבק אותי כאילו הכל כרגיל, בשבילו ככה זה צריך להיות, ככה זה שלם. כשאנחנו מתיישבים לאכול זה לא נראה מוזר במיוחד, סתם משפחה שאוכלת יחד ארוחת בוקר, רז שופך מלא סירופ מייפל בכל מקום, מספר סיפורי צבא שכולנו היינו בהם וצוחק מעצמו, מלקק אצבעות דביקות כמו הנער המקסים שהוא גדל להיות, אנחנו עושים את עצמינו מקשיבים אבל זה לא באמת מעניין,</div>Wed, 04 Sep 2013 17:11:00 +0200ellaj219@gmail.com (בִּזְעִיר אַנְפִּין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13899219http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=661978&blog=13899219http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13868814<div align="right" dir="rtl">ברגע שאנחנו נכנסים לרכב, שנייה אחרי שהוא מקלף מעצמו את המדים רז מניח עלי את הראש ונרדם, העייפות נוחתת עליו בבת אחת אחרי הימים המשוגעים שעברו עליו. אני מסתכל על גופו, כפות הרגליים הקטנות שלו מלאות שלפוחיות, המפשעה שלו אדומה משפשפת וכך גם בתי השחי, ידיו פצועות, הכתפיים שלו קשות כמו אבן אבל הוא דווקא נראה מרוצה, הוא סיים את המסע וקיבל את הכומתה מהמפקד שלו. נראה לי כאילו לראשונה מאז שאיבד את המשפחה שלו הוא אהוב ומקובל על ידי בני גילו, פעם אלו היו רק גברים מבוגרים שרצו לזיין אותו. אני מרגיש כאילו שהוא ניצל. לקחתי אותו על הידיים למרות שכבר היה חצי ער, ואחרי טיפוס ארוך במדרגות מניח אותו במיטה. בלי שכמעט ירגיש פוצצתי את השלפוחיות מהרגליים שלו עם חוט ומחט, הוא נראה מצחיק ככה, כמו איזה פרנקנשטיין, בידיים היה יותר מסובך, הוא זז והתבכיין אבל כשסיימתי איתו לא הייתה יבלת אחת שלמה על הגוף שלו. מרחתי את המפשעות ובתי השחי במשחה נגד שפשפות. עיסיתי את כל הגוף שלו בקרם אלוורה, איזה כיף להרגיש את השרירים הקשים שלו מתרככים לאט לאט. הייתי עושה את זה שעות, בגב ובבטן ואחר כך בתחת, ברגליים ובידיים</div>Sat, 03 Aug 2013 19:41:00 +0200ellaj219@gmail.com (בִּזְעִיר אַנְפִּין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13868814http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=661978&blog=13868814http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13836419<div align="right" dir="rtl">שהשותפה שלי לחדר מביאה את החבר שלה.לא, זה בסדר.שהיא מביאה אותו שוב.לא, זה בסדר.שהיא מביאה אותו שוב ולא אומרת לי מראש כי פעמיים קודמות אמרתי שזה בסדר.לחפש את הארנק שלי בפנס כי הם ישנים לי בחדר.לפחד להיכנס לחדר כי הם שם... מ-7 בערב עד 1 בצהריים. את חיילת אלוהים!להסתובב בדירה שלי עם חזייה. להיות נחמדה כל הזמן, לא להתעצבן ולא לקלל. לא להיות מגעילה.להתלבש מהר בסלון כי הוא יקום להשתין בדיוק כשאוריד את החלוק.לישון עם מכנסי הספורט שלי שהוצאתי מהסל כביסה.שהחבר שלה תופש את השקע שלי בלילה עם הMP שלו.השאלה איך בנאדם כל כך חולה משרת ביחידה קרבית בצה"ל. הוא צבר פי שבע גימלים בעשרה חודשים משאני צברתי ימי מחלה ב-12 שנות לימוד.להחביא את החזייה שלי מאחורי החלוק הרטוב במקלחת כי אני לא יכולה לשים אותה בחדר כי הם שם.רשימה חלקית של דברים שמפריעים לי לישון עכשיו, וגם זה שהמאוורר אצלם.</div>Thu, 04 Jul 2013 00:02:00 +0200ellaj219@gmail.com (בִּזְעִיר אַנְפִּין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13836419http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=661978&blog=13836419http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13831274<div align="right" dir="rtl"> בפעם הראשונה בחיי אני מעז להתייצב מול יעקוב, שלא היה מוכן לבטל ישיבה מחורבנת כדי להגיע לטקס חלוקת הכומתות של רז באנדרטת הנח"ל, כי זה רחוק ולא כזה חשוב והוא כבר היה בבקו"ם ובהשבעה ועוד יש טקס סיום טירונות, ואני אהיה שם, אז למה הוא צריך להטריח את עצמו? "כי הילד שלך הופך לגבר, צובר ביטחון ושלא לדבר על חברים, כי זה מרכז החיים וסוף-סוף קצת טוב לו והוא שייך, למה אתה מתעצל לקחת חלק בחיים שלו, להראות לו שאתה גאה בו, הוא יהיה עצוב אם לא תבוא, הוא צריך אותך שם שתראה לו אתה אוהב אותו, גם ככה הוא מפחד לאבד אותך." "הוא בחר לאבד אותי." "עזבת אותו לפני שאני באתי." אחרי שסיימתי עוד שיחה מיותרת עם הדוד הנבלה הרגשתי שאני חייב לתת לו משהו שלי, שידע שאני כן מעריך את ציון הדרך הזה שלו, שאני גאה בו, התחשק לי לשלוף לו את הכומתה מהכותפת ולשים את שלי, לתת לו תג יחידה שעבר קברת דרך, אבל לא היה לי כלום בשביל הנחלאוי הקטן שלי, הסתובבתי כל הערב בקניון, קניתי עוד סיכת נח"ל ועוד תג יחידה וכבר חשבתי מה אפשר לכתוב עליו מאחורה. זה לא הניח את דעתי. רגע לפני שיצאנו שמענו ברדיו על התחממות בגזרה, היה חשש לעוצר יציא</div>Sat, 29 Jun 2013 15:42:00 +0200ellaj219@gmail.com (בִּזְעִיר אַנְפִּין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13831274http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=661978&blog=13831274http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13816386<div align="right" dir="rtl">אני יודעת, אני מדריכת פנימייה, אסור לי לומר את זה, כשחניכים אומרים את זה אני סותמת להם את הפה, אבל לא הייתי בבית 28 יום, לא ראיתי את אמא שלי 35 יום, אני רוצה הביתה לאמא שלי. אני רוצה לאמא! אני רוצה אוכל אמיתי ולא לדחוף משהו כי חייב, אני רוצה מקלחת מרווחת, אני רוצה את הטלפון החדש שלי שמחזיק יותר מ 10 שקות שיחה בלי שתגמר הסוללה, אני רוצה לישון כמו בנאדם יותר מ 5 וחצי שעות כל לילה בחדר שלי ולא בסלון בשביל המזגן, אני רוצה מחשב בלי הגנה שלא נותנת לי להיכנס לבלוגים שאני אוהבת (באמא השאינטרנט חינוכי הזה הומופוב!), אני רוצה את המחברת עם הסיפורים שלי אני רוצה לאמא שלי. סורי שאני רק בוכה אבל בא לי לאמא שלי ואני חיילת ומותר לי אחרי 3 שבועות לרצות הביתה ולהתלונן. כל חדרתי שמתגעגע הביתה חולם לראות שוב רוצה להריח בשנית רואה אחרי זמן ארוך ויודע שהוא כבר בבית: רק שתמיד אתה מבין שהיתבדית, רואים את המפגע הזה מעכו, או שעה לפני שאתה נוחת מאירופה</div>Sat, 15 Jun 2013 22:30:00 +0200ellaj219@gmail.com (בִּזְעִיר אַנְפִּין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13816386http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=661978&blog=13816386http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13784693<div align="right" dir="rtl"> התעוררתי לתחושת השפתיים שלו על הפטמות שלי, לקח לי זמן להבין שעוד לאהגיע הבוקר והוא אמור להיות פה רק מחר, אבל לא היה לי זמן לשאלות, הוא ראהשתעוררתי ונצמד אלי "התגעגעת?" הוא תחב את פניו בצוואר שלי וצחק, הוא עוד לבשמדים וה M16 שלו היה זרוק על הכוננית "אורן, בא לי שתזיין אותי מזה חזק!" המוח שלי עוד ישן, הייתי קצת בהלם מכל ההתרחשות. הסוד התיישב עלי, משךאת החולצה מהמכנסיים והוריד אותה מעליו יחד עם הגופייה. הגוף שלו נראה לי כאילוגדל בבת-אחת, בעשרים ואחת יום הכתפיים והחזה שלו התרחבו, שריריי הידיים שלו היונפוחים, הרגשתי איך האחיזה של הרגליים שלו במותניים שלי קשוחה יותר, איך הוא גדלככה בלי ששמתי לב? "אולי תראה שאתה לפחות קצת שמח לראות אותי?" הוא הניח שתיידיים כבדות על החזה שלי "נו, טוב" צחק והחליק למטה והעיף מעליו את המכנסיים "לפחות הזין שלך שמח לראותאותי." השפתיים שלו עטפו את האיבר שלי וזה היה פשוט נפלא, יש שניות שאני מביןכמה הוא חסר לי, ברגעים כאלה למשל תוך כדי נשיקות וליקוקים הו אשאל אותי כל מני שאלות רק כדי לראות איךאני לא מסוגל לענות לו, כשהוא נוגע בי ככה אני כמו גולם, המוח שלי מ</div>Sat, 18 May 2013 20:07:00 +0200ellaj219@gmail.com (בִּזְעִיר אַנְפִּין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13784693http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=661978&blog=13784693http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13766429<div align="right" dir="rtl">המכתב שלו שעשע אותי וגרם לי לחשוב שאם הוא יכול לצחוק על זה המצב לא כזה גרוע , וכששאל עניתי שבאמת עשיתי ביד אחרי שקראתי אותו, אבל ידעתי שהוא לא משקף כלום, המצב של רז היה על הפנים. קיוויתי שיהפוך לבנאדם אבל לפחות בהתחלה הוא היה צל של עצמו, מותש, לא מבין, מבולב, הוא לא דיבר, לא היה לו כוח לשמוע אותי, הוא הסתובב כפוף גב ונראה כמו פרח קמל, עיניים מצומצמות מתחת לגבות מכווצות. כשהגיע הביתה הייתי חולץ את נעליו, פושט ממנו את המדים ומכניס אותו למקלחת, משכיב אותו לישון בלי שיאכל שום דבר קודם. אלו היו רגעי השקט היחידים שלי מהיום שהתגייס ועד היום שהשתחרר, כשהייתי חש אותו אצלי, בין ידיי הנשימה החמה שלו על החזה שלי, שום דבר לא יכול לפגוע בו, אף אחד לא יכול לצעוק עליו, הוא לא צריך להוכיח כלום ולא יכול להיכשל, לאחר, לטעות או לא להצליח. כאן הכל בסדר.כשהתעורר היינו שוכבים סקס קצר וענייני ואז הוא היה מתכנס בי קצת, משחק בשיער בחזה שלי, מלטף את הפטמות, סתם ככה בשביל להרגיש אותי, צוחק שצמחו לי שיערות בתחת והזדקנתי. מסמן מעגלים דמיוניים בשיער שלי, בודק את אורך הזיפים, מעביר את אצבעותיו הקטנות על קווי כף ידי,</div>Fri, 03 May 2013 17:11:00 +0200ellaj219@gmail.com (בִּזְעִיר אַנְפִּין)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661978&blogcode=13766429http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=661978&blog=13766429