http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439החיים שלי...heCopyright 2026 mY=). All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/39/74/65/657439/misc/19991373.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14379986<div align="right" dir="rtl">שנה חדשה בפתח.וזאת שנה באמת חדשה.כל כך הרבה זמן חיכית להתחלה חדשה...והכל חדש.את התגייסת,את בקושי בבית,את עברת דירה.עד עכשיו בחרת להיתקע.נתקעת והתאכזבת."החברה הכי טובה שלך" איכזבה, ההוא שאת לא מפסיקה לחשוב עליו, איכזבוביננו? ידעת שהם יאכזבו.זאת התחלה חדשה, תתנערי,תשליכי את כל התלותיות, האכזבות, הכאב, הפגיעות.צאי לדרך חדשה, מלאה בציפייה.תפסיקי לשלול, הכל יכול להיות.יש לך המון ללמוד, על החיים על עצמך.את מספיק חזקה, עברת הרבה, אני יודעת.את יכולה לעשות את זה, את יכולה הכל.אני פה איתך, תמיד, וזה כל מה שאת צריכה.</div>Mon, 14 Sep 2015 14:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (mY=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14379986http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657439&blog=14379986http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14379627<div align="right" dir="rtl">לא כתבתי הרבה זמן.. לא פלא, כי אני לא פה הרבה. כל הזמן בצבא. כל כך רציתי להתחיל התחלה חדשה וחיים חדשים, וכן אני שמחה שזה הגיע. אבל כל שינוי לא משנה אם הוא טוב, הוא קשה, הוא קצת מוזר. פתאום את לא בבית, המשפחה בחו"ל ואת לא איתם, במקום שיחכו לך, את זאת שמחכה להם. החתולה המדהימה שלי, הילדה שלי לא בשיאה, ואני לא שם לעזר, להסביר לה שהיא צריכה לקחת את התרופה. להיות איתה כשאף אחד לא בבית ושלא תישאר בבית חולים. אני ידעתי שהשקשר שלי ושל "החברה הכי טובה שלי" התדרדר השנה, אבל מה שקרה לא חזיתי בחלומות הכי גרועים שלי. כעסתי שהיא לא שאלה לשלומי בכלל, לא התעניינה, גם כשחזרתי לבית ריק והיא ידעה. בסוף הגיעה השיחה המיוחלת וציפיתי לסליחה, אני מצטערת לא אהייה שם. קיבלתי במקום, הצהרה שהיא לא תהייה שם תמיד, שזה לא יחזור להיות כמו פעם (ושתינו יודעות את זה היא אומרת, מאיפה היא לעזעזל חושבת שהיא יודעת מה אני חושבת). "מקווה שתיאמנו ציפיות והיחסים ביננו יהיו בסדר באופן יחסי", סליחה אבל פשוט מטומטמת. דיברה אלי כאילו אני איזה בחור, "נזרום נצא נראה מה יהיה בלי לחץ מצד של אף אחת", כן זה נאמר אלי. למחרת רא</div>Sun, 13 Sep 2015 16:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (mY=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14379627http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657439&blog=14379627http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14365236<div align="right" dir="rtl">אז סיימתי טירונות. היה לא קל, אבל נחמד בסה"כ. לא, לא הכרתי חברות לחיים. לא, זה לא היה כזה כיף. וזה גם לא היה כזה נורא. האוירה עם הבנות בחדר ובמחלקה הייתה נחמדה בסה"כ אבל לא הכי מצאתי את עצמי מבחינת של להתחבר מעבר לבנות מסוימות. האמת שמבחינת החברה יותר זכורים לי אירועים ספציפים לרעה מאשר לטובה, צעקות, קללות, בנות ממש אגרסיביות ועוד נחשבנו למחזור טוב. "אולי תסתכלי לאן את הולכת" היה איזה לילה שהילדה הכי צעקנית בחדר אמרה משהו רע על מישהי ושאלתי בשיא התמימות מה היא עשתה, התחילה לצרוח עלי לסתום ושאני מבקרת אותה וכל מיני כאלה. בכיתי בשקט ונרדמתי. אחרת שהיא חברה של חברה יום אחד שבצורה הכי ילדותית (ולא פעם ראשונה) זרקה אוכל על חברה שלה שישבה לידי וואלה לא היה לי בא ללכלך את המדי א' היחידים שלי עוד התעצבנה עלי שהערתי לה שאני מדכאת וכל מיני. המאורעות האלה קראו יומיים לפני סוף הטירונות ומתתי הביתה, זה הרגע שפשוט לא רציתי לראות אותן יותר. הייתה אחת סתם צהובה מעצבנת, היסטרית, שצורחת, ומקשקשת כל מיני דברים שלא יכולתי לסבול.היו רק איזה 3 חמודות. האמת שהלילה הראשון היה הכי קשה. פחדתי לישון</div>Sat, 08 Aug 2015 17:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (mY=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14365236http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657439&blog=14365236http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14365229<div align="right" dir="rtl">*נכתב לפני כחודש* כמה חיכית לרגע הזה.. לפרק חדש בחיים שלך... והנה הכל חדש. עברת דירה, עברת עיר, סיימת ללמוד והנה את מתגייסת. אני בטוחה שיהיה לך טוב, את עברת דרך ארוכה ולמדת הרבה, את יודעת מי את ומה את שווה. את לא תתני לאנשים יותר ממה שמגיע להם, את תהיי גאה ובטוחה לאורך כל הדרך, את לא תאבדי הראש. הנה את יוצאת למסע חדש, מסע שאין לי ספק שיהיה מוצלח. והייתה לך אפילו סגירת מעגל קטנה, נפגשת איתו, אפילו התקרבתם, אבל הרגשת שמה שהוא נותן לא מספיק לך, ליתר דיוק, מה שהוא יכול לתת אף פעם לא יספיק לך. ואתם תמשיכו להיות חברים, הוא הבטיח, אבל בלי הטבות כמו שהיו מדי פעם, כי את לא רוצה הטבות, את רוצה מישהו שיהיה הכל, והוא אף פעם לא היה ולא יהיה. והוא אפילו לא חושב עליה ולא זוכרת את ההיא ואת פותחת איתה דף חדש, כי את יודעת מה את שווה. עברת מסע שלא היה פשוט ואין לי ספק שאת בשלה, את יוצאת עכשיו לדרך חדשה. תזכרי לא לקחת ללב, תזכרי את האנשים אוהבת, תזכרי את הערכים והעקרונות שלך ותאמצי לעצמך חדשים, תזכרי להיות מבוקרת, תהני, תלמדי, תחלמי, תתרגשי, תתאכזבי, כי זוהי דרך חדשה והכל פתוח ואת הולכ</div>Sat, 08 Aug 2015 17:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (mY=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14365229http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657439&blog=14365229http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14342277<div align="right" dir="rtl">אני יושבת כאן מוקפת בארגזים, ומבינה שמחר אני כבר לא אשן בבית הזה. וזה לא המעבר דירה הראשון שלי גם לא השני, ומשהייתי בת 7 כמו שאמא אומרת סדרתי הכל לבד. אני לא נקשרת כ"כ למקומות, אבל המעבר הזה הוא לא סתם. המעבר זה הוא מעבר להתחלה חדשה, לעיר חדשה, לסיים את הלימודים ולהתגייס לצבא. והדמעות עולות אולי קצת מפחד, מחשש, כי חיכיתי לזה כ"כ הרבה, ציפיתי לזה והחלטתי שזה חייב להיות יותר טוב.. אבל מי אמר? אני רוצה במעבר הזה להשאיר את הכאב בבית הזה, את הכעס, את הלבד... אני עוברת למקום חדש, אני מתחילה חיים חדשים, אני עוזבת את כל מה שעשה לי רע. הפצע לא מגליד ולפעמים הוא די שורף ומגרד, ואני מגרדת במקום להניח לו ולתת לו לחלים. זה הזמן שלי לעזוב, ועם המעבר לשחרר. נשאר לי עוד מופע סיום, 2 בגרויות ונשף. ואז הכל באמת יגמר. לטוב ולרע, ופה אני אשים דגש על הרע, כי במבט לאחור הכל נראה טוב משהיה. אני עוזבת כי אני בסופו של דבר רציתי לעזוב, כי הרגשתי צורך להתרחק מהם. להתרחק מתחושת הכאב והבדידות, לשחרר. כן יש לי פעה אנשים שאני אוהבת, אבל לא כאלה שאני ממש באמת איתם בקשר, ככה שבלי הלימודים אני בסופו ש</div>Thu, 18 Jun 2015 18:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (mY=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14342277http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657439&blog=14342277http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14335978<div align="right" dir="rtl">"זאת לא התקופה הכי טובה שלי", המשפט הזה נמצא לי בראש כבר יותר מדי זמן.. אני עוד מעט אצא לחיים חדשים... ואני ממש רוצה, אבל, אני לא יודעת עד כמה אני מוכנה.. לאחרונה התחלתי לאבד את הביטחון, פתאום החלטתי שהאף שלי בלתי נסבל, שהשיער שלי אף פעם לא מסתדר ואם כן, ברגע שאני יוצאת החוצה הוא נראה זוועה.. מרגישה שמנה... אני אוכלת כ"כ בריא עכשיו ומקפידה על מלא ספורט, חוץ מהסטודיו התחלתי לרוץ, לאט לאט אני רצה יותר, ובהמשך אני ארוץ הרבה. אני עדיין מפחדת לנהוג, למרות שיש לי ריון 10 חודשים, כל פעם שאני לוקחת את האוטו משהו בי מתכווץ.. אני לא יודעת לחנות, עד הגיוס אני חייבת להתאמן, זה פשוט מביך. אני כועסת על אבא שלי, הלוואי שיום אחד אני אצליח לקבל אותו, לא ממש לאהוב אבל לקבל. אני תמיד אומרת שמשפחה זה לפני הכל, אבל משהייתי קטנה חלק בי לא הצליח לקבל אותו, להבין אותו ועד היום כל פעם שאני רואה צדדים שאני לא אוהבת ומתחברת אליו בו הכל צף... אני לא מדברת איתו ממש, אני מחליפה איתו כמה מילים בשבוע.. אני כבר ילדה גדולה אני כבר לא יכולה להאשי אף אחד חוץ מאת עצמי.. אני מצטערת שאני קשה, אני מצטערת שאני לא</div>Thu, 04 Jun 2015 00:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (mY=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14335978http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657439&blog=14335978http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14327499<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שהבנתי. הבנתי שעד שאני לא אהייה מסוגלת להיות מאושרת בכוחות עצמי, רק עם עצמי לא אמצא את האנשים האלה שיהפכו לחלק באמת בלתי נפרד מחיי, האנשים הנכונים... תליתי בו תקוות שיהיה מה שאני מפשת, נתלתי בו, והוא אפילו לא התעניין במי שסיפרתי לו יוותר מדי.. חברות שלי לא מגלות בי עניין. וני מבלה את היום הזה לגמרי לבד, עם עצמי ולומדת להיות עם זה בסדר. רק כשאני אהייה בשלה אני אפגוש את האנשים הנכונים...</div>Sat, 16 May 2015 22:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (mY=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14327499http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657439&blog=14327499http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14326604<div align="right" dir="rtl">אני כותבת את הפוסט הזה מתוך המון כאב. כאב שאני צריכה לצרוב בזכרוני וכשאני אפחד, אני אזכר בו ואבין כמה טוב לשנות. הלכתי להליכה, הייתה לי מוטיבציה אפילו רצתי קצת, פתאום הרגשתי רוח קרה וראיתי שהצמיד הזהב החדש שלי בשווי 500 שקל נפל... הלכתי הלוך ושוב ולא מצאתי אותו. ואז ראיתי את ההודעה שלהן בקבוצה "כולן נוסעות?" הרי אמרתי להן שאני לא יכולה, שהבגרויות שלי מסתיימות מאחור אז רשמתי להן במצב רוח סוער זה על זה שחברה אחת ואני לא יכולות ואמרנו להן אבל הן לא התעניינו ויכלו להעמיד פנים לפחות שאכפת להן. שום תגובה. שום תגובה. זה כל כך כואב לי, כל החשדות שלי, כל החששות שלי... להפנים שאפילו בשביל החברה הכי טובה שלך את כבר לא החברה הכי טובה. ידעתי שמישהי החליפה אותי... אבל לא יכולתי לעשות כלום.. ואני מנסה להתרפק על מקום עם עבר יותר חשוך וכואב... בתקווה שזה יצא לפועל.. הכל כואב.. כל כך לבד...</div>Thu, 14 May 2015 23:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (mY=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14326604http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657439&blog=14326604http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14316690<div align="right" dir="rtl">ביום העצמאות השתכרתי, בפעם הראשונה בחיי. תמיד פחדתי להשתכר, אבל אמרתי לעצמי שהגיע הזמן לנסות, אני עם חברים אז אין לי מה לדאוג. אז לקחתי עוד שוט ועוד שוט כי לא הרגשתי השפעה, מפה לשם שמונה שוטים (אבל ממש ממש קטנים). בהתחלה הייתי סתם סטלנים, צחקתי כל דבר. זרקו לי במבות לפה, ניגבתי את השיער עם פיתה, אבל הרגשתי צלולה פשוט לא היה אכפת מכלום. כאילו איבדתי את גבולות הטעם הטוב. נפלתי קצת על אנשים ועל הריצפה.. כן מתישהו שכבתי על הריצפה. בהמשך התחלתי לבכות (לא יודעת איך זה קרה פתאום) דיברתי על זה שאני לבד ותגעגעת לאמא (ההורים שלי נסעו לחו"ל), שאלו אותי אם אני אוהבת את אמא, אמרתי שכן. שאלו אותי אם את אבא, אמרתי שלא. איכשהו מצאתי את עצמי בוכה ממש מול מלא אנשים וחברה שלי מלטפת אותי ודיברתי על סבא שלי והמשפחה שלי ואיזה חברה שלי אמרה שהסיפור חיים שלי עצוב או נוגע ללב אני זוכרת משהו כזה כי זה היה מוזר לשמוע את זה. היה לי באמת יום קשה והיה לי נחמד שלשם שינוי לא בכיתי לבד... הלכתי לבית של חברה מסוחרררת למחרת בצהריים כבר המצב השתפר.. אני אשתה עוד אבל בצורה יותר חכמה... </div>Sat, 25 Apr 2015 14:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (mY=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14316690http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657439&blog=14316690http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14308415<div align="right" dir="rtl">הייתי באילת בחופשה של ארבעה ימים. האמת שהיה מדהים. הרגשתי חופש, הרגשתי כמו אחת שבאמת סתם מבלה ונהנת מהחיים. עשינו ספורט ימי, ממש נהנתי, למרות שפחדתי מוות, שמחתי שעשיתי את זה. כל לילה מסיבה, כולם היו ערסים או מוזרים כמעט אבל מישהו אחד מצא חן בעיניי.. ,פגשתי אותו בכניסה לשירותים והחלפנו כמה מילים,אחרי כמה דקות חבר שלו התחיל עם חברה שלי והוא הציע לרקוד איתו. אחרי שדחיתי עשרות במשך שלושת הימים האלה משהו בו הרגיש לי נכון. הוא גם לא ניגש אלי מאחורה כמו כולם, הוא פשוט שאל אותי במבט שלו עם ידיים מושטות, לא נואש ולא מטריד. לא דיברנו הרבה חשבתי שהוא מישהו אחר והוא הציג את עצמו שאל את השם שלי, הוא אמר שאין שם כזה (על השם המשפחה שלי), אהבתי את הגישה שלו, קצת חצוף,האמת נשיקה טוב גבר כזה. הוא רצה שנלך לבר של 18 פלוס אבל לא רציתי, האמת הוא רצה שאני אעשה לו היקי וסירבתי... רק התנשקנו, האמת נשיקה טובה.פעם ראשונה מתנשקת עם מישהו באמת ולא בערך. הייתי במסיבות, אף פעם לא התנשקתי עם מישהו, אולי רקדתי קצת לא מעבר, גם זה בלי רצון ממש. הוא הכי ערס, מאזור מפוקפק ואני ממש ילדה טובה, אולי הוא לא ראה את</div>Thu, 09 Apr 2015 02:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (mY=))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=657439&blogcode=14308415http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=657439&blog=14308415