http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685הרומנטיקן נמצא בכיסופים תמידיים לאידאל אשר אותו לא יוכל להגשים לעולם, שכן אם הוא ימששו, הוא יגביל אותו - גרשון שקד, על הגיבור הרומנטיheCopyright 2026 נועלולה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/85/46/65/654685/misc/22580422.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12503921<div align="right" dir="rtl">יש שירים ששמעתי הרבה בבית, בגלל שהמשפחה אוהבת אותם. אז בגלל אמא, "טיול בשדרה" של יהודית רביץ, וגם "באה מהאהבה". ובגלל אבא, ה-Shadows, בדגש על Apache ובגלל דופר, סטינג, כל האלבום Brand new day, וגם "רוקסן" של הפוליס. וקצת גרין דיי, למרות שזה לא קשור לחיים. ובגלל קלודל, משינה, במיוחד "אחכה לך בשדות" ו"עכשיו את בוכה". יש שירים ששמעו אצלי בבית ספר (מין יסודי של בית"ריסטים קטנים, מקום די עצוב) אז חמסה היו ממש גדולות (מי לא זוכרת את "אתה חייב למות עליי?") ו"חולה על כדורגל", של יאיר גולן, שהוא פחות או יותר הכי שיר יסודי בארץ. ושיר הקטשופ, שהוא ככל הנראה השיר הכי מיותר שאי פעם יצא. והיו עוד כל מיני שירים שרקדנו איתם מאיזושהי סיבה, מין שירי ריקודים לילדים, אז רשימונת קצרה: Cotton Eye Joe של הרדנקס ו-Axel F של קרייזי פרוג והיה גם את שיר הפופקורן, שהוא</div>Fri, 20 May 2011 12:28:00 +0200thoru_honda@walla.co.il (נועלולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12503921http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654685&blog=12503921http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12489029<div align="right" dir="rtl"> אם ווינסטון אומר, קטונתי.</div>Fri, 13 May 2011 15:45:00 +0200thoru_honda@walla.co.il (נועלולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12489029http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654685&blog=12489029http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12485840<div align="right" dir="rtl">החודשים האלו היו מטורפים לחלוטין. המערכת והחוקים שלה כל כך שואבים, שאי אפשר להתנתק ממנה ולעצור רגע לחשוב. עם הנסיונות של צה"ל לשנות אותי התמודדתי טוב מאוד. נשארתי מפוזרת, ביקורתית ובעלת חשדנות מולדת לדת ולאום, שירשתי מאבא. דבקתי בסירובי המצפוני לפתוח זמנים (אני מסרבת לעשות פעולה שהיא לא רק מיותרת, אלא גם לא תקנית מבחינה לשונית). המניפולציות הבנאליות וחסרות החן האלה היו כל כך צפויות, שלא היתה לי בעיה איתן. מה שכן תפס אותי לא מוכנה, מין בלת"מ שכזה, נובע ככל הנראה מהנאיביות שלי. אני באמת שחשבתי שסיימתי עם עסקי היסודי. עם הרכילויות הקטנוניות והביץ' פסט הילדותי הזה. אבל כמובן שאם זורקים 15 בנות לחדר בתנאי לחץ למשך חודשיים, תקועות אחת בתחת של השניה, זה מועד לפורענות. אז האסטרוגן השתולל, ותשע בנות קיבלו באותו יום (כן כן, זה לא רק מיתוס, מחזור זה עניין מדבק), והפלאשבקים מהיסודי היכו בתדירות הולכת ועולה. אז כן, למדתי המון, ונהניתי מאוד מהתכנים של הקורס, והמקום שאליו הגעתי נראה לי די מדהים (עם ת"ש די אלוהי, למען האמת), ובסופו של דבר אני מסכמת את הקורס כחוויה חיובית, על אף שבוע וחצי קשים ב</div>Wed, 11 May 2011 22:09:00 +0200thoru_honda@walla.co.il (נועלולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12485840http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654685&blog=12485840http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12444932<div align="right" dir="rtl">זה כל כך נהדר שכמעט ואי אפשר להכיל את זה. לא הייתי בבית ארבעה לילות רצופים מאז תחילת פברואר... זה יהיה כמעט כאילו יש לי חיים שוב</div>Fri, 22 Apr 2011 13:08:00 +0200thoru_honda@walla.co.il (נועלולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12444932http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654685&blog=12444932http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12405963<div align="right" dir="rtl">צה"ל, למרבה הפלא עושה לי מצב רוח היפי, ושולח אותי אל מחוזות הרוק הקלאסי, הפולק, וגם קצת מוזיקת עולם. כמה שירים נבחרים (בלי לינקים, אני עצלנית). Jefferson Airplane - Today The Doors - Break on Through The Velvet Underground - Sweet Jane The Kinks- Sunny Afternoon The Velvet Underground - Sunday Morning CreedenceClearwater Revival- Have You Seen the Rain? Led Zeppelin - Over the Hills and Far Away Grateful Dead - Ripple Led Zeppelin- D'yer Mak'er ולשיר הכי אירוני שיכולתי לחשוב עליו, למקרה ואין לכם את שלוות הנפש לשירים הקודמים: Give Peace a Chance - John Lennon שבוע טוב לכולם :) peace out</div>Sun, 03 Apr 2011 00:18:00 +0200thoru_honda@walla.co.il (נועלולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12405963http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654685&blog=12405963http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12405893<div align="right" dir="rtl">האם את מורחת לקים על הציפורניים?כן, עד לפני חודשיים, כצה&quot;ל גזל ממני בגסות רוח גם את ההנאה הזו.באיזו תדירות את עושה זאת?בימים כתיקונם - כל שבועיים, פחות או יותר.מהו הצבע או הצבעים המועדפים עליך ביותר על הציפורניים?אדום, ורוד כהה, טורקיז, סגול שזיף...האם את מציירת על הציפורניים (נייל ארט) בנוסף לצבע בסיסי, או משאירה את זה פשוט ובצבע אחיד?אם הייתי יודעת איך, אולי הייתי עושה.האם את שמה לב לציפורניים של אנשים אחרים הרבה?תמיד. אומר המון על בנאדם...האם יש משהו שמפריע לך בציפורניים של אנשים אחרים?רק כשכוססים עד הבשר, זה קצת מלחיץ.האם את מורידה את הלק מהציפורניים כשהוא מתחיל להיסדק או משאירה אותו ככה?אני עושה את הדבר הכי גרוע - תיקונים. אני סתם עצלנית.האם לדעתך לקים הם משהו חשוב בלבוש אופנתי?לא חשוב, אבל בהחלט מוסיף.</div>Sun, 03 Apr 2011 00:17:00 +0200thoru_honda@walla.co.il (נועלולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12405893http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654685&blog=12405893http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12329384<div align="right" dir="rtl">חשבתי לעשות פושט סיפוטרי טירונות, ולבכות על הפק"לים שהייתי צריכה לעשות, והM16 שאני צריכה לעשות, אבל אני לא רוצה לחשוב יותר מדי על הצבא בסופ"ש הזה, אם רק אפשר. לכן, פוסט שאמרתי לפני הרבה מאוד זמן שאכתוב, פוסט של שירים שיכולים להביא אותי לידי בכי. נתחיל בזמרת שהיא אחת ה, אם לא הזמרת האהובה עליי, ג'ניס ג'ופלין כמובן. היא כזאת זמרת עוצמתית, הקול שלה הוא פשוט מסעיר. השיר שלה שלא ספק הכי מרגש אותי הוא ללא תחרות Little girl blue, שביצעו גדולות זמרות הנשמה, מבילי הולידיי לנינה סימון. הביצוע של ג'ניס הוא ללא ספק האהוב עליי, פשוט כי יש משהו שזועק החוצה בקול שלה. מפיל. http://www.youtube.com/watch?v=C3Fzql-3_zM עוד שירים מרגשים שג'ניס ביצעה: Summertime האלמותי, ו-Ball and Chain הגוספלי. נמשיך במעט אינדי, עם להקה שגיליתי דרך פס הקול של הסרט המקסים "אונדין", עם קולין פארל - סיגור רוס. להקה אירית מאוד חיננית, יחודית ונעימה. השיר הזה הוא כמעט אינסטרומנטלי, אבל הוא מרטיט. אהבתי ביותר. http://www.youtube.com/watch?v=XmQuIsDnQ3k במצב הרוח הפסקולי שלנו, נמשיך עם הפסקול המקסים של Across te</div>Fri, 18 Feb 2011 17:49:00 +0200thoru_honda@walla.co.il (נועלולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12329384http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654685&blog=12329384http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12318842<div align="right" dir="rtl">(שישי בערב, רבע למחר. או שמא רבע להיום...) אני בכזה הלם בקו"ם, שהמצאתי מחדש את המושג. אבל זה לא אשמתי, אחרי התרגיל המסריח שעשו לי, ולשאר הבנות שמיועדות לקורס שלי. חשבנו שתהיה לנו טירונות ומקוצרת וחביבה בבסיס נורמלי בשרון, ובמקום זה קיבלנו ארבעה שבועות במחנה 80. אני רוצה להקים קבוצה בפייסבוק- "גם לי צה"ל הבטיח משהו נחמד ובמקום זה זרק לי זין שמן בפרצוף." אז בסוף זה שלושה שבועות ויומיים, ובשבוע הראשון זה בעיקר תורנות מטבח ושיעורים, אבל זה לא הקטע. אני לא אוהבת שדופקים אותי. לא מוצא חן בעיניי. נראה לי אני לא המצאתי את הקטע הזה. הבטיחו לי שבועיים ובית ליד, במקום זה אני בחדר בלי פאקינג דלת במחנה 80, הבסיס עם המטבח הכי ידוע לשמצה בצה"ל, פחות או יותר. ואחרי ייבוש של פאקינג ארבע שעות בבקו"ם, כשיורד עלינו הגשם הכי כבד של השנה, מורדים עלינו את הפצצה. קקות. טוב, נתמודד. הבנות בקורס חמודות, והמפקדות נראות סבירות לגמרי, ושטפי הדם מהדקירות בבקו"ם יעברו מתישהו, ואז אני אפסיק להיראות כמו נרקומנית. ואחרי הטירונות אני אעשה הצרה לחולצה, ואז אני גם אראה פחות מפגרת במדים, ובשאיפה - קצת פחות צעירה...</div>Sat, 12 Feb 2011 13:38:00 +0200thoru_honda@walla.co.il (נועלולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12318842http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654685&blog=12318842http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12309950<div align="right" dir="rtl">אני לא אפחד יותר, כי אני יודעת מי אני. אני מרגישה מי אני, גם אם התחושה הזו לא יודעת להיתרגם למילים. אני לא אפחד יותר, כי אין לי יותר מה לפחד מלהיות לבד. כי בסופו של יום, אחנו תמיד לבד. כי הבעיה כי גדולה בחיים שלנו, תמיד, והיחידה שאולי נוכל לפתור, היא להתמודד עם עצמנו. אני לא אפחד יותר, כי לא אכפת לי מה חושבים אלי, כי הם כולם מטומטמים בדיוק כמוני, אם לא יותר. אני לא אפחד יותר, פשוט כי נמאס. לא מהחושך, או מהבדידות, או מהשואה, או שבעצם, מכולם ביחד, כי זה תמיד היה כולם ביחד כי כולם בעצם אותו דבר - פשוט כי נמאס לי. כי אני יכולה לזרוח, ואני לא אחיה בצל החרדות שלי יותר. פשוט כי אני יודעת שאני יכולה להפסיק. אני יודעת שאני יכולה להפסיק, מתוך אינטואיציה, או תחושת בטן, או איך שלא קוראים לזה. אני לא אחיה יותרבצל של אף אחד, אפילו לא שלעצמי. אני אזרח ואבעט ואצרח, עד שאני אגיע למקום שבו אני אהיה מאושרת. כיזאת הדרך היחידה לחיות. כי אחרת, זה לא באמת חיים. עד שאתה לא מסתער עליהם, בלי לפחד, בליעכבות, אתה לא חווה אותם. ולי נמאס מלא לחיות. בדיוק עכשיו. ובדיוק בגלל זה אני אלך לישון. יפה לי. אפילו</div>Mon, 07 Feb 2011 04:05:00 +0200thoru_honda@walla.co.il (נועלולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12309950http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654685&blog=12309950http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12302520<div align="right" dir="rtl">ואם יש אלוהים בנמצא, יהיה נורא נחמד מצידו לעזור לי, כי אני בפאניקה של החיים. מה זאת ההפקרות הזאת, לגייס אותי לצבא? איזה אדם צלול בדעתו יתן לי נשק חם וגם יגיד לי לירות בו? כל הקונספט הזה של מדים, וטירונות, ופטרת במקלחות, נשמע לי מאוד מפוקפק. ומלחיץ. ולא הכי היגייני. במיוחד שכולם אומרים שסיפורי האימה על הסקביאס באמת נכונים. אז נכון, לכל שעת צרה בטירונות אני שומרת את המנטרה "לפחות זה רק שבועיים, לפחות זה לא באוגוסט", אבל כל הקטע הזה של לבלות שנתיים בדקרון בצבע זית לא נשמע לי כמו רעיון מוצלח במיוחד. אחרי שמונה חודשים של טטריס, בהייה בתקרה והסתחבקות עם ברנדה ודילן בVOD, ממש לא זורם לי להתגייס. ובכדי למנוע את תגובות הנאצה שאולי יבואו, אם מישהו אולי יקרא את הפוסט הזה במקרה, אני כן רוצה להתגייס, וזה חשוב וכל החרא שצריך להיאמר בנקודה הזו בשביל להימנע מלינץ', אבל למה זה צריך להיות כל כך מעיק? אי אפשר לתרום למדינה בצורה קצת יותר סימפטית? הפוך שלי, והמחשב שלי, והחימום, והחתולים, וההורים, והשקט הנפשי, והזמן לעשות שלושה אימוני יוגה ביום - מה בוער למדינת ישראל לקחת את זה ממני? עוד מעט</div>Thu, 03 Feb 2011 03:26:00 +0200thoru_honda@walla.co.il (נועלולה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654685&blogcode=12302520http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654685&blog=12302520