http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975heCopyright 2026 עוזיפלצת (:. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975http://f.nanafiles.co.il/upload/122006/IsraBlog/364741/misc/8226035.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=11165256<div align="right" dir="rtl">ועכשיו. אני הולך לחייך. רק כי מגיע לי. </div>Mon, 17 Aug 2009 22:46:00 +0200bambook0@walla.com (עוזיפלצת (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=11165256http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654975&blog=11165256http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10990608<div align="right" dir="rtl">אני מתגעגע לזמנים שעברו.שאני אומר זמנים, כוונתי היא לא לאותן תקופות טובות שישר צצו במוחכם בטח.אני מדבר על משהו קטן יותר, פיסות קטנות יותר של זמן..ימים מסוימים, שעה מסוימת, רגע מסוים.זה יכול להיות משהו שראיתי, משהו שחוויתי או פגישה אקראית.אלו הם הדברים שתזדקק להם בשעת צרה.אלו הם הדברים שהזמן לא יכול להשפיע עליהם.. הם תמיד יהיו לצידך. תומכים וחזקים ותמיד.לעולם הם לא יחלשו או יקרעו.לא ניתן לזהות את אותם פיסות זמן.. רק מבחן הזמן יגלה לך עוד ועוד זכרונות וחברויות כאלה.הכל היה פעם פשוט יותר.. קל יותר להבנה.החומר שהזמן בנוי ממנו הוא גמיש מאוד.. אתה אינך יכול להבחין יותר בין זמנים.. עבר הווה ועתיד קשורים אחד לשני.הדבר יכול לבלבל אותך מאוד. איפה ימין ואיפה שמאל. טוב ורע.אבל לומדים לחיות.. אפילו עם הקצב מהיר מדי.. אתה תסדר בסופו של דבר. תבין כיצד הדברים עובדים... וכיצד הזמן מניע את הכל.מנוע שלא ניתן לעצירה. גם אם ממש תנסה, או שתחשוב שהצלחת. אתה חי באשליה.שום דבר לא יכול להשמר לעד. הכל חייב להשבר. אפילו הדברים הגדולים נעלמים בערפל. הזמן אינו ניתן לעצירה.דבר אחד זכור לך ידידי.למד לזרום... הנהר הוא</div>Tue, 23 Jun 2009 00:32:00 +0200bambook0@walla.com (עוזיפלצת (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10990608http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654975&blog=10990608http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10767020<div align="right" dir="rtl"> בחיים לא ראיתי אותך. אני לא יודע איך הקול שלך נשמע. או איך מגע ידך. אני לא יודע עלייך כלום. סבא יקר. היורש שלך מדבר אלייך... ממשיך דרכך ונושא שמך.. ברבן. עצם הידיעה שאף פעם לא ראיתי אותך, שאתה לא זכית לראות אותי רק מקרבת אותי עוד יותר אלייך. אני רוצה לדעת עוד. לשמוע עוד. להכיר אותך. אתה הגיבור שלי. סבא. איך שעלית לבד לארץ, איך ששרדת את העבודה הקשה במחנות, איך שיצרת נשקים לרוצחים , איך ששרדת. אני גאה בך. סבא. חבל מאוד שאתה לא פה, רואה איך מדינת ישראל התפתחה וגדלה. והשכונה הקטנה שבא היית גר איננה קטנה עוד. ואת אשתך, סבתא, שמדברת עלייך ללא הרף. שאתה לא רואה אותנו, את ממשיכי דרכך. המשפחה שאבדת. סבא. אני אוהב אותך, למרות שלא הכרתי אותך. אני יודע שלא הרשת לזרוק אוכל מארוחות לא גמורות, אני יודע שהיית אכלן גדול, ועובד מסור בחברת מקורות (ד"א, הבן שלך, שהוא אבא שלי, עובד גם כן בעבודה הזו), אני יודע איפה ישנת ואיפה גרת. אחרי שעזבת את אבא ואת סבתא, לא השארת הרבה, גם לא מורשת. לא דברת על מה שעבר עלייך, מה שהרגשת ומה שחשבת. אתה לא שתפת אף אחד. נלקחת מהם, בלי לתת שום מידע על העבר ש</div>Mon, 20 Apr 2009 19:50:00 +0200bambook0@walla.com (עוזיפלצת (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10767020http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654975&blog=10767020http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10759599<div align="right" dir="rtl">שעת לילה מאוחרת. אני נשכב על המיטה המסודרת שלי אחרי יום ארוך של לימודים ושל חברים. עייף מהחיים, משהו מטורף. נכנסתי למיטה, הדלקתי טלוויזיה, ראיתי קונאן אוברייאן. נרדמתי. חלום. חלום שחוזר על עצמו, כמה וכמה פעמים בחיים שלי. בחלום. אני נמצא במקום כלשהוא (שמשתנה מחלום לחלום), ופתאום בלי אזהרה, או משהו שיודיע שזה הולך לקרות, נפתח חור באדמה, אני נופל לתוכו. נופל בחושך, אין לי שליטה על הכיוון או למהירות, אני נתון לחסדי החושך. ובסוף הנפילה, אני נופל על משטח קשה, מן רצפת בית חולים כזו. אחרי נפילה כזו, ציפיתי לדמם, להפצע.. אבל אין כלום. לא כאב אמיתי ולא כאב בחלום, שום דבר. אני קם מהרצפה. והולך. בדרך, אני רואה חברים, משפחה, אנשים. וכולם מדברים איתי. כולם מנסים לדבר איתי. ואני מנסה לדבר, שום מילה לא יוצאת מהפה שלי. לא משנה מה אני עושה, או כמה אני אנסה. המילים לא יצאו. נשארתי חסר יכולת להביע את עצמי. ואז בד"כ אני מתעורר. ככה זה קרה באיזה 3-4 לילות בזמן האחרון. החלום חוזר. שאני מתעורר, אני עוד בהלם. בפעם הראשונה שחלמתי את החלום הזה, חשבתי שבאמת שכחתי איך מתקשרים. אני לא יודע ל</div>Sat, 18 Apr 2009 16:41:00 +0200bambook0@walla.com (עוזיפלצת (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10759599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654975&blog=10759599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10678941<div align="right" dir="rtl">חבר'ה. הוצאתי לאור ספר חדש, אני מפרסם ומנסה למכור אותו לאנשים נחמדים וזקוקים לעזרה. בעזרת ספר חדשני זה, החים שלכם ישתנו לגמרי. יהיה מי שיכין לכם אוכל בערבים. ויהיה מי יאהב אותכם באמת. נואשים? גם אנחנו. אז ככה. רוצים ללמוד איך להתחיל עם נשים? רוצים ללמוד להיות אנשים מגניבים כמוני? כל מה שאתם צריכים בשביל שנשים יפלו לרגלייכם הוא הספר החדש שלי שנקרא "כיצד להפיל נשים לרגלייך". הספר נכתב על ידי, עוז ברבן, סקסי אש מגיל שש, ומתחיל עם נשים ועם כרישים. יש לי ניסיון רב בנושא. ככה שכדי לקנות אותו. לא מאמינים? הנה שיחה עם לקוח מרוצה! עוז. אומר/ת: נו שי, איך הספר שקנית? מועיל? Danon אומר/ת: מאוד!@#$ עוז. אומר/ת: סבבה אבל אם אתה קונה את זה אתה חייב גם את "כיצד להרים אותם מהרצפה" שזה ספר ההמשך המרגש<</div>Sat, 28 Mar 2009 22:39:00 +0200bambook0@walla.com (עוזיפלצת (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10678941http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654975&blog=10678941http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10583588<div align="right" dir="rtl">עקב המצב הכלכלי הקשה והרעועה, וגם בגלל שאני בחור מאוד נחמד, החלטתי לתרום משהו לחברה. כשאתה מבואס, ואתה לא יודע מה לעשות עם עצמך, ואתה גם קצת חרמן על הדרך, אתה לא חייב לפנות לסמים ולאלכוהול, אלא: אתה צריך חברה! ד"א, זה תוצאה של ניסוי מתוחכם של אוניברסטיה כלשהיא, אז אל תתווכחו עם המדע. שאלתם איך להשיג חברה? שאלה כזו שאלתי את כל חבריי החכמים והמלומדים בנהם: שי דנון- הבחור ממיתר, אחד מהמקימים שלה, והתושב השלישי שלה, יש לו תואר שני בנשימולוגיה, תורת הנשים. מתן משולם - בסיסט בלימודים, ולוחם הטמפונים האגדי, ידוע גם בתור האקס של שירלי. אריאל וינוגרדסקי- הידוע גם וינו, משגע הנשים. והיחיד שיש לו חברים. עוז ברבן- בחור מקסים, בעל כוח שכנוע רב, אנשים אוהבים אותו, והוא סקסי. תשובתם מהוות אור לחיי, ואני אשיים כל דבר שנאמר פה. גם לכן כדאי, זה רק ישפר את חייכם. השיטות הן: השיטה של שי דנון - חייו של שי דנון אינם קלים בכלל, בתור תושב של מיתר הוא אינו יודע מהי טכנולוגיה, ומתקיים בעקר מאש, שעוברת כל שבוע מדייר לדייר. שי מאמין בשיטה הנחמדה והקלה לביצוע, המסמלת את אופיו הנחמד וחייו הקלילי</div>Sat, 28 Feb 2009 16:10:00 +0200bambook0@walla.com (עוזיפלצת (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10583588http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654975&blog=10583588http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10560482<div align="right" dir="rtl">הרגשה מדהימה.. משהו חדש. שלא הרגשת מעולם. אי אפשר עם זה ואי אפשר בלי זה. אני מרגיש נהדר. בזכות דברים שעשיתי. בזכות זה שלפחות כמה מהמטרות שרציתי לעשות מתחילת שנה התגשמו, דברים שחשבתי שלא יקרו לי קרו לי. היה שישי נפלא, בזכותך 3&gt; אני מקווה שאת רואה את זה, כי אם לא, יבוא איש קטוע רגל ממקונדלס ויכה אותך. אני מת עלייך. כל הדברים האלה ועוד הרבה דברים אחרים שאני לא אספר לכם פה כי זה ארוך ומייגע ולא חשוב, וכל הסיפורים האלה. הם הדברים, שגרמו לי לחשוב אחרת, לעזור לעצמי. להבין. לאהוב. להעריך... ולהגיע לאן שהגעתי (: מפה. השמים הם הגבול (: אני אוהב אותכם. ואותי. ותודה.</div>Sat, 21 Feb 2009 18:23:00 +0200bambook0@walla.com (עוזיפלצת (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10560482http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654975&blog=10560482http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10500092<div align="right" dir="rtl">אני חייב להודות, בזמן האחרון, אני מבולבל. מבולבל מהחברה,מהרגשות שלי, מהתחושות שלי, מהלימודים. מבולבל מעצמי. אני זוכר, שאנשים שאלו אותי לעצות ולעזרה, אמרתי להם: "בשביל להבין את עצמך, עלייך קודם כל להבין את הרגשות שלך. לא, אני לא מדבר על שטחיות כמו שמחה, או עצב, אלא על דברים עמוקים יותר, וכיצד הם נגרמים. למשל, אני מרגיש שמחה, למה? כי הצלחתי במבחן. אני מרגיש עצב, למה? כי אני לא מסוגל" אבל אפילו, את השיטה הזו אני לא מצליח לישם על עצמי, משום מה, אני מרגיש בלבול ענק. אני מאמין ש"הסיבה האמתית לכך שדברים לא מסתדרים כפי שאני רוצה, היא לא בהכרח מה שאני חושב שהיא" אולי זה בעצם דברים אחרים שמשגעים אותי, שגורמים לי לבלבול הזה, לבלאגן המחשבתי הזה. התחלתי להקשיב לעצמי, להבין ולדעתאת עצמי לתת לעצמי גבולות ויכולות חדשות.. הערכה מחדש של עצמי. אני חושב שנסיגה משדה הקרב עכשיו היא לא נכונה, עליי להמשיך וללמוד על עצמי, אפילו עם זה גובל בדברים חדשים ומפחידים שלא ידעתי שקיימים בי. לכן, אני ממשיך, מקווה לשפר את עצמי בזמן האחרון. ולצאת כבר מהבלבול המוזר הזה. בהצלחה? </div>Thu, 05 Feb 2009 18:13:00 +0200bambook0@walla.com (עוזיפלצת (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10500092http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654975&blog=10500092http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10414671<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון, אני מסתובב ברחובות עם חיוך על הפנים. חיוך מטופש שכזה, לא מוסבר, כמעט מרגיש אידיוט. זוהי הרגשה נפלאה, ללכת ולחייך שוב, אני מרגיש חיי שוב. למרות שאי שם דרומה מפה, נהרגים חפים מפשע ולוחמים מדהימים שלנו, אני מחייך. ואני מחייך, בגלל שעברתי שינוי מדהים, משהו שמאיר לי את החיים באור חדש לגמרי. אני הולך וממשיך לחייך כמו אידיוט, אבל זה לא משנה, כי אני יודע שיש לי חברים נפלאים, ושהם תמיד יתמכו בי, גם שהחיוך לא יהיה פה. הטיול שלי בעיר כמעט ונגמר, והחיוך לא רוצה לרדת, אני נזכר ברגעים, בזכרונות, במשאלות ובהשיגים, ומחייך חזק יותר. הכל נראה לי כ"כ חיובי, שטויות שהכעיסו אותי פעם, לא פה עוד, נעלמו עם הפחד והצער. כאשר אני מגיע לביית, אמא שואלת למה אני כזה שמח, ואני באמת לא יודע למה לענות, או שבעצם אני יודע, אבל הסיבות רבות מדי,או עמוקות מדימכדי לספר. בזמן האחרון, אני מרגיש נהדר, והכל בזכותם, חברים מדהימים, החל מטיול חנוכה הנהדר ועד תל אביב מחר. החברים אשר מלווים אותי לכל אורך הדרך, התומכים והאוהבים והדואגים, הם הגורמים לחיוך להשאר על הפנים שלי. הגיע הלילה, עת לישון. שתראו אותי</div>Wed, 14 Jan 2009 00:17:00 +0200bambook0@walla.com (עוזיפלצת (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10414671http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654975&blog=10414671http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10372638<div align="right" dir="rtl">חבר'ה, אנחנו במלחמה. כואב להכנס לעיר, שחייתי בה מאז שנולדתי ולראות אותה מתה. מתה לנגד עינך. הרחובות שהיית רגיל לראות מפוצצים באנשים, ריקים מאדם. האנשים שהיית מבלה איתם ימים ולילות, תקועים בביתם בפחד. משפחה, המבוגרים מבנהם שלא זוכרים מה הולך פה, וקמים כל בוקר, ולא מבינים מה קורה. ואני? אני שקוע בעצמי, מנסה להבין מה הולך פה. הולך שם. מה קורה. ואז, ברגע אחד, צליל אחד, הכל משתנה. לא משנה מה אני עושה, ישן, אוכל, משחק, או אפילו סתם חושב, אני מזנק, רץ החוצה מהדירה שלי, יורד שלוש קומות, ומחכה.. הצליל המקולל לא נגמר, הו לא, הוא ממשיך, מזהיר ומודיע, חזק וברור לכל האנשים, שישנה סכנה קרבה. שניה אחר כך. בום. חזרה לחיים רגילים, לעת עתה. שמרו על עצמכם, בבקשה.. </div>Fri, 02 Jan 2009 23:52:00 +0200bambook0@walla.com (עוזיפלצת (:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654975&blogcode=10372638http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654975&blog=10372638