http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137חוויות מהעבר, וקצת מעכשיו.heCopyright 2026 picok. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11224210<div align="right" dir="rtl">לא עדכנתי יותר מידיי בזמן האחרון בגלל עומס בעבודה ובלימודים, אבל כמו שהבטחתי לאלו שפנו אליי במייל ולאלו שהגיבו על הפוסט הקודם - הינה אני חוזר וכותב. אני יודע שיש ביניכם שחושבים שחלק מן הסיפורים הם פנטזיות , ואני לא כאן כדי לשכנע אתכם באמיתות ההתרחשות של הסיפורים. אני מספר לכם על סיפורים אמיתיים ומי שרוצה יכול להתייחס אליהם כפנטזיות. ועכשיו לענינינו... המבט ווהחיוך של נעה גרם לי להיות מסופק ומרוצה ממה שעשיתי. כאילו באמת עשיתי את הדבר שהייתי צריך לעשות. אני לא יודע אם זה אני ותמי הקצינה או שנעה סתם רצתה להשיב לי על מה שעשיתי, אבל אותו לילה כמעט ולא הספקנו לישון. נעה הייתה כל כך חרמנית, וכל פעם שכבר כמעט נרדמתי- היא העירה אותי לסיבוב נוסף של סקס שכל פעם הלך והתארך. אני הייתי בטוח שהכל חזר לקדמותו, שהייחסים בינינו היו ונשארו מעולים ושגם נעה מרגישה כמוני. באחת השיחות למחרת נעה הפתיעה אותי בשאלה שגרמה לי לחשוב שנעה אולי לא הכי שלמה בעולם עם הקשר שלנו.. "תגיד", פנתה אליי בהיסוס.. "אחרי שאני ראיתי אותך כבר עם מישהי אחרת.. איך היית מקבל מצב שבו אני הייתיעושה סקס עם גבר אחר?" היה לה ברור שה</div>Mon, 07 Sep 2009 12:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (picok)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11224210http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=644137&blog=11224210http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11154836<div align="right" dir="rtl">אני ונעה כבר התחלנו להתרגל לזה שאנחנו תמיד בחדר עם שירן, עובדה שלא מנעה מאיתנו לעשות את מה שרצינו לעשות. פעם אפילו חשבתי להציע לנעה ששירן תצטרף אלינו למיטה, אך חששתי מהתגובה שלה, לא יגעתי אם היא תעלב מהרעיון או תתלהב ממנו. בשלב הזה כבר כל המוצב בערך ידע עליי ועל נעה, היה נראה שלאף אאד זה לא ממש הפריעה. לאף אחד חוץ מלתמי הקצינה של נעה. בפוסט הקודם זרקתע כמה מילים על תמי. קצינה בדרגת סג"ן שהיתה בעצם המפקדת של כל הבנות ששירתו בחמ"ל. יותר מידיי לא ידעתי על תמי, חוץ מהעניין שהיא נימפומנית לא קטנה, וכבר כמה חיילים שכבו איתה במהלך התקוםה האחרונה מאז הגענו למקום. באחת מארוחות הצהריים, יצאתי לעשן סיגרייה אחרי האוכל, וכמה דקות לאחר מכן תמי התיישבה ליידי. לא יצא לנו ממש לדבר לפני כן ודי הפתיע אותי שהיא התישבה ליידי. דקה של שתיקה נקטע על ידי תמי, "אז מה.. אני מבינה שיש לך משהו עם אחת החיילות שלי?", היה לי ברור שהיא יודעת ולכן לא הכחשתי. "כן, אני ונעה ממש בקשר טוב", עניתי לה בזמן שאני מנסה לא לחשוף יותר מידי פרטים. השיחה לא ממש זרמה, ותמי החליטה לסיים אותה וללכת ולפני כן סיננה "תקפוץ אליי למשרד ב</div>Fri, 14 Aug 2009 14:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (picok)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11154836http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=644137&blog=11154836http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11136194<div align="right" dir="rtl">לי לא היה מושג מה הולך לצאת מהקשר הזה שלי ושל נעה, והאמת שלא ממש רציתי לחשוב על מה יהיה בהמשך, מה יהיה כשאני אצטרך לעזוב את המוצב וסביר להניח את איזור הצפון, והיא תשאר כאן. לעשות סקס בתכל'ס לא היה לנו כל כך הרבה זמן, כי כמו שראיתם בפוסט הקודם-התנאים לא היו אידיאלים בשביל סקס. תמיד היתה לפחות עוד מישהי אחת בחדר. בדרך כלל היתה זו שירן שאירחה לנעה חברה במשך השבוע כשהשותפה השנייה כמעט תמיד הייתה מוצאת לעצמה כל מיניי סיבות לא להיות בבסיס. ערבים שלמים הייתי מעביר עם נעה ושירן בחדרן, פעם אני הייתי מביא סרטים מהבית ופעם הן. היינו מעבירים ערבים שלמים של משחקי פוקר ועוד כל מיניי משחקי כלפים אל תוך הלילה. עם הזמן, כאשר ראיתי שלאף אחד לא ממש מפריע העובדה שאני כל לילה במגורי הבנות, הקצינה של נעה כבר התרגלה לעניין, והקצינים שלי היו מודעים לגמרי לזה שאני הולך לבקר את נעה לעיתים קרובות ,כבר ממש הרגשתי כחלק ממגורי הבנות, הייתי שם יותר מאשר במגורים שלי. באחד מערבי הפוקר נעה הפתיעה בהזמנה שלה, "תגיד, למה אתה בעצם לא נשאר כאן לישון בלילב", שאלה. "אה, האמת שאני לא רוצה שהקצינה שלך תגיע הנה בבוקר ותעשה</div>Sat, 08 Aug 2009 10:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (picok)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11136194http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=644137&blog=11136194http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11105229<div align="right" dir="rtl">האמת, שעד היום אני לא ממש יודע מה היתה ההגדרה שלי ושל נעה. זוג לא ממש היינו, וגם יזיזם לא ממש היינו, אולי איזו הגדרה בין שני אלה היתה יכולה להגדיר אותנו טוב. יותר ויותר מהזמן הפנוי של שנינו היה מוקדש אחד לשני, ופחות לחברים. גם החברים שלי וגם החברים שלה היו מודעים לזה שיש משהו בינינו, אבל אף פעם לא ממש נכנסנו להגדרות, והקשר שלנו היה נחמד כמו שהוא- אז בשביל מה להכנס להגדרות? העברנו משמרות שלמות בייחד, היא היתה באה לבקר אותי בעמדות השמירה, ואני אותה במשמרות שהיא עשתה בחמ"ל. השתדלנו לתאם יציאות, ואם אני יצאני או נשארתי- גם היא פעלה בהתאם כדי להיות איתי. אחרי אותה ירידה בעמדת השמירה (מהפוסט הקודם למי שלא עוקב), לא הפסקתי לחשוב על נעה. אני לא יודע אם זו העובדה שלא ראיתי הרבה בנות במהלך השהות במוצב, או שאולי היא באמת היתה כזאת, אבל נעההיתה הדבר הכי סקסי שהיה באיזור! מכנסי הצבא שתמיד היו צמודים על הישבן שלה הסיטו את המבטים של החיילים לעיתים קרובות. בזמן המשמרות היא כמעט תמיד הייתה נשארת לבושה בחצי ב'' (מכנס צבאי וחולצהאו גופייה אזרחית למי שלא מכיר), כשתחתוני החוטיני שלה היו מגיחים לאויר העו</div>Tue, 28 Jul 2009 23:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (picok)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11105229http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=644137&blog=11105229http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11089632<div align="right" dir="rtl">והאמת שגם אני כבר לא הייתי ממש שלה. הטירונות והאימון מתקדם הסתיימו (אימון מתקדם זה שלב כזה בהכשרה אחרי הטירונות ולפני שבאמת מתחילים תעסוקה מבצעית). כמה ימים אחר כך כבר מצאנו את עצמינו בגבול הצפון. בהתחלה היה נראה כמו עוד מוצב משעמם. אני והחברים רק רצינו לעוף משם למקום קצת יותר מעניין, ולא איזה פינה נידחת בצפון. מהר מאד התמכרתי לשקט ולרוגע של המקום. אומנם לא היה יותר מידיי "אקשן", אך בשורה התחתונה- מי צריך את כל הבלאגן הזה. האטרציה המרכזית של המוב היו כמובן פלוגת התצפיתניות ששהו באותו זמן במקום. הן היו שם לפנינו ונשארו גם אחרינו, אבל נראה לי שאת ההתלהבות של החבר'ה שלנו הן לא ראו כבר הרבה זמן. כמו חבורה של ילדים מתלהבים היו החבר'ה מהפלוגה של מקרקרים סביב הבנות, והבנות מצדן (כנראה שכבר הכירו את ההתלהבות הזאת) ממש לא הביעו התלהבות יתרה.אני כמו אז- גם היום די ביישן. אני לא מאלו שהולכים ומתחילים סתם עם נשים, אני יודע שבנות מצפות שזה יבוא מאיתנו בדרך כלל, אך אם אני זוכר נכון - לא קרה לי יותר מידיי שהתחלתי עם בנות שהפכו אחר כך להיות בנות זוג או כל דבר אחר. סגרנו שבת, בערך חצי מאיתנו נשארו</div>Thu, 23 Jul 2009 19:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (picok)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11089632http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=644137&blog=11089632http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11081169<div align="right" dir="rtl">אז אני לא ילאה אתכם בכל התקופה שאני ומיטל היינו בייחד, אני רק יכול לומר שזו אחת התקופת היותר טובות. אחרי קצת יותר מחצי שנה בייחד החלטנו לפרק את החבילה. אני ידעתי שיהיה לי קשה לשמור על הקשר הזה כמו שהוא, והיה נראה שגם מיטל רוצה קצת שינוי אוירה. לא עמדנו האחד בדרכו של השני והחלטנו לסיים את הקשר. אז נכון שגיוס היא לא סיבה מספיק טובה לפרק קשר, אך באותו רגע היה נראה שזה הדבר הנכון לעשות. לא כעסנו אחד על השני, לא היה בכי וגם לא שנאה אחד כלפי השני. היה לי ברור שלא יהיה לי קל לראות אותה עם בנים אחרים, אך עשיתי מה שהיה נראה לנכון. בכמה שבועות שעברו מהפרידה עד לגיוס הצלחנו לשמור על ניתוק מוחלט, ניתוק שהיה נראה הכי טוב ונכון לשנינו. בסוף השבוע הראשון הבנתי שהמצב אצל מיטל קצת שונה. אני לא יודע אם נשים באמת נקשרות יותר לבני זוגן, או שאלו סתם שטויות, אבל מיטל ממש לא התכוונה לוותר. בהתחלה היה לי ממש נחמד, חייל קרבי שחוזר מהטירונות, אחרי שבועיים בלי לראות בחורה חוץ ממשקי"ת הת"ש או כל מיני פרחות שהיו מגיעות לשטח של הטירונים כדי למשוך תשומת לב, לי בתור אחד כזה ממש לא היתה בעיה לחזור בסוף השבוע למיטה חמ</div>Mon, 20 Jul 2009 20:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (picok)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11081169http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=644137&blog=11081169http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11072196<div align="right" dir="rtl">את נעה ואסף פגשנו בבוקר היום השני של החופשה. אני לא יודע אם הם שמעו אותנו בלילב לפני כן, אך החיבור היה כמעט מיידי. אז נכון שבאנו כי רצינו להיות לבד, אך היה ממש נחמד לפגוש זוג בערך בגילינו (הם רק התגייסו) שאפשר לנו לעעביר איתם בכיף את היום בכנרת. הם היו מאיזה ישוב מרוחק בצפון, ובעצם הגיעו לחוף לילה לפנינו ותכנלעזוב יחד איתנו. את ארוחת הצהרים אכלנו בייחד, סתם איזה שניצל שהיה למקום להציע. לאסף היה קשה להסתיר את המבטים שהוא נעץ במיטל שישבה מולו עם ביקיני, וגם אני לא הסתרתי את המבטים שלי בנועה. אסף היה גבוה ממני בכמה סנטימטרים, בנוי כמו איזה לוחם שייטת והיה אפשר לראות שהוא ממש משקיע בעצמו. ידעתי שהוא מהסוג הזה שמיטל אוהבת, גבוהים, שריריים והכי לא ערסים בעולם.נעה ישבה לייש מיטל, גם היא הייתה עם בקיני, כנראה ביקיני קצת קטן עלייה שדחף חלק נכבד מהחזה שלה החוצה, מאיים לנתק את קשר השרוכים שבו היה מוחזק. אז נכון שהחזה של נועה היה קטן מזה של מיטל, אך הפטמות הללו שעמדו להן ונראו כה בבירור משכו את תשומת ליבי במשך כל ארוחת הצהרים, עד שכבר היה נדמה לי שכולם שמו לב למבטים שאני נועץ לנועה בחזה. את המש</div>Sat, 18 Jul 2009 11:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (picok)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11072196http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=644137&blog=11072196http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11062261<div align="right" dir="rtl">עם האוכל בא התיאבון! אז שנינו היינו יחסית חדשים בכל העניין הזה של אהבה, וגם הסקס כמו שהבנתם היה חדש ומפתיע מפעם לפעם. עדיין לא היינו נפגשים כל יום, ובטח שלא יצא לנו להיות בייחד לבד בכל פעם שנפגשנו, אך אולי דווקא העובדה שלא נפגשנו כל יום עשתה משהו טוב לרצון הזה של להיות בייחד, ולנצל כל רגע שיש לנו בייחד. כולם פחות או יותר כבר השלימו והפנימו את זה שאני ומיטל בייחד. אפילו ההורים שלה כבר לא היו עושים פרצופים שהייתי מגיע אלייה הביתה בכל מיני שעות ולפעמים נשאר לישון אצלה. תמיד היינו נועלים את הדלת ושמים מוסיקה או טלויזיה כדי שלא ישמעו אותנו. ככל שמיטל נהנתה יותר במיטה, הבנתי שהבחורה השקטה הזאת מתברר כממש לא שקטה. תמיד אמרתי לה שכל עוד לה אין בעיה עם זה שישמעו אותה- לי בטח שאין בעיה עם זה. רישיו ןהנהיגה שלי לא איחר לבוא. בהתחלה לא הייתי יכול לקחת לבד רכב מהקיבוץ בגלל כל העניין של המלווה וכל זה, והבטחתי למיטל שברכע שאני אוכל לנהוג לבד- אני לוקח אותה לצפון. ברמת העיקרון, לשנינו לא היה יותר מידיי כסף וידעתי שלא נוכל להרשות לעצמנו ללכת לצימר, היה לנו ברור שאוהל</div>Tue, 14 Jul 2009 23:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (picok)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11062261http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=644137&blog=11062261http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11051971<div align="right" dir="rtl">מלמד אותה לגמור מחקרים מספרים כי רק כעשרים אחוז מהנשים מצליחות לגמור מחדירה. לא יודע כמה מכן הנשים כן גומרות מחדירה, וכמה מכם הבנים חושבים שכך תספקו את בנות זוגכן לאחר החדירה ולא מצליחים, אני רק יכול לומר לכם על מיטל שהתברר שהיא לא מאלו שמצליחות לגמור מחדירה. בפוסט הקודם סיפרתי לכם על כך שהייתי קצת מתוסכל מכך שעדיין לא הצלחתי לגרום למיטל לגמור. שאלתי וניסיתי לחקור קצת על העניין של אוננות, והאם היא מצליחה לעשות את זה (לגמור) כשהיא לבד או שגם לבדה היא אינה מצליחה? בבישנות מהוססת היא סיפרה לי שיצא לה מספר פעמים לשחק קצת עם התוש של המקלחת ועם המים החמים, ושהיא לא ממש בטוחה בזה, אך היא חושבת שיצא לה לגמור כך מספר פעמים (היא היתה תמיד מוסיפה "אני חושבת" כאשר היתה מתביישת). לאט לאט החל לחלחל לתוכי שאולי אני יכול להשתמש במה שאמרה לי כדי לעזור לה לגמור בסקס איתי. הייתי מוכן לעשות לא מעט כדי שהיא תצליח לגמור כשהיא איתי. ההנאה שלה היתה לא פחות חשובה מזו שלי, ולא הייתי מוכן לוותר על כך שגם היא תהנה. הייתי חייב להביא אותנו למצב שאנחנו מתקלחים יחד כדי לנסות לשפר את רמות</div>Sat, 11 Jul 2009 22:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (picok)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11051971http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=644137&blog=11051971http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11042672<div align="right" dir="rtl">אחרי הפעם הראשונה, אני לא בטוח מי מאיתנו התלהב יותר, אבל ממש קשה לי להאמין שהיא התלהבה יותר ממני. החברים כבר פחות עניינו אותי, וגם הלימודים כבר לא היו יותר מידיי משמעותיים, רק חיפשתי כל הזמן להיות עם מיטל. לא משנה למה כמה ואיפה- פשוט להיות איתה. ההפסקות של שנינו הפכו להרבה יותר משמעותיות, והתחלנו להבריז משיעורים בצורה שיטתית כדי להיות אחד עם השני. הבעיה בשבועות הראשונים היתה השמירה על הסודיות. שנינו ידענו שאי אפשר להמשיך לשמור בסוד, וגם אין כל כך סיבה לשמור את העניין בסודיות. החברים כבר ידעו, והגיע הזמן שגם ההורים ידעו. קבענו להפגש אצלה באמצע השבוע, והיא אמרה שתידע את ההורים שבא אלייה חבר לעזור לה עם השיעורים. אמנם זו לא היתה האמת, אך לפחות היא עשתה היכרות עם ההורים שלה וזו היתה התקדמות גדולה. עם הזמן שהם ראו שאני מתחיל להגיע יותר, הם כבר הבינו שלא מדובר רק בשיעורים, ושהיציאה שלי מהבית בשעות לילה מאוחרות לא היו בגלל שהיו לנו הרבה עבודות מבית הספר. לא נראה היה שכל העניין מפריעה להם, ההפך, הם ממש נתנו לי הרגשה של בית . אצלי מיטל כבר מזמן הרגישה כמובת בית</div>Thu, 09 Jul 2009 00:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (picok)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=644137&blogcode=11042672http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=644137&blog=11042672