http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362heCopyright 2026 ReD eYes15. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12672143<div align="right" dir="rtl">אני כל כך שמחה להיות אחת מ-300 אלף האנשים שמילאו את רחובות תל אביב ביום שבת.</div>Mon, 08 Aug 2011 20:28:00 +0200shayshu12@walla.co.il (ReD eYes15)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12672143http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=645362&blog=12672143http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12659891<div align="right" dir="rtl">הבנתי שלא נוכל להיות ביחד. אני לא בן אדם של חבר, אני בן אדם חופש. אני לא אוהבת להתחבק כל כך הרבה זמן ולא סובלת לשכב הרבה זמן במיטה. אני אוהבת ללכת לבד, בקצב שלי, ולרוץ יחפה בלי לחכות לאף אחד. אני אוהבת לעשות עיינים לבנים ואוהבת שמתחילים איתי ולא רוצה לתת דין וחשבון לאף אחד על מה אני עושה. אני רוצה לרקוד במסיבות ולהתלבש כמו זונה ולהוציא לכולם את העיינים, ולהתנשק עם מי שבא לי ולבעוט במי שבא לי. אני רוצה יותר ממה שיש לי אני רוצה להרגיש אהבה ותשוקה, ולא סתם חרמנות. ולא משנה אם יהיה ליח בר או לא, אני לנצח אוהב אותו... חוץ מזה שהוא ישן יותר מדי, נוחר יותר מדי, משתמש בלשון יותר מדי ועוד דברים שעדיף להשאיר לדמיון... אז עם כל הכבוד,אולי חבר זה עוד לא בשבילי. לפחות לא הוא</div>Tue, 02 Aug 2011 22:54:00 +0200shayshu12@walla.co.il (ReD eYes15)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12659891http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=645362&blog=12659891http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12659833<div align="right" dir="rtl">בגיל 14, שהתחלתי לכתוב כאן, לא האמנתי שעוד 4 שנים האתר הזה ימשיך להתקיים. נפלאות הטכנולוגיה...</div>Tue, 02 Aug 2011 22:36:00 +0200shayshu12@walla.co.il (ReD eYes15)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12659833http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=645362&blog=12659833http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12652403<div align="right" dir="rtl">מה מרגש אותי? תל אביב, ישראליים, חיילים, אנשים שאכפת להם, ים, הפגנות, שירים, הדג נחש, התקווה 6, ציונות,דגל ישראל, התקווה, חיוכים, אהבה, נשיקות, שינויים, דברים חדשים, בכי, אלכוהול, מטוסים, מרחבים, פרחים, קיבוץ, דרמות, צחוק, מקומות חדשים, מסיבות, טבע, בנים יפים, נצחון, גיטרות, לפתור סודוקו ברמה קשה, המילה שלום, סטוצים, נוסטלגיות, לנהוג, תיירים, צלילי המוזיקה עוד חודש מתחיל השינוי... מקווה לשנה מלאה ריגושים :-)</div>Sat, 30 Jul 2011 15:50:00 +0200shayshu12@walla.co.il (ReD eYes15)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12652403http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=645362&blog=12652403http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12650903<div align="right" dir="rtl">לפני שבועיים נפתחה בתל אביב עיר חדשה- עיר האוהלים. שדרת רוטשילד מלאה באוהלים של צעירים, ילדים, מבוגרים ומשפחות שהחליטו למחות, לדרוש צדק חברתי, להתנגד למחירים המגוחכים במדינה הזאת. אתמול הלכתי ברוטשילד בין האוהלים,הרגשתי את הלב שלי רוקד ואת הדמעות בעיינים. אני בוכה כי המדינה שלנו נוראית,כי לא ייתכן שכל יומיים מישהו פה פותח במחאה חדשה או שיש איזה חוק חדש וחסר כל הגיון. לא ייתכן שכולם פה אטומים כל כך,שהממשלה באמת מזניחה את הציבור החשוב פה.לא ייתכן שכל כך מעייף לחיות כאן. אני בעיקר בוכה מהתרגשות, כי המדינה שלנו מדהימה.אני הולכת ברוטשילד בין האנשים ואומרת לעצמי-אני מאוהבת בתל אביב! אני מאוהבת בכל אחד ואחד מהאנשים פה. ברגעים כאלה פתאום כולם ביחד, ישראלים שכאלה. אין ספק שפשוט מדהים מה שהולך שם-הקימו מטבח ומחלקים שם אוכל, בכל מקום יש הופעות, זמרים, מרצים, סדנאות, מעגלים, ריקודים,סתם אנשים שיושבים מחוץ למאהל עם גיטרות, ואפילו ספרייה ומספרה מאולתרת יש שם. פסטיבל וודסטוק באמצע תל אביב,מעורבב במחאהחברתית ונגיעות פוליטיות. דתיים, שמאלניים, ימניים, מבוגרים, ילדים קטנים, משפחות, סטודנטי</div>Fri, 29 Jul 2011 18:33:00 +0200shayshu12@walla.co.il (ReD eYes15)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12650903http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=645362&blog=12650903http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12499086<div align="right" dir="rtl">ה' באייר9.5.11יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל זה יום של מעבר בין עצב ושמחה. אני בוכה בטקס ושעה אחרי זה יושבת וצוחקת עם חברות בפארק. אני יושבת בשיעור חינוך ושקועה בסיפור על עוד אמא שאיבדה ילד, וחמש דקות אחר כך שומעת מוזיקה עם חברות באוטו. אני עצובה כי זה לא פייר.כי ילדים בני 18 לא צריכים למות המלחמה. כי שנה הבאה זה אנחנו שנסתובב עם נשק בגבול לבנון. הנוף של המדינה שלנו פשוט לא נתפס. זה נראה לנו כל כך הגיוני לראות חיילים שמסתובבים עם נשק ומדים בקניון בתל אביב, באוטובוס, ברחוב. אבל זה לא נורמאלי. זה לא נורמאלי שהנוף שלנו זה נוף של חיילים עם נשק. וזה פשוט לא נורמאלי שזה כל כך נורמאלי. תמיד הייתי רואה חיילים והייתי מתרגשת, חושבת שזה הדבר הכי יפה וסקסי שיש. עכשיו אני רואה חילים וחושבת מלחמה. רואה נשק וחושבת דם, שומעת קולות ירייה ומדמיינת אותם יורים אחד על השני באמצע קרב בעזה. זה היום הכי עצוב בשנה והיום הכי שמח בשנה. ואין ספק שזה היום הכי מרגש בשנה. באיזה עוד מדינה בעולם עמודים במשך דקה דומייה, כל העם ביחד? במשך דקה שלמה, יש שקט במידנה. כולם עומדים, כולם ביחד. באיזה ע</div>Wed, 18 May 2011 11:58:00 +0200shayshu12@walla.co.il (ReD eYes15)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12499086http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=645362&blog=12499086http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12499079<div align="right" dir="rtl">אחרי 3 חודשים של יותר מדי מחשבות ויותר מדי כאבי ראש, החלטתי מה אני הולכת לעשות עם החיים שלי. זו הייתה אחת ההחלטות הכי קשות שעשיתי וכל כך פחדתי שאני אעשה את ההחלטה הלא נכונה. עכשיו זה רק מתחיל, ואני בטוחה שההחלטה הזאת היא רק משהו קטן לעומת מה שיבוא. עוד 4 חודשים מתחילים החיים. בספטמבר אני עולה לאוטובוס ונוסעת לצפון, ואין לי מושג ממש מה הולך להיות. אני רוצה להתשנות, רוצה להתבגר, להיות חכמה יותר, אני רוצה לקחת את עצמי בידיים ולהתמודד עם החיים האלה הכי טוב שאפשר. אי רוצה לנסות הכל, לראות הכל, לטעום הכל, לחוות. אני רוצה להתחיל לחיות</div>Wed, 18 May 2011 11:52:00 +0200shayshu12@walla.co.il (ReD eYes15)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12499079http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=645362&blog=12499079http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12298427<div align="right" dir="rtl">"אתה חייב להגיע להחלטה ילד". הילד השפיל את מבטו, אולי חיפש תשובה ברצפה, או במקום אחר. כבר כאב לו הראש מלחשוב כל כך הרבה והוא רק רצה לעזוב הכל וללכת לישון. "נו כבר ילד, תחשוב, תחשוב חזק. תחליט כבר". הוא לא יכל לשמוע את זה יותר. הוא יצא החוצה, דחף סיגריה לפה, והתחיל ללכת. הוא באמת ניסה לחשוב, ניסה ממש ממש חזק, אבל מחשבות פשוט לא נכנסו לו פנימה. הילד ראש אותה יושבת על הספסל שלהם. היא ישבה לבד, והמקום שלו היה ריק. והוא המשיך ללכת, שכח את כל מה שהשאיר מאחור. שכח את החלומות שלו, את האהבות שלו, את המשפחה. שכח אותה ואת הספסל הקבוע שלהם ואת המקום הריק. הוא שכח שהוא רק ילד. אני שוכבת במיטה, עוצמת עיינים ורואה אותך לידי. אנחנו מסתכלים אחד לשני בעיניים. אתה מחייך. אתה כל כך יפה. אני פותחת עיניים. אני רוצה להפסיק לחשוב. אני יודעת שכבר אין סיכוי שניפגש. אני רוצה להיות קרובה אליך, שתחייך אלי באמת. אני רוצהלבוא איתך לבקום ולהיות איתך שאתה עול עולה האוטובוס שאתה כל כך מחכה לו. אני רוצה להיות זו שתבוא אלייה ביום שישי בצהריים עם המדים, להיות שם בטקס. לראות אותך מרחוק</div>Mon, 31 Jan 2011 19:12:00 +0200shayshu12@walla.co.il (ReD eYes15)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12298427http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=645362&blog=12298427http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12190904<div align="right" dir="rtl">אולי אני תמימה, אבל אני פשוט לא קולטת איך בן אדם מסוגל להצית שרפה כזו מתוך כוונה תחילה. זה התחיל אתמול בצהריים, ממשיך עד עכשיו, ולא נראה שזה הולך להסתיים בקרוב. 30,000 דונמים נשרפו. 42 אנשים נהרגו. 13,000 אנשיפ פונו מביתהם. יישובים ובתים נמחקו. ביממה האחרונה הטלוויזיה אצלי בבית דלוקה נון-סטופ. אני לא רוצה לשמוע את זה יותר, אבל לא מצליחה לכבות את הטלוויזיה. יש באוויר תחושה של מלחמה. זה ייגמר, זה חייב להגמר. אבל אף אחד עוד לא יודע מתי. המימדים של האסון לא נקלטים, והחוסר אונים פשוט מתסקל. האש מנצחת אותנו,זו מלחמה כמעט בלתי אפשרית ואנחנו חלשים מדי. הדבר היחיד שמעלה אולי חצי חיוך זו העובדה שבזמנים כאלו כולם שוכחים את השנאה אלינו, נהיים אנושיים פתאום. נזכרים שגם אנחנו אנושיים. אחד מאנשי הסיוע שהגיע מתורכיה אמר-"אנחנו לא פולטיקאים. אנחנו אנושיים, אנחנו בני אדם. זה נורמאלי". אומרים שיש חשד שזו הייתה הצתה. אני לא מבינה איך בן אדם, ולא משנה מה המוצא או הדת שלו, לא משנה אם הוא יהודי או ערבי או כל דבר אחר, איך בן אדם אנושי מסוגל להצית מדינה. כן,בשבילי זה מימדים של מדינה- כי במדינה</div>Fri, 03 Dec 2010 22:21:00 +0200shayshu12@walla.co.il (ReD eYes15)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12190904http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=645362&blog=12190904http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12089924<div align="right" dir="rtl">תיאורטית אני מכירה אותך כבר חמש שנים, אבל האמת- שאני לאמ כירה אותך בכלל. אף פעם לא דיברתי איתך, אף פעם לא נפגשתי איתך, אבל אני מרגישה שאני מכירה אותך כל כך טוב ויודעת עליך כל כך הרבה. אני מכירה אותך. אני יודעת מי אתה ומה אתה, אני יודעת מה אתה עושה עם החיים שלך ומה אתה אוהב ואיך אתה מדבר. אני יודעת שאתה תהיה משהו גדול, אני יודעת שתצליח. שתגיע רחוק. אני יודעת שלדבר איתך זה מדהים ושאתה חכם בטירוף. אני מכירה את המשפחה שלך ואת הבית שלך, וכמעט את כל החברים שלך. אני יודעת עליך יותר ממה שאני יודעת על האנשים הקרובים אליי. אני חושבת שאני קצת אוהבת אותך, ונראה לי שאהבתי אותך עוד לפני שראיתי אותך. אני יודעת שאתה יפה. מאד. אני יודעת שאני רוצה להכיר אותך ולהיות חלק מהחיים שלך. אני לא יודעת ולא מבינה, איך אפשר לאהוב כל כך מישהו שלא מכירים. הייתי רוצה שיהיה לי אומץ לכתוב לך, להגיד לך כמה שזה מדהים ומיוחד. איך אתה מצליח במילים להגיד את כל מה שעובר לי בראש, להוציא את המחשבות שלי החוצה, אלה שאני בעצמי לא מצליחה להוציא. הייתי רוצה שיהיה לי את האומץ לספר לך, את האומץ לדבר איתך.</div>Fri, 08 Oct 2010 21:16:00 +0200shayshu12@walla.co.il (ReD eYes15)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=645362&blogcode=12089924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=645362&blog=12089924