http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429heCopyright 2026 ז'אן דארק. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14797338<div align="right" dir="rtl">צניחה חופשית מצוק איתן ככל שתהיה מפחיד ליפול מטה לוחץ קצת בחזה אז אתה צולל אוזר אומץ, אתה מוכרח ורק שיפתח, אלוהים רק שיפתח המצנח </div>Tue, 10 May 2016 19:51:00 +0200amokvenaki@gmail.com (ז'אן דארק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14797338http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648429&blog=14797338http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14796694<div align="right" dir="rtl">לא יכולה שלא...</div>Sun, 08 May 2016 22:51:00 +0200amokvenaki@gmail.com (ז'אן דארק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14796694http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648429&blog=14796694http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14381746<div align="right" dir="rtl">אחרי יותר מ 6 שנים של כתיבה, מצאתי את עצמי כותבת בבמות קצת אחרות. אין כאן פרידה או סגירה של הבלוג, כי כל שנות נעוריי כאן ונעים להיזכר. לאלה שיעניין להמשיך לקרוא, אשתף אתכם בפרופיל שלי ב mypen, שם אני נחשפת לחלוטין ותוכלו לקרוא וגם ליצור קשר. התחלתי בפרוייקט קטן ששמו "מבוסס על סיפור ירושלמי", שמאגד בתוכו סיפורים קטנים על העיר שלי, זאת שמעוררת בי את ההשראה הכי גדולה. קראו ותהנו, אשמח לשמוע מכם. תודה לאלה שהיו ולאלה שעוד יהיו, שירי https://he.mypen.net/profile.php?ID=4741</div>Fri, 18 Sep 2015 17:46:00 +0200amokvenaki@gmail.com (ז'אן דארק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14381746http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648429&blog=14381746http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14321023<div align="right" dir="rtl">אולי יש אנשים שהמוות רודף אותם וגורלם להיקבר תחת הסלעים הם נולדים ככה, מסומנים וכל חייהם בורחים מרגעים שחורים אך אולי אלו האמיצים ביותר שאינם נכנעים לסופות והחיוך שלך מורכב פנינים ותלתלייך מנגינות יפות כל הזמן - </div>Sun, 03 May 2015 19:10:00 +0200amokvenaki@gmail.com (ז'אן דארק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14321023http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648429&blog=14321023http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14314761<div align="right" dir="rtl">קפטן הוק נועץ את קרסו ואוסף ילדים לארץ לעולם לא יעשה את שביל ישראל יטוס לדרום אמריקה יפתח את העסק יעבור למושב איתה ועם הכלב אז מה נותר להתרפק על השיש הקר </div>Tue, 21 Apr 2015 17:46:00 +0200amokvenaki@gmail.com (ז'אן דארק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14314761http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648429&blog=14314761http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14309637<div align="right" dir="rtl">היא הסתכלה עליו מבעד לחריצים, מעוגלים באיטיות. היה עליה להצמיד את ראשה למחיצה כדי להצליח לראות אותו במלוא תפארתו. הוא צד אותה גם כן, הגניב מבטים אסורים. מבחוץ היה אפשר לראות כיצד שניהם צללו לתוך הזיה מתוקה ומזיעה, זאת הייתה אחת מהפעמים הנדירות ששני זרים חולמים את אותו חלום. וכך הם חלמו. היא יורדת במדרגות ונכנסת לאולם, עירומה, בוחרת לה מושב וברכות של משי מתיישבת. הווילונות נפתחים, ומלאכים סוחבים אותו על כתפיהם, ומתפללים דמיוניים כמהים לנשקו ולבקש משאלות. אבל הם לוקחים אותו אליה. הוא קוטף אותה, מרים אותה, היא לופתת את רגליה סביבו. היא מבקשת שיעשה בה קריעת ים סוף, ושניהם צועקים ופותחים שערי שמיים. האגרוף שהיא קיבלה קיפל אותה. הוא ליטף בחמלה את שערותיו הזהובות וחיבק את בנו, שמרר בבכי. כל הילדים תפסו סוכריות טופי, והוא לא הצליח. הילדים האחרים היו זריזים יותר, ולו לא נשאר. קצת כמוהה. היא חזרה במהירות למקומה, תפסה ספר בחיפזון ועשתה כאילו היא קוראת את המילים המסולסלות, למרות שאין לה מושג מה באמת קורה כאן. עוד פנטזיה מנותצת. וכשההמון החל לצאת מבית הכנסת ולצעוד, איש איש לביתו החם, היא ראתה אות</div>Sat, 11 Apr 2015 13:56:00 +0200amokvenaki@gmail.com (ז'אן דארק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14309637http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648429&blog=14309637http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14257739<div align="right" dir="rtl">כבד לה היא סוחבת את משקל העולם על הכתפיים היא סוחבת במבה וביסלי על הירכיים והאשמה כה מתוקה על השפתיים החיים כה קשים על כף המאזניים</div>Sat, 27 Dec 2014 15:00:00 +0200amokvenaki@gmail.com (ז'אן דארק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14257739http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648429&blog=14257739http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14238523<div align="right" dir="rtl">"וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ. לא ככה אומרים?" אחמד אמר בחיוך קטן. התרשמתי. אני לא אדע לצטט לו פסוקים מהקוראן. החורף הירושלמי כמו מסמרים המנסים לנעוץ עצמם בנו, ושמיכה דקה עשויה טיפות עוטפת את החלונות. ולא חשבתי על כל זה כשפתחתי את דלת המונית במהירות, וניסיתי לתחוב את עצמי, ומעיל, ותיק, ומטרייה שמסרבת להיסגר עד הסוף, למושב קטן בתוך אי נפלא של חמימות. "לשלומציון המלכה 15 בבקשה". "בכיף!" אמר, במבטא מעורר חשד. נדרכתי. אספתי את עצמי לתנוחת עובר. יופי, באמת הרבה זמן לא נדקרת, חכמה גדולה. רגע, איך הם עשו את זה שם, בקרב מגע? בעיטה וסיבוב? ממש מתחשק לי מרק של אימא, איזה קור. ואני כל כך מפחדת. אימא, אני אוהבת אותך. אל תראי לו שאת מפחדת, זה תיכף נגמר. הלוואי שיבחרו תמונה טובה שלי, זאת ששמים בחדשות. זכרוני לברכה. האמת, רציתי לעשות עוד כל כך הרבה דברים בחיים. לא, מטומטמת! אל תוותרי! אולי אימא הכינה מרק תירס? "את יודעת," הוא התחיל לומר בשקט. והמחשבות, שהתנגשו אחת בשניה כאילו היו מתאבקי סומו עגולים, התאדו. חור שחור, עם שקט ששורט את הקצוות של הלב. "קשה לי עם השנאה הזאת בזמן האחרון. אפשר</div>Fri, 21 Nov 2014 21:46:00 +0200amokvenaki@gmail.com (ז'אן דארק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14238523http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648429&blog=14238523http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14232386<div align="right" dir="rtl">שאלתי אותו אם הוא מפחד. הוא ענה לי שלא. "אם אני מפחד, הרי שגם אני נחשב מת. ומה ההבדל בעצם בין אדם שליבו נדם, לבין אדם שנפשו הפסיקה לפעול, ורק גופו מתהלך על פני האדמה?"בחוץ העולם רוקד ריקוד אפוקליפטי, וכל הרוע נשפך ומציף את הרחובות. וכאן, בפנים, נעים מאוד. אנו שוכבים על המיטה בפנים מקבילות, נוגעות- לא נוגעות. קצה האף שלו מדגדג אותי, והנשימות שלנו הופכות לטורנדו מהביל ומלא בתשוקת נעורים. הוא רוכן מעליי ומחדיר בי חום, כאילו הייתי ביצה הזקוקה לדגירה. נשיקותיו הרכות פוערות את לוע ליבי, וכל הטוב נשפך ומציף את החדר. קמנו בבוקר כשכל חלקיו מפוזרים ומדממים על פני האדמה, נטולי כל פחד.</div>Mon, 10 Nov 2014 18:23:00 +0200amokvenaki@gmail.com (ז'אן דארק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14232386http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648429&blog=14232386http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14231811<div align="right" dir="rtl">עומר שמש נהרגה בהתהפכות האוטובוס בנפאל. קרוב משפחה כתב בקבוצת פייסבוק לזכרה: הבוקר נועם, אח שלך, ביקש למסור לך שהוא מאחל שיהיה לך מלא חברים איפה שאת נמצאת... מתנות... ו...זהו. ואנחנו נזכרנו שערב הנסיעה, במסעדה, הוא אמר לך לקחת שעון איתך ,"כדי שתדעי מתי לחזור". שכחת לקחת? אז אני בוכה עוד ועוד. אביב לא אוהב כשאני בוכה, אבל אני לא מרגישה שאני יכולה לשלוט בזה. כשהוא אומר לי תפסיקי, את לא ילדה קטנה, הלב שלי מתפזר כמו סוכר בתה רותח, מתמוסס ונעלם. </div>Sun, 09 Nov 2014 19:23:00 +0200amokvenaki@gmail.com (ז'אן דארק)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648429&blogcode=14231811http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648429&blog=14231811