http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078אם אין אני לי, יש אחרים.heCopyright 2026 emillyanna. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078http://www.puzzleland.co.il/imagesimages|14׳©׳§׳™׳¢׳” ׳‘׳—׳%http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11151868<div align="right" dir="rtl">"את רוצה שאני אלך?" שאלתי אחרי שתיקה מביכה של כמה דקות"לא" היא ענתה בגימגום "כן, אני לא בטוחה" היא נאנחה.חיבקתי אותה חזק והיא התחילה לבכות.נשארנו ככה כמה דקות עד שהיא הפסיקה לבכות."אני לא יכולה לראות אותך ככה" אמרתי "יש משהו שאנ ייכולה לעשות?""יש משהו" היא אמרה בחיוך מריר "אבל אני לא אבקש ממך את זה""מה זה?" הסתקרנתי.היא רעדה מעט והתקרבה אלי."תעצמי את העיניים" היא אמרה בלחישה.עצמתי את העיניים.הרגשתי את שפתיה נצמדות לשלי.היה לה טעם של פיטנגו.רך, חמוץ-מתוק.שפתיים רכות.זאת הייתה הפעם הראשונה שלה.לא שלי.אחרי כמה שניות התעשתתי.התנתקתי ממנה ברכות."למה?" שאלתי בקול חנוק."כדי להרגיש איך זה" היא ענתה בקול חנוק גם כן.השתררה שתיקה מביכה.אחרי כמה דקות שתינו פרצנו בבכי ונפלנו אחת על כתפי השניה בתיאום מושלם."צ'יפס עלייך" חשבתי באירוניה.נזכרתי בו.הוא לא יאהב את זה.לספר לו?אני לא אצליח לשמור דבר כזה בסוד מפניו.אני מקווה שזה לא יפריע לו יותר מדי.מחשבותי התנתקו כשהתנתקנו אחת מהשניה."להתראות" אמרתי בלחישה והלכתי משם.בוכה.</div>Thu, 13 Aug 2009 16:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (emillyanna)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11151868http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648078&blog=11151868http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11140680<div align="right" dir="rtl">"מזל טוב" אמר מישהו שאני לא מכירה.הפעם המאה בערך שמישהו שאני לא מכירה אומר לי מזל טוב.זאת הפעם האחרונה שאני הולכת עם בלונים ברחוב.ואין לי באמת יום הולדת.סתם קניתי לי בלונים כדי להרגיש טוב.בהתחלה אמרתי את זה למי שאמר לי מזל טוב.בסוף נמאס לי ופשוט התעלמתי מהם.גם לא ממש הלכתי לאיזשהו מקום מיוחד.סתם התובבתי.אכלתי ארטיקים ושתיתי קולה.סתם בשביל ללכת.לנקות את הראש מכל מה שקרה.חשבתי בסוף להביא לה את הבלונים.אבל בנתיים הם בשבילי.הלכתי ברחובות רמת גן.נכנסתי לפארק דוד וישבתי שם על הדשא.יש לי הרבה זכרונות מהדשא הזה.זמנים טובים ורעים.כל כך שונים מעכשיו.הייתי אז אדם אחר.לא הייתי אדם שקונה לעצמו בלונים וצריך לשבת בפארק בשביל לנקות לעצמו את הראש.החיים שלי לא היו כל כך מסובכים אז.מצד שני הייתי בת 10.נשכבתי על הדשא.קשרתי את הבלונים ליד ופתחתי חבילת צ'יפס.עצמתי את העינים וחשבתי.חשבתי על כל מה שקרה בשבוע האחרון.מהווידוי שלי אליה ועד הנשיקה אתמול.כל כך הרבה עליות וירידות בשבוע אחד.רגע חתכתי את עצמי וכעסתי על הסכין שלא מוריד דם.וברגע השני צחקתי עם חברים והייתי מאושרת.רגע אחד דיברתי איתה על דברים רציניים, על</div>Sun, 09 Aug 2009 19:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (emillyanna)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11140680http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648078&blog=11140680http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11126397<div align="right" dir="rtl">"תעזוב אותי" צרחתי ומשכתי את ידי מידו "שקרן! אידיוט! אני שונא אותך!"והוא רק עמד שם בבפנים נבוכות, לא יודע מה לומר."אמרת לי שאתה אוהב אותי" פרצתי בבכי."אני מצטער" הוא לחש. לחש כל כך חלש שבקושי שמעתי אבל אני למדתי להקשיב לו, לשמוע אותו גם כשהוא מדבר חלש, מדבר לעצמו."אני לא חושב שאי פעם אוכל לסלוח לך" אמרתי בקול נוטף בוז וטינה ויצאתי מביתו.הלכתי ברחוב.סתם הלכתי לכיוון לא ידוע פשוט בשביל להעביר את הכעס, את הכאב.החלטתי ללכת למרכז, החברים הכי טובים שלי שם, הם תמיד עוזרים לי.כשהייתי במרחק של כמה מטרים מהמרכז וכבר ראיתי אותו בקצה הרחוב שמעתי יריה ועוד אחת ועוד אחת. באינסטינקטים של מישהו שצפה בהרבה סדרות מתח התכופפתי על הריצפה.לאחר כמה דקות של שקט התרוממתי.ראיתי מסביבי את חברי מהמרכז שוכבים על האדמה.נשמע עוד יריה אחת אחרונה ומצאתי את עצמי שוכב על על האדמה לידם.איבדתי את ההכרה.כשהתעוררתי האוויר היה מלא בקולות של אמבולנסים ומכוניות משטרה.הכביש כבר לא היה מלא בחברי הפצועים כי כבר פינו אותם חוץ מאחת.לא הכרתי אותה אישית אבל ראיתי אותה מסתובבת הרבה במרכז.הבנתי למה לא לקחו אותה. אי אפשר להציל אותה יות</div>Tue, 04 Aug 2009 23:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (emillyanna)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11126397http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648078&blog=11126397http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11117596<div align="right" dir="rtl">יושבת בשיכול רגליים על המיטה.חושבת מחשבות על אהבה.מישהו פעם אמר לה שכדי לדעת לאהוב צריך לדעת לשנוא.מישהו אחר אמר שאהבה זה רק הורמון שמופרש במוח.חברה שלה אמרה לה שאם אתה אוהב מישהו אתה רוצה רק בטובתו.ידיד שלה אמר לה שאהבה כואבת רק כאשר היא חד צדדית.הרבה דברים היא שמעה על אהבה.אבל היא לא יודעת במה היא מאמינה.היא חושבת שאהבה זה דבר מוזר.זה דבר שאין להסבירו.זה דבר שצריךף לקבל כמובן מאליו ולא לנסות לנתח אותו.היא חושבת שכשאוהבים אי אפשר להסביר את ההרגשה.שכשאוהבים מתנהגים מוזר אבל מוזר טוב ולא מוזר רע.שפתאום מגלחים את השערות ברגליים פעם בשבוע במקום פעם בחודש.וזוכרים לצחצח שיניים גם כשלא מתחשק.מסתרקים כל בוקר וגם לפני שיוצאים מהבית.לובשים ג'ינס גם הוא לא נוח כי זה מה שהוא אוהב.וזוכרים להתעדכן בכל החדשות שמשעממות אותנו.רק כי הוא מתעניין בהן.וגם אם הוא לא שם לב למה שעושים.עושים בכל זאת למקרה שיבחין.ויושבים במיטה שעות עם מוזיקה רומנטית\דכאונית ומפנטזים.חושבים על עתיד של שניכם ביחד.חולמים על חתונה, ילדים.על נשיקות וחיבוקים וימי הולדת וחגים.ויודעים שזה אף פעם לא יקרה, כי הוא לא רוצה.ואם הוא כן רוצה</div>Sun, 02 Aug 2009 00:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (emillyanna)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11117596http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648078&blog=11117596http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11102152<div align="right" dir="rtl">גן-חיות.איזו המצאה מרושעת.איזה בנאדם רע חשב על זה?לכלוא חיות בכלובים בשביל שאנשים יוכלו להנות מהן???איזה גזען-מתנשא-שחושב-שהוא-עליון-על-כולם יכול להנות מזה??זה דיכוי. זה פשוט אסור.הייתי היום בספארי לילה.לראות את החיות בלילה. כשהן ישנות.להעיר עליהן עם פנסים מסנוורים.להפריע להן על קולות של ילדים בני חמש שצועקים "הנה קרנף! תראו כמה הוא קרוב!" או "תראו את הג'ירפה הזאת! היא כל כך גבוהה!".ואת ההורים המתלהבים שלהם שצועקים כי כל כך רועש "נכון חמודי, זה תאו" או "ראית את ההיפופוטם הגדול ההוא שם, מתוקי?"בקול נוטף דבש ששמור רק לתינוקות שלהם.והרכבת עם הפנסים והרעש מתרחקים, נותנים קצת שקט ושלווה.ואז באים עוד פעם, כי את מה שנסענו צריך גם לחזור.ועוד הפעם הכל מההתחלה.ההורים והילדים והמדריכה עם המיקרופון.ואז לחלקה של האריות.המדריכה שואלת את כל הילדים בני החמש "איפה האריות?"והם עונים ש"הם לא נמצאים כאן" כי הם חכמים. הם יודעים אם יש אריות או לא.והמדריכה עם הקול נוטף דבש ששמור לילדים בני החמש בסיורים, מזמינה את כולם לתוך "חדר השינה המלכותי של האריות" ומובילה את כולם לתוך מקום צר עם כלובים הרבה יותר צרים</div>Mon, 27 Jul 2009 23:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (emillyanna)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11102152http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648078&blog=11102152http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11099267<div align="right" dir="rtl">"החיים לא פיירים"הוא חשב כשהוא התעורר.הוא חשב את זה בכל בוקר מאז התאונה.למה דווקא הוא?מה הוא עשה רע?הוא תמיד היה טוב.אולי הוא לא האמין באולהים אבל הוא תמיד היה אדם טוב."למה הטובים הולכים ראשונים?"הוא אמר לעצמו באירוניה והסתכל על רגליו המשותקות."בסך הכל נסעתי הביתה אחרי יום עבודה" הוא רטן.כמו שרטן כל בוקר."אני שונא את הבן זונה הזה."הוא הצהיר כמו שהוא מצהיר כל בוקר.הוא התאמץ לעביר את עצמו לכיסא גלגלים שליד מיטתו.הוא הכין לעצמו ארוחת בוקר למרות שלא היה רעב.רק בשביל להעביר את הזמן.עוד מעט אמרוה לבוא העוזרת שתעזור לו להסתדר."בולשיט, אני יכול להסתדר לבד."נמאס לו שכולם עוזרים לו.נמאס לו מהכול.הוא לקח את הסכין מהמטבח."מהר לפני שהעוזרת תבוא" הוא מלמל.לאט לאט הוא החדיר את הסכין לחזהו.הכאב היה משתק.אבל גם מרפא.הוא אהב את הכאב והכאב אהב אותו.לאט הכאב העמיק.לאט העולם השחיר.ולאט נכנסה העוזרת ומצאה גוויה בכיסא גלגלים.לאט היא קראה למישטרה.והמטרה לקחו את הנכה והודיעו למשפחתו.והלוויה.והכל לאט.כל כך לאט שזה מעצבן.וכולם בכו עליו.ולו היה טוב.כי הוא כבר לא היה נכה.ולא היה תלוי באנשים.</div>Mon, 27 Jul 2009 00:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (emillyanna)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11099267http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648078&blog=11099267http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11095648<div align="right" dir="rtl">צפיתי בעננים מבעד לחלון האוטובוס.היה אחד בצורת בלון.ואחד בצורת כלב.ואחד בצורת מפלצת שדמה למייקל ג'קסון.בסוף נרדמתי.מה לעשות שאוטובוס מרדים אותי, ודווקא מטוס לא.נזכרתי בטיסה האחרונה שלי , למען האמת אני נזכר בה הרבה.כל מחשבה קטנה או איזכור קטן של מטוס גורמים לחשוב על הטיסה האחרונה שלי.איך שכל כך נהיננו באמסטרדם.וגם בטיסה עצמה היה כיף.וכשנחתנו בארץ.שיצאנו משדה התעופה היא אמרה לי : "זה לא אתה, זאת אני. אני פשוט צריכה קצת זמן לעצמי."היא יכולה להיות כל כך קלישאתית לפעמים.והיא חזרה ואמרה שהיא רוצה שנישאר ידידים.שהיה לה מאוד כיף איתי אבל היא צריכה הפסקה.בולשיט.יש לך מישהו אחר אז תגידי.אל תמרחי אותי.נפרדנו בחיוך.רק אחרי שהגעתי הביתה והסתגרתי בחדר הרשיתי לעצמי לבכות.באמת אהבתי אותה.באמת היה לי קשה כשהיא עזבה.עכשיו זה קצת עבר.אני מקווה שזה יעבור לגמרי בקרוב כי אני כבר משתגע.אני צריך למצוא לי מישהי אחרת.מישהי שתשכיח אותה.אבל זה קשה.אף אחת לא משתווה לה.מחשבותי נקטעו כשהגעתי לתחנה שלי.ירדתי מהאוטובוס והלכתי לכיוון הבית.ושם היא חיכתה לי.ישבה על אדן החלון.ג'ינג'ית עם זנב ארוך.התאהבתי בה ממבט ראשון.יש</div>Sat, 25 Jul 2009 21:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (emillyanna)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11095648http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648078&blog=11095648http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11093276<div align="right" dir="rtl">חצי שעה אני יושב מול המחשב.מנסה לכתוב סיפור.אבל זה לא יוצא.אני כותב ומוחק.וכותב ומוחק.כותב סיפור על אלוהים.מתחיל סיפור על אהבת נעורים.אבל אף פעם לא מסיים.כותב הרבה.אבל כלום.מחרבש אותיות ומוחק אותן.כותב סתם מילים לא קשורותומוחק אותן.וכותב.ומוחק.וכותב.ומוחק.סיפור על פיראטים.ומדע בדיוני.סיפור על פיותוגיסא חדשה לפינוקיו.אבל שום דבר לא יוצא.הכל רעיונות.כמה שורות ראשונות.אבל לא סיפור.עד שפתאום.יצא לי סיפור מוזר.על כל הסיפורים שהתחלתי לכתוב.ואף פעם לא סיימתי.</div>Sat, 25 Jul 2009 00:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (emillyanna)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11093276http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648078&blog=11093276http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11084362<div align="right" dir="rtl">"כל הנוסעים של טיסת איירליין 662 מתבקשים לעלות למטוס"נשמעה הקריאה."זה אנחנו" הוא אמר לי.הוא לקח את ידי וגרר אותי למטוס."אני יכולה ללכת לבד!" אמרתי בתוקף ומשכתי את ידי הקטנה מידו הגדולה."כמובן, ילדה גדולה שלי" הוא אמר בחיוך ולקח את ידי בחזרה "אבל עדיף שלא נאבד אחד לשני"רטנתי קצת אבל אחרי זה הבנתי שהוא צודק ולא התנגדתי יותר.הגענו למטוס והתיישבנו.הוא סידר את התיקים שלנו בתא שלמעלה בתיקרה, כל כך גבוה.נדלקה נורה שאמרה לחגור חגורות ולא לעשן.אז הוא עזר לי לחגור את החגורה ולהקטין אותה כך שתתאים לי.הרגשתי רעידה קלה והמטוס המריא.מהר מאוד נרדמתי.חלמתי שאני ציפור בשמיים.חלמתי שאני נתקלת במטוס ומתה.התעוררתי בבכי והוא חיבק אותי."שקט חמודה, זה רק חלום רע"נרגעתי.ואז הגיע הדייל עם עגלה מלאה בקבוקי שתייה.אני ביקשתי מיץ פטל אבל לא היה לו אז הסתפקתי במיץ תפוחים.הוא שתה מיץ עגבניות.שתיתי לו קצת מהכוס, זה דוחה!.אחרי שגמרתי לשתות והתעללתי בכוס, נהיה לי משעמם.אז התלוננתי.ואז באה דיילת עם חיוך מבחיל על הפנים, היא נתנה לי חוברת ציור וצבעים.נכון שבדרך כלל אני שונאת לצבוע (זה מצריך יותר מדי שמירה על הקווים) אבל ה</div>Wed, 22 Jul 2009 00:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (emillyanna)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11084362http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648078&blog=11084362http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11082688<div align="right" dir="rtl">להתראות.זה כל מה שיכולתי לומר לה.לא הצלחתי להוציא עוד מילה מהפה.רק להתראות.ואז בכי.בכי וטריקת דלת.ונפילה על המיטה.התכרבלות בשמיכה.להוציא את היד שתגביר את המוזיקה.ולהחזיר אותה ישר לשמיכה.ולישון.לישון הרבה זמן.לישון ולא לחלום.לישון ולנקות את הגוף.להתעורר רעננים.לשכוח את הפרידה.לחזור לחיי היום יום.למצוא מישהו אחר.ולהיפרד.והמעגל חוזזר.עד שיום אחד.מוצאים מישהו.מישהו שלא נפרדים ממנו.והוא משאיר את המעגל פתוח.עד שהוא הולך.המעגל נסגר.וגם אתה הולך.</div>Tue, 21 Jul 2009 16:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (emillyanna)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=648078&blogcode=11082688http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=648078&blog=11082688