http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978Did you say it? "I love you. I don't ever want to live without you. You changed my life". Did you say it? Make a plan, set a goal, work toward it, but every now and then, look around; Drink it in 'cause this is it. It might all be gone tomorrow.heCopyright 2026 Gaia_E. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11925550<div align="right" dir="rtl">מקווה ששמעתם על התאונה שהיתה אתמול בצומת בית זרזיר. קראתי את הכתבה בynet והזדעזעתי מהתאונה ומאיך שהרכב נראה ואמרתי שחראם על הבנות האלו. בארבע וחצי חברה שלי מתקשרת "זו מיכל..." "מה קרה??" "אחותה... תאונה.. נהרגה..." מה?! למה? מתי? בטוחה? שקר! מי אמר לך כזה דבר?! והחברה שלי בוכה, ובוכה, ובוכה. ואני לא מעכלת ואומרת לעצמי שזו מישהי אחרת ושלא יכול להיות. אחרי שעה אני מקבלת טלפון שזו באמת היא, ואני מתחילה לבכות ולבכות ולבכות. מתחילים טלפונים, אנחנו בוכות אחת לשניה בטלפון. אנשים מתחילים לכתוב סטטוסים של זיכרון בפייסבוק ואני מתחילה לעכל שזו באמת היא. "נוי... זו אחות של מיכל.. היא.. נהרגה... בתאונת דרכים" "לא יכול להיות, באמת, אולי היא הנערה שנפצעה, את בעצמך אמרת שההורים בבי"ח!!" "לא, זו היא, בדוק..." ואנחנו שתינו בוכות. ולא הייתי חברה של דנה. אני חברה של אחותה. אנחנו לא החברות הכי טובות אבל היא מקסימה ואני אוהבת אותה מאוד! ואני מכירה את המשפחה, ואני מכירה את דנה - תמיד מחייכת, קופצנית, עושה רעש ושטויות, תמיד שמחה. תמיד! כואב לי הלב, נורא. ואני לא מצליחה להוציא את התמו</div>Tue, 20 Jul 2010 09:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gaia_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11925550http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=643978&blog=11925550http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11922710<div align="right" dir="rtl">כשהייתי בכיתה ו' היה לי חבר חמישה חודשים. היינו ה-זוג של השכבה וזה היה משעשע מאוד. בכיתה ח' התנשקתי בפעם הראשונה. בכיתה ט' למדתי דברים חדשים. ובכיתה י'א הבאתי בחור הביתה להורים. גם בקשר הקודם שלי אמרתי שאני אוהבת. גם בקשר הקודם שלי חשבתי שאני הבנאדם הכי מאושר עלי אדמות. גם בקשר הקודם שלי לא יכלתי לחשוב עלינו בנפרד. אבל במערכת יחסים הנוכחית הוא זה שאמר שהוא אוהב, וזה קרה כל כך מהר ואני הייתי כל כך שמחה שזה הדדי. (ולקח לי הרבה זמן להאמין שהוא באמת מתכוון לזה. נכווים פעם אחת ובפעם הבאה חושבים פעמיים, את יודעת איך זה) הוא זה שאומר שהוא המאושר באדם, והוא גם מראה לי את זה. הוא זה שכל היום חושב עליי. אז איך אני יכולה לומר שזו לא האהבה הראשונה האמיתית שלי? באף קשר קודם (ואני אומרת קשר ולא מערכת יחסים) לא הרגשתי פרפרים בכל פעם שהוא התקשר, לא נהיה לי חם כשהוא נגע בי, לא היה לי כואב, פיזית, כשלא התראינו הרבה זמן, ולא היתה לי תחושה נעימה כזו באיזור החזה בכל פעם שחשבתי עליו ורק עליו, כמו עכשיו לדוגמא. אני נמצאת במערכת יחסים עם בנאדם בוגר, מבין,מתחשב, בעל אופי זהב ויופי ששמו</div>Sun, 18 Jul 2010 23:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gaia_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11922710http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=643978&blog=11922710http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11902242<div align="right" dir="rtl">בעירייה ניסו להרים כנס מתגייסים ראשון בעיר. לא הצלחה מסחררת אבל העיקר שמוש בן ארי הופיע ושלא היו הרבה אנשים :-) מיותר לציין שישנן זכויות יוצרים, כן? (C) שבת שלום וסופ"ש נהדר לכולם! 3&gt;</div>Fri, 09 Jul 2010 14:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gaia_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11902242http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=643978&blog=11902242http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11895708<div align="right" dir="rtl">נתקלתי בקישור לפוסט בתפוז אנשים. הספיקה לי הכותרת 'אצבע אלוהים' והתמונה ליד בשביל להפעיל את הגלגלים בראש. הבנתי ששחכתי את הדת היהודית. שניה לפני שמישהו משכים להורגי על הדרמטיות, נא לנשום ולשבת. אני מתכוונת ששכחתי שיש את הדת היהודית. אם זה בגלל שזה טריוויאלי בשבילי? אם זה בגלל שמזמן לא התכנסנו כל המשפחה יחד מסביב לשולחן וקראנו בהגדה\הדלקנו נרות\עשינו קידוש\בירכנו על מצות\נחנקנו מאוזני המן? (השאר את ה'מיותר') אני מתרכזת באיסלאם שבכותרות, בין אם הטורקים שמתלהמים עלינו או האיראנים שמאיימים לכלותינו. או באמריקאים (הנוצרים אני מאמינה) שיש להם כל כך הרבה מה להגיד על מה שקורה במדינה של העם היהודי. דתות אחרות תופסות לי את המחשבה ולרגע (העזתי) שכחתי שאני יהודיה. לא דתיה אבל יהודיה. מזמן, בערך משיעורי תושב"ע בכיתה י', לא קראתי דברי חכמים או התעמקתי בפסוק ושלא נאמר פרשת השבוע. וזה מצחיק כי בזמן האחרון בכל פעם שהגעתי למעוז חפצי עם האוטו יצא לי לומר 'שמע ישראל' ככה 'מתחת לשפם' ויצא לי לצטט פסוק מפה ואימרה משם אבל זה לא נקרא 'להתעסק'. אבל אולי כן התעסקתי עם הדת בכל מה שקשור לפרשת עמנוא</div>Tue, 06 Jul 2010 11:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gaia_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11895708http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=643978&blog=11895708http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11886101<div align="right" dir="rtl">אני כותבת מהבית הממוזג שלי. חזרתי מטקס הזדהות קצר עם המשפחה במרכז המסחרי בעיר. מסתבר שהצעדה מתחילה רק בארבע, אז אני מנצלת את הזמן ואת סערת הרגשות וכותבת. 'אני לא משתמט!' זו הכתובת שזועקת החולצה שבחרתי ללבוש להיום לצעדה. והצעדה, שיש שיטענו שלא מועילה ואף מזיקה לגלעד, ומרחיקה את השחרור שלו אלפי שנות אור ממנו, היא לא רק גלעד. הצעדה הזו, כמו שבדיוק עכשיו כתבתי לידיד בפייסבוק היא צעדה על הערכים של עם ישראל בשנת 2010. של המבוגרים ששואלים 'לאן?' ו'עד מתי?', המבוגרים שעייפים כבר, ושל הנוער, הדור הבא, שלא מפסיק לשאול, שהוא השיריונר הבא על גבול לבנון או התצפיתנית בחמ''ל בגדוד שחף. והוא זה שעל כתפיו האחריות הקולקטיבית של 'עם ישראל ערבים זה לזה' והוא, סליחה, א-נ-ח-נ-ו הם המנהיגים והאזרחים של העתיד, שחביבי, הוא לא כל כך רחוק מאיתנו! ואם לא נראה שאכפת לנו, שיש ערכים שאנחנו נעמוד על הרגליים האחוריות שלנו ונגן עליהם - מה יגידו ההורים, הסבים שלנו שהקיזו דם יזע ודמעות בעבור האדמה הזאת? זה התור שלנו להראות שאכפת לנו, שעם ישראל יעמוד פה לנצח, ושהם לא התאמצו לחינם. ובמילים האלה אני מתמצתת את סערת</div>Thu, 01 Jul 2010 21:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gaia_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11886101http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=643978&blog=11886101http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11868481<div align="right" dir="rtl">(21.6) לא להאמין כמה דברים יכולים לקרות בפרקי זמן קטנים כל כך... סיימתי, כמעט לגמרי, עם הבגרויות. לא להאמין שלפני כמה, ארבעה חודשים? קיבלתי את הלו''ז וחטפתי את השוק של החיים: מה זה ספרות-לשון-אזרחות כל כך צפוף?! ותנ"כ אלוהים ישמור! - אבל עובדה, ה-כל מאחוריי, ובאמת שהלך טוב. נכנסתי לקשר עם בחור שכבר המון זמן, חצי שנה,"היה על הכוונת", נקרא לזה ככה. הבעיה(?) היא שאנחנו מעט זמן ביחד וזה מרגיש כל כך הרבה זמן. הוא אפילו אמר "אני אוהב אותך". והיינו ביחד בהקרנת בכורה של 'צעצוע של סיפור 3', שאיך נאמר? פשוט אחד הסרטים! פצצת צחוק מההתחלה ועד הסוף. סרט מבריק ומדליק. בשעה טובה סיימתי אתמול שלשום עם הבדיקות לירפ"א. בדיקת מאמץ ברמב''ם שהיתה טובה כי היא לא מצאה אף בעיה שבשמה הפנו אותי אליה. זה אומר שהולכים לעבור עליי עשרה ימים ארוכים עד קבלת התוצאות של הבדיקה, ולאחריהם חודש של כסיסת ציפורניים וציפייה לטלפון ומילה אחת קטנה - "כן"! (אגב אני כבר יומיים כותבת את הפוסט) (22.6) פתאום תקף אותי גל של געגועים ואני לא מצליחה להסביר את זה. צבט לי בלב, פשוטו כמשמעו!! קניתי שמלה לנשף. ונעליים</div>Wed, 23 Jun 2010 00:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gaia_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11868481http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=643978&blog=11868481http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11838993<div align="right" dir="rtl">נכנסתי לפה בשביל לכתוב כמובן. לכתוב שטוב לי, שאלה ששת ימים המאושרים בחיי. אני חושבת שזכיתי, שהצליח לי לשם שינוי, שאולי הפעם זה יצליח ויפרח וישאר להרבה זמן. ועם כל החששות שלי והחוסר ביטחון, פתאום לשמוע אותו אומר שהוא לא חשב שהוא ירגיש ככה כל כך מהר... עושה את העבודה. אני לא אתן לחוסר ביטחון להשתלט כי זה לא אותו דבר כמו פעם. אני הרבה יותר בוגרת ויודעת מה אני רוצה, ואפילו שעפה מחשבה שזה טוב מידי בשביל להיות אמיתי... צריך לחיות את הרגע, את עכשיו. לחשוב מה יהיה הלאה זה אחלה, אבל לחיות זה משהו שלא עושים הרבה. ויש לי הזדמנות לחיות אז אני אנצל אותה! Close your eyes and I'll kiss youTomorrow I'll miss youRemember I'll always be true וכל שאר הפוסטים, כמעט, בטיוטות</div>Wed, 09 Jun 2010 11:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gaia_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11838993http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=643978&blog=11838993http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11834591<div align="right" dir="rtl">זה הזמן לריקוד הירחועינייך מלאות כוכביםזהו לילה נפלא ששמחלהחביא בכנפיו אוהביםהעלים כבר עפים עם הרוחורואה את הכוכב הנוצץואני משתדל לספר לךמה לוחשת הרוח לעץוזה עדיין הקסםהישן הסוחףשבא עם אור הירחלסחרר את הלברק עוד ריקוד אחדאבוד איתך ילדהעוד אהבה אחתגנובה איתך ילדהזה הזמן לריקוד הירחזה הזמן לעשות אהבהאני לא מוכן לחכות עד הבוקרוגם לא עד הנצח הבאכשתבואי לבי יחכה לךויגשים את כל מה שחלמתכשנרקוד את ריקוד הירחלא תהי עוד לבד לעולםוכל אימת שאגע בךתרעדי מבפניםוכאבי יירגע בךיישאר אין אוניםרק עוד ריקוד אחדאבוד איתך ילדהעוד אהבה אחתגנובה איתך ילדהזה הזמן לריקוד הירחועינייך מלאות כוכביםוזהו לילה נפלא ששמחלהחביא בכנפיו אוהביםהעלים כבר עפים עם הרוחורואה את הכוכב הנוצץואני משתדל לספר לךמה לוחשת הרוח לעץוזה עדיין הקסםהישן הסוחףשבא עם אור הירחלסחרר את הלברק עוד ריקוד אחדאבוד איתך ילדהעוד אהבה אחתגנובה איתך ילדה</div>Mon, 07 Jun 2010 08:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gaia_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11834591http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=643978&blog=11834591http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11765434<div align="right" dir="rtl">בספטמבר עברתי טסט. מה שאומר שלמעלה מחצי שנה אני בעלת רישיון, ואפילו רכב משלי. לאחרונה נהייתי מאוד עצבנית בנהיגה. אולי זה בגלל הסמי-תאונה שעשיתי שהורידה לי את הביטחון העצמי לרצפה. אולי זה בגלל שנהפכתי לבעלת הניסיון בקרב החברות הטובות, החברים הפחות טובים והשכבה בכלל, שהרי כולנו מכירים את האמרה 'אין חכם כבעל ניסיון'. אולי. ואני מוצאת את עצמי צופרת, לרוב בהצדקה כדי למנוע תאונות ע"י חכמולוגים שחושבים שהכביש של אמא שלהם או שבסדר לחתוך קו הפרדה רצוף לנתיב הנגדי וכמעט להרוג אותי. ואני מוצאת את עצמי מסננת קללות ביני לבין עצמי כלפי האידיוט ההוא, או המטומטמת חסרת האחריות ההיא. אבל מצד שני... אני תמיד נותנת זכות קדימה. תמיד. ומכירים את אלה שמנסים שעה לצאת מחניה או להשתלב בנתיב? גם להם אני לרוב מפרגנת. אפילו עצרתי והזזתי גור חתולים פצפון הצידה לשיחים כדי שלא יידרס כשהוא עדיין עיוור ואפילו הזזתי איזה צב מים בדרך לעבודה מהכביש כי מישהו אחר אפילו לא היה שם לב שהוא שם. אז לקחתי את עצמי בידיים ונרגעתי. אני לא נוהגת כשאני עצבנית וגם כשאני ממש ממהרת, אני חושבת פעמיים. כי אלה החיים שלי ושל אנש</div>Thu, 06 May 2010 11:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gaia_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11765434http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=643978&blog=11765434http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11764023<div align="right" dir="rtl">• לרוץ ק"מ וחצי • לרוץ 3 ק"מ • לשחות 20 בריכות • לשחות 35 בריכות • לרוץ 5 ק"מ • לרדת מידה במכנסיים • 30 שכיבות סמיכה • לשחות 50 בריכות • לרוץ 7 ק"מ • לרדת עוד מידה במכנסיים • ללכת לים עם ביקיני ככה זה שחוזרים מפציעה</div>Wed, 05 May 2010 17:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (Gaia_E)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=643978&blogcode=11764023http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=643978&blog=11764023