http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446זה התחיל מבלוג הריון והפך לבלוג לנדב. הבלוג סוקר את ההתפתחות שלנו כמשפחה ושל נדב בעיקר בתחילת דרכינו. heCopyright 2019 blue beetle . All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446upload/97751.jpeg http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=11614233<div align="right" dir="rtl"> נו, מה הבעיה? תכתבי שאני מלחיצה אותך, היא זורקת לי באימייל. אני פותחת דף בוורד וכותבת שהיא מלחיצה אותי. שורה חדשה. אני נלחצת אני מוסיפה כי אין לי משהו טוב יותר להגיד. &amp;;ומיד מוחקת. העכבר מחייך אלי. אני מסתכלת עליו, והוא קופץ. אני מסתכלת בחלון, מוודאה שאף אחד נוסף לא מביט בי מהחושך שבחוץ ומציצה שוב בדף הריק ושואלת את זה שקורא YNET לידי ללכת לקבל מכות ביום חמישי. הוא אומר שהוא מוותר בשבילי ומדגיש שהוא לא הולך מכות אלא מתאמן באמנויות לחימה כי אם מישהו יתחיל איתי, שהסיכוי לזה לא גבוה, או אם מישהו ירצה לגנוב לי את השרשרת כי יחשוב שהיא משובצת יהלומים, הוא יוכל להגן עלי. אני מזכירה לו שהוא עוד חייב לי יהלום ללידות של שתי הבנות האחרונות. הוא מתחרט שהזכיר את המילה הנוצצת בבית ונכנס לשירותים עם העיתון שלא הספקתי לסיים לקרוא. אני קמה מהכסא, הולכת להביא קפה ועוגת חנק וחושבת על איך זה שאני כל כך גרועה באפיה, אבל מעודדת את עצמי שאני יודעת לבשל חצילים. וחותכת עוד פרוסה דחוסה כי מישהו צריך לגאול את התבנית. לועסת עם שלוק גדול של הקפה, שירד חלק בגרון. מביטה בעיתון אחר מלא</div>Fri, 26 Feb 2010 21:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (blue beetle )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=11614233http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=6446&blog=11614233http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=10851478<div align="right" dir="rtl"> הכי רציתי אח בן. כשאמרתי לאמא שאני רוצה אח בן בשביל לשחק איתו בחרבות, היא אמרה שאנחנו בחרנו לא לדעת אם זה בן או בת עד הלידה ושהכי כיף זה שתהיה לנו הפתעה. אז אמרתי לה שאני בחרתי כן לדעת ושאמא של עמית ידעה מה יש לה בבטן ושאני רוצה ללכת לרופא שלה ולשאול אותו. היא רק אמרה שאני חמוד ולא לקחה אותי לרופא. עמית הוא החבר הבן הכי טוב שלי, אבל עוד מעט הוא חוזר לישראל ואז לא יהיה לי חבר בן הכי טוב. אמא אומרת שיהיה לי חבר בן אחר, כמו שפעם יואב, החבר הכי טוב שלי נסע לאוסטרליה ובכל זאת מצאתי חבר הכי טוב אחר. יואב הוא החבר הכי טוב שלי באוסטרליה. יש לו שני שמות אחרונים ואני לא זוכר אותם. תו היא החבר בת הכי טוב שלי. אני לא יודע מה השם האחרון שלה. אבל היא לא אוהבת לשחק בנסיכות כמו בנות אחרות. איתה אני יכול לשחק בלגו או בclub penguin או wii. היא לא אוהבת לשחק בחרבות. בחרבות אני משחק רק עם אנרו. הכי אני אוהב את הקיץ. כי בקיץ יש לי יומולדת. אבל לפעמים אני לא מבין איך זה שכבר חם ואפילו אמא אומרת שהיא מתעלפת מחום ועדיין אין לי יום הולדת. אני בן 5 ושלושת רבעי. וכולם בכיתה שלי כבר בני שש.</div>Thu, 14 May 2009 16:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (blue beetle )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=10851478http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=6446&blog=10851478http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=10850011<div align="right" dir="rtl"> בהתחלה היה לי חם ונעים. ושקט. לפעמים היה קצת אור, מעומעם כזה. לפעמים שמעתי רעשים קטנים. ולפעמים גדולים. אבל בעיקר היה שם שקט. ושחיתי לי בשקט הזה. במים שהיו רק שלי. ישנתי כשרציתי, זזתי או לא זזתי כשרציתי. והיה לי את השקט שלי. מדי פעם הרגשתי כאילו דוחפים אותי , אבל שום דבר דרמטי במיוחד. הכל היה שלי ורק שלי. ואף אחד לא התעניין יותר מדי. היה לי כייף. פתאום לחצו עלי, לא יודעת בדיוק מאיפה זה בא. רק לחץ. חזק. יותר חזק. הכי חזק. זה לקח המון זמן. הייתי מבולבלת נורא. רציתי רק שזה יפסיק כבר שאוכל שוב לשחות ולנוח. בעצם רציתי כבר לישון. הייתי עייפה כל כך. ואז כל הגוף התכווץ לי והרגשתי שקשה לי לנשום. וכל המים מסביב נעלמו לי. ורק הלחץ הזה, ברגליים, בבטן, בגב ובעיקר בראש. ואז שמעתי אותה צועקת. חזק היא צעקה. היא צעקה עלי? מה היא רוצה. אני זוכרת אותה צועקת. בעיקר על איש אחר, ועל שנים שלפעמים גם בוכים. אבל הפעם זה היה שונה. היא פשוט צרחה. נראה לי שהיא קוראת לי. אני פה, ממש קרובה, רציתי לצעוק. אבל לא יצא לי. רק בכיתי ונכנסו לי מים לפה. אבל אז בבת אחת הכל קרה לי. היה ממש קר. קפוא. רצ</div>Wed, 13 May 2009 23:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (blue beetle )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=10850011http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=6446&blog=10850011http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=10481109<div align="right" dir="rtl"></div>Sat, 31 Jan 2009 18:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (blue beetle )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=10481109http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=6446&blog=10481109http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=10396532<div align="right" dir="rtl">כבר חשבתי שזה לא יקרה באופן טבעי, שנהרס לי מנגנון צירי הלידה ושאזקק לזירוז או ניתוח שיוציא אותך ממני. אז עוד לא ידעתי שזו את, חשבתי שאת זה אתה, כך שאם יהיו לך תסביכי זהות בעתיד, את תמיד יכולה להאשים אותי שקראתי לך גור ולא גורה נינה קטנה, בסוף זה קרה וכך זה התחיל אפריל 2008: ישראל, נסיעת עבודה. אחחח, כמה חיכיתי לנסיעה הזאת, בעיקר התגעגעתי לארוחות בוקר של מלונות ישראל, ולאוכל ישראלי בכלל. כל כך ציפיתי לבילויים עם חברים. תל-אביב, עיר ללא הפסקה. בארים עד אור הבוקר, מי חושב על עבודה?! אויש, איזה סירחון האוכל הזה, מי יכול לאכול יותר מאשכולית בבו</div>Fri, 09 Jan 2009 02:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (blue beetle )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=10396532http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=6446&blog=10396532http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=9987729<div align="right" dir="rtl">פעם, לפני המון שנים, כשעוד היינו צעירים ויפים ובעיקר תמימים אמרתי ארבעה. הוא אמר... אני לא ממש זוכרת. אולי מרוב אהבה, הלבבות האדומים לא חסמו רק את העיניים, אלא בעיקר את האזניים, והוא גם זכר שילדים = סקס. אז הסכים איתי. אוך, הימים ההם היו טובים...כשנולד נדב, אמרנו, פה אחד... אחד זה ממש בסדר. יש יורש, יודעים איך אנחנו נראים במיקס, לא צריך יותראחרי שנתיים, השעון שלי התחיל לדפוק, נו... ומה עם אח? אז דיברתי עם האיש והוא אמר, את בטוחה? לא מספיק אחד? הרי מה רע ככה?נראה לי שמשעמם לו, הוא צריך אח. על אחות בכלל לא חשבתי, היה לי ברור כשמש שיהיו לי רק בנים, הרי בנות זקוקות לסידור לשיער, ענייני אופנה, התאמת צבעים, ואני לא בדיוק הטיפוס שיוריש להן את זה. אז נביא רק בנים, פשוט לא?אז אחרי ערב של שיכרות, הרבה סקס לא בטוח ותאריך נכון, באה נעמי, כמו ברק בשמים. נו, מרוצה? שאל בעודו מנקה את שאריות ההקאה מהכיור (אני לא מסוגלת להקיא בשירותים ועל הרצפה זה באמת קצת מחליק ודביק)לא, אני קצת מתחרטת, תזכיר לי להבא שהריון זה עסק לא כייף בכלל ושאני בכלל לא נהינת מזה. אבל התקופה הקשה עברה, ואז היתה תקופת הפריחה ההריונ</div>Sun, 05 Oct 2008 06:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (blue beetle )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=9987729http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=6446&blog=9987729http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=8042756<div align="right" dir="rtl">עונת החגים בפתח וכולם כאן במתח.אחרי שפיזזנו בישראל משפע החגים העבריים, הגענו הביתה (כן, כבר מתחילים לקרוא לזה בית) והופה, אחרי שבוע הגיע הלואין.אז אחרי שבשנה שעברה נדב שאל אם יש אלוהין (או אלוהים) ופגש אותו בסוף חודש אוקטובר מקפץ לאורך ולרוחב, בנסיון לאזן את רמת הסוכרים הגבוהה מהצפוי, אץ לו הילד למסע תחפושות, לו ולאחותו.נדב התחפש ל X-MEN כחול והקרפדה ל BLUEBERRY FAIRY מחוייכים ומאושרים רצו שני המפלצונים מתדפקים על כל דלת אמריקאית וצועקים בקולי קולות "trick or treat?" מתבלבלים בכל פעם מחדש מאמריקאים מתוחכמים שעונים להם "trick"אמא, הוא צועק, תראי איזה בית spooky זה, ותראי את ההוא ואני לוחשת לחבר נואש שהצטרף אלי, איך לאנשים יש את הזמן להתעסק בקישוטים האלה, ושוכחת איך החצר שלנו מלאה בערפדים וגולגלותאז עבר לו Halloween וחלף Thanks Giving עם כמה תורכים חסרים והנה אוטוטו מגיע Christmas ותשמעו, אני בלחץכל יום שעובר אני מרגישה יותר ויותר בלאס-וגאס. לונה פארק מה שקורה כאן.מילא זה, אבל כשזה מגיע אלינו הביתה, שילד בוכה שהוא רוצה Christmass tree and light.. עד כאן.ניסיתי להסביר. תשמע, אנחנו יהודים,</div>Wed, 28 Nov 2007 09:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (blue beetle )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=8042756http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=6446&blog=8042756http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=6585887<div align="right" dir="rtl">לפני כמה לילות, אחרי סיפור לילה טוב, ניהלנו שיחה קצרה על חרקים, היצורים המבחילים האהובים על נדב.רגע, איך אומרים ג'וק באנגלית? שאלתי אותו. הוא ענה (לא שאני זוכרת...)אחר הצהריים, בעודנו שוכבים פרקדן על השטיח ומשחקים במשחק אבא grasshopper, אמא ant, נעמי bee, ונדב ג'וק, שאלתי את נדב, שוב, איך אומרים ג'וק באנגלית.בהתחלה הוא עשה פרצוף לא יודע... וכשאמרתי נו... אתה יודע, אתה רק צריך להזכר, הוא זרק סתם מילה.לא נכון, רטנתי. זו לא המילה, אתה סתם אומר לי והרמתי טלפון לאבא.למה את מתקשרת לאבא? הוא שואל.אבא לא עובד כאן....לכל סיר יש מכסה?משחקים בכלי המטבח.נדב: אמא, איפה המכסה של סיר הפסטה?אמא: הנה, כאןנדב: ואיפה של הקוסקוס?אמא: הנה, פה.....נדב: אמא, לכל סיר יש מכסה?אמא, מצטטת את סבתא: כן חמוד, לכל סיר יש מכסה...נדב: לא נכון, אמא, את טועה, לזה של החביתה אין...איזו שבירת מיטוס!</div>Sat, 26 May 2007 04:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (blue beetle )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=6585887http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=6446&blog=6585887http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=6539983<div align="right" dir="rtl">איזה אח בוגר, תומך ואוהב הוא!מדהים כמה הוא ער למעשים ולתנועה של נעמי.תמיד בודק מה היא לועסת, וממהר להכניס אצבעות ולהוציא את החפץ החשוד.היא מצידה, כבר פותחת את הפה ככשואלים מה יש לה בפה. לפעמים היא מרחיקה ופתאום מפסיקה ללעוס, ואז אתה מגלה שהיא סתם לועסת את החניכיים, כמו איזה זקנה בת 100...השבוע היא מרחה את עצמה בעוגיה. אני הייתי עסוקה עם הקפה שלי ופחות הטריד אותי איך הילדה נראית.את נדב זה הטריף!אמא, תראי איך היא נראית?! היא ממש מטונפת!לא נראה לי שזה מטריד אותה, אבל אם זה מפריע לך תנקה לא את הפנים עם מגבון, אני עונה.אמא! זה כבר לא יורד. זה התייבש לה על הפנים! עכשיו יהיו לה תמיד פנים מלוכלכות..... יו, איך תכיר לה את החברים שלך?</div>Sun, 20 May 2007 12:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (blue beetle )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=6539983http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=6446&blog=6539983http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=6463832<div align="right" dir="rtl"> לא, לא שכחתי. יש לי המון פוסטים בראש, חלקם אפילו בתוך התנור. אין לי זמן וגם לא מוזה להוציא אותם, אז רק כדי שלא אשכח, ואולי במקרה היא תנחת עלי תוך כדי אפתח בפוסט חדש: בשבוע שעבר חוויתי את חוויות האם-חד-הורית-ולא-ממש-מוצלחת שבי. זה התחיל מהעובדה שמרוב לחץ לחזור לבית ללא אבא-אוהב-תומך-ונותן-לישון כמעט שכחתי את הדרך הביתה בסיום יום העבודה. הגעתי, הגידול הגדול ניסר ברעש הומה בחדר. הגידולה עשתה רעשים לא משכנעים של "כמה טוב שבאת הביתה" בעודי נאבקת בשאון הנגריה ומנסה להאזין למטפלת שחוזרת ואומרת מתי הגידולה אכלה-חירבנה-ישנה-קיבלה תרופה, הגידולה מצידה פלטה\הקיאה על הספה. מזל שמגבונים פותרים בעיות מסוג כזה על ספת עור, ושימותוהפילים. בשלב מסויים המטפלת סגרה את דלת הנגריה ושקט מופתי השתרר בבית. "את רוצה שאשאר עוד קצת" היא שואלת אותי, תלויה בין רחמיה אלי לבין רחמים עצמיים, לא מאמינה לראות עיניה כשהנדדתי את ראשי בשלילה לא משכנעת (הוצאת המילים מהפה היתה קשה מנשוא), היא לאנתנה לי הזדמנות להתחרטוטסה החוצה, משחררת שובל ענקי של אבק, עלי ובעיקר על הגידולה שמבחינתה ממשיכה לרייר בכל פינה א</div>Thu, 10 May 2007 00:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (blue beetle )http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=6446&blogcode=6463832http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=6446&blog=6463832