http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931בלוג סיפורים...heCopyright 2026 sympaty of the devil. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11407350<div align="right" dir="rtl">כן,אני נעלמתי,אל תאשימו אותי,קרה לי הדבר המעפן ביותר שיכול לקרות לבלוגר:איבוד הסיסמא לבלוג. אחרי כמה זמן הצלחתי להסתדר ולפרוץ לבלוג של עצמי &gt;&lt;(כן אני מוזרה). אבל אני נראלי חוזרת לעדכן בקצב סדיר יחסית,ועוד כמה זמן עולה פרק 1 של הסיפור השני(אולי). * אלינה הניחה את ידה במרכז השקע המרובע,חריקות חזקות נשמעו בשעה שהאבן הישנה החליקה הצידה."חזרת?" שאל זארק בקור."תהיתי כמה זמן ייקח לך לעלות על הכפיל". "איך לא? אחרי הכל זה המקום לחפש אותך,ומה אתה צריך ממני?". "אני לא עושה את זה אלינה". "אתה חייב" היא הביטה בו בהפתעה."אחרי כל מה שכבר עשית אתה נכנע? מה יש לך,חשבתי ששנינו פועלים למען אותה מטרה,לגמור עם התהום,ואני גם כדי לנצח את ההשתקפות שלי,מה הבעיה? אני לא מצליחה לקלוט מה יש לך ממנה,היא רק תביא לך צרות,יחסים בן דרקון ואנושית זה דבר בעייתי ואני בכל מקרה יודעת שהיא שונאת אותך,הרחקת אותה מהם כל הזמן הזה והיא הריי חשבה שאתה הבחור הרע שחטף אותה! פשוט תבצע את הטקס וגמרנו!". זארק הסיט את מבטו,מודע לכך שדבריה נכונים לחלוטין."אני לא אעשה את זה". "אז אני אעשה".כעת היה תורו להיות מופתע."את לא</div>Sun, 22 Nov 2009 17:50:00 +0200la4423@gmail.com (sympaty of the devil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11407350http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=660931&blog=11407350http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11348292<div align="right" dir="rtl">סורי עם יצא דיי קצר אבל הקפיצו אותי כיתה לחטיבה (מו' לז') ויש לי קצת עומס עכשיו,אבל אני אסתדר :) זה פרק שמתרחש בעולם אחר,אבל בהמשך יתגלה איך הוא קשור לסיפור עצמו. ככה שאפשר לקרוא לזה פרק מעבר. * לונה הסיטה את מבטהלחלון,העשן הלבן שעלה מארובות המפעל השכן לא איפשר לראות הרבה מעבר לזכוכית,היא התבוננה זמן מה בקויי המתאר המטושטשים של כמה בניינים שבקושי נראו מבעד לעשן.היא חזרה להתבונן במסך שנמצא מולה ובדו"ח שנדמה כי הקלדתו תימשך נצח. דבר מלבד רעש ההקלדה לא פרע את דממת המוות ששרה בדירת החדר,לונה נאנחה,ראשה כבר הסתחרר מרוב עבודה,היא החליטה להימתח קצת.היא קמה ותפסה את המעיל השחור והמרופט שנתלה על משענת הכיסא ויצאה,לא טורחת לנעול את הדלת מאחוריה,היא ירדה לחדר המדרגות המאובק שצמח יבש בלתי ניתן לזיהוי נמצא בעציץ פלסטיק שעמד באחת הפינות. ברגע שיצאה מהבניין בעטה במכונת הפחיות שניכר בה כי פעם הייתה כחולה שעמדה לצידו,כמה פחיות נפלו למטה בקרשקוש מתכתי,היא לקחה את מהן ופתחה אותה,ברגע שלגמה עיוותה את פניה,היא לא יכלה לסבול חמוץ,אבל למיטב נסיונה המכונה מכרה רק משקה המזכיר לימונדה מוגזת,עם כי לונה לא</div>Tue, 27 Oct 2009 16:44:00 +0200la4423@gmail.com (sympaty of the devil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11348292http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=660931&blog=11348292http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11346227<div align="right" dir="rtl">סורי שבפוסט הקודם לא עניתי לתגובות...המחשב שלי נדפק... הפרק הזה ארוך (מקווה) וסופסוף מתגלה משו על אריק,אבל הכל מסתבך עוד יותר :) בתיאבון. * מורגן,שהתגלה כיצור המזכיר עקרב ההולך על שתיים,החל להתקרב אל זארק. "בטוח?הזדמנות אחרונה" אמרה אלינה,"מציעה לך לחשוב טוב". "לא,זה סופי". "חבל..." אלינה נדה בראשה בצער."ואני חשבתי שניתן לגמור עם זה ללא שפיכת דמים,אבל מצד שני גם אני יכולה לטעות". זארק נרתע אחורנית,יצורי התהום התברכו בכוח פיזי מחריד,והוא ידע שגם עם יקבל את צורתו האמיתית לא יצליח להתמודד מול מורגן.נותרה לו רק דרך פעולה אחת,גם אם הוא לא שמח לעשות כך."שיהיה,אני חותם איתך על חוזה אלינה". השפעת דבריו הייתה מיידית,הכל החל להתערפל מול עיניו והוא צנח על השביל. המים בקערה חזרו להיות שקופים,אך אדוות קלושות עדיין התפשטו עליהם במעגלים,ריוון (Raven-עורב למקרה שמישו לא יודע) פרצה בצחוק."אז גם אלינה נכנסה למשחק הזה,חסר שיקול דעת מצידה,זה יקשה עליי לטווח הקצר,אבל יועיל לטווח הארוך". "אני לא מצליחה להבין מה משמח אותך" אמרה סופיה,שתיהן נמצאו במקום משונה מעט.פלגי מים דקיקים זרמו בין האבנים שכי</div>Mon, 26 Oct 2009 17:39:00 +0200la4423@gmail.com (sympaty of the devil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11346227http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=660931&blog=11346227http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11341501<div align="right" dir="rtl">אני יודעת שלא העלתי הרבה זמן אפילו שהפרק היה כתוב... תאשימו את המורה לספרות אם אתם רוצים להאשים מישהו =.= מודיעה מראש שיתגלו כאן כמה תשובות (לא לשאלות הנכונות) ורובו שיחות כמו הקודם... * "ולמה מי ששלח אותך רוצה לדבר איתי?" מלמל זארק,הלחיצה התגברה,"תשתוק דרקון,לא עניינך". "וואו,אנחנו משחקים אותה קשוחים?" הוא שאל בלגלוג,לא הייתה לו טיפת כבוד כלפי בני-אנוש,"כי זה לא מתאים לך שרץ,ואתה כנראה טיפש כי אני יכול לחזור לצורה האמיתית שלי". "זה לא משנה,כנראה שאתה תפסת אותי" אמר האדם שעמד מאחוריו,האצבעות שאחזו בגרונו החלו להתארך ולהתכסות קשקשים,"שמעתי שלדרקונים יש דם טעים". "עזוב אותי" אמר זארק בקור,גם אם הייתה לו ההרגשה שהוא לא יצליח לצאת בשלום,היצור צחק,"מפחד?אז דרקונים לא כל כך שאננים וטיפשים כמו שמספרים". "עזוב אותו מורגן,הוא לא עשה לך כלום,כמה פעמים אני אמורה להגיד לך לא להתנפל על מי שאתה פוגש?" אמר קול שקט מאחוריו להפתעתו של זארק היצור עזב אותו מייד,"סליחה,אבל אם הוא יתקרב אלייך אני לא אחראי על עצמי". "כאילו שהוא יצליח לפגוע בי,אתה דואג יותר מדיי",זארק הסתובב וראה את מי שציפה לראות,</div>Sat, 24 Oct 2009 17:44:00 +0200la4423@gmail.com (sympaty of the devil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11341501http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=660931&blog=11341501http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11332626<div align="right" dir="rtl">בגלל השפעת המעפנה שלי אינלי מה לעשות חוץ מלכתוב פרקים ולהעלות אותם בקצב רצחני...וא',אני לא ארשה לך לגנוב את זארק מ****** וממני(לא אגלה מי תיהיה איתו כי בפרק הזה יש עוד מועמדת). *זארק פסע במהירות במורד השביל המרוצף חלוקי אבן ירקרקים;זה היה גן נאה,טחב כיסה את הסלעים ועצים נמוכים צמחו מכל עבר,אל אף מראיהו הפראי מעט עשב לא צמח על הדרכים והמים באגם היו צלולים לגמרי.הוא הרים את מבטו לאחד מקירות הבניין הפנימיים,שהגן נבנה בעצם בתוכו,החלון העגול היה סגור רוב הזמן,כעת אדם כלשהו ישב על אדן החלון החיצוני,היא הייתה בת ארבע עשרה לכל היותר,שיערה הירוק עמוק צנח על פניה,היא פרטה בשיעמום על נבל.היא הסתובבה עליו,עיניה היו סגולות בוהקות עד כדי כך שזה צמרר,היה בהן המבט של האדם שאינו מעריך איש מלבדו,אחד מאלה שחושבים שהעולם הוא לוח משחק בשבילם.נקישות מגפיים עמומות נשמעו מאחוריו,הוא הסתובב וראה את סילביה,אישה נמוכה שצלקת עיטרה אחת מלחיה."נו איך?מצאה חן בעיניך?", זארק תהה כיצד לענות,כדי להסיח את דעתו חזר להתבונן בחלון,היא כבר לא הייתה שם,והוא שמח על כך,אף אף יופיה הלא טבעי היה במראיה דבר מה מדכא,מצד שני,הבעת פ</div>Tue, 20 Oct 2009 18:51:00 +0200la4423@gmail.com (sympaty of the devil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11332626http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=660931&blog=11332626http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11323618<div align="right" dir="rtl">מצטערת על הפרק הגרוע,אבל תתחשבו בזה שקצת קשה לכתוב כשיש לך שפעת ואתה מרגיש זוועה. *נשענתי על הקיר הקפוא,משהו לא הסתדר,מסיבה בלתי ברורה חשדתי שסופיה לא נמצאת כאן מרצונה,ואני לא אצל הכנסייה.משהו המזכיר צעקות נשמע,מעומם על ידי קירות האבן העבים,הדלת נפתחה בחריק צורמת. "עשי טובה אל תברחי,לקח לי זמן למצוא אותך"אמר אריק,"ואם תעשי את זה שוב אני כבר לא אצליח לאתר איפה את"."שיהיה,בורחים?" שאלתי והוא רק משך התחיל לרוץ לכיוון הדלת,לא התבוננתי במיוחד בסביבתי,אל לפי מה שהצלחתי להבין נמצאנו בקומת מרתפים,לבסוף מצאתי את עצמי עומדת מול בניין גבוה עשוי שיש כחול."את בחיים?"שאל אריק,"כי את לא הכי נראית ככה,הם לא הבחינו שברחתי,התוכנית שלהם הייתה לתפוס אותי כשאני אנסה להציל אותך".לא עניתי,המילים הידהדו בראשי "אל תסתבכי עם אל-מת בשם אריק...",הבנתי מייד כי לא היו אלה דיבורים חסרי פשר,אבל כנראה שכבר הסתבכתי עד מעל לראש,הוא הביט בי בשאלה,מצפה לתשובה,עצדים נשמעו מאחורינו,הסתובבתי מייד,שמחה על כך שלא אצטרך לענות,זה היה נער בעל חזות פראית מעט,ראשו ופיו כוסו בצעיף עבה,מלבד חרך צר לעיניים."לא מזהים?" הוא שאל ועיניו</div>Fri, 16 Oct 2009 17:01:00 +0200la4423@gmail.com (sympaty of the devil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11323618http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=660931&blog=11323618http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11312758<div align="right" dir="rtl">הפעם פרק שרובו שיחה,אבל עדיין מתגלים כמה דברים,לא היה לי כוח לעשות אקשן או מתח.משום מה כתבתי מגוף שלישי =_=(תתמודדו). *סופיה טרקה את דלת המרתף מאחוריה בכוח,היא לא סבלה את אחותה,כך לפחות תירצה לעצמה.ברגע שחזרה לגילה המקורי,חמש עשרה,היא התחילה ללכת במהירות דרך המסדרונות חסרי החלונות שהוארו בעזרת לפידים,ברגע שעלתה למעלה הכל השתנה מקצה לקצה,רצפת ברקת שמורקה עד כדי כך שיכלה לשמש מראה,עמודי שיש מגולפים.היא נכנסה לחדרה וסגרה את הדלת,מקווה נואשות שהוא לא נמצא."שלום נסיכה" אמר זארק בחיוך,עיניו שאחת מהן חומה והשנייה ירוקה היו הדבר היחיד שהעיד על כך שהוא דרקון."אתה הדבר היחיד שחסר לי עכשיו"סיננה סופיה,"אז על תתקרב אליי"."בתור רכוש שלי הייתי מצפה ממך לקצת יותר,בואו נאמר,צייתנות" זארק כרך את זרועותיו סביבה,"אז אין לי סיבות להשאיר אותך בחיים אם את לא מתנהגת בסדר"."יופי,הבנתי,עכשיו אתה מוכן לעזוב אותי?" שאלה סופיה בכעס,הוא רק משך בכתפיו,משועמם,"את לא הקשבת בכלל למה שאמרתי לך?"."הקשבתי אבל זה לא משנה את העובדה שאני שונאת אותך,נראה לי" פלטה סופיה במבוכה,הוא עזב אותה,"את שונאת או לא?"."זה תלוי,יחסית למה</div>Sun, 11 Oct 2009 21:41:00 +0200la4423@gmail.com (sympaty of the devil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11312758http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=660931&blog=11312758http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11307470<div align="right" dir="rtl">בסוף החלטתי להאריך קצת את הסיפור. * משהו שנשמע כמו רעם תותחים העיר אותי,בתחילה הייתי מטושטשת עד כדי כך שלא הבנתי מה קורה סביבי,אבל אז ראיתי אותם,חמישה,כולם מהאינקוויזציה.את המאורעות הבאים לאחר מכן אני זוכרת במטושטש,ורק דבר אחד מדויק נותר בזכרוני,הם נסוגים לצדדים,מאחוריהם עומדת ילדה נמוכה,בערך בת 11,והיא הייתה מוכרת להחריד.כשהתעוררתי שכבתי במקום חשוך וקר,ראשי עדיין הלם מסם ההרדמה,משהו נע בחשכה מולי,נסוגתי אחורנית בבהלה,משעיני התרגלו לחשכה הצלחתי לראות יותר מהמרתף,וגם את מה שזז.זו הייתה אישה צעירה,ניכר בה כי פעם היא הייתה נאה,אך כעת גופה כוסה חתכים ושריטות,אחת מידה נתלשה וכף היד של השנייה נחה בזווית מוזרה,כאילו שריסקו את כל עצמותיה,הלובן בעיניה המזוגגות היה מרושת בכלי דם."מה?המכשפה ההיא,מה את צריכה?" היא שאלה,מתאמצת לפלוט כל מילה,נסוגתי עוד יותר,משהו בה הזכיר לי אותי לפני שנתיים,כשכבר נתפסתי,הצלקות שכיסו את רוב גופי התחילו לעקצץ."אה,מה בעצם,לא משנה" אמרתי במבוכה,להפתעתי היא פרצה בצחוק ופנתה אל האוויר "שמעת את זה?שמעת?"."אל מי את מדברת?" שאלתי בחשש,חושדת שאני כבר יודעת את התשובה,הילדה</div>Sat, 10 Oct 2009 08:33:00 +0200la4423@gmail.com (sympaty of the devil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11307470http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=660931&blog=11307470http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11303667<div align="right" dir="rtl">חמקתי לתוך סמטה חשוכה וצרה,הדממה ששרה באותו רגע הייתה עמוקה עד כדי כך שיכולתי לשמוע את נשימתי,ברגע שהנחת כי התרחקו מספיק זינקתי על גג אחד הבתים הקרובים,בקושי נראית לאורו הקלוש של הירח ועל רקע הרעפים האפורים.אך בתוך תוכי הייתי מבוהלת,ידעתי שלא ארשה לעצמי לבצע רצח נוסף,ניסיתי למצוא דרך לצאת."משעמם!" התלוננה יוליה,כעת היא דיברה מגרוני,"הם הריי בכלל לא יראו אותי".ידעתי שאינני מסוגלת לענות,ואולי דווקא לכן יוליה שואלת,רק כדי להתגרות בי כמו שעשתה תמיד.עיני סרקו במהירות את הרחוב,זה היה לילה בהיר ולא התקשתי להבחין בהם,כלל לא מודעים לנוחכותי,טפריי שרטו את הרעפים משמחה,"זה יהיה קל" לחשה יוליה "מה איתך?בלעת את הלשון?".השתוקקתי להשיב לה כגמולה על הערה זו,אך ידעתי שלא אוכל להחזיר לא על זו ולא על שאר ההערות שנהגה להטיח בי.אחד מהם הסתובב ומבטו נשלח לנקודה בה ניצבתי,כשראיתי את פני ליבי החסיר פעימה,זה היה הנער שחור השיער שיוליה תתענג במיוחד על מותו,לאו דווקא הרצח עצמו ישמח אותה,אך מובן מאליו כי תהיה ברקיע השביעי אם תנחש איזה כאב אחוש אני."זה מעניין,למה את שותקת?מפחדת לרצוח את הנסיך שלך?" שאלה יוליה בלגל</div>Thu, 08 Oct 2009 22:40:00 +0200la4423@gmail.com (sympaty of the devil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11303667http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=660931&blog=11303667http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11300454<div align="right" dir="rtl">אני החלטתי לכתוב שני סיפורים בו זמנית,כי איכשהו אין לי השראה כרגע לכתוב את הפרק השני של הסיפור ההוא(מה אני אעשה,קורה...),אגב,מה שקורה בפרק הזה הוא חמש שנים לפני כל מה שיקרה אחר כך. לא יצא לי הכי טוב כי אני לא רגילה לכתוב לא מגוף ראשון. * היא ישבה על הספסל בתחנת הרכבת,עיניה האפורות נעוצות בדף שהחזיקה בידה. שיערה הארוך והבהיר נאסף ברישול ע"י סיכה וכמה קווצות ממנו נפלו עד למותניה,היא לא כמעט לא נעה,רק ייצבה מדיי פעם את משקפי הראיה בעלי המסגרת השחורה. קראו לה אמילי,מאז ומתמיד הגדירו אותה כאדם טוב,תמיד עוזרת,מצטיינת בכל,מקשיבה כשאומרים לה,אבל למען האמת היא שנאה הכל,את משפחתה,את חבריה המעטים,את העולם האפור שבו חיה. על הדף הודפסו שורות של מספרים,לכל אחד מלבד אמילי סדרם היה נראה חסר משמעות ואקראי לחלוטין,היא הציצה בשעונה לשנייה,חמש דקות לשלוש לפנות בוקר,ליבה החיש את פעימותיו,רק עוד חמש דקות. דין התיישב מולה,שיערו האדום הארוך נאסף בצמה קצרה,"הקדמת,ואתה השתנת" אמרה אמילי,"למה הארכת שיער?". "מה זה משנה בעצם,אני לא אוריד אותך מהרעיון?" שאל דין,"את הריי יכולה להיהרג". "זה יהיה שווה את זה,א</div>Wed, 07 Oct 2009 20:02:00 +0200la4423@gmail.com (sympaty of the devil)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=660931&blogcode=11300454http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=660931&blog=11300454