http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047heCopyright 2026 krokobob. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11463834<div align="right" dir="rtl">מתעוררת לבד כבר ימים בסוף שלהם, יש לי את העור הכי קרוכל יום אחר, אני עלולה להיות לבד, אבל היום אני איתך.אני יודעת שזה אסור לי, לך. אבל זה לא משנה. היא לא יודעת.זה כבר כמה זמן ככה, חטא מתמשך שכזה.נשימה. היסוס. לאהוב לחכות. חיוך על השפתיים שלך וידיים עליך.לסמן את העור הקר עם האצבעות שלך. רגליים מגושמות. דפיקות לב חזקות.נשימה. היסוס. לשנוא לחכות. נהיה חם.</div>Thu, 17 Dec 2009 23:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (krokobob)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11463834http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=650047&blog=11463834http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11453794<div align="right" dir="rtl">להיוולד.לחיות את הילדות. לדלג על זה אם אפשר.לראות כמה אנשים מתים. לשלוח חתיכה קטנה ממני איתם.לפגוש את הבחור. לתקן את כל זה. להתבגר. הפעם באמת.להיות איזה רוקסטאר. לעשות מלא סמים. למצוא את הנוער האבוד הזה.להבין שמעולם לא התבגרתי באמת. להרוס דברים. לתקן אותם שוב.לאהוב את מה שאיבדתי. להתבגר, באמת הפעם, אני מתכוונת לזה. להירגע.להוליד ילד. ללמד אותו איך להרוס דברים בדיוק כמו אמא שלו. לשלוח חתיכה קטנה ממני איתו.להבין שלא משנה כמה אני מנסה, אני לא אצליח להיפטר מזה. נפטרת מזה.לראות את הילד שלי נופל לתוך התבנית הזאת. לקרוא לזה הצלחה. למות. להתבגר באמת הפעם.</div>Sun, 13 Dec 2009 22:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (krokobob)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11453794http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=650047&blog=11453794http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11444367<div align="right" dir="rtl">תקשיב, אני לא מנסה להציל אותך משום דבר. מאף אחד. ניסיתי את זה כבר.תראה לאן זה הביא אותי... אני רק מתקשרת להגיד לך שאני עדיין קיימת.שאני עדיין הבלאגן החי, הנושם והמסובך הזה שהייתי לפני כמה חודשים אבל הלב שלי נושם לאט יותר. אולי גם שלך.אולי אתה תחליט להתקשר אלי בחזרה. בוא נדבר על החיים האלה שאנחנו חיים.אנחנו בטוח לא בחרנו אותם. אולי דווקא כן.אם אנחנו בחרנו, לא נבחר אותם שוב, אולי האפשרות צריכה לצוץ שוב. אולי.</div>Wed, 09 Dec 2009 20:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (krokobob)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11444367http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=650047&blog=11444367http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11439570<div align="right" dir="rtl">הדלתות נפתחו בפניצעדתי במעבר ובחנתי את המקום בקפידההתישבתי לא בסוף, לא בהתחלהמשהו שיכול להיקרא אמצע, בפינההכל היה ריק חוץ מזוג שישב בסוףהדלתות נפתחו שובצעד לעברי זקןלא סחב איתו כלום, רק את חייונד בראשו לעברי עם חיוך והתיישבלא ראיתי אותו מימי ובטח לא אראה אותו שובאבל אני, שאוהבת לשבת לבדהרגשתי בנוח לשבת לצדו</div>Mon, 07 Dec 2009 17:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (krokobob)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11439570http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=650047&blog=11439570http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11430965<div align="right" dir="rtl">אני תמיד ריקנית כשזה מגיע לשאיפות.לא בגלל שאני אדם ריקני, אלא פשוט בגלל שאין לי ממש שאיפות. או שבעצם יש לי דווקא כמה שאיפות שאני יכולה לחשוב עליהן, אז בואו נקרא לזה חלומות.אני תמיד ריקנית כשזה מגיע לחלומות.הבוקר זה פגע בי. הגיעה לראשי המחשבה שאולי כדאי למצוא עבודה. לא משהו "עבודתי" מדי כי אני לא עושה את זה בשביל הכסףאלא פשוט עבודה פשוטה כזאת, בשביל להעביר את הזמן. והו כמה זמן יש לי.אז חלומות אין לי, אבל שאיפה לעבודה יש. אוקיי, כנראה שאני צריכה לעשות עם זה משהו.אבל רגע. אם אני אתחיל לעבוד במשהו שאני לא באמת עושה בשביל הכסף, אלא רק בשביל גחמה טיפשית שלי בגלל עודף זמן פנוי,אני אגזול ממישהו שכן צריך את הכסף עבודה שיכולה להיות מתאימה לו.נראה לי, שמתוך כבוד לאחרים, אני צריכה לוותר על השאיפות שלי.</div>Thu, 03 Dec 2009 19:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (krokobob)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11430965http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=650047&blog=11430965http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11426742<div align="right" dir="rtl">עיסוק יתר בפגם גופני בהופעה החיצונית(פגם דמיוני או הגזמה במשמעות של פגם קיים),באופן שגורם לסבל נפשי יומיומי.כבר הרבה זמן שאני חיה עם ההגדרה הזאת שאני כל כך שונאתשונאת את השנאה העצמית הזאת יותר מכל דבר אחר.את הכדורים שלי אני זורקת 5 דקות אחרי שאני מקבלת אותם ובכל זאת אני רוצה שזה יגמר.הכל באשמתי.</div>Tue, 01 Dec 2009 17:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (krokobob)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11426742http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=650047&blog=11426742http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11423045<div align="right" dir="rtl">ניסיתי. באמת שניסיתי אבל אני פשוט לא מצליחה. אני לא יכולה להוציא את המחשבות שלי מהראש, מנסה לשקר לעצמי שאני טועה. אבל אני לא. אני לא יכולה לשכנע את עצמי שאני טועה, כי אני בטוחה שאני צודקת. כל דבר שאומרים לי זה מרחמים. מנסים לגרום לי להרגיש טוב עם עצמי בזה שאני אאמין לשקרים שלהם. אני יודעת שהם רק רוצים לעודד אותי אבל אני לא אפול לתוך השקרים האלה. אני יודעת מה כולם חושבים. הם לא מבנים מה זה להיות אני, להראות ולהתנהג כמוני. הם פשוט לא יודעים איך זה להיות בנאדם דוחה כזה, אז הם משקרים כל פעם מחדש. אבל אני יודעת את האמת: הם שמחים שהם לא אני.</div>Sun, 29 Nov 2009 20:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (krokobob)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11423045http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=650047&blog=11423045http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11419918<div align="right" dir="rtl">3 לילות עברובלי לישון. כבר מזמן הפסקתילהרגיש עייפה,אני חושבת שהרגלתי את עצמילעייפות הזאת עדשאני יכולה לחיות ככה לנצחלא רוצה לישון. רק לא לישון.אני חושבת שככה עדיף לי,להתמודד עם עצמי.לסבול בשקט עם מי שאניעד שזה יגמר.</div>Sat, 28 Nov 2009 15:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (krokobob)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11419918http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=650047&blog=11419918http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11418884<div align="right" dir="rtl">נורות רחוב מאירות את החושך בחוץ. הרגשה של חורף שהגיע אבל לא באמת נשאר.בחדר המעומעם רק עשן הסיגריות נראה לעין. עוד אחת ועוד אחת. מתי זה יגמר?יכולה לשמוע את הזמן זוחל לו. שניה אחר שניה, הזמן מהדהד לי בראש. לא נותן לי לשכוח.אני לא זזה אבל מחשבותי מתרוצצות מדבר לדבר, מזיכרון לזיכרון.</div>Sat, 28 Nov 2009 01:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (krokobob)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=650047&blogcode=11418884http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=650047&blog=11418884