http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874heCopyright 2026 רונצ'ה (L). All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11456888<div align="right" dir="rtl">כשיהיה לי כוח להמשיך את הסיפור, אני אמשיך וכאלה.לאחרונה אין כוח להרבה,הרבה חידושי קשרים בזמן קצר,כל-כך הרבה לעשת ומעט מאוד זמן לעשות את הכל.בנוסף להכול, אני מנסה "לנצל" את ימי החופש וללכת לישון בשעות לא שפויות ולקום מוקדם בבוקר,מה שגורם לי להיראות כמו זומבי שרודף אנשים ברכבת התחתית.ומלבד כל זה?הכל טוב &gt;&lt;ואין לי כוח לחפור יותר.סתם עוד פוסט חסר משעמות, בדיוק כמו שאני אוהבת. </div>Tue, 15 Dec 2009 08:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונצ'ה (L))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11456888http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=652874&blog=11456888http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11431182<div align="right" dir="rtl">התגובות יישארו סגורות לעת עתה. &#9829;פרק ראשון.הרגשתי את הצמרמורת עוברת בגופי במהרה, מחממת חלקים קרים ולהיפך. היא הייתה כל-כך נעימה ומרגיעה, מכניסה אותי למעין בועה למשך כמה רגעים. עצמתי את עיניי כדיי להתמכר לתחושה, נשכתי את שפתיי בעדינות והוצאתי אנחה כבדה. ההרגשה הזאת הייתה-אחרת, בלתי רגילה. לעבור על החוקים ועם זאת להרגיש הכי טוב בעולם. הראש צעק שאסור ושאפסיק אבל היה תורו של הגוף להחליט הפעם. והוא הכריע.האבקה הלבנה שנותרה התפזרה על רצפת חדר האמבטיה, ועליה נפלה השקית השקופה עם השם המפחיד מכל. שם הסם.*תחילת פלשבק*"אני.." החל הבחור לומר."לא"הבטתי אל השמיים הכהים "בבקשה לא" התחננתי לרגע.הקור החל לעטוף את עורי, משאיר עקבות של עור ברווז מאחורי. נראה היה שהג'קט בעל הבד הדקיק לא הייתה החלטה טובה לאותו הערב הקר. עצמתי את עיניי מנסה לעצור משיניי לנקוש מקור."אני חייב ללכת" אמר."אז לך, פשוט לך כבר. גם ככה אין לך מה לחפש אצלי יותר" סיננתי בכעס מבין שיניי. הבחור עמד לרגע המום. "מה? כבר הספקת לדפוק אותי! ברור שאין לך מה לחפש אצלי יותר, ואתה 'חייב ללכת'" עצרתי את הדמעות לפניי שאלה הספיק לרדת."אני מצט</div>Thu, 03 Dec 2009 18:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונצ'ה (L))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11431182http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=652874&blog=11431182http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11346259<div align="right" dir="rtl">ואו, הרבה זמן עבר מאז שכתבתי פה, אני מניחה שהכתיבה משחררת הרבה לחצים ממני, ובכל-זאת לא כתבתי פה, והלחצים הצטברו. לאחרונה, קשה. קשה מתמיד. ואני רוצה להתפרק ולבכות אבל זה קשה כשאין את האדם המתאים לבכות איתו. כל חבר נושא סוד אחר ממני, חלק קטן מהאישיות שלי ומהעבר, אבל לאף-אחד אין את הספר השלם. אף אחד לא מכיר אותי לעומק, ואלה שמכירים קצת יותר מכולם לא מבינים אותי מספיק בשביל לעזור לי. כאלה שקוראים כאן לראשונה ואין להם שום קשר אליי חושבים שאני עוד אחת עם בעיות, אבל עברתי מספיק דברים מזעזעים בשביל לומר שאני שונה מכולכם. ואם כבר חוזרים לבלוג הספציפי הזה (כרגע לתחרויות האחים אני לא חוזרת) קטע שכתבתי תוך כדיי: אני יושבת על הרצפה הקרה, מקררת מעט את טמפרטורת הגוף, מזיעה טיפות חמות ומלוכלכות של זיעה ממצחי אל עבר הרצפה. בשעה האחרונה, כך לפחות אני חושבת (אני כבר מזמן לא עוקבת אחר מחוגי השעון) קפצתי מהספה כמה פעמים, רצתי בין הקומות וניסיתי לעלות אל הגג. כעת התייאשתי. ניסיונות כושלים אחד אחר השני הביאו אותי לנקודת ההתחלה. טוב, לא בדיוק. יותר אל נקודת ההתחלה בבונוס של כמה כישלונות. אני נו</div>Mon, 26 Oct 2009 18:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונצ'ה (L))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11346259http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=652874&blog=11346259http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11165054<div align="right" dir="rtl"> קרדיט "Yeah you bleed just to know your alive" כן, אתה מדמם רק כדיי לדעת שאתה חי. אני אענה על תגובות מאוחר יותר. אני לא מרגישה טוב, בכלל לא טוב אפשר לומר, ובכל זאת אני פה. מוקדש לדניאלה 3 &gt; והנה אני מהלכת שוב יחפה, בין שיברי כוסות שקופות שנחו בשלמותן עד לפניי שבוע. מנסה לא להיפצע, לא לדרוך על אף שבר, כדיי שלא תרגיש שאני פה, שלא תשמע אותי, כי אני יודעת שזה יכאיב לך יותר. אני מביטה על כתמי השמן שהשארת אחרייך על הכריים, הכל כי אני לא פה להזכיר לך שצריך לנקות. אני עוקבת אחריי כתמי השמן שהמשיכו אל עבר השיש, מנסה לעצור את עצמי מלנקות. נכנסתי לחדרי, הכל נח במקום שבו השארתי אותו, הופתעתי לדעת שלא זרקת את רוב דבריי, מעולם לא אהבת את הדובונים שעל מיטתי. נשכבתי על המיטה, המצעים היו קרים, שבועות שאף-אחד לא התקרב למיטה הזאת. הרגשתי צמרמורת עוברת בגופי, זיכרונות ואוליי יותר מזה. ראיתי שהפכת את התמונות המשותפות, עכשיו הן עם הפנים לקיר, הייתי הופכת אותן חזרה, אבל אז תדע שהייתי כאן, ואז תכעס עליי-שהייתי כאן, ולא אמרתי לך. אני יודעת שאתה כועס ועצוב בגללי, שהלכתי ולא אמרתי להתראו</div>Mon, 17 Aug 2009 21:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונצ'ה (L))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11165054http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=652874&blog=11165054http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11160909<div align="right" dir="rtl"> קרדיט הקטע הבא מוקדש לאדי ולטלו 3 &gt; הביטי מבעד למראה, האם את רואה שם את עצמך? אין ספק שזהו גופך, ואלה בגדייך שדאגת לבחור בקפידה בבוקר. השיער שנח בשלמות על כתפייך, בלי שערה אחת היוצאת מן המקום. האיפור שלמרות הבוקר הקשה, עוד לא נמרח לגמריי אך השאיר סימנים שחורים קטנים מסביב לעין הרחבה. גופך בעל הגזרה השמורה היטב, הגזרה החטובה שעבדת עלייה כל-כך קשה בשבועות האחרונים, ואלייה איך לא? מתווסף החיוך. אך זה מה שהמראה משקפת. רק פריטים חיצוניים חסריי חשיבות, אני יודעת, אני יודעת מה באמת קורה בתוכך. יודעת שאת לא כזאת חזקה ומושלמת כפי שאת מציגה את עצמך. הביטי עמוק, עמוק אל תוך ענייך, העייפות והעצובות. אומנם את לא מזילה את הדמעות שהן זועקות להוציא, אך אני יודעת כמה עצובה את. העיניים הכחולות והיפות שלך, אלה שמחמיאים לך עליהן ביום-יום, זועקות לבכי, ואת רק מחייכת. ומה החיוך שלך באמת שווה?. את רק מותחת שרירי לסת, זה לא אומר שאת באמת שמחה. הביטי מבעד למראה, האם את באמת רואה שם את עצמך? זוהי האשליה מבעד למראה. עריכה- הקטע של קרן. טוב, הנה קטע בלי מוות וטיפה יותר אופטימי D: נשכבת</div>Sun, 16 Aug 2009 14:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונצ'ה (L))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11160909http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=652874&blog=11160909http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11159411<div align="right" dir="rtl">הכל משעמום., ואל תחשבו שאני אובססיבית למוות, הן ביקשו XD הקטע הראשון מוקדש לאדי 3 &gt; היא שוטטה בין אלפי הקברים, הקור, והגשם היכו בגופה, והיא נשארת בשלה, בעניינה, ממשיכה לטייל כתענוג. זה היה בשבילה תחביב, לבוא בכל לילה ולילה, לטייל בין אלפיי הקברים, לבדוק שמות, לעבור עם האצבע על האותיות החרוטות עמוק עמוק, האותיות המלאות באבק ודמעות של משפחות. היא חייכה, לא חיוך עצוב ומלא כאב, חיוך מלא בעונג עצמי, ביטחון. והנה קבר נוסף, היא נוחתת לידו על ברכיה, מעבירה את ידיה על האותיות החרוטות על האבן הקרה, מוסיפה אבק לאצבעותיה הקפואות וחסרות הדם וטועמת אותן, אט-אט. לא היה לאבק שום טעם, היא התרגזה. לא היה לאבק תוספת המליחות לו ציפתה, תוספת הדמעות של המשפחות היקרו והעצובות. עיניה בערו. היא הביטה על השם החרוט באבן ודמעה זלגה בעיניה. 'האם זה לא עצוב שאף-אחד לא בא לבכות על הקבר שלך?' היא הביטה בשמה החרוט באבן, וכרעה לפניי קברה, זועקת. הקטע השני מוקדש לגאיו 3 &gt; היא התיישבה על אדן החלון, מביטה בו עוזב את ביתה. היא השפילה את מבטה ונשענה קרוב יותר לזכוכית החלון הקרה. היה זה היום הכי קר בחו</div>Sun, 16 Aug 2009 00:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונצ'ה (L))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11159411http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=652874&blog=11159411http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11158538<div align="right" dir="rtl"> אל תשאלו מה עובר עליי, משעמם לי והתחשק לי לכתוב D: עד כמה משעמם לי? אל תשאלו &gt;&lt;" הקטע הבא מוקדש לשירנו 3 &gt; היא הסירה בתנועות ארוכות ומדוייקות את הג'קט הארוך ותלתה אותו על מתלה המעילים. לא הבנתי בדיוק למה היא לבשה את הג'קט הארוך, זה לא היה מסוג הערבים הקרים של החורף, זה היה ערב נעים. הובלתי אותה לחדר האוכל, ובמהירות היא הצטרפה אל המוני האנשים שעמדו שם. בדקתי שוב ושוב את רשימת האורחים, תוך כדיי העפת מבטים אל השעון כל כמה שניות, כמו רובוט. לא רציתי לחשוב שאחד האורחים ייאחר. שמעתי ציחקוקים מאיזור חדר האוכל, הצחוק המתגלגל שטף את הבית מהשיעמום וחוסר החיים. הבית ששכרתי לארוחה היה בית ישן, גג הרעפים היה מפורק למחצה, דליים רבים היו מפוזרים ברחבי הבית כדיי למנוע הצפה של גשם. רהיטים רבים היו מלאי טלאים שהספקתי לתפור לפניי כן, הווילונות היו קרועים בקצוות והאור נכבה כל עשרים ושלוש דקות. בהחלט לא בית באווירת מסיבה. כשאחרון האורחים הגיע התיישבנו ליד השולחן, שלוש עשרה אנשים סביב שולחן אחד. במהרה השולחן התמלא בפיטפוטים מהצד, התלחששויות ורעש של מזלגות פוגעים בעדינות בצלחת. ואני רק</div>Sat, 15 Aug 2009 19:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונצ'ה (L))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11158538http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=652874&blog=11158538http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11147291<div align="right" dir="rtl"> טוב, לא נעשה את זה חוופר, בלוג אישי, חוופר על כמה שהחיים משעממים, עד כמה שאני משועממת, ועד כמה שגאיו השקסע חוופרת לי לקבל תמונה של אחי &gt;&lt; אז, שירנו, אדי,טלו, קרן,גל,נורית, גאיו, אמינו,שוהם,שירה,נוי(ה),גילי,שקד,מורני אני 3 &gt; אתכן גםגםגם אנשים מתחרויות שאני לא זוכרת את שמם הפרטי XD (התסלחו לי?) ניק (ליאור..חעחע נזכרתי), ברצ'ו, היידן, דאגי, אשטון(יעל),ג'סי וסלינה ועוד מלאמלא אנשים שבטוח שכחתי, או לא היה לי כוח לכתוב וכל מיני אנשים שאני מכירה במציאות (במקרה XD) דניאלה 3 &gt; , פאוולינה, אגט, מישל, וויקי, דנצ' 33 &gt; <SPAN class=post</div>Tue, 11 Aug 2009 22:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (רונצ'ה (L))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=652874&blogcode=11147291http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=652874&blog=11147291