http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335שלום לכם, קוראים אלמונים ומסתוריים של בלוג אלמוני ומסתורי.heCopyright 2026 Legion. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11777650<div align="right" dir="rtl">יש חלום אחד שחלמתי לפני כמה ימים, ומאז שחלמתי אותו, הוא מעסיק אותי הרבה. אני חולם חלומות כל הזמן, ואת רובם אני שוכח כמה דקות אחרי התקומה...אבל החלום הספיציפי הזה ממש נגע בי. אני לא מרבה לכתוב כאן, בישראבלוג, פרטים אישיים על החיים שלי, מתוך רצון לפרטיות, אבל הפעם אני מעונין לשתף אתכם בחלום הזה. אני רוצה שתכתבו לי כאן את חוות דעתכם. מה אומר החלום הזה? איזו משמעות יש לו? אני רוצה לשמוע מה אתם חושבים בענין. חלמתי שאני בתוך מדינה אירופאית כלשהי, כנראה כחלק מטיול לחו''ל. אני הולך ברחוב, ואני רואה בחורה בת 20+, קצת יותר מבוגרת ממני, והיא מטפלת בחתול בעל חמישה ראשים, שישב ליד פח אשפה, חסר כל יכולת לנוע. זה היה לא נעים למראה. החתול הזה היה ממש גוסס, והמון נמלים היו עליו. אבל את הבחורה הזאת זה לא הרתיע, והיא טפלה בחתול והאכילה אותו. אחרי כמה זמן, אני שוב רואה את הבחורה מטפלת בחתול. אני שואל אותה "How are your cats?", והיא עונה לי בעברית ברורה ששלומם מצוין. היא העניקה לכל אחד מראשיו של החתול שם משלו. היא בעצם התיחסה לכל ראש כאילו היה חתול נפרד. ואז היא קמה, ואנחנו מתחילים לטייל שם. היא מספ</div>Tue, 11 May 2010 23:21:00 +0200nadoovi@hotmail.com (Legion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11777650http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654335&blog=11777650http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11636917<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון אני כבר לא מפרסם פוסטים חדשים. משום מה, אני לא מרגיש צורך מיוחד לכתוב כאן. אני לא צריך לפרוק מחשבות ורגשות על המחשב...את כל זה אני כבר עושה בעצמי, בראש שלי. קרו כל כך הרבה דברים מאז הפוסט האחרון שפרסמתי. המון השתנה. קרו דברים טובים, קרו גם דברים רעים. אבל מהשבטוח, החודש האחרון היה מענין מאד בשבילי מכמה בחינות. אני מרגיש במלוא מובן המלה חי. אם הייתי עכשיו עמוק בתוך השגרה שלי, אז קשה לי להאמין שהייתי מרגיש ככה. כמובן שיש קצת לחץ בלמודים...אבל לא נורא, אוטוטו תתחיל חופשת פסח ואז ירד הלחץ. האמת שהלימודים ממש לא מעסיקים אותי בזמן האחרון. יש לי בגרות ביום רביעי, ועבודה גדולה להגשה ליום חמישי, אבל משום מה, כל זה לא מלחיץ אותי. הראש שלי נמצא במקומות אחרים. מתי השגרה תחזור אלי? לא יודע. מצדי שתחזור בעוד שנה-שנתים. כרגע טוב לי בלעדיה</div>Mon, 08 Mar 2010 22:46:00 +0200nadoovi@hotmail.com (Legion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11636917http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654335&blog=11636917http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11561419<div align="right" dir="rtl">זו פעם ראשונה שאני כותב פוסט שקשור לנושא החם. ראיתי ''10 דברים שנמאס מהם'' וחשבתי-''הו! סוף סוף משהו שאני יכול לכתוב עליו! 1. האח הגדול-מאז ומעולם לא חבבתי את ז'אנר הריאליטי. אבל ''האח הגדול'', את זה אני לא סובל במיוחד. ה..זבל הטלויזיוני הזה משודר 24 שעות ביממה, ואנשים אשכרה צופים בזה..24 בשעות ביממה! גם האנשים הקרובים אלי, מהופנטים לדבר הזה. אני רוצה לדבר אתם, אבל לא! הם חייבים לראות מי יהיה המודח הבא בבית האח הגדול! ארררררר! 2. ערבית-למה, תגידו לי, למה הייתי צריך להרחיב במקצוע המקולל הזה? בהתחלה עוד היתה לזה סבה, כי אז אני רציתי להתקבל למודיעין, אבל עכשיו, אחרי שהסירו את המועמדות שלי משם, איזו סבה יש לי להמשיך ללמוד את המקצוע המעצבן הזה? בחיי, חבל שלא הרחבתי ספרות. 3. בית ספר-ככל שהשנים מתקדמות, אני רק שונא את המקום הזה יותר ויותר. מזל שזו השנה האחרונה. 4. אנשים רועשים-נראה כאילו אנשים כאלה הם ההפוך המושלם שלי. אנשים רעשניים וקופצניים שלא יכולים לתת לפה שלהם מנוחה. לא שיש לי בעיה אישית עם איש רועש ספיציפי, אבל כשאתה מנסה לשקוע במחשבות, והם צורחים ברקע...זה מעצבן. 5. זכרונות מ</div>Sun, 31 Jan 2010 21:51:00 +0200nadoovi@hotmail.com (Legion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11561419http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654335&blog=11561419http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11477729<div align="right" dir="rtl">אמרתי לה שאתקשר יותר מאוחר. כשהתקשרתי-היא כבר ישנה. אני לא יכול להתקשר אליה מחר-כי אז זה יהיה מנג'ס מצדי. מתי כןלהתקשר? בשישי? בשבת? אוף. אני שונא ללכת לישון כשאני מוטרד.</div>Wed, 23 Dec 2009 22:48:00 +0200nadoovi@hotmail.com (Legion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11477729http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654335&blog=11477729http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11469607<div align="right" dir="rtl">ובמקום להיות עכשיו בבית ספר, ללמוד בשעור חנוך עם המחנכת, אני יושב כך מול המחשב, בסתלבט שכזה, וכותב פוסט חדש בבלוג שלי? צצ צצ צצ, לא בסדר מצדך, לג'יון. אבל אני מרגיש עכשיו איזשהו צורך מסוים לכתוב כאן, לשתף את העולם בחיי האישיים. זה לא קורה הרבה. הפוסט הקודם שנכתב כבר לא כל כך רלוונטי מבחינתי. עכשיו אני במקום אחר, הרבה יותר אופטימי. לא, לא אופטימי במובן של שמיים ורודים, פרחים ופרפרים, ממש לא. זה יותר אופטימי בכיוון של...תקוה לעתיד. ובתור מישהו שפסימי מטבעו, אני מוכרח לומר שזו הרגשה די נעימה, להיות אופטימי. אני מאוהב עכשיו. כמו ילד קטן. לא אוכל לחשוף מעבר לזה...קשה לי לחשוף את עצמי כאן בבלוג. בידיעה שכל אחד בעולם יכול להכנס לבלוג שלי ולקרוא, אני לא מסוגל לחשוף את עצמי, להפתח. אפילו שזו אמורה להיות אחת המטרות של כתיבת בלוג. בגלל זה אני גם לא מעדכן כאן יותר מדי. טוב, אני חושב שכדאי שאצא עכשיו לבית הספר. כבר הפסדתי את השעה הראשונה של היום, אני ממש לא רוצה להפסיד גם את השעה השניה... דוקא היה נחמד לכתוב כאן...קצת מפיג את ההרגשה המגעילה הזאת של לקום בבוקר. אבל כנראה לא תהיינה</div>Sun, 20 Dec 2009 08:05:00 +0200nadoovi@hotmail.com (Legion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11469607http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654335&blog=11469607http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11393424<div align="right" dir="rtl">כשאני מרגיש קצת לבד, אני נזכר בה, בילדה ההיא, ורוצה שתהיה לידי אני רוצה לראות אותה, אני רוצה לשוחח אתה, אני רוצה לעשות דברים ביחד אתה, ואפילו, אני רוצה שפשוט תהיה נוכחת ולא נעשה דבר, ואז אני כבר ארגיש טוב יותר. בין כותלי בית הספר הקודר, כשאני מוקף באנשים שאני לא מרגיש כלפיהם דבר, אני רוצה שהיא תהיה כאן, ואז בית הספר כבר לא יהיה כל כך נורא. האם אני אפגוש אותה שוב? או שלעולם לא אזכה לכך, אלא היא תמיד תשאר רק בראש שלי, בזכרון שלי? אם רק..אם רק היינו גרים קרוב יותר אחד לשני... אולי היינו יכולים ''בטעות'' להתקל אחד בשני, אולי ברחוב, אולי בקניון, או בגינה אבל...שנינו גרים בערים אחרות, ומה הסיכוים שיצא לנו להפגש במקרה? כל כך הייתי רוצה לראות אותה שוב, הגעגועים מקשים עלי, אולי יום אחד, אולי יום אחד אראה אותה שוב.</div>Mon, 16 Nov 2009 14:36:00 +0200nadoovi@hotmail.com (Legion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11393424http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654335&blog=11393424http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11244882<div align="right" dir="rtl">סוף הפרשה. אחרי תקופה ארוכה כל כך של רגושים, שמחה, עצב, אושר, כאב, התרגשות, יאוש, סוף סוף חזרתי אל השגרה שלי. בלי רגושים, בלי שמחה, בלי עצב, בלי אושר, בלי כאב, בלי התרגשות, בלי יאוש. אטום רגשית. ואיך זה מרגיש לי? אני לא יודע... כמו סלע. A winters dayIn a deep and dark december;I am alone,Gazing from my window to the streets belowOn a freshly fallen silent shroud of snow.I am a rock,I am an island.Ive built walls,A fortress deep and mighty,That none may penetrate.I have no need of friendship; friendship causes pain.Its laughter and its loving I disdain.I am a rock,I am an island.Dont talk of love,But Ive heard the words before;Its sleeping in my memory.I wont disturb the slumber of feelings that have died.If I never loved I never would have cried.I am a rock,I am an island.I have my booksAnd my poetry to protect me;I am shielded in my armor,Hiding in my room, safe within my womb.I touch no one and no one touches me.I am a rock,I am an island.And a rock feels no pain;And an</div>Tue, 15 Sep 2009 21:41:00 +0200nadoovi@hotmail.com (Legion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11244882http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654335&blog=11244882http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11230029<div align="right" dir="rtl">כל כך שמח. ולא אכפת לי אם זו שמחת שווא או לא, אני בכל זאת שמח. יואו, זה כל כך כיף ללכת לישון עם חיוך על הפנים.</div>Wed, 09 Sep 2009 21:23:00 +0200nadoovi@hotmail.com (Legion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11230029http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654335&blog=11230029http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11214935<div align="right" dir="rtl">מדי לילה אנחנו נמצאים בתוך עולם אחר. עולם שונה מהעולם המוכר לנו במציאות. אפשר לומר שכל חלום שאנחנו חולמים הוא בעצם עולם ומלואו. אמנם יש בו את אותם אנשים שאנחנו מכירים מהחיים האמתיים, ואותם מקומות. אבל הכל שונה כל כך. אפילו קצת מוזר, באיזשהו אופן. כל חלום מביא עמו משהו חדש, סיפור חדש, חויה חדשה, שלא היתה לנו קודם לכן. בטח שלא בחיים השגרתיים שלנו, שבהם כל הימים אותו דבר ולא קורים דברים מענינים. בחלומות אין שגרה. כל הזמן קורה משהו חדש ובלתי צפוי. בחלומות אנחנו יכולים לעשות את כל מה שחפץ לבנו. אנחנו יכולים לפגוש אדם שאיננו יכולים לפגוש במציאות מסבות שונות. אנחנו יכולים לדבר עם אנשים שאינם עוד בין החיים. אנחנו יכולים לחדש קשרים שנותקו מזמן. חבל שאנחנו לא שולטים בשום דבר שקורה במהלך החלום. זו הרגשה מדהימה להיות בתוך חלום. כל הזמן קורים דברים חדשים ומפתיעים, ואנחנו רק רוצים להמשיך לחלום, להמשיך בתוך העולם המוזר והלא נודע הזה, עם ציפיה גדולה לעתיד. ואז, אנחנו מתעוררים. בבת אחת אנחנו חוזרים אל העולם המוכר לנו. והעולם הזה הוא כל כך שונה מהעולם שהיינו בו בחלום. התודעה חוזרת אלינו במהירו</div>Thu, 03 Sep 2009 17:47:00 +0200nadoovi@hotmail.com (Legion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11214935http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654335&blog=11214935http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11209043<div align="right" dir="rtl">בהתחלה זה התחיל דוקא בסדר, פגשתי חברים שלא ראיתי המון זמן, צחקתי אתם. אבל לקראת סוף היום זה כבר נהיה מיאש. כשהלמודים הרגילים התחילו. אלה היו בסך הכל שלושה שעורים, אבל זה הרגיש הרבה יותר מזה. זה הרגיש כמו נצח. הייתי מאד עייף, תשוש וחלש בשעות האלה. אולי זה בגלל העיפות, בגלל שישנתי חמש שעות הלילה הזה. ואולי לא. אולי זוהי התחושה הרגילה, של להיות בשגרת הלמודים. ואני יודע שהלמודים האלה נמשכים עד סוף השנה. פה ושם יש חופשות קטנות, אבל הן עוברות מהר מדי בשביל שיהיה אפשר לנצל אותן. רק היום, בשלוש השעות האחרונות בבית הספר, עכלתי את העובדה שהחופש נגמר. אני באמת לא אוהב את המסגרת הזאת של בית ספר. ולא, זה לא מהמקום הזה של ''שונא ללמוד'' כי דוקא אין לי בעיה עם למידה, אני תלמיד טוב ויש לי הישגים טובים. זה לא הענין. זה פשוט...כל מה שמסביב. זה שזה עד שעה מאוחרת. ההפסקות המשעממות וחסרות התועלת. זה שאני לומד עם אותם תלמידים כבר מכתה א'. תלמידים שמכירים אותי מכתה א'. אין לי באמת הזדמנות לפגוש מישהו חדש, שלא תהיה לו דעה מוקדמת עלי. ובחופש הגדול לא היתה לי את ההרגשה המדכאת הזאת. הרי הייתי רב הזמן</div>Tue, 01 Sep 2009 13:40:00 +0200nadoovi@hotmail.com (Legion)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=654335&blogcode=11209043http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=654335&blog=11209043