http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=658938Fantasy Storys-בלוג סיפוריםheCopyright 2026 Fantasy Storys. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=658938http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=658938&blogcode=11302373<div align="right" dir="rtl"><P><SPAN id=edit11302373 class=postedit>אז...בטח תהיתם מה הלך עם הבלג... זה עדיין בגדר סוד אז תאלצו לחכות! ועכשיו לפרק... <HR id=null> </SPAN><BR><!object,application/x-shockwave-flash,http://www.youtube.com/v/BiaQcca-2l0&amp;hl=en&amp;fs=1&amp;color1=0x5d1719&amp;color2=0xcd311b&amp;border=1,445,364,object><embed allowScriptAccess='never' type='application/x-shockwave-flash' src='http://www.youtube.com/v/BiaQcca-2l0&amp;hl=en&amp;fs=1&amp;color1=0x5d1719&amp;color2=0xcd311b&amp;border=1' width='445' height='364' autostart='false' loop='false' autoplay='false'></embed><BR><BR>קמתי באמצע הלילה,השעה הייתה לא ידועה כי לא היו שעונים.המצח שלי בער מחום."מה קורה לי?"צעקתי בבהלה.ליפני שנרדמתי הרגשתי מעולה...ועכשיו יש לי סחרחורת איומה.נפלתי על המיטה,היה לי חם נורא,לא היה מזגן או מאוורר כי כמובן אני באמצע חורבה!פשוט נרדמתי בתקווה שמצבי ישתפר בבוקר. <BR>"אני מתקרב אלייך!"שמעתי קול מאחורי,ראיתי אותו את מי שהיה קודם מאחורי העץ שהלכתי לטייל.הוא התקרב אלי והסתכל בעייני.היו לו עיינים כחולות ריקניות וקרות. שערו היה חום קצר.החל לרדת גשם חזק,הרגשתי שאני נופלת...פתאום נפער חור באדמה ואני נפלתי לתוכו,ראיתי את הנער עומד שם ולא עושה כלום,נפלתי לתוך החושך. <BR><BR>התעוררתי,רציתי באותו רגע לברוח מהכל אבל לא יכולתי כי אני בקושי זזתי.קמתי בקושי,ראשי היה כבר כאילו שמו עליו שק עם מלא אבנים בתוכו. <BR>הלכתי לכיוון דלת החדר ויצאתי משם.הלכתי במסדרון,לא היו בו חלונות אז הכל היה חשוך,אפילו הכוחות שלי לא עבדו כי בקושי שלטתי בהם ועכשיו שאני מרגישה כך אז הבנתי שזה חסר סיכוי להפעיל אפילו אור קלוש שיאיר לי את הדרך.נפלתי על רצפת המסדרון,הרגשתי רע שלא יכולתי לזוז בגלל שאני קצת חולה.נפלתי ליד פסל אבן כבד שלאחר מכן נפל לידי ועשה המון רעש.נענקתי מכאבים,שמעתי דלת נפתחת ממולי,"מה קורה?"שמעתי קול דק ומוכר"מה השעה?"הקול שאל אותי. <BR>אני לא עניתי"הלכתי להביא נר או משהו שיעשה אור."הדמות עברה לידי ופתחה את הדלת ממול,אחרי זה ראיתי במטושטש שתי דמויות שנראו כאילו לא ישנו במשך כמה שנים טובות,ראיתי באור הקלוש שנוצר את קלרה,עייפה ומותשת מאתמול ואת היד של מאט מורמת קדימה שהוא לא מבין מה קורה.<BR>"עם אתה פה לפחות תיהיה שימושי"קלרה אמרה בקול ציני וטיפשי. <BR>"בישביל זה הערת אותי!"מאט צעק עליה."אני גוססת פה..."אמרתי בנימה מעוצבנת,כאילו יש בדיחה על חשבוני."מה קרה ריקה?"קלרה שאלה אותי והשעינה אותי עליה. <BR>"אני מרגישה שאני הולכת למות"שיניתי את הקול העצבני שלי לקול של ילדה קטנה שמישהו לקח לה משהו חשוב שהיא נורא אהבה."בואי ניקח אותך לקסנדרה"היא הציעה. "מאט תתקדם לפנינו ותאיר באור חזק יותר כי לא רואים כלום!"קלרה החלה לתת למאט פקודות."מאט נירא כאילו בא לו לזרוק את כדור האש על קלרה שנתנה לו פקודות. "הגענו ריקה"קלרה ניסתה לעודד אותי.נכנסנו לתוך חדר חשוך עוד יותר מהמסדרון.אבל קסנדרה לא נמצאה באף מקום. <BR>"מה אתם עושים פה?"הבהיל אותנו קול מאחורינו,הסתובבנו וראינו את אנג'לה עומדת מאחורינו מנסה להבין מה קורה."זאת ריקה,היא לא מרגישה כל כך טוב"קלרה אמרה והסתכלה עלי במבט דואג. <BR>"מה יש ריקה?"אנג'לה שאלה אותי והרגישה שאני קודחת מחום.אנג'לה הרימה אותי על ידיה ונעלמה במהירות מהמקום.בין רגע עברנו לחדר אחר,ראיתי את קסנדרה יושבת וקוראת ספר שנראה קצת מוזר.הוא היה ירוק עם עיטורים זהובים ולא היו בו מילים כלל. <BR>"קסנדרה...זאת ריקה,היא...המצח שלה חם מאוד"קסנדרה קמה והתקרבה אלי ואל אנג'לה.היא הרימה את ידה ונגעה במצחי הלוהט."היא ממש חמה,אבל היא לא חולה." <BR>"זה נורמלי לגמרי!"היא אמרה וחייכה אליי."להפך עכשיו זה זמן טוב לאימונים!"היא אמרה והסתכלה במבט חטוף בשעונה הכסוף.<BR>גם השעון היה מוזר,לא היו לו מחוגים או מספרים,הוא היה חלק לגמרי.פתאום בקול שכמעט ולא שמעו ויליאם הופיע משום מקום. <BR>"ויליאם הגיע הזמן לחזור לאימונים"קסנדרה אמרה והסתכלה על ריקה."מה?!"אנג'לה לא האמינה."הילדה בקושי עומדת"היא לא הבינה מה קורה. <BR>"היא תעמוד"ויליאם אמר ולקח את ריקה איתו ושוב נעלם כאילו לא היה שם כלל. <BR>במהרה ריקה ווילאים הופיעו בחדר האימונים האין סופי."מה אנחנו עושים כאן?"ריקה שאלה,תוהה מה הולך לקרות עכשיו."את לא מרגישה טוב נכון?והמצח שלך ממש חם נכון?"וילאים שאל את ריקה."כן"עניתי."אז זה אומר שכוחות האש שלך התעוררו"הוא אמר בביטחון."למה דוקא עכשיו?ולמה אני צריכה להתאמן כשאני במצב כזה?"שאלתי אותו ועדיין היו לי הרבה שאלות."כשתיתאמני ותישלטי בכוח שלך,לא תרגישי כך יותר והמצח שלך יהיה נורמאלי,וכך גם טמפרטורת הגוף שלך!" <BR>הוא נראה כאילו נמאס לו כבר מכל השאלות שלי"טוב,מספיק עם השאלות,מתחילים להתאמן...קומי!"הוא פקד עלי. ניסיתי לקום בכל כוחי,אבל כלום לא עזר...הגוף שלי פשוט סרב לזוז."עם את לא זזה,אני יעזור לך לזוז!"ויליאם אמר לי וכיוון עלי כדור אש.קפאתי במקום וזזתי ממש בדקה ה90. <BR>"את איטית מידי!"הוא צעק עלי שוב,לא הספיקה לעבור שנייה וכבר הוא זרק עליי כדור אש נוסף הפעם גדול יותר,כזה שלא יפספס את המטרה שלו גם עם היא תתחמק. <BR><BR>הכדור נעצר מולי,ממש מטר מגופי,הרגשתי בחום של האש,החום עטף אותי וקמתי כאילו הכל בסדר.עייני נפקחו לרווחה ולא זזתי.ויליאם לא הבין מה קורה. <BR>"אני מתקרב אלייך!"שמעתי את הקול מהחלום,כבר לא ראיתי את ויליאם,ראיתי את הנער מהחלום שלי... <BR></P> <HR id=null> <P><BR>עד כאן,דנה(שרוצה שיגיבו לסיפור שלה?)</P></div>Thu, 08 Oct 2009 14:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fantasy Storys)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=658938&blogcode=11302373http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=658938&blog=11302373http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=658938&blogcode=11291044<div align="right" dir="rtl"><P><SPAN class=postedit id=edit11291044><!object,application/x-shockwave-flash,http://www.youtube.com/v/BiaQcca-2l0&amp;hl=en&amp;fs=1&amp;color1=0x5d1719&amp;color2=0xcd311b&amp;border=1,445,364,object><embed allowScriptAccess='never' type='application/x-shockwave-flash' src='http://www.youtube.com/v/BiaQcca-2l0&amp;hl=en&amp;fs=1&amp;color1=0x5d1719&amp;color2=0xcd311b&amp;border=1' width='445' height='364' autostart='false' loop='false' autoplay='false'></embed><BR><BR>"לא,אני כבר יודעת הכל את ריקה שולטת בעוצמה יותר חזקה מזו של מאט ועם היית עולה על הבמה הזאת..."היא אמרה בדאגה"מה?מה היה קורה?"ריקה שאלה בדאגה,מנסה להשיג תשובות.<BR>"אז כל העולם היה נחרב..."קסנדרה אמרה בקושי.<BR>"מזאת אומרת?"ריקה שאלה ופנייה נראו חיוורות וחסרות כל הבעה."זאת אומרת שאת צריכה לשלוט ביסודות שלך"שיקרה לה קסנדרה.<BR>"טוב...ועכשיו אני רוצה שתבואו אחרי"אמרה קסנדרה ופנתה לצאת מהחדר."מעניין לאן הולכים..."לחשה קלרה לריקה.הם הלכו במסדרות חשוך ואפל מאוד,כמעט ואי היה אפשר לראות דבר."אני מצטערת על זה"אמרה קסנדרה"יש לנו מחסור בתאורה כאן"היא צחקקה,כי כל האחרים היו רגילים למנורות או פנסים אך לא ללפידים בוערים.כולם התקדמו אחרי קסנדרה בשקט,עד שנעצרו מול דת שחורה לגמריי,ללא עיטורים או כל מיני דברים אחרים,דלת עץ ישנה שחורה שנראתה רעועה.<BR>קסנדרה אפילו לא הסתכלה על הדלת והיא נפתחה,אור חזק ומסנוור יצא מהחדר הזה.כלום נכנסו עם עיינים כמעט סגורות משום שהאור היה מאוד חזק.<BR>הם נכנסו והדלת נסגרה ונעלמה."איפה אנחנו?"שאלה קלרה בסקרנות."אנחנו ב'חדר האין סופי'"אמרה קסנדרה."קיים רק חדר אחד כזה בכל אדריאן...."<BR>"אדריאן?"קטע אותה מייק."איפה זה אדריאן?"הוא המשיך לשאול."אדריאן.זה כדור הארץ המשוכפל"."אז..."היא המשיכה."זה חדר שאין לו סוף,והוא היחיד בכל אדריאן."<BR>"אנחנו ננצל אותו כעת לאימונים,לראות למה אתם מסוגלים,ראשית אתם תכירו את המדריכים שלכם"קסנדרה הסתכלה בשעון היד המוכסף שלה,הוא היה ללא מחוגים או ספרות דיגיטליות,הוא היה ריק לחלוטין."הם אמורים להגיע בערך עוד כמה דקות,אתם תתחלקו לאזורי אימן של היסדות שלכם.מייק לדוגמא ישלח לאזור עם מים.<BR>קלרה לאזור עם אדמה,מאט לאזור עם אש ועוד כמה יסודות משנים,ואת ריקה לא תישלחי לשום אזור."היא סיימה להסביר,באותו הרגע הופיעו במהירות 4 דמויות,"תכירו"<BR>אמרה קסנדרה."אלה הם:נסטיה ויליאם אדריאן ואנג'לה"היא אמרה בחיוך ונעלמה.<BR>נסטיה הלכה עם קלרה ושתיהן נעלמו תוך שניות בלבד.אדריאן ומייק נעלמו שניות אחריהם,כך גם אנג'לה ומאט.רק ויליאם וריקה נשארו.<BR>"היי אני.."התחילה ריקה לומר"לא מעניין"קטע אותה ויליאם בקרירות.'יופי קיבלתי את ההכי קר ואדיש מכולם'חשבה לעצמה ריקה.<BR>"בואי נראה למה את מסוגלת"הוא אמר."האמת,אין לי מושג למה אני מסוגלת"אמרה ריקה בחצי חיוך."זה יהיה קשה"הוא אמר.מיד מבלי לחשוב הם נעלמו ונחתו באזור הררי עם צוקים קשים ותלולים.ויליאם עצם את עינייו והתיישב."טוב,את רואה את הסלע הזה שם?"הוא שאל את ריקה והצביעה על סלע בגובה 2 מטר מצידה השמאלי של ריקה."כן...מה איתו?"שאלה ריקה בהבעה מבולבלת."אני רוצה שתזיזי אותו"הוא אמר באדישות."אבל הוא בטח שוקל טונה או יותר"אמרה ריקה בתימהון.<BR>"אין סיכוי שאני אצליח ו..."החלה ריקה לומר."לא מעניין אותי איך תזיזי אותו"עד השעה 6 אני רוצה שהוא לא יהיה במקומו"הוא אמר והביט בשעון זהה לזה של קסנדרה.<BR>ריקה ניסתה להזיז אותו עם היידים,לאחר מכן היא נשענה עליו מאחור ונסתה להזיז אותו עם הרגליים.אך ללא מועיל,הסלע היה כבר מידי וסרב לזוז.<BR>"רמז קטן"התחיל לומר ויליאם,"תנסי להתרכז בסלע ולהפעיל עליו כוח מבלי לגעת בסלע"הוא אמר ונשען על סלע מאחוריו."אבל איך אני..."התחילה ריקה לומר,אך שוב ויליאם קעט אותה,"זהו תעשי פשוט את מה שאמרתי ועד שאת לא מצליחה על תיסתכלי עליי אפילו."הוא אמר.<BR>* * *<BR>"זה לא מספיק גבוהה!"צעקה נסטיה על קלרה שניסתה להרים צוק שלם אך הצליחה להרים אותו רק עד חצי מהגובה אליו הצביעה נסטיה.<BR>"תנסי להתרכז"היא צעקה,"תעצמי עיינים"אמרה נסטיה וקלרה עשתה כדבריה במדויק."עכשיו הרימי את ידך עד לקו האמצע של הסלע והתחילי להרים את ידך.כשאת מרימה את ידך תפקחי את העיניים ואז סגרי את ידך הכי חזק שאת יכולה."היא צעקה לעברה.קלרה עשתה בדיוק את מה שאמרה לה נסטיה.היא עצמה את עייניה הרימה את ידה פקחה את עייניה ואז סגרה את ידה הכי חזק שיכלה.<BR>הצוק התפוצץ למיליוני חתיכות,וקלרה לא נשרטה,כאילו הצוק על אף שפוצצה אותו הרגיש כבוד מסויים לקלרה."יפה"צעקה נסטיה לעבר קלרה,"עכשיו תרכיבי את כל הצוק מחדש"היא אמרה וחייכה עליה חיוך שטני."מה?אבל רק פוצצתי אותו ו..."היא התחילה לומר."קדימה אני רוצה לראות אותו מורכב עד השעה 6!"נסטיה אמרה והסתכלה לעבר שעון זהה לזה של ויליאם וקסנדרה.<BR>* * *<BR>"תתרכז בבקשה"ביקש אדריאן."תנסה להרים את עצמך בעזרת העברת מים בגופך,אחרי זה תהפוך את המים לקלילים,וכך תצליח לעוף!"אדריאן אמר וכבר השתעמם מהיכולות המעטות של מייק.<BR>* * *<BR>"קום כבר עצלן!"פקדה אנג'לה על מאט,מאט לא הגיב והמשיך לשבת על הסלע ליד נהר הלבה הרותח שהתפרץ לגובה של מטר במשך כל 5 דקות.<BR>"וואו,אתה ממש עצלן,<STRONG>כמו אחיך</STRONG>!"היא צעקה בקול,אך מאט רק פקח את עיניו"אז זה נכון,אחיך באמת עצלן,לא פלא <STRONG>שאמא שלך זרקה אותו מהבית</STRONG>!"היא צעקה עוד יותר חזק."או שזה הייתה<STRONG>אתה שזרקו אותו מהבית,שלא שייך לכלום,ששונה מהסביבה שלו רק בגלל שהוא לא אנושי</STRONG>!"היא כבר ממש צעקה את המשפט האחרון.מאט קם<BR>במהירות ותפס את אנג'לה בחולצתה והים אותה לאוויר."החיים על תדברי על המשפחה שלי,בשום צורה!"הוא צעק עלייה וניסה לחנוק אותה,אך אנג'לה השתחררה במהירות וצחקה צחוק קר.מאט הרים את הלבה שהייתה סביבו בעזרת כוח המחשבה בלבד,הוא שלח את כל הלבה אל כיוונה של אנג'לה...אך&nbsp; אנג'לה התחמקה במהירות.<BR>* * *<BR>הערב הגיעה במהירות,"כל אחד הצליח להפעיל את כוחותיו בצורה טובה"אמרה אנג'לה שסיכמה את היום המתיש שער עליהם"חוץ מאחת"תיקן אותה ויליאם.<BR>רק ריקה לא הצליחה לעשות כלום,ך למרות זאת היא הייתה המותשת מכולם.<BR>היא לא הגיעה לארוחת הערב,במקום זה היא הלכה לטייל באדריאן.<BR>* * *<BR>"שלום..."אמר קול שבקע מאחד העצים.מאחוריו הופיע נער גבוה,בעל שער חום ככה קצר ועיינים ירוקות כהות ובוהקות.<BR>ריקה הסתובבה לאחור וראתה את הנער שעמד שם,הוא היה נאה וגבוהה,קצת יותר גבוהה מריקה.<BR>"אז השמועה נכונה"הוא חייך לריקה."איזה שמועה?"שאלה ריקה בסקרנות,ריקה הייתה סקרנית על כל דבר,בין עם הוא מסוכן או לא,היא רצתה לדעת.<BR>"הנבואה,נכונה..."הוא אמר ונעלם לתוך החשכה.'מעניין למה הוא התכוון'...</SPAN></P></div>Sun, 04 Oct 2009 11:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fantasy Storys)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=658938&blogcode=11291044http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=658938&blog=11291044http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=658938&blogcode=11289069<div align="right" dir="rtl"><P>"ברוכה הבאה לממלכת איזמרגד"אמרה האישה הצעירה שעמדה מולה,וניראתה כאילו חיכתה רק לה.<BR>"ש...שלום"אמרה ריקה בגמגום קל,כלא מבינה את מה שמתרחש סביבה."אני קסנדרה"אמרה האישה הצעירה,"ואלו הם קלרה מאט ומייק"היא הציגה בפני ריקה את הנערים שעמדו לצידה."בואי אחריי"היא ביקשה והורתה לריקה להתקרב.ריקה התקדמה בצעדים איטים,היא הייתה קצת מפוחד למראה הטירה.<BR>הטירה הייתה אפורה מבפנים ודלותיה היו שחורות,הידיות שהיו על הדלתות היו במרכז ועליהם היו עיטורים&nbsp;כסופים ויפים,הרצפה הייתה מעץ וחרקה מעט למרות קלילותה של ריקה.הקירות היו ישנים ומלאים באבק,כך גם הפסלים שהיו במסדרונות של הטירה הענקית והחשוכה.ככל שקסנדרה התקדמה יותלר במסדרון,יותר ויותר לפידים שהיו בצדדים הודלקו.קסנדרה נעצרה מול דלת חרסינה לבנה שהייתה שונה מכל הדלתות,הידיות היו לבנות ועליהם עיטורים מוזהבים הידיות היו בצורת מלאכים יפיפים וקטנים שנראו מאוד שונה מהפיות שהיו על הידיות הכסופות של הדלתות האחרות.נכנסנו פנימ,החדר היה לבן ויפה,הכל היה נקי ומסודר,הכל היה במקום.<BR>במרכז היה שולחן ענקי גם הוא היה מחרסינה לבנה ומבריקה,על יד השולחן היו כסאות רבים בצבע שקוף.קסנדרה הזמינה את כולם לשבת על יד השולחן.<BR>ריקה התיישבה לבדה וכך גם הנער עם השער האדום ששמו היה מאט.קלרה ומייק ישבו לצידה השמאלי של קסנדרה.קסנדרה עצמה את עינייה ותוך שניות ספורות בלבד מצאו את עצמם ריקה ומאט יושבים אחד ליד השני לצידה הימני של קסנדרה.שניהם ניראו מופתעים אך לא דיברו.<BR>"הביטו בבקשה על השולחן"היא ביקשה מיושבי החדר להסתכל על השולחן שלידו הם ישבו.השולחן שינה את צבעו ומיד ראו את כדור הארץ ומתוכו יוצא אחד שממש דומה לו,כאילו כדור הארץ שיכפל את עצמו."כמו שאתם רואים"החלה קסנדרה להסביר את עצמה."כמו שאתם רואים,זהו כדור הארץ שלכם..."אמרה קסנדרה והצביע על כדור הארץ השמאלי,"מזאת אומרת'שלנו'?"קטע אותה מייק."זאת אומרת שכדור הארץ השני הוא המקום בו אתם נמצאים עכשיו,זה פשוט...אתם מבינים,ליפני 200 שנה נחת מטאור ענק בכדור הארץ,ואף אחד לא מצא אותו זה כאילו שהוא נעלם.באותו הרגע כדור הארץ שכפל את עצמו!רק היצורים בעלי הכוח הרוחני החזק ביותר על כדור הארץ המקורי עברו לכדור הארץ'המשוכפל'."היא הסבירה וכולם הקשיבו בעניין רב מסתכלים בשולחן,"חלק מהמטאור נשאר בכדור הארץ המקורי ונכנס לגופו של אחד מכם,ששולט בכל היסודות הקיימים על שני כדורי הארץ.שניים מתוך השלושה הנותרים יכולים לשלוט רק ביסוד אחד בלבד&nbsp;והאחרון יכול לשלוט בחצי מהיסודות שבהם יכול הראשון להשתמש."המשיכה קסנדרה להסביר."רגע...אז מי אלה ששולטים בזה ומי האחרים?"קטעה אותה ריקה.<BR>"יפה ששאלת"אמרה קסנדרה"אך עם תישמעי את כל הסיפור לא תיהיה לך אף לא שאלה אחת,אני מבטיחה לך"אמרה קסנדרה והמשיכה להסביר."בזמן שכדור הארץ השתכפל נוצרו גם מפתחות,קיימים רק 3 מפתחות ברע זה,מפתח אחד שייך לי...מפתח אחד שייך לאחד מכם...והמפתח האחרון שייך לטום.המפתח שלי הוא בצורת כוכב,כמו שאתם רואים"קסנדרה הוציאה את תליונה שהיה בצורת כוכב והוסתר מתחת לשמלתה,השרשרת הייתה דקה ומוזהבת והכוכב היה מוזהב גם הוא.<BR>"לכן אתם כאן...טום צריך את כל המפתחות,איני יודעת למה אך הוא רוצה אותם.ואסור לי לתת לה להניח את ידיה עליהם.לכן אתם כאן כדי לשמור על הממלכה,להגן על שני המפתחות הנותרים וכדי לעזור לי לנצח את טום."קסנדרה סיימה את דבריה."אבל איך נדע מי זה מי?ומי זה טום?"ריקה חזרה על שאלתה.<BR>"רגע,רגע"אמרה לה קסנדרה."איזו ילדה מלאת להט את"היא חייכה בפליאה."טום&nbsp;הוא..."קסנדרה החלה לומר"זה בסדר..."אמר מאט"טום הוא אח שלי"הוא אמר באדישות"וגם הדבר הנורא ביותר לאדריאן..."אמרה קסנדרה בשקט.<BR> כל אחד מכם בתורו יעמוד על הבמה שבקצה החדר וכך אני יידע מי שולט במה וגם מי הוא השולט בכל היסודות,מי בחצי,ומי השניים ששולטים רק ביסוד אחד ומהו היסוד."קסנדרה הצביעה על במת עץ שהייתה בקצה החדר וניראתה לא קשורה לכלום.<BR>מייק עלה ראשון,לא נדרש הרבה זמן לקסנדרה והיא אמרה:"מייק אתה שולט רק ביסוד אחד...יסוד המים"מייק יירד מהבמה ומך בכתפיו באדישות,כאילו זה לא עינין אותו כלל.קלרה עלתה שנייה וגם אז לקסנדרה לא לקח הרבה זמן לקסנדרה לקלוט את הכוח שלה"קלרה את גם שולטת בכוח אחד בלבד...כוח האדמה"קלרה ירדה מהבמה וניראתה מאוכזבת מכיוון ששלטה רק בכוח אחד,אך הבטיחה לעצמה שהיא תצליח לשלוט בו יותר ממה שאו מאט או ריקה יוכלו לשלוט בכוחותיהם.<BR>"אז...נישארנו רק אנחנו הא?!"אמרה ריקה למאט שישב באדישות וחיכה שקסנדרה תזמין את אחד מהם לבמה"מאט...בוא לכאן בבקשה"ביקשה קסנדרה ממאט והתביע על הבמה.מאט עלה על הבמה.באותו רגע זה היה רגע שקסנדרה בחיים לא תשכח.מאט עלה על הבמה ועייניו היו חסרות הבעה,האישונים שלו נהפכו ללבנים.<BR>רוח עוצמתית פרצה בחדר והכל עף ממקומו,רק אני הצלחתי להישאר במקומי,עיניו חזרו להיות אדומות,אך הן נישארו חסרות הבעה וקרות.הוא הסתכל עליי במבט מוזר,כדור אש יצא מידו והוא זרק אותו עליי.קסנדרה העיפה ממני את כדור האש והורידה את מאט מהבמה במהירות.מאט לא זכר כלום."מאט לך יש רק שליטה בחצי מהיסודות...היסוד העיקרי בו אתה שולט הוא האש."קסנדרה חזרה לשבת למרות הבלגאן הנוראי,כך גם קלרה ומייק חזרו לשבת."זה כבר ברור לי שאת ריקה שולטת בכל היסודות"קסנדרה אמרה קמה ממקומוה."רגע אבל את לא רוצה לראות מה העוצמה שלי או משהו כזה,או מה היסוד העיקרי בו אני שולטת?"ריקה שאלה במבט חסר יידע.<BR>"לא,אני כבר יודעת הכל את ריקה שולטת בעוצמה יותר חזקה מזו של מאט ועם היית עולה על הבמה הזאת..."היא אמרה בדאגה"מה?מה היה קורה?"ריקה שאלה בדאגה,מנסה להשיג תשובות.<BR>"אז כל העולם היה נחרב..."קסנדרה אמרה בקושי<BR> <HR id=null> עד כאן חלק ב',כמובן שיש גם חלק ג' לכל הפרק הזה אבל אל דאגה זה יהיה החלק האחרון של הפרק הראשון שאותו אני יעלה מחר...<BR>ועל תשכחו להגיב...<BR>(עם יהיו למעלה מ10 תגובות אני יעלה את חלק ג' ואחרון היום בשעה 10,או יותר מוקדם...זה תלוי בתגובות שלכם!) <P></P></div>Sat, 03 Oct 2009 16:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fantasy Storys)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=658938&blogcode=11289069http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=658938&blog=11289069http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=658938&blogcode=11288430<div align="right" dir="rtl"><HR id=null><BR>היי לכולם,סליחה שככה שיניתי את הסיפור...אבל זה סך הכל 4 פרקים אז זה לא כל כך נורא.<BR>אממ שוב סליחה ואממ הנה הפרק הראשון... <BR><HR id=null><BR>הקדמה-הנבואה<BR>"אני בטוחה בדבריי גבירתי,זה יהיה היום",פנייה של אישה צעירה ויפה התנוססו על מסך גדול אפל ומאובק שנירא כאילו לא ניקו אותו מאות שנים.האישה שהייתה מול המסך וצפתה באישה הצעירה הייתה מודאגת,"בעוד כמה זמן?מי הם יהיו?"היא שאלה ופנייה ניהיו חיוורות."בצהרי היום,בשעה 3 בדיוק..."האישה אמרה והחלה משתעלת בכבדות."אדמה,מים ואוויר..."היא המשיכה לומר בקול צרוד."איך הם יראו?איך אדע מי הם?"האישה המודאגת שאלה את האישה הצעירה שהייתה על גברי המסך האפלולי."נערה בלונדית נער גבוה ונערה אדומת שער"היא אמרה והמסך נכבה."מה...מה הולך פה?תידלק!נו תידלק!מאיפה הם?!"היא שאלה על תוך המסך האפלולי שהיה כבוי.האישה כבר לא הייתה חיוורת,היה לה שער מתולתל ושחור שהגיע עד כתיפייה,עיינים חומות היו לה והיא לבשה שמלה לבנה שהייתה באורך עד בירכייה,היא הייתה יחפה וניראתה כמו מלאך.על שמלתה היו עיטורי זהב קטנים.היא התקדמה ללא קול לחדר קטן שהיה מול החדר בו שהתה קודם לכן.בחדר היה חפץ שנירא כמו מחשב,על הצג היו דמויות של אנשים שרצו במהירות על המסך.ראשון עצר המסך על נערה שניראתה מוזר,היא לבשה גופייה ורודה וג'ינס סגול עם חגורה כתומה ונעלה נעלים שחורות עייניה היו שחורות וצבע צערה בלונדיני עם קצוות ורודות שהיה אסוף בשתי קוקיות גבוה.שני עצר המסך על נער גבוהה,צבע שערו היה חום ועייניו אפורות,הוא לבש מכנסי ג'ינס משופשפים וקרועים בחלק התחתון של הג'ינס הוא נעל נעלי ספורט שחורות עם פסים כחולים ודקים עליהם.שלישי עצר המסך על נערה בגובה רגיל לגילה,שערה היה אדום ועייניה כחולות עמוקות,היא לבשה ג'ינס שחור כהה וגופייה שחורה גם כן,היא נעלה נעלי בובה אדומות שהתאימו לצבע שערה האדום.האישה הסתכלה על השניים הראשונים בעניין רב אך על השלישית היא הסתכלה בדאגה רבה.רביעי בפתאומיות רבה עלה נער נוסף,צבע שערו היה אדום חזק כמו אש ועיניו גם הן בצבע זה,הוא לבש חליפה שחורה ונעל נעלים שחורות מהודרות,ונירא כאילו הולך לאירוע חשוב.גם עליו הסתכלה האישה בדאגה.<BR><BR>פרק 1-ממלכה ביקום מקביל<BR><BR>ישבתי בחדרי,מביטה מהחלון על הפארק היפה לא היה בו אף אחד.זה היה יום קיץ חם,העלים הירוקים על העצים לא זזו בשל כך שלא היה אף לא משב רוח קל.<BR>ברחוב לא היה אף אחד בשל החום הרב שסרר בחוץ,אנשים העדיפו לשבת בבית במזגן או אפילו לעבוד שעות נוספות בעבודה,העיקר לא לשהות בחום שמחוץ למבנה כלשהו.ישבתי מול דף ריק,חלק לגמרי הטלבתי,האם להשאירו חלק?או שאולי אצייר עוד ציור שימלא עוד מגירה בחדרי,שכבר היה מלא בציורים שלי.<BR>החדר שלי היה בסגנון הישן,מדפי עץ רבים ניצבו על קירות החדר המצויירים שלי,על הקירות היו מצויירים כל מיני נופים מיוחדים שאני ציירתי,בפינת החדר עמד שולחן ענק מעץ שנירא דיי ישן ועליו מלא דפים וכלי ציור שנראו כאילו צירו בהם מיליוני פעמים.על השולחן היו פזורים סקיצות רבות שקישקשו עליהם חזק ונירא כאילו זה היה בכוונה מאי שביעות רצון.<BR>בחדר לא הייתה מיטה או כל דבר אחר שקשור לחיים רגילים של נערה רגילה,הכל היה מבולגן.<BR>"ריקה!"נשמע קול מחדר אחר,"ריקה!"הקול חזר על עצמו.ריקה שהייתה שקועה במחשבותיה ניערה את ראשה ורצה אל החדר השני.<BR>"כן..."היא אמרה לנער גבוהה שנירא בגיל 19 שהתבונן בה במבט מוזר."יש לך טלפון..."הוא אמר באדישות,נתן לה את הטלפון וחיכה שהיא תענה.<BR>"הלו..."ריקה אמרה לטלפון"הלו..."היא חזרה על עצמה,אך לא הייתה תשובה.היא ניתקה אך הטלפון צילצל שנית.ריקה ענתה בכעס,"הלו!"היא צעקה לשפורפרת,אך לא היה קול,היא שמעה רק מנגינה נעימה שסחפה אותה איתה,ריקה נפלה על הרצפה,עדיין מחזיקה בשפורפרת,המוזיקה סחפה אותה והרגיעה אותה מאוד,עיינה נפקחו בעוצמה,ונשארו פקוחות לרווחה,הנער שעמד קודם על יד ריקה הרגיש בעוצמה הזאת ועף לאחור תוך כדי שהוא מנסה לאחוז בחוזקה במעקה המדרגות.<BR>מול ריקה הופיעה רקע לבן ומסנוור,היא הרגישה שהיא כבר לא בביתה,היא נפלה על הקרקע הקשה שהייתה ממש יבשה,היא ראתה נער חיוור,צבע שערו היה חום ועיניו היו אפורות וקודרות,מידיו יצאו מים בעוצמה רבה שכוונו עליה,אך עברו דרכה,היא נעמדה והסתכלה לאחור,מולה עמדה אישה עם חיוך שטני שהתחמקה מנתז המים והופיע מול הנער והחלה לחנוק אותו.התמונה התחלפה במהירות שכך שהיא ראתה נערה בלונדינית שניראתה בודדה ומוזרה,היא ישבה במקום שנירא כמו חצר בית ספר כלשהו,היא ראתה קבוצת בנות מתקרבת,ושוב עוברת דרכה,הקבוצה החלה הקניט אותה אך במהרה הילדה שלא יחלה לשאת אותן יותר,הרימה את האדמה שהייתה מתחתיהן וזרקה אותן לאוויר,הילדה ניראתה מופתעת וברחה משם,שוב עוברת דרך ריקה,אך נעצרה והסכלה אחורנית כי הרגישה שהיא עברה דרך דבר מסויים.<BR>ריקה שוב ראתה לבן שסינוור אותה ולאחר מכן היא ראתה נער בחליפה שעמד עם גבו אליה הוא היה במין אולם שנירא כאילו התקיים שם טקס הענקת פרסים,או דבר דומה לזה,אחד הנורות התנפצה והחלה לשרוף את חלקו הצידי של האולם אך הנער עצר בפתאומיות את האש,כל הקהל ברח והילד נישאר לבד,הוא הסתובב והבחין בריקה,שמהר נעלמה משם."ריקה!"קרא קול שנשמע לריקה מוכר,"ריקה תתעוררי"הקול המוכר חזר על עצמו בצעקות.ריקה התעוררה וראתה את הנער הגבוה עומד מולה.הוא לקח את שופרפרת הטלפון וניתק.<BR>ריקה יצאה במהירות מביתה כלא מבינה מה קרה לה שם,היא התהלכה בפארק,לפתע ראתה צוות מכבי אש ומשטרה נוסעים במהירות עצומה לעבר ביניין בוער.<BR>ליד הבניין עמד קהל אנשים רב ואישה בוכה"תצילו את הילדה שלי!"היא התחננה למשטרה.הילדה נפלה מהבניין ונאחזה במוט של קומה נמוכה יותר שייצא מהבניין.<BR>הילדה החליקה לאט לאט ונפלה,אך פתאום עצרה באוויר,ריקה התקדמה קדימה ותפסה את הילדה שלאט לאט ירדה על ענן אוויר קטן.האישה לקחה את הילדה מידייה של ריקה וניראתה כועסת,המשטרה ניסתה לתפוס את ריקה אך היא נעלמה באוויר.<BR>המשטרה והאנשים הופתעו מהעלמותה המסתורית של ריקה.<BR>אך לאחר כמה דקות חזרו לעיניניהם.<BR>ריקה נפלה מהאוויר,כאילו הופיעה משום מקום,מהאוויר ממש.ריקה עמדה מול טירה ענקית שניראתה ישנה,הטירה הייתה אפורה ולה היו מאות צריחים ומגדלים.<BR>סביב לטירה היו בתים קטנים רבים,לא היה אף אחד בסביבה.ריקה נכנסה פנימה,מולה עמדו 4 אנשים,אישה צעירה שניראתה בשנות ה20 לחייה,נער בן 17 נער בן 16 ונערה בת 15.<BR>הנערים היו בדיוק כמו שראתה שענתה לטלפון קודם לכן,פרט לאישה הצעירה."ברוכה הבאה לממלכת איזמרגד"הכריזה האישה וחייכה לעבר ריקה. <BR><HR id=null><BR>זהו...עד כאן הפרק,סליחה שהוא כל כך קצר,אני יעלה את חלק&nbsp;ב' היום בערב.<BR>על תשכחו להגיב...</div>Sat, 03 Oct 2009 14:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Fantasy Storys)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=658938&blogcode=11288430http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=658938&blog=11288430