http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609בלוג על נפלאות אוסטרליה, היסטוריה משפחתית קטסטרופלית, ותובנות שאפשר רק מרחוק.heCopyright 2019 פארה ווי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10541201<div align="right" dir="rtl">הגיעה העת לעבור דירה. אם אתם רוצים לעקוב אחרי, כתבו לי. נשיקות, פארה.</div>Mon, 16 Feb 2009 08:49:00 +0200faraway99@gmail.com (פארה ווי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10541201http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=65609&blog=10541201http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10385482<div align="right" dir="rtl">אין לי הרבה מה להגיד על הפעולה הקרקעית והמצב בישראל. עצוב לי בשבילכם שזה המצב המג'ייף שבו המדינה נמצאת, ועצוב לי עוד יותר שאני לא רואה אור בקצה אף מנהרה. אני מאחלת לכם שקט, ורוצה ספר לכם שחוץ מאוגנדה, הוצעו עוד שני שטחים למדינת היהודים: כמה חלקים מסיביר (מי היה מאמין שנסרב), ושטחים נרחבים מקווינזלנד, אוסטרליה. אם היינו לוקחים את אוגנדה, כבר היתה היום תרופה למלאריה ואפריקה היתה יעד תיירותי משובח. אם היינו לוקחים את סיביר, כבר היה שם חם. אבל למה סירבנו לקווינזלנד, למה?? היינו קוראים לה Queensrael,מפתחים זן חדש של קנגרו מפריס פרסה, וחוגגים כל חג יומיים, כי זה בחו"ל. מאוחר מדי להודיע לאו"ם שישינינו את דעתנו? חדר הכניסה לבית הוא חדר ה"לא נסגרנו מה עושים איתו". אף פעם לא הבנתי את הטעם בחדרים מבוזבזים שאין להם תכלית ותפקידם היחיד, כך נראה, הוא לבטא התרברבות של שטח. בחדר הזה יש ספה שהתכוונו לזרוק, כוננית ספרים לבנה, כוננית ספרים כהה שהתכוונו להעביר לחדר הכביסה בהתאם להמלצותיה של שרהלה, ושולחן אוכל מזכוכית שקנינו באיביי וגילינו שהוא יותר מרשים בתמונות מאשר במציאות, אבל היה זול,</div>Mon, 05 Jan 2009 07:05:00 +0200faraway99@gmail.com (פארה ווי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10385482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=65609&blog=10385482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10373915<div align="right" dir="rtl">בשעה טובה, אחרי הרבה נסיונות ומאמצים רבים, הרינו! פעמיים חשבתי שזהו זה. הפעם הראשונה היתה בישראל - וזה היה כל כך נכון, ששם זה יקרה, שאז זה יקרה. היה לי טוב. היה לי חם. היה לי רגוע. הייתי מאושרת. מוקפת אנשים. מוקפת אהבה. שמחה. הביוץ היה אמור לקרות יום לפני שמייקל נסע ליוון. ואז גדלו לי הציצים. ונהייתי רגשנית. ונדמה היה לי שיש איזו בחילה בבוקר. חשבתי שזהו זה! מייקל חזר מיוון, וסיפרתי לו מיד. הייתי כל כך שמחה. הלילה האחרון בישראל היה חתונה של חבר שלי, ורקדתי וקפצתי ושמחתי, חגגתי כל שביב של סיכוי שהנה ברחמי נקלט לו צאצא, הסיכוי שלי להקים משפחה שלי-באמת. אולי צחוק הגורל הוא, שהקפיצות והריקודים לא מסייעים בהיקלטות ביציות מופרות, ואולי סתם היה לי נדמה. אבל חזרנו הביתה, אל הקור והבדידות. בדיקת ההריון היתה שלילית. ובדיוק ביום ובשעה היעודה,הגיעה הוסת. הפעם השניה היתה כמה חודשים אחר כך. קראתי את פורום תפוז. התמלאתי אופטימיות. האמנתי שזה יכול לקרות. האמנתי שהנה הנה זה קורה. ובאמת אחרי הביוץ (המשוער), הרגשתי מוזר. מן חום פנימי כזה. מן בחילה-צמורמרתית עדינה. מן פיזור דעת. הי</div>Sat, 03 Jan 2009 13:28:00 +0200faraway99@gmail.com (פארה ווי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10373915http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=65609&blog=10373915http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10269982<div align="right" dir="rtl">התלבטתי אם לקרוא לפוסט הזה בשמו, או "שיהיה" או "בוא נאכל דבורה". אני לא כל כך טובה בלסלוח. איכשהו נראה לי שזו תכונה שצריכה ללכת יד ביד עם שיכחה, ובזה אני לא טובה בכלל. זה לא שאני שומרת טינה, אבללא בקלות אנישוכחת את המאורעות או הפגיעות, על כל פרטיהן. וזה מקשה עלי לעבור הלאה. אני לא מצליחה להיות חביבה לקטנה. היא הבת של מייקל ולכן מן הסתם ניחנה באותה רגישות חברתית. מטריד אותי שהיא יודעת. אני לאקונית, מתאמצת להתנהג "רגיל" אבל יוצא לי קול נוקשה, חיתוך הדיבור מרחיק. הסלידה שלי, ככה אני מרגישה, מקרינה ממני החוצה וצוברת נזקים עתידיים. אני לא שוכחת את השקרים שלה, לא שוכחת את האכזבות. אני לא רוצה להתקרב אליה. רוצה לשמור על יחסים קורקטיים, מנומסים, וקרירים. אבל אני לא מצליחה לשדר נייטרליות מתוך היחס הזה, וזה מציק לי. ומצד שני, הנה אנחנו מטיפים לה נגד שקרים, לפחות אני מציגה דוגמה חיה של מישהי שלא משקרת. גם כשזה "לא יפה". לא מחבבת אותך יותר, וגם לא מעמידה פנים שכן. אני בשלי, ואת בשלך. לא מדובשך ולא מעוקצך. אולי זה מסר יותר בריא מלהצליח להעמיד פנים שהכל בסדר וכלום לא קרה? גם אל הכבאי</div>Tue, 09 Dec 2008 01:25:00 +0200faraway99@gmail.com (פארה ווי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10269982http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=65609&blog=10269982http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10211019<div align="right" dir="rtl">בחיי אדוני, זה מה שאני מחפשת. מישהי (המודעה מנוסחת במין נקבה אבל מיועדת לשני המינים כאחד) שתסכים לקרוא את המיילים של אמא שלי, ולסנן. אם יש במייל משהו ענייני, אשמח לשמוע. אם המייל הוא רק מחרוזת של עלבונות ואיומים - תודה רבה, אני לא צריכה לדעת את תוכנם. המיילים נכתבים ברוסית, ועלולים להיות לא קלים לעיכול. לכן התפקיד אינומומלץ לחולי לב, נפשות רגישות, או נשים בהריון. המיילים בדרך כלל קצרים (פחות מחצי עמוד) ונדירים (בערך אחד בחודש). יש קונים?</div>Mon, 24 Nov 2008 08:25:00 +0200faraway99@gmail.com (פארה ווי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10211019http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=65609&blog=10211019http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10207143<div align="right" dir="rtl">המוני תודות לשצה הצדקת שהביאתני עד הלום ובלעדיה אף וידאו לא היה עובד. כבר הרבה זמן אני רוצה לספר לכם מה קורה כאן באוסטרליה שלי, ומתעצלת. אפילו על חיי שלי מלאי עוגמת אני הנפש אני מתעצלת לספר לכם, אז קל וחומר לא מתחשק לי להטריח את מקלדתי למען קישקוש ג'נרי נושאים פוליטים. ואף על פי כן. לארה"ב הברית יש נשיא חדש וכולם מרוצים (חוץ מכמה חברות שלי שטרחו לספר לי שאובמה אינו קדוש ויש לו חברים אנטישמיים והוא קומוניסט. אני לא מבינה מה אכפת לחברות האלה שהוא קומוניסט, ממילא אין להן כסף). אבל גם לנו יש ראש ממשלה טרי בתפקידו, ורציתי לספר לכם קצת על קווין ראד, האיש והחיוך. אני התוודעתי לקווין ראד במהלך הקמפיין, וממבט ראשון לא סבלתי אותו. לא ידעתי עליו הרבה, אבל גבר נאה שמבלה את רוב זמנו בחיוך מוקפא והליכה נוקשה לא זוכה אצלי לשום סימפתיה. נדמה היה שכל אוסטרליה תצביע בעדו, אבל לא משום שהוא כל כך מוצלח, כמו משום שתיעבו את קודמו, ג'ון האוורד, הידוע בכינוי, "גולום". בתמונות: ג'ון האוורד וגולום - מצא את ההבדלים. קווין ראד לא התרשם מחוסר תמיכתי, והמשיך בקמפיין שלו כאילו</div>Sun, 23 Nov 2008 03:42:00 +0200faraway99@gmail.com (פארה ווי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10207143http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=65609&blog=10207143http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10201967<div align="right" dir="rtl">הפכתי כזו עלוקת איימים, שחברות הצ'ט שלי מסתתרות בין הביטים ברגע שאני אונליין, ומי יאשים אותן? חוץ מלתנות את צרותי ולבלגן לכולם את המוח עם ההחלטות שעוד לא החלטתי, וככל הנראה גם לא אחליט בקרוב, אני לא עושה שום דבר מועיל. לפחות החלטתי שלא לענות לאמא שלי על מייל מגעיל וארסי שהיא שלחה לי. ולמה לטרוח? מה הטעם? היחסים עם אמא שלי לעולם יניבו עוגמת נפש וחוסר שלווה, ואני - מזה יש לי מלוא חופניים במקום עבודתי. במקום עבודתי, או מקום מלגתי, סערת הרוחות טרם שככה. הכבאי הצליח, תוך שימוש באסטרטגיה פשוטה של "הבא לעוזבך השכם להאשימו",להציג את פני הדברים כאשמתי בלבד. הדברים עומדים על היותי סוררת ומורדת, שאינה משקיעה די ממירצהּ בתפקידה, באופן הכי רשמי שאפשר. כתגובה הציב בכבאי תנאים מתנאים שונים שמטרתם להשיג מקסימום שליטה על מעשי. ואני אומרת - בנאדם,ניצחת. הסרת מעליך את האשמה והצגת את זה כאילו זו אשמת הסטודנטית. יופי לך. אבל מי שניענע את הסירה, איים בעזיבה, והתחיל את כל המבולקה הזו הוא הסטודנטית. אז מה יצא לך מזה? האם פתרת משהו? כל הבעיות שהטרידו אותי, בעינן עומדות. כל הסיבות שהיו לי לעזוב,</div>Fri, 21 Nov 2008 22:19:00 +0200faraway99@gmail.com (פארה ווי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10201967http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=65609&blog=10201967http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10186920<div align="right" dir="rtl">היתה הישיבה ונגמרה. אני כאן לספר לכם שהנה-הנה אני עוזבת, שמלגתי תופסק, הכנסתי תצומצם, ומשאבי הכספיים יתדלדלו, ומטרתי היא לשכנע אתכם - ואותי - שזו היתה הבחירה הנכונה. הכבאי דרש ותבע מני דברים, שעם רובם יכולתי להסכים על אף היותם מעיקים. למשל, הכבאי תבע את נוכחותי במשרד ארבעה ימים בשבוע, ובשניים מתוכם הוא רצה שניפגש ונדון בהתקדמותי. אני לא רואה מה טעם יש לדון בהתקדמות יום-יומית בדוקטורט, שם הצעדים נמדדים בשבועות וחודשים, אבל ניחא. הסכמתי. הכבאי הודה שמטרת המפגשים היא לספק את תחושתו שדברים יצאו מכלל שליטה, ואני הייתי נכונה לענות על צורך זה. אבל אז הכבאי התעקש על "פיטורה" של התומכת ממעמדה כמנחת משנה, ובמקומה הציע שניים. אחד דווקא נחמד, ואחד אחר שאמנם לא משהו, אבל עדיף מהכבאי. ואולי הוא היה מסכים להתפשר על לצרף מנחה מבלי להיפטר מהתומכת, אבל אני כבר ראיתי את הסוף. זה הזכיר לי את הפתגם היהודי הנודע - "אבן שזרק שוטה לבאר, עשרה חכמים לא ימשוה". או במילים אחרות, אם יש מנחה אחד אוויל, גם שלושה מנחי משנה חכמים לא יועילו. ואז נאמרו מילות הקסם, ששיחררו אותי מהמועקה שהכבידה על לבי מז</div>Tue, 18 Nov 2008 05:19:00 +0200faraway99@gmail.com (פארה ווי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10186920http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=65609&blog=10186920http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10183321<div align="right" dir="rtl">בימבלונת אהובתי מזה זמן מה מדרבנת אותי להישיר מבט הומוריסטי אל חיי ולשתף אתכם בצרותי מבלי שתרצו להזיל דמעה. אחרי שייבבתי לה במשך חודשים על מר גורלי לצורותיו, החלטתי לשלוח ידי בתארפית ההיתול הזו שכה הטיבה עם בימבלונת. אז הנה לכם. חיי מורכבים מכמה חזיתות מלאות עניין וחומר לטלנובלות אוסטרליות עטורות פרסים (כמו למשל, "פרס העלילה הסבירה ביותר עם יותר משתי תקומות לתחיה"), ולשמחתי כל החזיתות הללו משלימות זו את זו במגוון של אירועים מעוררי ייאוש ומחשבות על איבוד עצמי לדעת בשלל צורות. ראשית, בן זוגי האהוב הוא אמנם אדם נפלא וחביב, אבל יש לו שני חסרונות מרכזיים - הבת הגדולה והבת הקטנה. הגדולה זו היא יצור אומלל, החולקת מלא-חופניים מתכונתה זו עם כל המתקרב לסביבתה. אמנם, יש לגדולה שלל חברים, ואף בנזוג/חבר/ארוס, אך כדי לפצות על כל השפע הזה אין לה כישורים חברתיים או נימוס בסיסי. וכך יוצא שבהגיע הגדולה אל ביתנו שנרכש בעמל רב, היא נוהגת בבית כאילו היה מקום משכנה החוקי ואין בלתו - היא פוצחת בשאגות קרב לכל עבר, רודה באחותה הקטנה בדרישות ועלבונות, ואינה חוסכת שבטה ממייקל. כדי להנעים על האווירה ה</div>Sun, 16 Nov 2008 23:56:00 +0200faraway99@gmail.com (פארה ווי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10183321http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=65609&blog=10183321http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10144789<div align="right" dir="rtl">בחיי שהחיים קצרים מדי. אם היו לי עוד כמה שנים להיות בת עשרים פלוס, הייתי עושה עם עצמי משהו מועיל. בנתיים עושה רושם שאני רק נכשלת כל הזמן.כן כן, מקום עבודתי. אחרי שעשיתי מצגת וחשבתי שעשיתי יופי של עבודה, הגיע מייל מאחד מראשי ההנהלה, שהיה נוכח, מלא ביקורת וטרוניות כרימון. מעבר לזה שחלק גדול מהביקורת השאיר אותי בפה פעור*, מתקשה להאמין שהאדם הזה בכלל מצא עבודה בתור אקדמאי, נראה שהביקורת נכתבה בשיתוף עם הכבאי לאמור - שובי מדרכך הרעה סוררת, עשי את אשר אומר לך הכבאי, אחרת יבולע לך ומהר.ואני חושבת לעצמי, החיים קצרים, למה אני מבלה אותם בייסורים עם אנשים שעושים לי רע? למה אני לא מצליחה להסתדר עם אנשים? עושה רושם שכולם מצליחים ורק אני לא. אולי מוטב לי שאוותר על התוכניות הגדולות להיות אקדמאית ואצא לי לגלות במדבר, שם אצוד לי לטאות למחייתי ואצייר ציורי קיר בדמם של עכברושים.באמת, אני יודעת שמשהו אצלי לא בסדר. מרדנית, עקשנית, יהירה - ככה אני מצטיירת בעיני האנשים האלו שאני עובדת איתם. ובכל זאת, אני די בטוחה שאני לא כזו נוראית. הרי ניסיתי, בחיי שניסיתי, פעם אחר פעם אחר פעם, לקבל את ההצעות וההכוונות של ה</div>Sat, 08 Nov 2008 01:32:00 +0200faraway99@gmail.com (פארה ווי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=65609&blogcode=10144789http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=65609&blog=10144789