http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979heCopyright 2019 מעיין~. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14936715<div align="right" dir="rtl">טוב, זהו זה הסוף בינינו. מסגרת טובה שהיית לי בלוג יקר!תודה על האפשרות לפרוק כאן,על המרחב האינטרנטי הזהכשהסתכלתי על מעמקי הארכיון בשנת 2009 נזכרתי שהמקום הזה היה גם די מטריד פעם,חיפשתי איפה לפרוק את יצר ההרס העצמי של נעוריי והתחברתי לכל מיני פדופילים חרמניםפיתחתי את הפרעת האכילה שלי וניסיתי להצטרף לכל הבחורות הרזותעם השנים כל השיט הזה התנדף, ואפשר לראות את הרצון העצום שלי לצמוח ולהתגבר על רעל ושנאה עצמית או באופן כללי המילים בכל שטח הבלוג הזה מכילים למעשה דלתות לצמיחה שלי בתור בן אדםכל פעם דלת אחרת שהמילים פתחו לי, ונבטים כאלה או אחרים שנכתבו וביקשו להפוך לצמחיםהכתיבה מקדמת את הצמיחה הזו,מדהים אותי להסתכל אחורה ולראות את ההתפתחויות שלי וכמה דחפתי את עצמי ללמוד לאהוב את עצמי ולנסות להשתפר.ומדהים אותי כמה כאב יכול להיות בתוכי,כמה אני צריכה את הפורקן הכתוב הזה כשאין שום דבר אחר להאחז בו.אני גם אמשיך לפרוק,וכשאהיה מוכנה אולי אעשה זאת שוב באמצעות האינטרנט. הרי גם מחוץ לישראבלוג יש לי יומנים מלאים משלל שנים.הכתיבה גם מאמתת אותי עם מציאות, כי כשאני מסתכלת אחורה בארכיון אני רואה נטו את האמת שלי</div>Fri, 29 Dec 2017 10:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (מעיין~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14936715http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=656979&blog=14936715http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14934171<div align="right" dir="rtl">זה הרבה מעבר לסתם אתר באינטרנט יש כאן פיסות נפש של הרבה אנשים יש כאן סנטימנטליות עמוקה ומקום בריחה חיובי ובריא יש כאן תהליכים והתבגרות תיעוד של כל כך הרבה רגעים דמויות שהן חלק חשוב מהמדיום הזה המדיום עצמו כל כך חשוב לי אני כאן בערך 9 שנים כל פעם שאני נכנסת לכאן לעדכון אחרי תקופה אני נושמת לרווחה ומרגישה הערכה ותודה מעבר לכך שאני אצטרך להעביר את הכל לקבצים,עם התאריכים והמלל,שזו כבר משימה קשה וארוכה, אני כל כך מחוברת לדף הוירטואלי הזה שזה מגוחך השם שלו,התמונות שבחרתי,הציטוטים של אוסקר,התמונה של החולמים... מקום כל כך מרגיע וכל כך,כל כך,שלי. אין אף אחד בחיים שלי שיודע על קיומו של הבלוג הזה ותמיד הוא היה מקום מפלט מעולם מחריד וקשוח. מקום שמותר לכתוב בו את כל האמת איך שרוצים גם אם לא יהיה מי שיראה,הידיעה שהמלל יישאר כאן ויהפוך לארכיון. מה אפשר לעשות בשביל להשאיר את המדיה הזו פתוחה? האם באמת נצטרך להפרד? </div>Thu, 07 Dec 2017 21:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (מעיין~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14934171http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=656979&blog=14934171http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14930124<div align="right" dir="rtl">דכאונית וכאובה יש לי דפוסים חרדתיים ואובססיביים שלא מועילים לי הכל מרגיש מרוקן ושלא יוכל להתמלא מחדש לעולם חסר תקווה ושאף אחד שהוא לא אני לא יוכל להקל על זה וגם אני לא ממש מצליחה כאלו שזה רק הזמן ההתמודדות שלי היא כמו רכבת הרים לפעמים אני רועדת ובוכה ולפעמים אני שומרת על פאסון ומרגישה חזקה הכאב שלי מין מרחף בתוך החזה שלי מידי פעם מטפטף טיפות צורבות לחלל הבטן שלי הלחיים חיוורות אני רוצה מישהו איתי בזה אני כל כך שמחה שאני נפגשת עם ג מחר זה כל כך משמח אני מחפשת משהו שיסית את דעתי מהריק העצוב הזה </div>Tue, 14 Nov 2017 15:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (מעיין~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14930124http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=656979&blog=14930124http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14928001<div align="right" dir="rtl">אני כמו רוח רפאים בחיים שלי אני מנסה לעשות את הדבר הנכון אני מרגישה כל כך לבד בסיטואציה הארורה הזו מחפשת חיזוקים בכל רחבי הרשתות החברתיות בכל האנשים בצורת מילים בטקסטים אני כל כך צריכה איתי מישהו, ליטרלי, לא מתוך כניעות. מתוך צורך אנושי בחברה,חברה אשר נותנת פרופרציה,צחוק,שיחה טובה כבר אמרתי בעבר שאני שונאת את המקום הזה...זה לא כל כך משנה.. כי אם אני שונאת משהו זה בעיה שלי ואני צריכה לשנות אותה. החלטתי קודם כל לסיים עם הפסיכומטרי הארור ואז אני אצא מכאן לאיזה מקום אחר,שאוכל למצוא בו חיי חברה. הלב שלי נקמץ ומתכווץ ובאמת כנראה נראה כמו איזה צימוק מעפן כשאני רוצה את פ והוא לא זמין אליי אני מבינה את זה לגמרי,את העובדה שהוא לא יכול ולא פנוי להיות זמין אליי מתי שרק ארצה,אך זה לא מונע מהלב שלי להמיר את עצמו לצימוק קטן וכאוב. אני מרגישה עזובה,מרגישה שנותרתי מאחור הוא רק דואג לעצמו ואני רק צריכה לדאוג לעצמי </div>Wed, 01 Nov 2017 18:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (מעיין~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14928001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=656979&blog=14928001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14924693<div align="right" dir="rtl">מועקה ענקית בחזה ששבה אליי בכל הזדמנות, אני מרגישה כאלו החיים ה"אמיתיים",הדרך שתהייה הכי מועילה,מצד אחד משתלמת,ומצד שני היא מלכודת של השתעבדות ואלה אני לא יודעת אם אני מוכנה לזה או שהחשיבה הזו לא חשובה ואני חייבת פשוט כבר לצלול כאלו אין לי מוטיבציה אמיתית וריגוש אבל אני יודעת שזה מה שאני חייבת לעשות בשביל לצאת מהדיכאון שאני מרגישה בבית ומהמועקה הענקית הזו,היא כל כך קשה... אני בטלפון מלא... מחפשת עם מי לדבר מחפשת מי ייתן לי כיוון... ומרגישה שהכל רחוק,אני רחוקה וכולם רחוקים. מחר אני אלך למסיבה אחהצ,אנסה לקבל כמה שיותר אנרגיות טובות וקלילות אנסה להקליל את כל הסיפור הזה שיושב לי בבטן כמו סלע עצום וקשיח כבר לא אכפת לי לאן אני אעבור,בראש הכל נראה כמו אופציה טובה והגיונית יותר, בשבוע הבא כשהחג הארור הזה יסתיים אני אלך לגשש קצת בירושלים,אבדוק מה הולך שמה ואלך להרגיש חברה אמרה לי שאם אני מחוברת לעצמי אני צריכה ללכת למקום ואני אדע וזה נכון רק ללכת..לראות..לחפש.. מקווה לא להתאכזב ולצאת מהמרמור הזה ומתחושת החוסר שייכות כמה שיותר מהר המדינה הזו נראת לי כל כך מסריחה,כל כך אלימה</div>Fri, 13 Oct 2017 21:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (מעיין~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14924693http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=656979&blog=14924693http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14923763<div align="right" dir="rtl">מציאות חיים ישראל תנאים אחרים ללמוד מחדש את המידל איסט,להבין יותר לעומק את פשר פיסת האדמה הזו על העולם,להסתכל מבחוץ ולהרגיש בפנים להשוות,להתגעגע,להצטער,להודות ולשמוח אני לא רוצה להבלע לצורת חשיבה מתמסכנת או לא מסופקת או מתפשרת מצד אחד המקום הזה שאנחנו חיים בו מרתק ומסעיר ובית ומצד שני אני מתמלאת כאן בגועל כל כך בקלות ומרגישה לפעמים שאני כל כך במקום אחר בראש שלי ובמי שאני אני לא רוצה שהחיים שלי יהיו מאבק מתפשר ואני מחפשת עניין ודרך מספקת לצעוד בה לא רוצה להסתכל אחורה ולהרגיש שוויתרתי או החמצתי או לא מספיק ניצלתי והתמסרתי לתשוקות ולאהבות שלי,למרות שלפעמים הן סותרות אחת את השניה אין לי עדיין איזושהיא שגרה,קניתי וויד במאות שקלים,נסעתי במכונית לחברים במאות שקלים,והיום אני הולכת להתאמן גם כן בעוד כמה מאות רציתי לקנות לפ לילה (אחד,צנוע) בצימר ליומולדת שלו ומדובר גם כאן בכמה מאות שקלים,רק ללילה עצמו. עוד לא מצאתי עבודה,כי אין כלום איפה שההורים שלי גרים ואני גרה אצלם לבנתיים,רחוק ממקומות שבהם נראה כי יש התרחשות,תל אביב או ג'רוז,אפילו חיפה.. אני אנסה להתקבל השנה ונראה אם זה</div>Sun, 08 Oct 2017 16:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (מעיין~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14923763http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=656979&blog=14923763http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14920966<div align="right" dir="rtl">איזה כייף שישרא בלוג עדיין פתוח אחרי כל השנים האלה וכל השמועות\מחשבות\איומים שהוא ייסגר. כל כך טוב לחזור לכאן כל פעם שעולה הצורך הזה שהוא כבר פשוט צורך שקיים בחיי,גם אם פעם בשנה,אני כותבת כאן מגיל 13. אולי בבלוגים אחרים כל פעם אבל הרבה שנים של במה ושל התפרקויות,גם אם אין קול ואין עונה. הלילה הוא פשוט האויב הגדול מכולם... למדתי על עצמי שהכי קשה לי בלילה,שבלילה המוח מאבד אחיזה וקשה לי להתעלות ולהתגבר. גם על זה אפשר לעבוד.. אבל לפעמים אין מנוס מהדמעות ומהמחשבות והחששות הכל בארץ כל כך אפור ומעפן ואני מבינה למה אומרים שמתכוונים כאפה,זה ממש אגרוף לפנים... גם בגלל הכאבי ראש המזדיינים האלה שחוזרים ונשנים ולא מרפים ממני,ורעש לא מרפה ממני,גם עכשיו הכאבים באוזניים וגם הלחץ הכללי מהמשפחה שהיא בעיקרון מקבלת ואוהבת ולא רוצה להזיק בשום צורה אבל יוצרת לחץ ומאמתת אותי עם כל מיני שאלות שמאד מלחיצות אני צריכה לדאוג לעתיד הקרוב והרחוק שלי,ובנתיים לגבי שניהם אין לי ממש מושג,כן יש לי כיוון,או לעבור לחיפה או לירושלים,אבל אני גם חושבת שלא בא לי לקחת חלק במדינה הזאת בכלל אולי,אני מתקפלת בתוך עצמי,נכנסת</div>Sat, 23 Sep 2017 08:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (מעיין~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14920966http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=656979&blog=14920966http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14910074<div align="right" dir="rtl">5.27, סרי לנקה לפנות בוקרהגב שלי שרוף, בארבע הוחלט בשבילי כבר שאני פותחת עיניים ואיתן את השער לחששות וגעגועיםמדמיינת את היד שלו מלטפת את השיער שלי אחורנית מהפנים ואני כמו חתול נכנסת למקום שלי בחיבוק שלומנהלים שיחה אקראית על מחשבה מסוימת, תכנית למחר או משהו שריגש אותנו היום, נרדמים בתור ישות אחתמידי פעם הראש שלי מתנקה וחוויות מאוסטרליה מגיעות בצורת פלאשבק,אני עדיין על הכביש עטופה באלפי עצים ודרכיםחושבת על הימים הבאים, מנסה להבין מה יעשה לי הכי טוב, מה יהיה הכי נכון ומדויק בזמן הזה שיש לי כאן עד שהמשפחה תגיעמזמינה מקומות בכל מיני חדרים ומבטלת, למרות שנסגרתי על מקומות עד ה1 לאוגוסט. עכשיו חסרים לי עוד שלושה ימים, אין לי כיוון למה לעשות למען האמת וזה כן קצת מדאיג, במקום שאני נמצאת לא נעים להסתובב לבד, ואני לא רוצה להשאר כאן יותר מהזמן שיש לי. גם שכן נפלא כאן יש אחלה אנשים וההוסטל באמת אינטימי ובייתי.בעיר אין הרבה מה לעשות וגם בכללי אני מפחדת שבשאר האי גם יש הרגשה מטרידה של סרי לנקים חרמנים.. ואז מה אני אצטרך להתחבא בהוסטל.. או שפשוט אכיר שמה איזה חבר וסתם נעביר את הזמן..התעוררתי דיי low, א</div>Wed, 26 Jul 2017 02:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (מעיין~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14910074http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=656979&blog=14910074http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14893780<div align="right" dir="rtl">שני בקבוקי בירה ריקים,בחוץ 10 מעלות והמזגן על חימום,תכנים ריקניים מנוכרים וקפיטליסטים בטלוויזיה,השעה 4.34 בבוקר החיים שלי הפוכים,השקיעה מסמלת התחלה והזריחה סיום. גם הכתיבה של המצב הזה לא מרגישה לי נכון זו חוויה שלא תשכח,כל ערב להתחיל משמרת של 12 שעות שכוללת פעולות שחוזרות על עצמן אני מרוויחה בשבוע כמו שמרוויחים בארץ אחרי חודש בחור שהחוף רחוק ממנו מינימום 7 שעות גרה עם פ ועכבר בקאבין נחמדה וחמימה איתי עובדים זוג אנשים שהגיעו לכאן מאסטוניה,שהם בעצמם סיפור בלתי נשכח... שני אנשים עם לב שעשוי קרח,למען האמת שניהם קומוניסטים קשוחים שכל הדעות והתפיסות עולם שלנו הפוכים ומנוגדים,והלקסיקון שלנו פשוט לא מתיישב ואנחנו לא מצליחים להבין אחד את השני בכלל. אבל בכלל! אנחנו עובדים כל הלילה ביחד והם למעשה מתעלמים ממני לרוב עד שיש להם איזו הערה לגבי איך שאני עובדת או כמה שאסור לנו לעשות טעויות או כמה שהחשיבות שלנו כחלק משלמות המפעל חשובה,וכמה כל אחד חייב למלא את החלק שלו בצייטנות ושלמות גמורה בדיוק כמו שהיה כתוב בספר.בדיוק!. לפני כמה ימים הבחור פתאום פנה אליי ,מאד נסער בתוכו,והחליט</div>Fri, 12 May 2017 21:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (מעיין~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14893780http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=656979&blog=14893780http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14893778<div align="right" dir="rtl">שני בקבוקי בירה ריקים,בחוץ 10 מעלות והמזגן על חימום,תכנים ריקניים מנוכרים וקפיטליסטים בטלוויזיה,השעה 4.34 בבוקר החיים שלי הפוכים,השקיעה מסמלת התחלה והזריחה סיום. גם הכתיבה של המצב הזה לא מרגישה לי נכון זו חוויה שלא תשכח,כל ערב להתחיל משמרת של 12 שעות שכוללת פעולות שחוזרות על עצמן אני מרוויחה בשבוע כמו שמרוויחים בארץ אחרי חודש בחור שהחוף רחוק ממנו מינימום 7 שעות גרה עם פ ועכבר בקאבין נחמדה וחמימה איתי עובדים זוג אנשים שהגיעו לכאן מאסטוניה,שהם בעצמם סיפור בלתי נשכח... שני אנשים עם לב שעשוי קרח,למען האמת שניהם קומוניסטים קשוחים שכל הדעות והתפיסות עולם שלנו הפוכים ומנוגדים,והלקסיקון שלנו פשוט לא מתיישב ואנחנו לא מצליחים להבין אחד את השני בכלל. אבל בכלל! אנחנו עובדים כל הלילה ביחד והם למעשה מתעלמים ממני לרוב עד שיש להם איזו הערה לגבי איך שאני עובדת או כמה שאסור לנו לעשות טעויות או כמה שהחשיבות שלנו כחלק משלמות המפעל חשובה,וכמה כל אחד חייב למלא את החלק שלו בצייטנות ושלמות גמורה בדיוק כמו שהיה כתוב בספר.בדיוק!. לפני כמה ימים הבחור פתאום פנה אליי ,מאד נסער בתוכו,והחליט</div>Fri, 12 May 2017 21:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (מעיין~)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=656979&blogcode=14893778http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=656979&blog=14893778