http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130My lousy lifeheCopyright 2026 Like To Drink?. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=12453643<div align="right" dir="rtl">לא כסף, לא בגדים, לא יהלומים, לא מכרים, לא מתנות, לא חיזורים, לא פייסבוק, לא טכנולוגיה, לא טלויזיה, לא משחקים, לא אוכל, לא שתיה, לא סמים, לא סיגריות... רק אמת. רגשות. אהבה. זכרונות.</div>Tue, 26 Apr 2011 04:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Like To Drink?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=12453643http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651130&blog=12453643http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=12395548<div align="right" dir="rtl">אז חצי שנה היינו ביחד. בילינו, דיברנו, צחקנו, שכבנו, שתינו.החזקתי את עצמי, ולא ננתי לעצמי להתאהב בו. וזה כרך בלא לתת לו להכיר אותי באמת, ולא לנסות להכיר אותו באמת.זה לא נותן לו את התירוץ לשקר לי, לא נותן לו את התירוץ לזרוק כל טיפת כבוד שאי פעם רכש כלפי, אם בכלל.איך הוא מעז לספר לי שהראש שלו עסוק במשהו כלכך רציני, שכרגע לא חשוב מהו, לא לתת לי שום יחס ולצפות שאני אבין ואסלח?אז קצת הבנתי, ולא סלחתי. לא מאוהבת, אבל גם לא סתומה. הרבה דברים קטנים מצטברים ומצטברים עד שיש ערימה של זבל. לא רציתי את הערימה הזו יותר.יכלתי לצעוק עליו על כל מה שהוא גרם לי להרגיש, להטיח בו הכל, לרדת עליו עד שהבטחון העצמי שלו היה מתערער.אבל ידעתי באיזה מצב רגיש הוא נמצא והתחשבתי בזה.אז אם הוא כלכך טרוד במה שעובר עליו, היה לו זמן למצוא לעצמו נקבה חדשה, כמה ימים ספורים אחרי שנפרדנו בדרך הכי נחמדה ועדינה שיש?הוא יודע גם בדיוק מה עובר עלי, אז איך הוא מנפנף במה שהוא עשה בלי בושה?צריך באמת להיות חסר רגשות לחלוטין כדי לעשות משהו כזה.אני פשוט לא יכולה להסביר לכם את מימדי הבושה והגועל שאני מרגישה כרגע.ואני כלכך רוצה לנקום, לפ</div>Mon, 28 Mar 2011 01:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Like To Drink?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=12395548http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651130&blog=12395548http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11788566<div align="right" dir="rtl">לאבד חבר זה למות, לכאוב, לנחול תבוסה, לא לראות את האור בקצה המנהרה. לאבד חבר זה להרגיש שהעולם עמד מלכת. שהכל נעצר ושאין התחלה ואין סוף. חבר הוא הכל. הדרך, האור, הלב, החלומות שלנו. חבר הוא מישהו שאתה יודע שתמיד יהיה איתך. חבר נוסך בך תחושת ביטחון ועוזר לך להמשיך הלאה, הוא זה שדוחף אותך ועוזר לך למצוא את דרכך. לאבד חבר זה לקטוע את הקו העדין של החיים ולהותיר את הלב חשוף ופגוע. לאבד חבר זה להשאר בלי החצי השני שלך, לבכות ולצחוק לבד מעתה ואילך. &#9829; </div>Mon, 17 May 2010 01:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Like To Drink?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11788566http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651130&blog=11788566http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11514854<div align="right" dir="rtl">הלוואי שיכולתי לומר שאני לא מתרגשת כשאני רואה אותו, כשאני שומעת אותו, כשאני מחבקת אותו...אני לא בטוחה אם הסיפור שלנו נגמר.כשאני בטוחה, הוא מוצא דרך לחזור ולנער אותי,לחזור ולגרום לי להזכר בו, לחשוב עליו או אפילו להרגיש אליו משהו שוב.וכשאני לא בטוחה- אני בחיים לא אמצא לזה תשובה. במיוחד לא ממנו.אנשים מספרים לי שהוא דיבר עלי, התגעגע אלי, חשב עלי... ומצידו- בשיחות שלנו, אני אפעם לא אבין מה הוא רוצה מרגיש או על מה הוא חושב.הלוואי שיכולתי לדעת שהוא כן מתרגש כשהוא רואה אותי, כשהוא שומע אותי, וכשהוא מחבק אותי...אני בחיים לא אשכח כל מה שעברנו, כל מה שהיה בנינו וכל מה שהרגשנו,ואני בחיים לא אוכל להניח את כל זה בצד, אם כל הסיפור הזה לא יסגר אחת ולתמיד.אני לא יודעת מה עדיף, שנחזור וננסה שוב, או פשוט לזרוק הכל לפח.כי ככה זה חייב להיות. או שנהיה ביחד או שלא נשמור על קשר בכלל.ידידים וכל החרא הזה- לא יקרה. זה לא בריא לאף אחד משנינו.אני באמת לא מבינה איך הצלחתי להגיע לו אל הלב. אני יודעת שאף אחד/אחת אחר לא הצליח.אם חשבתם שהכרתם מישהו מתוסבך, לא הכרתם אותו.. הוא כלכך מעבר להגדרה הזו.ולמה אני כלכך רגשנית פ</div>Sat, 09 Jan 2010 23:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (Like To Drink?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11514854http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651130&blog=11514854http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11493446<div align="right" dir="rtl">איך זה להיות לא מרוצה? לא לאהוב\ להסכים\ לקבל משהו בחיים שלך?האם אתה יכול לשנות את זה? לא יודעתאני לא מרוצה מהעובדה שאני לא עם מי שאני מאוהבת בואני לא מרוצה ממנו. לא מרוצה מהאופי שלו, מהיחס שלו, מההתנהגות שלו.אבל אני מאוהבת בו. ואני לא יכולה בלעדיו.אני לא מרוצה מהעובדה שחברות שלי, לא חברות ב100%.אני לא מרוצה מהחוסר אכפתיות שלהן לפעמים, מזה שאין להן כוח, מההתעסקויות בעצמןמהפעמים שאני נשארת בחוץ ומהפעמים שהדעה שלי לא נחשבתאבל הן חברות שלי ואני אוהבת אותן. ואני לא יכולה בלעדיהן.אני לא מרוצה מהמשפחה שלי.אני לא מרוצה מהקשיחות, אני לא מרוצה שהלימודים זה הכי חשוב בענייהם,אני לא מרוצה מהיחסים המפוררים שיש בה, מהאנשים האינטרסנטים שיש בה.אבל הן המשפחה שלי ואני אוהבת אותם. וגם כמובן- לא יכולה בלעדייהם.אני לא מרוצה מעצמי.אני לא מרוצה מהלימודים שלי, מהציונים שלי, מהפגמים שבי, מהדברים שחסרים לי,מהבגדים שלי, מהחיים שלי, מהאופי שלי, מהאימפולסיביות שלי.אבל אני.. זאת אני. ואני אוהבת אותי? וגם.. לא יכולה בלעדיי?</div>Thu, 31 Dec 2009 14:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Like To Drink?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11493446http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651130&blog=11493446http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11418336<div align="right" dir="rtl">אנחנו מבזבזים כל הרבה זמן מהחיים בלנסות להבין אותםלחפש משמעות, להבין את רצף האירועים, למצוא סיבה לכל דבר ולהאמין שלא הכל קורה סתם, לשנות את הגורל, לחזות את העתיד...אולי אנחנו שוכחים לחיות, אולי אנחנו מתעסקים בתפל.ואיך זה שאף אחד עדיין לא מצא תשובה, לשאלה בשביל מה אנחנו כאן?אולי אין לזה בכלל תשובה? אולי לא לכל דבר יש סיבה כמו שכולם חושבים.החיים כלכך מורכבים, וזה הורג שאני אף פעם לא אצליח להבין אותם. את הנסתר, את מה שמאחורי הקלעים, את מה שכתוב בין השורות.אני שואפת לרמות חכמה והבנה שלא נראה לי שאני אי פעם אגיע אליהם. אבל אני אנסה בכל הכוח.ואם יש אלוהים, הייתי שמחה לדעת מה הוא חושב על כל זה.על העולם, עלינו, על החיים... מה הוא חושב על זה שיצרת המופת שלו, בני האדם, כל הזמן מנסים להרוג אחד את השני?אפשר לזכור דברים, הרבה דברים.אבל למה אי אפשר לשכוח? אני מאמינה שיש תשובה פילוסופית שבטוחה שיש משמעות לכל דבר.אבל עד שאני לא אבין הכל בעצמי, אף אחד לא יוכל להסביר לי.פוסט הזה הוא קצת קולאז'... של מה שעובר לי בראש. מצטערת אם לא הבנתם מה אני רוצה, אני בעצמי לא מבינה.</div>Fri, 27 Nov 2009 20:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Like To Drink?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11418336http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651130&blog=11418336http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11359623<div align="right" dir="rtl">אני כל כך אגואיסטית מסריחה, שחושבת רק על עצמהלא אכפת לי מהצד השני, מה הוא ירגיש מה הוא יחשובכבר איבדתי את כל הרגשות שליכבר איבדתי עצמיאני חייבת לצרוחחחחחחחחחחחח לעזרהאני כל כך צריכה אותו שיעזור לי עכשיולא יודעת מה קורה איתי מה נסגר איתיאני משתגעתפשוט נופלת ולא יכולה להחזיק בכלוםאני לא מכירה את עצמי יותר</div>Sun, 01 Nov 2009 14:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Like To Drink?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11359623http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651130&blog=11359623http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11347231<div align="right" dir="rtl">אחרי הרבה פעמים שהרגשתי כלכך בודדה, פיתחתי לעצמי שיטות לשכנע את עצמי שאני לא, במידה ואני ארגיש ככה שוב.וזה עבד, כל פעם שההרגשה הזאת התקרבה, שכנעתי ושכנעתי את עצמי שיש לי משפחה טובה, חברים נאמנים, וכל מה ומי ושאני צריכה.בחודש האחרון נהיו לי קצת סדקים בכל החומות שבניתי סביב עצמי וסביב הלב שלי.זה גם קרה בעקבות אירועים שקרו, וגם בעקבות הטפות של חברות קרובות שאומרות שבלי להרגיש אתה לא חיי.אבל אם אתה חיי, ואתה מרגיש כאב, וכל כך הרבה ממנו, אז מה שווה לחיות?אני לא רוצה להגיע ליום שאני ארגיש את הכאב הזה ויחשוב שלא שווה לחיות ככה. כי אני רוצה לחיות, באמת.מצד אחד אתה יכול להנות, לבזבז, לבלות, לשתות, לצחוק - ולהדחיק את כל הרגשות.לא מתאהב = לא מתאכזב. פשוט וקל. דרך קלה להעביר את החיים, אבל סוחט מהם את כל המשמעות.מצד שני, אתה יכול בנוסף גם לאהוב, להתאהב, לחבק, להביע את האהבה. לנצל את כל הרגשות האפשריים.אבל אתה פשוט סולל לעצמך את הדרך לכאב העמוק הזה, שיגיע בסופו של דבר, ואתה כלכך יודע שהוא יגיע.ואז תנסה להטביע את הרגשות באלכוהול אבל הם תמיד יצופו. תמיד. הייתי כזאת, הייתי שם, ובאמת שנמאס לי. נמאס לי כ</div>Mon, 26 Oct 2009 23:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Like To Drink?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11347231http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651130&blog=11347231http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11306213<div align="right" dir="rtl">כי כזאת אני, חומרנית, אוהבת את התענוגות הרגעיים, אוהבת נהנתנות, עירונית.יכאב לי הלב אם לא יהיה לי כסף למעיל שאני רוצה, ולא אם הגבר שלי יבכה.יכאב לי הלב אם אני אחשוב על זה שאין לי מספיק בגדים יפים לחורף, ולא אם אני אחשוב על זה שהגבר שלי בצבא.ואני מעדיפה שיכאב לי הלב מהסיבות האלו, כי אפשר לעבוד בשביל כסף. ואי אפשר לעבוד בשביל אהבה.או שיכול להיות שאפשר, אבל אני לא יודעת איך ואני כבר לא רוצה אותה. כבר הרבה זמן שאני לא רוצה אותה.אני אוהבת להנות, לבלות, לבזבז. לקנות בגדים, בשמים, איפור, תכשיטים...יכול להיות שהגבר שלי הוא עוד אחד מאוסף האקססוריז שלי? יכול להיות שהוא סתם בשביל התדמית? סתם בשבהיל להנות?המון בנות מחפשות חבר בשביל להרגיש טוב עם עצמן, שהוא יאהב אותן ויקבל אותן, וככה הן יוכלו לאהוב ולקבל את עצמן.הן מחפשות אהבה, בן זוג, מישהו שיהיה שם לצידן. שיהיה ברגעים הקשים כדי לעודד אותן ולהגיד להן שיהיה בסדר.אני לא מחפשת חבר, לא צריכה חבר, אני מרגישה טוב עם עצמי ומקבלת את עצמי. והכסף גורם לי להרגיש עוד יותר טוב.אני צריכה מעילים, נעליים, איפור, מספרות יקרות, ולא חבר שיאהב אותי. כי זה ישאר איתי ת</div>Fri, 09 Oct 2009 18:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Like To Drink?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11306213http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651130&blog=11306213http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11232150<div align="right" dir="rtl">יש ליד הבית שלי כמה בתים בודדים של ערבים. בתים כאלו שבנוים עוד מלפני הקמת המדינה ולכן יש להם אישור, ומסביבם בנו בניינים גבוהים, חנויות, כבישים- את תל אביב.תמיד פחדתי לעבור שם, בלילה במיוחד, חשבתי שהם שונאים אותנו ויחפשו איך להזיק לנו.אבל לפני כמה ימים הם ריססו על הבתים שלהם כתובות נגד ערבים ופלשתינים ושמו דגלי ישראל.כנראה שלא גרים שם יותר ערבים, שהם עזבו ויהודים "התנחלו" להם בבית.הרגשתי הקלה ענקית אבל בדיוק אח"כ הציפו אותי מלא רגשות אשמה.למה בדיוק אכפת לי שיגורו לידי ערבים? זה לא ניצני השלום שאני מייחלת לו? שנגור כולם בשלום ובשלווה?מה שווה שרשרת הPEACE שלי, שאצלי 7 שנים, שאני כ"כ מאמינה בה?מה זה שווה- כל החפירות שדפקתי לאנשים 'למה לא לאחל לכל הערבים למות' שלא כולם ה"רעים" וששלום עדיף על מלחמה נצחית?אולי אני שטחית מפגרת כמו כל השאר ששמים את השרשרת אבל לא מאמינים בה עד הסוף, ולא מבינים את המשמעות האמיתית שלה?חשבתי על זה לכמה רגעים ואני בטוחה שאני לא כזו, כי לא למטרה הזו קניתי את השרשרת. באמת רציתי שלום, ורציתי שכולם ידעו שאני רוצה שלום.אבל את האמת, אין לי כוח כבר להתווכח עם ימנים קיצוניי</div>Thu, 10 Sep 2009 20:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Like To Drink?)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=651130&blogcode=11232150http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=651130&blog=11232150