http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649485heCopyright 2026 horror stories. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649485http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649485&blogcode=11091912<div align="right" dir="rtl">"מייק!" נשמעה קיראה בסלון הבית של משפחת תומפסון. "מייק, כמה פעמים צריך לקרוא לך? אתה כבר ילד גדול, אתה צריך לקחת אחריות... יש לך חוג מתמטיקה!בוא לפה מיד" נשמעה קריאה חזרה, מילד ושמו מייק, לא נשמע יותר מבין 12 הייתי אומרת. "כן אמא, מייד...אני רק אנעל את מגפיי כדי לא להרטב בשלוליות", "אני שמחה שאתה עושה את זה...אבל שים לב לשעה." מייק היה נער צעיר בן 12, הוא היה ילד ממושמע וחכם, אולם לא היה בוגר לגילו במיוחד. הוא התקשה במתמטיקה, המקצוע היחיד שבאמת התקשה להבין את החומר שלו, אז אימו החליטה שבחופשת החגים יילך לחוג מתמטיקה שבאזור. מייק הלך באיטיות לעבר החוג שנמצא כחצי קילומטר מביתו, באמצע הדרך שמע צעדים מהירים שבאים מאחוריו, הוא הסתובב ולא היה שם אף אחד. הוא המשיך ללכת ופיזם לעצמו בשקט שיר שלמד כמה ימים לפני זה...הוא לא הבין את השיר, היו בו מילים מסובכות, אבל הוא אהב את השיר...הוא לא ידע בדיוק למה, אבל השיר הזה הרגיע אותו. 'הו טוב נו...כמה מבאס ללמוד בחופשה, אבל...אמא תיהיה גאה בי' הוא פתח את הדלת, קצת חורקת אפשר לומר, חלודה פה ושם. הכיתה הייתה מוארת באור עמום והוא הביט בילדי</div>Fri, 24 Jul 2009 12:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (horror stories)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=649485&blogcode=11091912http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=649485&blog=11091912