http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018hello daddy hello mom im your ch ch ch ch ch ch ch cherry bomb !!!!heCopyright 2026 מלי מלי באנג באנג. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/18/60/64/646018/misc/19234222.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=13438142<div align="right" dir="rtl">אני מפחדת מהעתיד ואני רוצה שהיום הולדת שלי יבוא כבר ואני רוצה להכיר מישהו וישנתי בטעות מול המחשב וחלמתי שהייתי בהופעה של דייויד בואי לפני ההופעה ושהלכנו למאחורי הקלעים ואז התנשקנו ואז זה גרם לו לאחר להופעה זה מוזר כי אף פעם לא חשבתי שאני נמשכת לדייויד בואי אבל עכשיו אני כן? אבל אני לא, ההערצה המטורפת שלי אליו היא בגלל הזדהות ויש לי חברים חדשים ואני אוהבת אותם ואני משתחררת מהפרנויות ומהכל ופשוט מנסה להיות הכי עצמי שאני יכולה וזה כולל את כל הבדיחות המפגרות שלי וזה כולל את כל השטויות שלי וזה כולל את כל הדברים הגרועים בי וזה כולל את הכל הכל ולא אכפת לי מאף אחד וממה שחושבים כל עוד אני לא בסכנה ממשית (לא שהיה לי אכפת אי פעם אבל תמיד חשבתי שאני בסכנה ועכשיו אני מבינה שאני לא) ועד עכשיו במילא זה לא ממש יוצא רע והחברים שלי לא נותנים לי להיות לבד בזה יותר ואני בכללי שמחה בתקופה הזאת ואני מקווה שמתישהו אני אהיה בטוחה לגמרי שעובדות סוציאליות ואנשי מערכת חינוך לא רודפים אחריי באינטרנט דני אמר לי לצייר את המונה ליזה על הרגל: שיער: <img src="h</div>Tue, 28 Aug 2012 06:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (מלי מלי באנג באנג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=13438142http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=646018&blog=13438142http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=13390525<div align="right" dir="rtl">סיימתי קשר של שנתיים לפני חמש ימים בערך ואני מרגישה בסדרהשגתי כמה חברים ואני מרגישה בסדראני הולכת לעבור לדירה עם שני חברים ביומולדת ואני מרגישה בסדראולי אני צריכה לחזור לעדכן בבלוג הזה כי אני מרגישה בסדרואני לא מאמינה שסבלתי את כל השנתיים האלו ולא הבנתי שהסיבה שלא הרגשתי בסדר הייתה ביגללואבל אני חושבת שהקשר הזה בכל מקרה לימד אותי מלא והוא היה מאוד חמוד וזה פשוט לא הסתדר בסוףאני אוהבת את זה שהיה לי את הקשר הזה וזה בסדר מצידיהכל תמיד בסדר והכל ממש יפהאני רואה יופי בהכל קשה לי לכתוב שירים כבר חודשיים אני מפחדת לבטא משהו ולהיכנס לזה, אני לא יודעת אני רוצה להכיר כבר מישהו חדש אבל אני גם רוצה שהוא יחזור לדבר איתי בשביל שאני יזכור את זה בצורה טובה אבל באותו הזמן זה לא ממש משנה לי לאחרונה אני כל הזמן עושה מסיבות פיג'מות בסקייפ ויוצאת עם החברים הבודדים שנשארו לי בעיר הזאת ומלא דברים נחמדים קורים לי ואני מרגישה סוף סוף בסדר בגלל שאין לי יותר את הכובד שהיה לי בגלל המערכת יחסים אבל אני גם מפחדת כי אני יצתרך להגיע למקום חדש ולקוות שאני יוכל להתמקם ולקרוא לזה בית ולמצוא חברים</div>Sun, 29 Jul 2012 22:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (מלי מלי באנג באנג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=13390525http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=646018&blog=13390525http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=13055236<div align="right" dir="rtl">I was sitting in front of my computer, listening to Nico's album 'Chelsea Girl' after an argue at home that made me feel bad, and out of boredom came back to the photo I commented earlier that day to find this. Best surprise ever. THIS made my life. 2012's Valentine's day officially doesn't suck. *crazy fan* יאללה, הפעם אני באמת יגיע לכלא מתוך סיבה שווה, תביאו לי פחית צבע, לו ריד מאשר https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10150680320690953&amp;set=a.463645835952.237679.89511870952&amp;type=1 </div>Tue, 14 Feb 2012 09:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (מלי מלי באנג באנג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=13055236http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=646018&blog=13055236http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=13000492<div align="right" dir="rtl">טוב אני צריכה לכתוב את הפוסט הזה מחדש השנה 2011 הרגישה לי כמו זיוף אחד גדול לצד האינטרנט חוץ מהסוף שלה, ועוד יותר: זיוף לעצמי ללא ספק הייתה השנה הגרועה ביותר בחיים שלי ואני יכולה להבטיח שמפה הכל יכול אך ורק להשתפר ושלמרות כל הרוע אני מרוצה מהדרך שהסתדרתי עם זה חוץ מהזמנים שבידדתי את עצמי מהעולם האכזר שנמצא בחוץ, אני יכולה להגיד שכמו תמיד, כשאני כן יוצאת מהבית לאן שזה לא יהיה אני יודעת להינות בצורה המקסימלית, שזה עוד משהו שאני מרוצה מימנו אבל בסך הכל שנה מוזרה תחילת 2012 תעבור כמוהה אמצע 2012 תהיה בסדר כי תהיה לי חצי יכולת להיות בסדר סוף 2012 תהיה מצויינת כי תהיה לי את כל היכולת לגרום לה להיות מצויינת וככה זה הולך (אז אני פעילה בבלוג יצירה שלי, יותר, אתם יודעים.. out of great sorrows comes great art) אני רוצה לצאת כבר בשביל לחזור להיות קצת אנטי-אינטרנט כמו שאני נהיית בתקופות טובות יותר דרכים להתנתק מהעולם שאני כל כך לא אוהבת במקום להתחבר אליו למרות שגם כן יחסית למישהי שנמצאת כל כך הרבה באינטרנט אף אחד לא יודע שום דבר ממה שעובר עלי חוץ מאנשים קרובים לטובה ולרעה אבל זה לא</div>Mon, 16 Jan 2012 17:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (מלי מלי באנג באנג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=13000492http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=646018&blog=13000492http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=12900231<div align="right" dir="rtl">אני זברה. </div>Tue, 29 Nov 2011 10:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (מלי מלי באנג באנג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=12900231http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=646018&blog=12900231http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=12770675<div align="right" dir="rtl">זה היום החמישי, הארבעה הראשונים היו קשורים לבן אדם מסויים, הם היו גם קצת משעשעים אבל מפחידים החמישי הזה, שהתעוררתי מימנו לפני כמה דקות כבר היה יותר מידי מלא אנשים שעזבו היו בוא, רובם שנואים עלי וכולנו היינו במוסד גמילה שהייתי בוא, ומשם הלכנו לבריכה ענקית, הם עמדו בשלוש שורות התרכזתי באחת מהן שהייתה מציקה לי בבית ספר מכיתה ט' עד י' ובגללה הייתי צריכה לעבור בית ספר הגעתי למצב שהלכתי מכות עם שש מהן בבת אחת, אז הראתי לה את האצבע השלישית ומשכתי מישהי רנדומלית איתי לצד כדאי לא להתמודד עם ההתלחששויות שלה עם החברות הפרחות שלה שאלתי את הילדה למה היא הגיעה למוסד, זאת הייתה ילדה שלמדה איתי בכיתה ו' ולא ראיתי אותה מאז חוץ מפעם אחת שראיתי שהיא פתחה פייסבוק היא התחילה להמנע מלהגיד, ואז הודתה שזה בגלל שההורים שלה עובדים יותר מידי אז היא רצתה לבוא ואז עלינו על מתקן כלשהוא, שמתי כדור על צינור, הכדור התפוצץ, ואז שמתי כדור אחר והוא התאים יצאנו לפארק בהיר משמש וצבעוני ודי שמח, עם דשא מחשיד, עם כמה אנשים ואמרתי שאולי יש שם נחשים (מזיכרון מחלום שהיה לי בכיתה ב', שכל הגינה של הבית ספר הייתה מלאה בנחש</div>Wed, 28 Sep 2011 18:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (מלי מלי באנג באנג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=12770675http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=646018&blog=12770675http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=12762173<div align="right" dir="rtl">-תספרי לי סיפור? -היה פעם בניין, בעיר מזעזעת בה לכל שאר הביניינים יש סדקים והם מלוכלכים העיר הייתה מלוכלכת, והאנשים בה היו מלכלכים אפילו יותר בלי להכיר את המושג ניקיון, מתמימות. הבניין הזה היה מסודר, חדש, נקי, והיה כיף לצפות בוא. ילדים שהיו עוברים ברחוב היו עוצרים, מפסיקים ללקק את הגלידה שהם גנבו, ומחייכים חיוך אמיתי לשם שינוי כשהם היו רואים את הבניין. האנשים שגרו בבניין הזה אף פעם לא יצאו, אבל שיערו שהם בטח מאוד מאושרים לפי הצבעים של הפרחים שנפלו בעדינות מהאגרטל שתלוי בחלונות לילה אחד, נער זרק סיגריה דולקת לתוך אחד האגרטלים, רק מרוע, ובטעות הסיגריה הדולקת נכנסה לתוך הבית הנער ברח כשהוא חשב שהבעלים של הבית יציצו מהחלון ויגלו מי הוא. העשן התחיל לצאת לאט לאט מהביניין ומבחוץ הוא עדיין היה אותו הדבר, רק הערפל כיסה אותו, כל פעם יותר תוך כדי שהימים עברו והביניין המשיך לדמם מעשן, הביניין התפוצץ. האנשים חיפשו שרידים בתוך הביניין, וחיפשו פצועים או הרוגים. לא היה שם אף אחד בתוך הביניין היפה.הפרחים היו מפלסטיק.ריק. -איך סיגריה מתחילה שריפה לאט לאט בצורה הזאת? -קסם! (: תספר לי</div>Fri, 23 Sep 2011 23:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (מלי מלי באנג באנג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=12762173http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=646018&blog=12762173http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=12685633<div align="right" dir="rtl">שלום רווקים ורווקות, זה מוקדש אליכם, לא מצאתי מספיק יצירתיות בישביל לכתוב הקדמה יותר טובה לרשימה 1.לקנות טישו ולבכות - למה לא? יש לכם את כל הסיבות, אתם לבד ביום האהבה, מסובבים בזוגות, בפייסבוק אתם גם מסובבים בזוגות, העיניים שלכם רואות כל כך הרבה לבבות שאתם לא תתפלאו אם האישונים (הבחורצ'יקים - הכל מזכיר לכם שהלב שלכם שבור) שלכם אימצו לעצמם גם את הצורה הזאת, אתם רוצים לראות סרט או סידרה אבל גם שם יש תזכורות לזה שהחיים בזבל. 2.לצאת לבית קפה ולשתות אייס קפה בישביל לשכוח, כי הבר עוד לא פתוח - אין כמו לשתות הרבה קפה, להיות קצת בחוץ, ולהינות. זה יעבור בשלום עד מתי שיתחילו לנגן שירים בבית קפה.. כמו אול ביי מייסלף, ומיסטר לונלי, ואיי וואנה קיל מיי סלף. סתם. השיר האחרון לא קיים, אבל אתם תגיעו למצב שתכתבו לו פיזמון ותלחינו אותו בראשכם. 3.למלא את הפרצוף באלכוהול כי הבר נפתח- כמו שחברתי פעם אמרה "When you'realoneand life is makingyoulonelyyou can always go down town." 4. לקנות פרחים, דובים שמחזיקים לבבות, וכופסאות בונבונים - ולשלוח אותם לעצמכם בדואר - כי אתם רק לבד ביגלל שאת</div>Mon, 15 Aug 2011 09:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (מלי מלי באנג באנג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=12685633http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=646018&blog=12685633http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=12685588<div align="right" dir="rtl">או שאולי אני זאתי שלא? לא יתכן, זה מאוד מוזר למען האמת, זה כמו עישון בהתחלה כשמעשנים מרגישים את האפקט של הרוגע, ואז אחרי כמה חודשים אתה מתחיל לעשן מהרגל והאפקט מאוד קטן, ואתה לא יודע למה אתה מעשן, אבל זה פשוט.. כל כך מספק למרות שלא מרגישים כמעט כלום ישראבלוג היה הולך ככה אצלי: הייתי כותבת, שולחת לחברים, מקבלת תגובות מהם, וגם מאנשים רנדומלים בישרא וזה היה כיף שהייתי יכולה לכתוב על החיים שלי ולשתף אותם, ואז התמכרתי לזה, התחלתי ממש לאהוב את הרעיון של לכתוב כל שטות ולקרוא את מה שהיה לי פעם לכתוב, ולכתוב עוד ולדעת שאני אקרא את זה בעתיד אבל אז פתאום הבנתי שאני לבד פה בישראבלוג כיום, המנויים שלי נעלמו, אף אחד לא מגיב לכלום כבר, לאף אחד לא אכפת כל עוד זה לא נושא פרובקטיבי (לעולם הפרובוקציות אתם מוזמנים להיכנס ל'פוסטים החמים' של ישראבלוג..תודה) ואני עדיין רוצה לכתוב, אבל אין למי, וכשאני קוראת כיום את מה שהייתי כותבת כשהייתי קטנה, יש לי רגשות מעורבים יש שם כמה דברים ממש ממש מפגרים, וליידם דברים מצויינים, ואני יכולה לראות בקטנה איך התפתחתי כבן אדם בשנתיים וחצי האלו והייתי רוצה להמשיך..</div>Mon, 15 Aug 2011 07:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (מלי מלי באנג באנג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=12685588http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=646018&blog=12685588http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=12578319<div align="right" dir="rtl">ארג, כשגדלים מבינים פתאום עד כמה החיים החלומיים שלכם יכולים להיות קשים להשגה! ותראו, אני אפילו לא בחלק הקשה ואני כבר מתלוננת כמו מרשמלו.. אבל הינה משהו שאני לא מתלוננת אליו - הכח רצון שלי! הו אני מתה אליו! הוא אדיר! סתם, בטח שאני מתלוננת אליו, אבל תראו הזבל עדיין שם ואני הייתי רוצה להכניס מוטיבציה כזאת לעוד אנשים מסביב שמרגישים אולי חסרי תקווה (כמו שהרגשתי כל כך הרבה זמן) בנוגע למה שהם באמת רוצים אבל אז החלטתי שזה פשוט לא יעבוד כי ייקח לי שנים, אז מה שבסופו של דבר באמת החלטתי: אני פשוט יעמוד לצד הדברים שאני אוהבת, ואני יתחיל בשירים שלי, לכל שיר שלי יש סיפור שונה ואווירה שונה לחלוטין ואני אוהבת כל אחד ואחד מהם. אני כרגע מנסה לעשות מהם משהו.. עוד לא יכולה לגלות לכם אבל זה הולך להיות מדהים. עכשיו, חוץ מהתוכנית המבטיחה שהבאתי לכם שאולי היא בכלל תצא זבל (למרות שסוגי רעיונות כאלו שהם בסיגנון של 'זה יכול להיות כיף' לרוב יוצאים מצויינים) אני יתחיל לפרסם את השירים פה פשוט, כי אני תמיד חושבת לעצמי את אותו הדבר כשאני מסתכלת אליהם - הם היומן שלי, החיים שלי לשלוש שנים נמצאים במחברת אחת, בזמן ש</div>Fri, 24 Jun 2011 06:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (מלי מלי באנג באנג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=646018&blogcode=12578319http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=646018&blog=12578319