http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661244heCopyright 2026 Hopeless Romantic. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661244http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661244&blogcode=11358945<div align="right" dir="rtl">רוב האנשים לא מקבלים הזדמנות שנייה למעשים שנעשו ומילים שנאמרו.לא מקבלים את הסיכוי לחזור לאותה נקודה ולשנות אותה.למזלי,לי זה כן קרה.כבר בערך חודש אני מנסה להבין מה נסגר איתי.מה נסגר עם המחזוריות האיומה הזאת של דברים שממשיכים לחזור על עצמם,אותם רגשות שמציפים אותי,אותם דברים,אותם מעשים,והיום זה היכה בי.[טכנית לא היום,אני כבר חושבת על זה די הרבה זמן...]אני קיבלתי את ההזדמנות שלי לשנות את מה שהיה.להפוך אתזה ליותר טוב.אני פתאום יודעת איך לשחק את המשחק,מה אני אמורה לעשות,עם מי אני אמורה לדבר,ואל מי להתקרב.וזה עובד.אני לא מאמינה שאני עושה ואומרת אתזה,אבל זה פאקינג עובד.מזה כבר כמה ימים שאני עם חיוך [אולי גם לאור העובדה שמחר אני בפולין ושם רוב הסיכויים שאני לא אחייך..וגם לא בחודש לאחר מכן..]וכנראה בגלל שאני מרגישה את השינוי,את הגלגל בידיים שלי הפעם.את ההחלטות נעשות ע"י.וזה מרגיש כל כך טוב.אולי,אולי הפעם אני אקבל סוף טוב יותר.אולי הפעם אני אצליח.וכולי מלאת תקווה.</div>Sun, 01 Nov 2009 00:38:00 +0200meitoshka@aol.com (Hopeless Romantic)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661244&blogcode=11358945http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=661244&blog=11358945http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661244&blogcode=11330883<div align="right" dir="rtl">אני שונאת להרגיש שאני פוגעת באנשים.טוב נו,לא בכולם,אבל יש אנשים שפשוט כואב לי לפגוע בהם.וזה מעצבן.כי זה לא אמור להיות ככה.יש לי ידיד.עכשיו,זה לא שאנחנו קרובים בטירוף ומספרים הכל אחד לשני,אבל יש בינינו סוג של קרבה מוזרה שכזו.הלוואי והייתי יכולה להסביר אתזה, אבל אני לא.הבעיה היא, שהוא תמיד רצה משהו מעבר,תמיד רצה עוד, ואני אף פעם לא יודעת מה אני רוצה.בהתחלה זה היה סבבה.קצת טיזינג פה, חיבוק שם,וגם לא תמיד זה היה כל כך נראה לעין.אבל שנה שעברה הייתה תקופה שהיינו ממש קרובים.תמיד הרגשתי טוב איתו. הוא גרם לי להרגיש טוב עם עצמי,והיה שם כשהייתי צריכה אותו,אבל אני לא הייתי מסוגלת לקבל אתזה.לראות אותו ככה, שם בשבילי ועושה את כל זה,בשבילי.והגיע הרגע שבגלל שראיתי שאני כל כך פוגעת בו אמרתי לעצמי וואלה,תנסי. רע לא יכול לצאת מזה.ניסיתי.באמת שניסיתי.אבל לא הייתי מסוגלת.אני ראיתי את האכפתיות בעיניים שלו, ולא הייתי מסוגלת לתת מעצמי.כי לא הרגשתי שזה נכון לי.מאז בקושי דיברנו.והרגשתי רע. כי ידעתי שאני ממשיכה לפגוע בו.אנחנו עכשיו שוב בקשר.ואני מרגישה את הרוטציה הזאת over and over again.אני אשכרה חוזרת על אותן</div>Mon, 19 Oct 2009 20:58:00 +0200meitoshka@aol.com (Hopeless Romantic)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661244&blogcode=11330883http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=661244&blog=11330883http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661244&blogcode=11295293<div align="right" dir="rtl">בארבעה ימים האחרונים בערך אני מרגישה שמרחפת מסביבי הרגשה של מחזוריות.של חזרות.קורים לי אותם הדברים שקרו לי לפני שנה,אותם רגשות חוזרים ומציפים אותי.אותם ריבים עם אמאאותם טעויותאותם זכרונות שישארו איתי תמיד.יש בי מעין פחד כזה שאומר לי שזה לא יגמר.שאני תמיד יחייה במחזוריות שכזו, ואני לא רוצה שזה יקרה.אני לא רוצה להיות תקועה באותו מעגל אכזרי [אני מרגישה שאני מצטטת את היילי וויליאמס עכשיו..:P]ולא להיות מסוגלת לצאת ממנו.אסור לי.עם כמה שאני נהנית מאותם רגעים קטנים,עם כמה שהם שומרים עליי שלמה,ולא להתפרק לחתיכותאני עדיין לא יכולה להמשיך עם זה.אני צריכה שינוי.אני צריכה לצאת ממרוץ העכברים הזה.אבל אני לא יודעת איך.אולי משהו כן ישתנה.אולי לא.only time will tell.</div>Mon, 05 Oct 2009 21:55:00 +0200meitoshka@aol.com (Hopeless Romantic)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661244&blogcode=11295293http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=661244&blog=11295293http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661244&blogcode=11291555<div align="right" dir="rtl">ואו זה נראלי הבלוג ה-100 שאני פותחת כבר..אבל לא נורא,אני צריכה שינויים..ואני גם לא יכולה לסבול שאנשים שאני מכירה קוראים דברים שהם לא אמורים לדעת.אם הייתי רוצה שהם ידעו הייתי באה ואומרת להם.פתחתי עכשיו עודפעם בלוג כי הבנתי שזה חסר לי.אני בדר"כ שומרת על יומן קבוע בכתבן במחשב,אבל לפעמים אני צריכה יותר מזה.וגם אני כותבת רק על דברים מאוד מסויימים במחשב,ופה אני פשוט אפרוק הכל.או אשתדל לפחות.אממ אוקי.אני אתחיל עם הפריקה שאני כל כך חייבת.אז אתמול הייתה יומולדת לשתי BF שלי..18..הן עשו במועדון.[שהיה די מעפן לטעמי..אבל היי,נהניתי בסופו של דבר..]היה כביכול בר חופשי..-דבר של כזה טוב בהתחשב בעובדה שרוב הנוכחים לא התברכו בגנים של אלכוהול במקום דם- וכמובןבשנייה שנכנסנו כולם עטו אל כיוון הבר.אני יכולה להמשיך עם תיאורים שעות על גבי שעות אבל אני לא אעשה אתזה,כי אחרי הכל לא באתי לכתוב פה את מגילת אסתר..כשיש לי איזהשהו רגש - עצב,שנאה,אהבה,כעס - שנמצא בשיאו יש לי נטייה להרס עצמי. לא יודעת למה,אבל ככה אני.אז אני אלך למקומות שבדר"כ אני לא אלך אליהם,אעשה דברים שאני בדר"כ לא אעשה, ואשתה ואעשן בכמויות היסטריות.א</div>Sun, 04 Oct 2009 15:20:00 +0200meitoshka@aol.com (Hopeless Romantic)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=661244&blogcode=11291555http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=661244&blog=11291555